00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

מוזיאון הרכבות בלוס אנג'לס

אחד מכלי התחבורה האהובים עלי ביותר הן רכבות, במיוחד הרכבות העתיקות שאינן ניראות יותר על המסילות. את האהבה אליהן פיתחתי כבר מגיל חמש כשאימי היתה לוקחת אותי לתחנת הרכבת הישנה בפתח תקוה (מי יודע אם היא עדיין קיימת) ושם התיידדתי עם נהג הקטר שנהג להעלות אותי לתאו ולאפשר לי למלא את תא הבערה בפחמים. היה לנו לוח זמנים קבוע שבעזרתו כבר ידענו מתי הרכבת נמצאית בתחנה ובשעה זו היינו מתייצבים בכל יום על מנת לעזור במילוי הפחמים.

הסיבה העיקרית שהייתי מגיע לתחנת הרכבת היתה סירובי לאכול ומי מכם הזוכר את אותם ימים בעבר יודע שהאמהות דאגו מאד לילדיהם שיהיו שמנים כי אחרת הם נראו חולים (אמונות של אותם ימים!), וכך היינו מגיעים לתחנה לקראת הפסקת הצהריים אותה הייתי מבלה באכילה עם נהג הרכבת וכמובן שהאוכל שאימי דחפה לפי נבלע במהירות והתיאבון נפתח כמו במטה קסמים. הנהג היה אדם מאד ידידותי ולאחר שסיימנו לאכול היה מעלה אותי למרומי הקטר הענק והמפוייח ומלמד אותי איך ממלאים פחמים בתא הבערה. מאד נהניתי מעצם השהייה על הקטר ותפסתי את העיניינים מהר מאד ובפעמים הבאות ידעתי כבר מה לעשות. היינו מגיעים כאמור לתחנה, מחכים מספר דקות לרכבת וכשזו הגיעה הנהג כבר זיהה אותנו ונפנף בידו לשלום תוך שהאדרנלין אצלי עולה וגואה. כך התפתחה בי האהבה לרכבות ומסילות ברזל עד עצם היום הזה ואני מסוגל לעצור ולצפות ברכבות חולפות בכל רגע אם רק תינתן לי ההזדמנות.

לפני 39 שנים כשהגעתי ללוס אנג'לס נאמר לי שקיים כאן מוזיאון די מעניין לרכבות עתיקות כמו שאני אוהב, שמחתי מאד וכעבור כמה ימים כשביקרתי בו לראשונה הדבר הראשון שעשיתי שם היה טיפוס אל תא הנהג של אחד מקטרי הקיטור הישנים שניצבים במוזיאון למרות האיסור שחל על כך. לא יכולתי לשלוט בעצמי במיוחד לאור העובדה שלפתע הרגשתי את עצמי חוזר עשרות שנים אחורה אל אותה תקופה נפלאה בילדותי. למזלי לא הסתבכתי עם החוק ומאז הפכתי למבקר קבוע במוזיאון זה שמרוחק מבייתי רק כארבעים דקות נסיעה.

מוזיאון זה אמנם יותר קטן המוזיאון הרכבות בסקרמנטו אולם לא נופל באיכותו מהמוזיאון שם. הוא מכיל בתוכו 17 רכבות שונות מתקופות שבין 1899 עד 1961 ובו ניתנת למבקר הזדמנות נדירה ללמוד את צורת התפתחות הרכבות והקטרים למיניהם המשך תקופה רבת שנים. מלבד זאת פועלת כאן רכבת מיניאטורית המסיעה את המבקרים מסביב לשטחו של המוזיאון ובכך הם יכולים לחוות את הפארק של כל מראותיו השונים תוך נסיעה ברכבת מיניאטורית.

 

הקליקו על התמונות להגדלה

 

זה רק חלק מהאוסף המוצג כאן. רכבות מכל מיני תקופות שבימיהן הטובים סחבו קרונות משא ונוסעים לאורך מיילים רבים בכל רחבי ארצות הברית הפכו ברבות הימים למוצג מוזיאוני יקר הממחיש לדורות הצעירים איך ניראו פני הדברים בעבר.

 

תמונות לזכר הימים הטובים בהם הייתי מגיע עם אימי לתחנת הרכבת בפתח תקוה ונפגש עם נהג הקטר שלימד אותי איך להאכיל את תא הבעירה של הקטר בפחם. טיפסתי אל תא הנהג בקטר כאן והתבוננתי דקות ארוכות בפתחו של תא הבערה והידיות השונות (תמונה תחתונה) תוך העלאת זכרונות מהתקופה הנפלאה הזאת שפתאום חזרה אלי, היו ימים!

 

אחד המוצגים החשובים והמעניינים במוזיאון הוא תא הבערה של קטר הקיטור הישן והחביב המלווה בצילומים ודיאגרמות המסבירים באופן מפורט את דרכי הפעולה של התא הזה ואת חשיבותו בהנעת הרכבת. זו הזדמנות נפלאה לדור הצעיר ללמוד את דרכי תיפעולה בימים עברו, ממש הסטוריה מעניינת!

 

גלגלי הרכבות הענקיים הרשימו אותי תמיד בגודלם האדיר והיו אחת הסיבות העיקריות שהפכו את הרכבות לכבדות ומסורבלות. היום הגלגלים קטנים בהרבה, משקל הרכבות קטן יותר ולכן הן גם מהירות יותר.

 

במוזיאון נבנה מסוף מיוחד בו ממוקמות ארבעה רכבות הממחישות את פעולתו של מסוף זה בימיו הטובים, חונות שם רכבות משא ונוסעים שאליהם ניתן להתקרב ולהיכנס על מנת לחוש אותן.

 

בתוך המוזיאון חונות קרונות וקרוניות ששימשו להובלת בהמות (תמונה עליונה) ושימשו את אנשי התחזוקה בתנועתם לאורך המסילות לתיקונם ואחזקתם.

 

קיימת כאן גם רכבת מיניאטורית המסיעה את המבקרים לסיבוב מסביב לשטח המוזיאון וזו אחת האטרקציות המרכזיות במוזיאון המושכת לכאן מבקרים רבים.

 

סרטון קצר הממחיש את חווית הנסיעה ברכבת המיניאטורית כאן במוזיאון:

 

וכמובן הרגשתי צורך להביא את "שיר הקטר" בביצועו של אריק לביא:

 

 

אז כמה נעים לבקר כאן ולחזור לשעה שעתיים אחורה אל הזכרונות והנוסטלגייה. המוזיאון הפך מזמן לאחת מהמקומות המועדפים עלי בלוס אנג'לס ובכל פעם שגוברים בי געגועי לימים הטובים אני מתיישב במכוניתי ומגיע לכאן. המוזיאון מכיל עוד כמה מוצגים מעניינים בין כתליו ועל כך ברשומה אחרת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת