00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זמן למוזיקה

סיכום מוזיקלי חצי שנתי: 20 הגדולים

סוף סוף הגענו לחלק המסכם של 20 האלבומים הטובים ביותר (בעיני, כמובן) שיצאו מתחילת 2013. אז למי שלא הספיק עדיין לראות: חלק ראשון היה מקומות 51-60, חלק שני היה מקומות 31-50 וחלק שלישי היה מקומות 21-30. אז אחרי הרבה יותר מדי זמן, הגיעה העת למנה העיקרית. הקינוח יחכה לכם בסוף. נקווה שהמשך השנה יהיה לא פחות מבטיח

מקום 20: Queens Of The Stone Age - Like Clockwork

החזרה של ג'וש הומי (Josh Homme) וההרכב המצויין שלו, Queens Of The Stone Age, היו בהחלט בשורה מרעננת השנה. הקול שלו מלא עוצמה ומזכיר את הימים הרועשים בהם סיאטל הייתה מרכז העניינים המוזיקלים, אי שם בשנות ה-90 של המילניום הקודם. בניגוד לקאמבק הדי חלש של Alice In Chains, שהוציאו אלבום שאפילו לא נכנס ל-60 הגדולים, המלכות של עידן האבן הראו שהן עדיין רלוונטיות גם בעשור הזה. אלבום מצויין לכל מי שמתגעגע לניחוח של סיאטל

טעימה קטנה: I Appear Missing

 

מקום 19: Junip - Junip

חוזה גונזלז (Jose Gonzalez), הזמר השבדי ממוצא ארגנטינאי, כבש את ליבי עם הביצוע היפהפה שלו ל-Teardrop של Massive Attack. מאז אני עוקב אחרי רוב הדברים שהוא מוציא ודי אוהב אותם. האלבום השני שלו במסגרת שלישיית Junip הוא אלבום פולק אינדי יפהפה, המבוסס על השילוב בין הגיטרה האקוסטית שלו, לבין הקול השברירי והתיפוף העדין שברקע. הפעם גם התווספו כמה אלמנטים אלקטרוניים רכים, מה שהפך את ההאזנה לחוויה שגורמת לך לרצות להגיע לשבדיה כבר...

טעימה קטנה: Walking Lightly

 

מקום 18: Suede - Bloodsports

זה יכול היה להיות הקאמבק הגדול של השנה, אילולא הבחור שנפגוש במעלה המצעד היה מחליט גם לחזור בצורה מפתיעה. ת'אמת, במקרה של סוויד לא מדובר בקאמבק מפתיע, הם כבר מתאמנים כמעט שנתיים על הבמות, ואף העניקו את הזכות לחלק מאיתנו ליהנות מהם כאן בהופעה בלתי נשכחת. אז למה קאמבק? ובכן, אחרי שני אלבומים שאפשר לשים אותם בגריסה, הם היו חייבים להמציא את עצמם מחדש, והם עשו את זה, הם פשוט חזרו אחורה למקום שבין Dog Man Star לבין Coming Up, ריצ'י אוקס התחיל להראות שהוא יודע לנגן גיטרה ולא רק לחקות יפה את מה שברנרד באטלר, גיטריסט העבר, הלחין וכך יצא להם מתחת לידיים אלבום נהדר. ויוה ניינטיז!!!

טעימה קטנה: Barriers

 

מקום 17: Boards Of Canada - Tomorrow's Harvest

עוד אחד מהאלבומים שעלולים למצוא את עצמם בצמרת בסוף השנה לאחר מספר האזנות נוספות. הרכב האמביינט-אלקטרו הזה מסקוטלנד הוציא את אלבומם הרביעי השנה וישר העיפו לחלק מהמבקרים את הגבות. לא ממש הספקתי לשמוע אותו במלואו, אבל ממה ששמעתי זה הספיק כדי להרים אותו ישר למקום ה-17. אלבום עם אווירה מהפנטת שמוכיח שלפעמים הסגנון המוזיקלי גובר על המילים הכתובות.

טעימה קטנה: New Seeds

 

מקום 16: Sun Kil Moon And The Album Leaf - Perils From The Sea

מרק קוזלק גם כיבד את הישראלים בהופעה השנה, אז איך זה שכמעט לא שמענו עליה דיווחים? ככל הנראה זה נובע מהעובדה שקוזלק ממשיך לייצר את אותה מוזיקה שייצר את המוזיקה הנפלאה שעשה עם ה-Red House Painters במילניום הקודם, אלא שהפעם הוא צירף אליו את Album Leaf, אמן אמביינט אלקטרוני שביום יום עונה לשם Jimmy Lavalle. בשונה מ-Like Rats שהוא הוציא בתחילת השנה הזו (כן, שני אלבומים בחצי שנה....), האלבום הזה הרבה יותר מהודק ומעובד ונשמע כל כך יפה, כמו פנינים ששולים ממעמקי הים שמאיים לסכן את מי שפוגע באוצרותיו. איזה אלבום נפלא. זו ההזדמנות לתת לו הזדמנות נוספת

טעימה קטנה: By The Time That I Awoke

 

מקום 15: James Blake - Overgrown

נסיך הדאב-סטפ הבלתי מעורער חזר עם אלבום שני יפהפה, אז נשאלת השאלה מדוע הוא רק במקום ה-15. כנראה שזה כדי לעודד אותו להוציא דברים חדשניים יותר, כיוון שהאלבום הזה לא מצליח לשחזר את הייחודיות של אלבום הבכורה מלפני שנתיים, אלא רק ממחזר אותה בצורה נהדרת ומדוייקת. זה מפסיק יפה כדי להגיע למקום ה-15, לא יותר מזה כרגע.

טעימה קטנה: Retrograde

 

מקום 14: Steven Wilson - The Raven That Refused To Sing

אלבום נוסף שחלף מתחת לרדאר של הרבה מאד טורים מוזיקליים היה אלבום הסולו השלישי של סטיבן ווילסון, מנהיג Porcupine Tree המצויינים (מתי הם יוציאו משהו חדש?). הוא שם לנו רק 6 שירים, שכל אחד הוא יצירה בפני עצמו. רק אוזן מוזיקלית חדה מצליחה להבין שזו יותר מיצירה חדשנית. מדובר כאן בהיתוך מסיבי של סגנונות מוזיקליים החל מהפינק פלויד ולד זפלין, דרך Yes ו-Alan Parsons Project ועד King Crimson. הבחור לא מפסיק לייצר את הפרוג-רוק הטוב בעולם כיום

טעימה קטנה: Drive Home

 

מקום 13: Mikal Cronin - MCII

מיקל קרונין היה בעיקר בצילו של TY Segall עד כה, כאשר ניגן עבורו על הבס ועשה כמה קולות ברקע. האלבום השני שהוא הוציא השנה מאד דומה לסגנון של Kurt Vile (שנפגוש בהמשך המצעד...) ובקצב הזה, הוא יצמח להיות גורם משמעותי במוזיקת הגראג' רוק המתעוררת באמריקה. יופי של אלבום שני, בוגר ומעובד היטב.

טעימה קטנה: Weight

 

מקום 12: Torres - Torres

בעולם מושלם יותר, הקול מקנזי סקוט, שקוראת לעצמה Torres היה משתלט על תחנות הרדיו בקלות. אבל, כאמור, העולם קצת פחות מושלם מזה, מה שאינו עושה צדק עם הזמרת הנפלאה הזו מנשוויל, שהוציאה השנה אלבום בכורה מהפנט. ככל הנראה, אלבום הבכורה הטוב ביותר ששמעתי השנה.

טעימה קטנה: Don't Run Away, Emilie

 

מקום 11: David Bowie - The Next Day

טוב, זו הייתה הפתעה אדירה. פתאום, באמצע שום מקום, ביום שבו הוא חוגג 66 שנים ואחרי דממת אלחוט ארוכה, דיוויד בואי פתאום שחרר סינגל מאלבום עתידי. העולם לא הבין מאיפה זה הגיע. הרוב היו בטוחים שלא נשמע ממנו עוד, בעיקר לאור מצבו הבריאותי שהורע, אבל האיש בעל אלף המסיכות הצליח להסתיר את העשייה שלו ושיחרר אלבום חדש, ראשון מזה עשר שנים. אני חייב להודות שהאלבום העשרים וארבעה שלו הוא לא אחת מהיצירות הגדולות בחייו, אלא משהו שבהחלט אפשר למפות כבינוני, אבל הקול שלו נשאר חזק וצלול, עם השבירות המפורסמות. אמנם הוא הודיע שלא ילווה את האלבום בהופעה, למרות שאי אפשר לדעת מה הוא יעשה בכל רגע נתון, אבל לפחות הוא השאיר כמה קליפים יפהפיים מאחוריו

טעימה קטנה: The Stars Are Out Tonight

 

מקום 10: My Bloody Valentine - MBV

22 שנים חיכו המעריצים לאלבום ההמשך של להקת האלטרנטיב-שוגייז המוערצת מתחילת שנות ה-90. המעריצים ציפו לראות לאן הם ימשיכו אחרי מעל שני עשורים והחבר'ה האירים האלה מדבלין לא איכזבו. הם הוציאו אלבום אפל במיוחד עם סאונד כמעט זהה ל-Loveless. אולי כיום זה נשמע קצת מיושן, אבל איזה קאמבק מפתיע זה היה. נראה אם יהיה להם עוד משהו להציע בעתיד

טעימה קטנה: Only Tomorrow

 

מקום 9: Laura Marling - Once I Was An Eagle

נסיכת הפולק הבריטית היא הנציגה הנשית הגבוהה ביותר במצעד הזה. לורה מרלינג ממשיכה להתקדם ולהקסים את המאזינים עם שירי פולק מדוייקים, מבוססים על גיטרה אקוסטית שפותחת את האוזן ופוצעת את הלב כל פעם מחדש. איזו זמרת נפלאה ואם זה מה שהיא עושה בשנות ה-20 לחייה, קשה כבר לדעת למה עוד היא מסוגלת.

טעימה קטנה: Master Hunter

 

מקום 8: Kanye West - Yeezus

קניה ווסט הוציא אלבום שישי השנה ועשה את זה בצורה הכי בומבסטית שאפשר עם השוואה לאלוהים. כנראה שעלה לו קצת יותר מדי שתן לראש אחרי שהתחיל לצאת עם קים קרדשיאן, אבל הוא עדיין אחד האמנים החדשניים והמסקרנים באמריקה. כן, עדיין הוא יורה מילים רושפות אש לכל עבר ולא מתבייש להפנות אצבע מאשימה שצריך, אבל הטריק הזה כבר מתחיל למצות את עצמו, כך שנקווה לראות משהו שונה באלבום הבא. מצד שני, הוא עדיין הדבר הטוב ביותר שיש למוזיקה השחורה היום.

טעימה קטנה: I Am God

 

מקום 7: Rhye - Woman

ההרכב Rhye הוא ההפתעה הגדולה של חצי השנה הראשונה של 2013. אלבום הבכורה של צמד האינדי דרים פופ הזה בין מילוש הקנדי לחניבעל (ההוא מקוודרון) ייצר אלבום שכולו נשיות, בניסיון לתפוס את המקום של האישה מנקודת מבט גברית. ננסי הרטסוק הייתה בטח שמה לשמוע על האפשרות הזו, אבל למי שלא מתעניין בפילוסופיה פמיניסטית, שווה עדיין לשים את האוזן על אחד מהאלבומים הנעימים והיפים שנוצרו השנה.

טעימה קטנה: One Of Those Summer Days

 

מקום 6: Vampire Weekend - Modern Vampires Of The City

הרכב האינדי רוק מניו יורק ממשיך להתקדם עם האלבום השלישי שלהם. בהתחלה קשה אולי לעכל סביב מה כל ההייפ, אבל כשנכנסים יותר לעומק מתחילים להבין שדווקא הפשטות שמאחורי השירים היא שמולידה את האלבום המצויין הזה.

טעימה קטנה: Ya Hey

 

מקום 5: Daft Punk - Random Access Memories

הצמד הצרפתי עם קסדות המתכת חזר עם אלבום רביעי החדש. מעבר לקידום המכירות של האלבום שצריך להילמד בכל קורס של שיווק רשתי (כמות התעלולים שהם עשו הייתה מטורפת כולל שחרור "סינגל" ראשון שהיה למעשה גרסת כיסוי לשיר נושא של הרובוטריקים). ואז הם הפציצו. Get Lucky, הסינגל הרשמי האמיתי של האלבום (אם אפשר לקרוא למשהו אמיתי בעולם שלהם), פשוט הפגיז את הרשת והרדיו מכל מקום. השילוב עם פארל וויליאמס הבלתי מזדקן וניל רודג'רס הוליד שיר פאנקי עם ניחוח אייטיז שלא נשמע כמותו קרוב ל-30 שנים. גם האלבום הוא בהחלט הפתעה נעימה מאד ששוה להם כרגע את המקום החמישי

טעימה קטנה: Get Lucky

 

מקום 4: Kurt Vile - Waking On A Pretty Daze

ובצד השני של העולם, הגיע אלבומו החמישי של הבחור מפילדלפיה, שפעם ניגן עם הרכב שנקרא War On Drugs. קורט ויל מתמחה בגראז' רוק, עם נגיעות קטנות הפרוג-רוק, מחד ואינדי מאידך. האלבום הנוכחי שלו ממשיך את ההתקדמות העקבית שלו בחמש השנים האחרונות (אלבום כמעט כל שנה) והופך אותו לאגדת אינדי מתהווה בפני עצמה. וכמובן, שהשיר היפה ביותר ששמעתי השנה, מגיע ממנו, אז מגיע לו...

טעימה קטנה: Waking On A Pretty Day

 

מקום 3: Foxygen - We Are The 21th Century Ambassadors Of Peace And Magic

ההפתעה הגדולה של השנה מבחינתי מגיעה מאלבום שיצא בינואר, אבל פשוט לא יצא לי מהראש כל השנה. שני חבר'ה צעירים מקליפורניה שמתמחים ביצירת היתוכים יפים של רפרנסים מוזיקליים, החל מהמוזיקה השחורה של מוטאון, דרך מוזיקת שנות השבעים הפרוגרסיבית, איטלו-דיסקו, פופ צרפתי ועד שנות השישים של וודסטוק. וכל התערובת הזו הופכת להיות נפלאה כל פעם מחדש באוזניים, שמגלות עוד רובד ועוד רובד מוזיקלי... אם כך נשמעים השגרירים של המאה ה-21 לשלום ולקסם, תביאו אותם הנה מייד!

טעימה קטנה: Shuggie

 

מקום 2: The National - Trouble Will Find Me

רק מקום שני? טוב, הם כבר רגילים להוציא אלבומים בשנים שבהם אמנים מגיעים לשיאם. ב-2010 הם הוציאו את High Violet הנפלא, שהיה לוקח את המקום הראשון בקלות, אלא שבדיוק באותה שנה ירו ה-Arcade Fire את The Suberbs ופשוט פירקו אותם עם אלבום חד פעמי בעומקו. והשנה? הפעם היה מישהו אחר שזהר ועליו אפרט בהמשך, אבל המקום השני דווקא מתאים ל-The National, הם מעדיפים להיות האנדרדוגים הנצחיים שנלחמים כדי להשיג א תהמקום הראשון, למרות שלא בטוח שהם רוצים אותו. Trouble Will Find Me הוא אלבום בוגר ושלם, שממשיך לדבר על הנושאים היומיומיים שחלקנו מעדיפים להתעלם מהם. ויש את הקול שובר הלב של מאט ברנינגר, שקשה להשוות לו קול אחר בעולם, אולי למעט מישהו אחר....

טעימה קטנה: I Need My Girl

 

מקום 1: Nick Cave And The Bad Seeds - Push The Sky Away

אמצע פברואר 2013, גשם יורד על הכביש והעננים מתקדרים מעל הים ומבשרים סופה גדולה מתקרבת. כל מה שאתה רוצה לפעמים זה לדחוף את השמיים הרחק מכאן ולתת לשמש לחדור מבעד למסך האפרפר שמסתיר אותה. ניק קייב והזרעים הרעים הוציאו השנה אלבום (15 בסך הכל) ובו הם מנקבים את המציאות שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות: מציאות של SMS במקום שיחות (שם השיר We Know Who UR, מרמז על כך, שכן הוא כתוב בסמסית...), מוסריות מדלדלת (הזנות ב-Jubilee Street), הויכוח הקייבי התמידי בין אלהים לפנטזיה (Mermaids) ולקראת הסוף, הבלוז של "החלקיק האלוהי", התגלית המדעית המרעישה מז'נבה שמצביעה על קיומו של חלקיק "דמוי אלוהים" במרכזו של כל חומר. המציאות על פי קייב היא כאוטית, סוערת והוא מבקש רק שקט בסופה, לדחות את המבול שעלול להגיע כל רגע ולהחריב את העולם. קשה לי מאד לראות אלבום שיוריד אותו בסוף השנה, אבל מי יודע?

טעימה קטנה: Higgs Boson Blues

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל coffeebreak אלא אם צויין אחרת