00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מידע ספרים והחיים שביניהם

ילדים שרים

 

 

 

 

ילדים שרים 

יושבים על ספסל האבן מתחת לבלוק. שכונת פועלים שנבנתה קרוב לים, בין קריית חיים לעכו. הרבה חולות סביב, ים כחול וגלים מתנפצים. החבורה שלנו מתכנסת מדי ערב על הספסל אחרי שסיימנו להכין שיעורים, לפני הפעולה בתנועה או אחריה, מדברים על איך העברנו את היום.

ראשונה מגיעה אילנה, תמיד היא ראשונה. שורקת מלמטה. ראשים מציצים מהחלונות חנה, יעל, תמי, אירית סיגל, טל, איתן, אריה כולנו יורדים. הספסל ארוך, גובהו מתאים בדיוק לילדים בכתה ו' לשבת עליו ולהרגיש בנוח, אפשר לקפוץ מצד לצד, אפשר להעביר כדור בלי להפריע.

שלהי הקיץ, יוצאים יחד לכיוון החוף, סביב חשוך, רחוב אחד מוביל עד הים, הוא מואר. אין בתים ברחוב רק כביש ומנורות. עד האופק חושך, הגלים מאירים את הלילה, חיפה מוארת והחולות חשוכים. חבורת ילדים מהלכת בביטחון לחפש אוצרות שהים פלט אל החוף.

כבר לא מרשים לי ללכת לים, לבד.

אנחנו לא לבד.

לא מרשים לי בלי מבוגר.

התחילה מלחמה.

היא רחוקה.

גם לי לא כל כך מסכימים

אני לא שואל אף אחד מה לעשות.

 

תראו, יש אור בבתים ההרוסים.

מעניין מי נמצא שם. 

אולי זה לא ממש בטוח להסתובב שם עכשיו?

אנחנו, שמכירים את המבנים האלו יודעים כיצד להגיע אליהם כך שלא נתגלה, רואים שהקימו בסיס צבאי ליד הבית. בתוך השקט שלנו יושבים חיילים, בתוך החופש הפתוח של הים לובשים מדים.

חמקנו חזרה לשכונה.

 

בלילה שמעתי מטוסים קרוב. אף פעם לא שמעתי אותם כל כך מקרוב.

חופש סוכות בלי תוכניות. בלי סוכה. בלי אבא בסביבה. אין טיולים של התנועה. המבוגרים שותקים במכולת. המבוגרים שותקים בבתים.

בואו נקים להקה.

נופיע בים מול החיילים השומרים על הנמל ועל השכונה שלנו.

 

חבורת ילדים, לא מוזיקלים במיוחד, מלאי מרץ ורצון מקימים להקה. תופים, אקורדיון, וטייפ סלילים. החזרות נעשו במקלט שהיה סמוך לחדר המדרגות, שעל קירותיו נכתב בגדול "אל תיקח את החיים ברצינות- ממילא לא תצא מהם חי". רצינו לחיות ולהמשיך להיות מאושרים, רצינו לגרום לאחרים להיות מאושרים. ניסינו.

 

האמהות שלנו – שתקו  - ואפו עוגיות. נשאיר גם לאבא שיחזור.

האמהות שלנו  - שתקו – והכינו מטעמים – קחו לחיילים שיהנו.

האמהות שלנו – שתקו – והלכו אתנו – לראות שלחיילים שלום.

 

שרנו. הקהל הריע והצטרף לשירה. קולות החיילים רעמו מעל גלי הים, קולותינו הילדותיים צפצפו בהתרגשות. היינו הלהקה הכי מדוברת בין המבנים ההרוסים שעל שפת הים. היינו הלהקה שזכתה בפרסי האהבה והזמן של השומרים מול הנמל בזמן מלחמה שהתנהלה הרחק משם.

שרנו. הרגשנו בטוחים ליד הים, בתוך הבתים ההרוסים. שרנו וצבענו את החיים באושר תמים.

שרנו והאמהות שלנו  - חייכו.

 

כתבתי בקורס כתיבה יוצרת - עם ג'ודי קופלמן, אצלינו בספרייה.

אני מאד נהנית מעצם הזמן שאני לוקחת לעצמי - לכתוב סיפור.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל smadime אלא אם צויין אחרת