00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אף בתוך ספר

רבקה

מאת דפני די מורייה

 

הייתי מאוד מרוצה כאשר גיליתי שביום ראשון הקרוב ישדרו את הסרט "רבקה" בטלויזיה, כחלק מתוכנית הקלאסיקה השבועית. קראתי את הספר לראשונה בגיל עשר, ומיד אחריו למרבה האירוניה את ג'יין אייר. בגיל שתיים עשרה, ראיתי את הסרט. בלי כתוביות. לא הבנתי הרבה.

 

אילו רבקה היה רומן רומנטי, הוא היה נגמר ברגע בו הגיבורה חסרת השם (שעל פי תיאוריות כנראה אמור היה להיות כשמה של הסופרת, דפני- הרבה מדמות המספרת בכלל בוסס על פי די מורייה) מתחתנת עם מקסים דה וינטר. כמובן, שתלאותיה של הגיבורה רק מתחילות: היא מגיעה אל האחוזה היפהפייה, נפגשת בפעם הראשונה במשרתים אנגליים סנובים יותר מכל בעל אחוזה, ובראש הקנונייה גברת דאנוורס, שהיא הדמות שהכי זוכרים- מניפולטיבית, אכזרית ובמובנים רבים דחוקה לפינה. היא לא מוכנה שאף אחת תיקח את מקומה של רבקה כגבירת מנדרליי ויוריד אותה מהכן עליו הניחה אותה. אף אחת.

 

זה לא סיפור אהבה. הגיבורה אולי תנסה לשכנע את הקורא בהפך, אך עיקר הסיפור הוא לא הצלחתה להדיח את רבקה ממעמדה ולזכות באהבתו של בעלה. זהו סיפור על נסיונותיה לבנות זהות, דרך נישואים, דרך היותה גבירת הבית ותחושת הרדיפה שלה על ידי רבקה. היא מוקסמת מרבקה, שהיא בדיוק מה שהיא לא- נועזת ומלאת ביטחון, נשית ומושכת. גם אחרי הסיפורים של גברת דאנוורס על רבקה, שאני בגיל עשר כבר זיהיתי כסיפורים על מישהי לא כל כך יציבה ואכזרית (דמות מאבדת כל אהדה מצידי ברגע שהיא מדרבנת סוס עד זוב דם וצוחקת) היא רוצה להיות רבקה. בהמשך זה משתנה מעט.

 

כאשר היצ'קוק צילם את הסרט, הוא אמר שזה סיפור על שתי נשים, גבר ובית, והנוכחות הדומיננטית ביותר היא זו של הבית. הוא צדק. יש סיבה שהספר מתחיל במילים "אמש חלמתי שאני שוב במנדרליי.” יש סיבה שהספר מסתיים, שוב, במנדרליי. מנדרליי הוא המניע לכל דבר שקרה וקורה. הוא הסיבה שהסוף טראגי, ושרואים את הגיבורה ובעלה (פרק 2) חיים חיי שעמום וניכור. היא אולי תנסה לשכנע אותך שהם מאושרים, אך קל לראות שהם לא. היא אולי טוענת שהיא מעדיפה את האושר הזה על החרדות שהם נטשו, אך היא מדמיינת את מנדרליי ואת אנגליה שוב ושוב. זה התענוג הפרטי נגוע האשם שלה. וזה מחזיר אותי אל רבקה. מה שלא יגידו עליה, היא אהבה את החיים. היא בחרה במוות מהיר על פני אחד איטי ומכאיב. והיא הייתה דווקא בוחרת בחיים מלאי הפחד על פני החיים החדגוניים של מר וגברת דה וינטר הנוכחית. ואני חושבת, שבסתר ליבה הגיבורה הייתה רוצה לבחור בהם גם היא.

 

בהקשר לג'יין אייר: קל למצוא את הדמיון ברגע שמחפשים. אישה צעירה מגיעה אל ביתו של גבר עשיר בו היא מתאהבת, האישה האחרת והמטורפת, השריפה. אבל ג'יין אייר היא דמות שקל לאהוב; היא חזקה, נלהבת ומוסרית. את המספרת ברבקה אולי קשה לאהוב, אך יותר מדי קל להזדהות איתה. מי לא הרגיש חסר ביטחון? או שרומסים אותו? הבדל אחר, בעיניי, הוא התצוגה של האישה האחרת. בג'יין אייר אין לה תפקיד רב מלבד מוטיב מניע בעלילה, אבל ברבקה היא הרבה יותר מכריעה. יש לה גם יותר אישיות. וזה מוביל אותי לוריאציה נוספת של ג'יין אייר, ים סרגסו הרחב מאת ג'ין רייס. זה הסיפור האולטימטיבי על האישה האחרת, על דברים שאי אפשר היה לראות מנקודת המבט הבריטית המיושבת בג'יין אייר. בסוף כואב גם על אנטואנט וגם על רוצ'סטר. הוא מבריק לגמרי.

 

אני יודעת שפעם הזכרתי את הסרט, אך הוא לא כמו הספר. הוא יותר אופטימי, ומקסים מוצג באור יותר חיובי, כמו גם הגיבורה. הוא גם זכה באוסקר מסיבה מסוימת (הוא מעולה). אני ממליצה על שניהם, אך נדמה לי שיהיה לאנשים יותר קל לראות את הסרט. הוא אפל ורדוף ומאוד, מאוד מותח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Orr29 אלא אם צויין אחרת