00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

SilentMike ניוז

נמצאו האשמים בתוצאות הבחירות.

בעודנו מתסתגלים לתוצאות הבחירות וממתינים שהמנצח הבלתי מעורער יואיל בטובו לסיים להרכיב את ממשלתו, יש לנו קצת זמן להרגע, לנשום עמוק, ולעכל את המצב החדש. ויש לנו גם זמן לחשוב. לחשוב על מערכת הבחירות שעברה עלינו, על הכוחות המעורבים בה, על התנהגות הצדדים וכמובן על התוצאות של החגיגה הדמוקרטית הנ"ל. ואם כבר עוסקים בהרהורים עמוקים אז למה לא לחפש אשמים?

ובכן אני שמח לדווח לכם שהאשמים נמצאו, ובידי נמצאת רשימה מלאה של האשמים בתוצאות הבחירות, בקיטוב בעם ובתעתועי מזג האוויר. הרשימה לא ארוכה, ולמעשה היא כוללת שני שמות בלבד: האמן יאיר גרבוז והשחקנית ענת וקסמן. הם שקרעו את העם, הם שליבו את השנאה, הם שגנבו בהבל פיהם השטני את הניצחון מידיו הממתינות של יצחק הרצוג והעניקו אותו לבנימין נתניהו (מה שמדהים הוא שוקסמן הצליחה לעשות את הדבר האחרון הזה למרות שאת מה שהיא אמרה היא אמרה אחרי הבחירות).

כן, אני עומד לכתוב פוסט על הנושא הזה. אני יודע שעבר הרבה זמן. תקראו לזה איחור אופנתי.

אז קודם כל אני מקווה שהלעג ברור. שני האמנים הנ"ל בבירור אינם אחראים לתוצאות הבחירות וגם לא לא לפילוג בעם ישראל. באותה מידה היה אפשר לומר שהם אחראים לכך שה-BBC איבד 97 פרקים של הסדרה Doctor Who. זה קרה, אבל ענת וקסמן לא אשמה בזה (למרות שהיא כן אשמה חלקית בהתמשכות הסדרה "החיים זה לא הכל", אבל זה נושא אחר). זה מגוחך לחשוב ששני אנשים שוליים כאלה אשמים פתאום בכל מה שרע בארצנו. זה עוד יותר מגוחך בהתחשב במינוריות של מה שהם בעצם אמרו. יאיר גרבוז אמר איזה חצי משפט על "מנשקי קמעות" בנאום של כשמונה דקות, וענת וקסמן, בראיון אחרי הבחירות, הביעה תחושות של בלבול באשר לתוצאות הבחירות שנפוצות למדי בציבור. אני ממש ראיתי את מה שהם אמרו, בפועל. הם לא אמרו דברים כל-כך נוראיים (וכאמור גם אם היו אומרים, להפיל עליהם כל-כך הרבה אשמה זה מגוחך). אבל בכל זאת, אחרי כל אמירה לא היה אפשר להפסיק לשמוע על מה שנאמר. פוליטיקאים מהימין גידפו, פוליטיקאים מהשמאל גינו וכל כלי התקשורת כולם, כך נראה, התגייסו בשמחה ללינץ' התקופתי של השמאלן התורן שתחב את רגלו לתוך פיו. תופעה חברתית מרתקת.

אז למה? למה להאשים בכל מערכת בחירות איזה אמן או בדרן או סופר בכל רעות התרבות הפוליטית הישראלית? למה להפוך את הבודדים המפורסמים למחצה האלה לקורבנות, כאילו הטקס של האשמתם יכפר על חסרונותנו (למען גרבוז אמנע מלהשתמש בביטוי "שעירים לעזאזל")? ויותר חשוב, למה זה עובד? למה אנחנו קונים את זה? קשה לענות בביטחון על השאלות האלה אבל יש לי היפותזה בנושא שארצה לחלוק איתכם.

אני חושב שהסיבה שהתופעה הזו מתרחשת היא שזה פשוט משתלם לכולם. התרבות הפוליטית הישראלית מסודרת בצורה המתאימה, וכל קבוצה בזמנה משחקת את חלקה משום שזהו הצעד התואם את האינטרסים שלה. אחרי שאומרים האמן או האמנית השמאלנים/חילונים/ליברלים את דברם, באים אלו שהקשיבו לכל מילה ומוצאים את משפט המפתח, זה שיכול להתפרש כמתנשא ומעליב במסגרת משחק הזהויות החולני שהוא החברה הישראלית (ולא רק הישראלית, אבל נגביל את נושא השיחה רק לעצמנו) במאה ה-21. את המשפט הזה ירימו אלופיהם הציניים של הנעלבים, הפוליטיקאים מהימין, ויקחו אותו עמם אל אולפני הטלויזיה והרדיו. אותם פוליטיקאים יחזרו על המשפט, בגרסאות ערוכות ומשוכתבות שונות, תחת כל מקרופון רענן או עבש, עד שכל מי שלא הבין עדיין שהוא צריך להעלב, יבין זאת. האינטרס שלהם ברור. הם רוצים קולות, והם רוצים שבוחריהם יראו אותם כמגיניהם וכשומרי כבודם.

הפוליטיקאים מהשמאל ימהרו גם הם לגנות את האמנית המסכנה. גם כאן האינטרס ברור. צריך להתנער מהאדם שנתפס בציבור הישראלי כמתנשא, ולא להחשד כמתנשאים גם כן. לפני הבחירות רוצים לנצח, ואין טעם להחזיק בנכס שהפך פתאום לרעיל. אחרי הבחירות רוצים להתנער מהאשמה בהפסד, ואיזה מין מזל זה שיש קורבן המועלה לעולה כבר ע"י היריבים לשעבר מהימין. כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף עוד קצת חומר בערה ולהדליק את האש. אנחנו? אנחנו כשלנו בשכנוע הציבור? מה פתאום. זה המנוול הזה גרבוז שדפק לנו את הכל. זו הארורה הזו וקסמן שחיבלה בנו. היא ושכמותה. נכון היא לא אמרה כלום לפני הבחירות, אבל שמעו אותה חושבת, ואת שכמותה, המנוולת הזו.

והגענו לתקשורת. כלי התקשורת של הימין יקדמו את הציטוט בעריכות יצירתיות מאותן סיבות שיעשו זאת הפוליטיקאים מהימין. כלי התקשורת של השמאל ידברו על הנושא בעיקר אחרי הבחירות. כדי לתנער מהשמאלנות הבעייתית ולחזור להיתפס ככלי תקשורת של כולם, כדי להציג את עצמם באור חיובי לעומת האמנים המתנשאים הדוחים האלה. כלי התקשורת שאינם מזוהים פוליטית יצטרפו לחגיגת הגינויים גם הם, כי אם כולם עושים את זה אז יש קונצנזוס, ואם יש קונצנזוס גם אנחנו צריכים להשתתף, אחרת אנחנו מוטים פוליטית בצורה חריפה. וחוץ מזה, רייטינג.

אז לכולם יש אינטרס. אבל למה אמנים בסדר גודל בינוני דווקא. משום שהוא הקורבן האופטימלי. אנשים אנונימיים מדי פשוט לא מעניינים אף-אחד. לאנשים גדולים מדי יש כוח להילחם בחזרה, או שיש להם אנשים סביבם שימנעו מהם להגיד דברים פוליטיים מלכתחילה. אמנים בינוניים במידת הפרסום שלהם עם עמדות פוליטיות פומביות הם המטרה המושלמת. קודם כל הם פשוט אומרים את דעתם בלי יחצנים ובלי לחשוב יותר מדי על תוצאות ופרשנויות ועריכה ואימפקט תקשורתי, השוטים. כשהם מותקפים אין להם בעצם את הכוח להתקיף חזרה. אין להם צבא עיתונאים לשרותם, ואין להם יחצן צמרת, ואין להם הרים של כסף. עיתונאי לא יכול לתקוף עיתונאי חשוב אחר. זו תהיה מלחמה. אבל מה ענת וקסמן תעשה? מה גרבוז יעשה? שום דבר. וכך התקשורת מנקה את ידיה ואת מצפונה, ואת כל האשפה מטילה על עוברי אורח שוליים בדמותם של גרבוז ווקסמן.

אז ליכלכתי על התקשורת. מה אז שוב התקשורת אשמה? כמה מגוחך זה נשמע? ולמה זה נשמע כל-כך מגוחך? תחשבו, כמה פעמים שמעתם עיתונאי או מגיש חדשות מגיב למרואיין בזלזול "מה, אז שוב התקשורת אשמה"? טיעון ע"י זלזול אני קורא לזה. ואולי זו הסיבה שהרעיון שהתקשורת יכולה להיות אפילו קצת אשמה במשהו בכלל נשמע לנו קצת מגוחך. אבל לא טון מזלזל צריך לקבוע מה נכון. הראיות בשטח צריכות לקבוע. הנה לינק לראיון של ענת וקסמן בחדשות ערוץ 2. המגישה, רינה מצליח, לא ממש מוכנה לתת לוקסמן חצי סיכוי לצאת מזה בכבוד. שימו לב במיוחד לתגובה של מצליח כאשר וקסמן רק רומזת שאולי ערוץ 2 לא היה לגמרי הגון איתה מצליח מתעקשת "את אמרת את זה", היא תוקפת את וקסמן, היא יוצאת ממש אלופת המדוכאים מול נציגת ציר הרשע המודרני וכוכבת הסרט "נודל".

(בשלב זה אני מתנצל. כי נמחקו לי כמה פסקאות שאני לא חושב שאצליח לשחזר טוב)

בקיצור הראיון של וקסמן כנראה באמת הוצא מהקשר. משיחה של חצי שעה, לקטע ערוך של כמה דקות, לפרומו של פחות מדקה שאותו בפועל רואים הכי הרבה אנשים הכי הרבה פעמים המשמעות יכולה להשתנות. שוב, אותם אנשי תקשורת מזלזלים ברעיון של הוצאה מהקשרה. אבל לקונטקסט יש חשיבות רבה בפיענוח משמעות. ואם לוקחים שיחה, עורכים אותה פעמיים, ואז מציגים אותה בהקשר של "הנה הדברים הדוחים שאמרה ענת וקסמן" ונותנים לאנשים לראות את הקטע כפול העריכה מספר פעמים, זה בהחלט לשנות את המשמעות הנתפסת במידה רבה. וזה עוד לפני שלוקחים את זה העיתונים והאתרים ושמים כותרות שמרמזות שוקסמן גזענית (והכתבות יותר מדויקות, אבל יותר אנשים קוראים את הכותרות בלבד).

אני לא יודע איך לסגור את הפוסט הזה. חשבתי ללכת חזק על הראש של רינה מצליח אבל זה לא באמת יותר באשמתה משאר באשמת רבים אחרים. זו מערכת שלמה של פוליטיקאים משני הצדדים ואנשי תקשורת שמתנפלים על אנשים חסרי כוח להשיב מלחמה. זה לא שגרבוז ווקסמן הם גאוני הדור. הם אנשים שדי טובים בעבודה שלהם. הוא אמן היא שחקנית, וזה עורך דין וזו מהנדסת. אז מה? את גרבוז לא היה צריך להזמין לנאום בעצרת כי זה נתן לו הזדמנות לחשוף את המחנה שלו להתקפה כשהוא אמר את מה שהוא אמר (את דעתו). וקסמן, אני מקווה, למדה שלא כדאי להיכנס לכוונת של עיתונאי שרוצה להוכיח משהו על גבה. מי שנחשף לתקשורת שלנו עשוי לחשוב שענת וקסמן היא אשכנזיה מתנשאת גזענית חשוכה שחושבת שכל הימנים הם שוקולדים פרמיטיבים שמלקקים מזוזות ומתגפפים עם קמעות, וגרבוז הוא אותו הדבר בסדר קצת אחר (כל השמאלנים מתערבבים בזכרון בסופו של דבר). זה מאוד משתלם לבעלי הכוח לנהוג כפי שהם נוהגים. אבל אתם לא חייבים לקבל את זה. אתם יכולים לסרב להאמין להסחות הדעת ולדרוש מהפוליטיקאים ומהתקשורת דין וחשבון. הפוליטיקאים אחראים להפסדיהם, כמו גם לדברי ההסתה ולשטויות שהם אומרים. התקשורת אחראית לרשלנות, לחוסר המקצועיות ולאתיקה הפגומה שלה. זה התפקיד שלנו, כאזרחים, לדרוש מבעלי הכוח שינצלו אותו בצורה נכונה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל SilentMike אלא אם צויין אחרת