00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ראבק, מה נסגר איתכם?

מזל טוב, יש לך בת!

יקירתי היקרה,

 

לא מזמן, כשהשתחררתי מסדיר, החלטתי שאני לא מחליט יותר מדי. זאת אומרת, עשיתי כמה החלטות, כמו ללכת לסרט וכאלה, אבל לא משהו רציני. נגיד, איפה אני אבלה את הסדר בשנה הבאה זו החלטה ממש עתידנית לעומת מה שעבר לי בראש. ללמוד ולעבוד ממש ממש לא החלטתי, ולטוס להודו לא בא לי.

 

אבל לפני כמה חודשים נולדה קרן השמש המאוחרת שלי, שתקרא בקיצור קשמש, ושינתה את הכל. פתאום אני צריך להחליט. גרבר ירקות או תפוחים? שתבכה עד שתירדם או להרים אותה על הידיים? וזה מסובך לאחד כמוני. אני לא מצליח להחליט אם שביל בצד או פרוע לגמרי, ואני אצטרך להחליט על גן ילדים??? ואז, מה יהיה בגן? אני יודע מה יהיה. זאת אומרת, לא מלמדים אותנו את זה ואנחנו גם לא חושבים על זה, נכון? כי אנחנו בכלל חושבים שהם גדלים לבד, אבל הם לא. אני יודע. אני אביא אותה לגן. היא תבכה. ואני אצטרך להחליט. לחזור אליה או לתת לה לבכות?

 

 

 

והיא תגדל. אז לשלוח אותה לשעורי שחיה? אולי בלט? ואיך אני אחליט אם עוד לא החלטתי אם צבע כחול עושה לי טוב או לא? הרי אפילו עכשיו, כשהיא מנסה לעמוד ונופלת, אני לא ממש יודע אם לעזור לה או לתת לה ללמוד לבד. חכי, וזה עוד לא הכל – מה יהיה אחר כך? יבוא בית ספר. איזה? ואיפה? וכמה לעזור עם השעורים? ומה לאכול? ולמה השמיים כחולים (למה באמת כולם שואלים את זה ולא מבינים שככה???).

 

כשהיא תגדל, אני אקח אותה לגן חיות. וגם לקרקס. כן - ואני אצלם בווידאו איך היא תגדל. והיא תהיה הילדה של אבא שלה. כל הזמן. מתפנקת כזו. והיא מה זה תסובב אותי על האצבע הקטנה? מה, אם היא תרצה ללכת לקנות גלידה ב-11 בלילה אני לא אסע לקנות לה? והיא תבכה כשאני אסע לחו"ל. וגם אני. וגם כשהיא תיסע. וכשהיא תחזור. אבל עכשיו אני צריך להחליט מתי לגמול אותה מהמוצץ. ואני, מה אני? כולה עוד לא גמרתי להתפתח בכלל!

 

ויהיה לה חבר. זאת אומרת, הרי ברור לפי העיניים החומות והענקיות שלה שהיא תוכל לבחור אותו ממי שרק תרצה. רגע, היא תוכל לבחור??? אני לא יכול להחליט והיא תוכל לבחור? והיא בכלל עוד לא זוחלת, אז איך יהיה לה חבר? ומה יהיה בתיכון? לאיזו מגמה? ובצבא? ובאוניברסיטה? ואולי אני בכלל נורא ממהר וסתם דואג יותר מדי? לא יכול להיות דבר כזה?

 

כנראה שלא. הקשמש הזו משתחררת לי מהצבא ממש ממש עכשיו. את מבינה? היא נוסעת להולנד. זו שעוד לא התחילה לזחול? זו שחשבתי שיהיה לי זמן להחליט כמה דברים לגביה? לבשה מדים ופשטה מדים (הלו, הלו! זה רק ביטוי! זו הבת שלי!!!) והיא ממש כבר לא רק שלי. והיא גם או-טו-טו תצטרך להחליט.

 

היא הלכה לגן, ולא בכתה כשעזבתי אותה. היא צרחה! והיא הלכה לבית ספר ולמדה להסתדר בלעדי. והיינו בגן חיות. ובסאפרי ובקרקס. והיינו בחו"ל, וחזרנו, ולא חזרנו, וגרנו, ולא גרנו. ורבנו ולא רבנו. ונסענו ב-11 בלילה לקנות לה גלידה, כי נורא בא לה. לא על הגלידה. על האופנוע שעליו נסענו לקנות לה את הגלידה. והיא סובבה אותי על האצבע הקטנה והיא לא ידעה. או שהיא דווקא מאוד ידעה. והיא הלכה לצבא. והכל איכשהו נעלם. או אולי לא. וגם לאורך הדרך למדתי להחליט. לפעמים. לא תמיד נכון, אבל אף אחד לא מצליח כל הזמן להחליט נכון. 

 

אני בודק בראי, אני מסתכל בתמונה, וזה לא מסתדר לי כל כך. כאילו, מה? אי אפשר לחזור על הכל? אני בטח אחליט יותר טוב, אני אבחר תמיד גרבר תפוחים. אני מתכוון, היא כבר מזמן עברה את המטר שישים, אבל אני מקווה שהיא יודעת שרק גרבר תפוחים!!! והיא יכולה לישון עם המוצץ. ועם השמיכה הוורודה שלה. והיא יכולה להיות גם ארבעה מטר גובה. אבל בתמונה היא עדיין מנסה לעמוד. 

 

שלך,

 

רבאק, אבא שלה

 

 

 

* הצילום הראשי מאת Ivan  (מ-Flickr)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Rabakkk אלא אם צויין אחרת