00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

באמריקה

חיים שכאלה - פרק א'

29/08/2016

חיים שכאלה (סיפור אמיתי)

- פרק א' -

שכונת שבזי 1933

שעוות בין הערביים, קרני השמש נופלות על בתי האבן של השכונה העברית צובעות אותם בכתום מרצדות על החלונות ומבשרות על תומו של עוד יום העבודה. בעלי החנויות שעל הרחוב הראשי החלו מכניסים את מרכולתם פנימה, סוגרים אחריהם את שערי הברזל החלודים ונועלים את הבריחים הכבדים. שאון נישא מרחוק של קבוצת גברים פועלי בניין עבריים שהולכת ברחוב. רקיעות חמור על שביל העפר.. משפחת בדואים עטופי עביות, חוצים את השכונה מברכים בשלום את שכיניהם היהודים, בדרכם דרומה ליפו. הרוכלים דוחפים עגלות יד, רכובים על תלת אופן עמוס במרכולת  עושים את דרכם לביתם לפני שהערב יורד ועוטף את את הבתים בצללים חשוכים.

את החנות הקטנה לתיקון פרימוסים ירש יוסף מאיר מדודו עליו השלום, אחרי שעבד עימו ולמד את מלאכתו נאמנה במשך שנים רבות. היה לו ציוד מיוחד שהתבסס על מחט ארוכה, אותה היה מחדיר לנחיריים של הפרימוס ומשחרר את הסתימות, מנקה את הפרימוס מהפיח שדבק בו ומחזיר לעקרות הבית את כלי הבישול שלהן ''כמו חדש", וכל זאת תמורת מספר פרוטות. המקום של יוסף היה תמיד עסוק מאוד בתיקון כלי הבישול והחימום שהיה נפוצים מאוד באותם ימים ברוב בתי השכונה וגם בבתי הגבירים של האחוזה העברית. כולם היו מביאים אליו את הפרימוסים שהבעיה העיקרית שלהם הייתה שהם היו נסתמים. אפילו החאג'ים הגדולים ביפו היו משתמשים בשירותיו לתיקון הפרימוסים ששימשו אותם בהרתחת דודי הכביסה שלהם. 

החנות של יוסף היתה היתה גומחה זעירה של מספר אמות, ממוקמת על הכביש הראשי של השכונה, שנקרא על שמו של גדולי חכמי ומשוררי תימן, שלום שבזי, אדם שיוסף העריך וכיבד מאוד.את יום העבודה הוא היה בדרך כלל מסיים כאשר האור שחדר מבעד לדלת הכניסה לא הספיק להאיר את המקום שלו, ובדיוק בשעה כזאת גם היום הוא הציץ בשעון המוזהב שרכש שבוע קודם מרוכל ביפו, לכבוד לידת בנו הרביעי,"חיים מאיר". הביט במחוגים הישנים שסימנו לו שהשעה כבר שבע בערב וכדאי מאוד שיזדרז הביתה לעזור לאשתו מלכה שמטפלת בשלושת ילדיו ובתינוק הקטן. לפני שעזב כמו תמיד הוא ציחצח את החמות הקטנה ספר את הפדיון היומי שלו, את חלקו הטמין באחת המרצפות הרופפות מתחת לרגל של שולחן העבודה הכבד ואת השאר היה תוחב לכיסו, נועל את החנות ויוצא אל ביתו.

 

שכונת יד אליהו 1945

 

משפחתו של יוסף עברה להתגורר בדירת שני חדרים, בפרוייקט מגורים חדש שנבנה ביוזמתו של ראש העירייה,  לפני שנבנה השיכון הם התגוררו בצריף בן חדר אחד ללא מים זורמים והיו מחלקים שירותים ומקלחת עם עוד חמש עשרה משפחות שהתגוררו בצריפים דומים שעמדו על שטח שנקרא אז אדמות אדמות זבלאוויץ אבל ביוני האחרון עם מותו של אליהו גוֹלוֹמְבּ "המפקד הבלתי מוכתר" של ארגון ההגנה, נעשה לו הכבוד והשכונה נקראה על שמו.

אשתו של יוסף הייתה אישה פשוטה עם סבר פנים נעים ולב רחב, בחיוך הייתה מטופלת בארבעת בניה, כובשת ומבשלת מצחצחת את הבית, מטפלת בילדים באהבה, ומחנכת אותם לתורה למצוות ומעשים טובים בעוד בעלה עובד לפרנסת המשפחה במשך רוב שעות היום. ועם שובו בערב הייתת תמיד מכינה לו בגדים נקיים ומיים חמים לרחצה, וארוחת ערב טובה, מרעיפה עליו את החיוך הטוב שלה שכל כך אהב. השנים שנות צנע, והחדשות מבשרות על תום מלחמת העולם השנייה, ומספרות על החיילים השבים הביתה. היו כאלה בהנהגה היהודית שדיברו על הפרדה ואחרים אנשי חזון הרחיקו לכת ודברו על עצמאות.

כמו בכל יום בשבוע, גם היום, עם שובם מבית הספר עזרו הבנים לבית מאיר לאימם עם מטלות הבית, מכינים את השיעורים המעטים שניתנו להם ואז היו חופשיים לרדת את החצר לשחק עם החברים, לרוץ ולהשתולל עד רדת החשכה, כשצהלות הגיל שלהם היו מהדהדות בין כל בתי השכונה, הרגשת חופש ואושר מילאה את האויר ואת ליבם של האחים. איזק האח הגדול היה ממציא להם משחקים חדשים ממקלות אבנים וחרצנים, ומוביל אותם לכל המקומות המעניינים, ואחריו צמודים תמיד שני האחים האמצעיים ישראל ויהושוע, ואחרון הקטן חיימון שהיה מזדנב ומתחקה אחר מעשיהם גם אם לא תמיד יכל לעמוד להם. חכם היה ואמיץ חיימון אבל גם תכונות אלו בליבו של הילד הצעיר לא יכלו למנוע את הטרגדיה הנוראית שעמדה לפקוד את המשפחה...

 

המשך - פרק ב' »»

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באמריקה אלא אם צויין אחרת