00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אף בתוך ספר

שוליית הרוצח

מאת רובין הוב. ספר ראשון בטרילוגיית הרואים למרחק.

אני חולה. כבר שבוע אני נעה בין חום לקור, ישנה יותר מהרגיל ומסתובבת בנעלי בית בחום הישראלי. אין הרבה מה לעשות, פרט להשלמות ספרי קריאה, ובמצבי הנוכחי אין בי סבלנות רבה לאנגלית.

תמיד היתה לי חולשה למה שנקרא High Fantasy. אחותי בוודאי תיקח את האחריות על עצמה, מאז שהייתי תינוקת והיא דאגה להקריא לי את הקטעים האהובים עליה מרשומות רומח הדרקון (אגב, סדרה מעולה. אסור להירתע ממבחר הספרים עם הכותרת רומח הדרקון שמוצאים, שתי הטרילוגיות הראשונות שוות קריאה וקריאה חוזרת). יש משהו מושך בעולם חדש שיש לגלות, חוקים שונים אך כמובן מוכרים, כי לא משנה מה אנשים יאמרו כנגד פנטזיה, כל סיפור טוב, בין אם הוא על חבורת לוחמים המנסה להציל את הממלכה או על גבר הנאבק במעמדו בחיים ובחברה, מבוסס על אנשים אמיתיים, או ניתן לומר על אופיים של אנשים כפי שאנו חוזים בו בחיינו. ואני מתה על דרקונים.

את הספר הנוכחי סיימתי תוך פחות מיום (ואני שמחה לגלות שקצב הקריאה שלי לא הדרדר לגמרי). חמש מאות העמודים לא הביסו אותי, וגיליתי שאני נשאבת אל בין העמודים רק כדי לשוב ולעלות, כדי למלמל משהו בתשובה לאמא שלי בקול שעדיין לא התגבר על כאב הגרון. זה היה מרתק, אני רוצה עוד ובתקופה הקרובה ולפני שמישהו ישאל, לא הוא לא הורג אותו (וכל מי שנתקע בספר מהסיבה שאני נתקעתי בפעם הראשונה שניסיתי לקרוא אותו יבין למה אני מתכוונת). והאמת ככל שקוראים יותר מגלים שזה ברור, הוא בחיים לא היה עושה משהו כזה. זה בניגוד למה שהוא.

הנה, די עם הספוילר המעורפל הזה. גיליתי שאף כי אנשים לא אוהבים שמגלים להם את כל מהלך הספר, יש פעמים בהם חשיפת פרט אחד תשכנע אותם להמשיך לקרוא אותו. אני עשיתי זאת פעמיים וגם אחותי עשתה את זה לי עם הספר הנוכחי.

אז מה אהבתי: הדמויות. לא משנה עד כמה אוהב את עולם הרקע, ספר בלי דמויות מעניינות או סימפטיות לא יחזיק מעמד. הגיבור פיץ מעורר הזדהות במידה מספקת, וניתן לראות דברים בקלות מנקודת ראותו, למעט מקרים בהם שיקול הדעת הבריא שלי החליט לזקוף את ראשו ולהביע את דעתו. בוריך מקסים, אף כי נראה קשוח ואני עדיין מנסה להחליט מי משניהם צודק. אני מניחה כי בסופו של דבר, כוח הוא פשוט כוח והשאלה היא איזה שימוש נעשה בו. גם את אמת אהבתי, כי הוא בדיוק מה שנסיך צריך באמת להיות- אולי נראה בהתחלה כמו טיפוס לבבי ולא רציני, שיודע טוב מכל כיצד להיות חייל, אך הוא מוכיח את עצמו תוך כדי עם תסביך האח האמצעי, ויותר מכך, הוא יעשה הכל למען הממלכה שלו- ואני באמת מתכוונת להכל, פרט לפגיעה בנתינים. אהבתי גם את הליצן וצ'ייד ואפילו את פסיינס שהצחיקה אותי ומילאה אותי רחמים, וממה שהספקתי לראות אני הולכת לאהוב את קטריקן. את גיילן שנאתי ממבט ראשון, הוא הזכיר לי את אחד הויכוחים שתמיד היו לי עם הדור החדש של קוראי (או צופי) הארי פוטר בנוגע לסנייפ.

(אזהרה ספוילר.) בן דודתי וילדים אחרים תמיד אמרו לי "אוו, כמה סנייפ מסכן, הוא היה מאוהב באמא של הארי פוטר ואז הוא נאלץ לסבול..." וכולי וכולי. אני לא אומרת שהוא לא מסכן, אלא שעובדה זו אינה מצדיקה בכלל את היחס שלו אל הארי לאורך כל אותן שנים. גם כנראה אף אחד לא קולט שהוא התכוון, אחרי שוולדמורט יהרוג את ג'יימס והארי, ללכת אל לילי בדיוק ברגע בו היא הכי זקוקה לנחמה ולנצל זאת לטובת הרגשות שלו, וזו הסיבה שדמבלדור בז לו בזמנו. בצדק. אני יכולה גם לומר שהוא הרס לעצמו את הסיכוי איתה, אך מה שהכי מפריע לי זה איך הוא החליט מראש לשנוא את הארי ולא לשפוט אותו בהגינות. אף ילד לא זכאי ליחס כזה, במיוחד כאשר הוא לא הספיק אפילו להוכיח את עצמו לכאן או לכאן. והכי חשוב ורלוונטי: הוא היה מורה גרוע. בחיי שכן. תראו את נוויל ותבינו. הוא התעלל בתלמידים שלו, היו לו כאלה מועדפים שכלל לא ניסה להסתיר, ועובדה בספר השישי כמה הצליחו בכלל לעבור את בחינת הבגרות בשיקויים. מורה טוב היה דואג שהרוב יעברו. הוא אולי מגניב בדרכו, אבל ועוד איזה מניאק. וכאן אני מגיעה סוף-סוף לנקודה שלי על גיילן (סוף ספוילר).

 גיילן היה המורה הגרוע ביותר שנתקלתי בו בספר לאחרונה. הוא הפעיל על התלמידים שלו שטיפת מוח שהפכה אותם לעבדים הנרצעים שלו, שנלחמים ביניהם מי יהיה זה שיזכה להכי הרבה שבח- אף הזעום ביותר- ולהכי פחות הלקאות. היתה לו גישה לא בריאה על הנושא אותו בחר ללמד, וכמובן לא התעלה על הטינה שלו והתנקם בכל רגע נתון בפיץ. אני חושבת שמאז שהופיע רשמית, פשוט החזקתי אצבעות שמישהו כבר יחטיף לו או יעשה לו משהו נורא ואיום ואיטי ומכאיב. הוא היה עד כדי כך נורא.

נראה איך אני ארגיש מחר. אולי אני אלך לאחותי כדי לקחת ממנה את השני. או אולי גם את השלישי. ואולי גם את טרילוגיית ההמשך. הכל תלוי בסף המשקל שאני מסוגלת לסחוב. מומלץ מאוד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Orr29 אלא אם צויין אחרת