00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אסיר מספר 8221434

כרטיס הביקור שלי

אהלן, אני אלי, נעים מאוד וברוכים הבאים לעולמי האישי. אני אסיר משוחרר ומתאגרף. השתחררתי מהכלא בחודש ינואר 2013,לאחר חמש שנים. ההתמודדות עם החיים שאחרי, כלל אינה פשוטה. הצלקות,הבדידות, החברה שאינה סולחת וחוששת להעניק לי הזדמנות שניה לאחר, שהוכתרתי בתואר עבריין אף, כי שילמתי את חובי לחברה, מעסיקים המסרבים לקבל אותי לעבודה והמעט שכן, מנצלים אותי תוך רמיסה ברגל גסה את זכויותיי הבסיסיות כאדם ומתייחסים אלי כעבד בידי אדונו . והמדינה...איפוא המדינה??? איפוא המדינה,שאמונה לנסות ולהחזירני אל המוטב,לסייע לי בשיקום חיי עפ"י חוק, כדי שאחזור למעגל חיים נורמטיבי?  זו שבויה, בסבך הבירוקרטיה עד שאמרתי נואש ונתקתי ממנה מגע. על זאת ועוד, אני אשתף אתכם בלי צנזורה ובלי ..השארו איתי...קריאה מהנה.

אם אישה הייתה עוברת את האונס הברוטאלי שחוויתי בכלא.......

04/03/2013

הלילה האחרון היה מהגרועים שהיו לי מאז השתחררתי מהכלא לפני מספר שבועות. הסיוטים לא נתנו לי מנוח והמחשבות לא הרפו....רק לאחר שיצאתי לריצת בוקר מוקדמת ושחיתי בים הגלי...הצלחתי לשוב ולהירדם על החול הזהוב כשקרני השמש מלטפות את גופי וזה מתמסר להן בהנאה מרובה. כך שבו לי כוחותיי מליל השימורים הלא צפוי הזה.

לאחר שהורשעתי וניתן גזר דיני, נכלאתי באחד מבתי הכלא ולאחר קליטה ראשונית, הובלתי אזוק בליווי 2 סוהרים במסדרון ארוך כשבשני צידיו דלתות ברזל כחולות. ההליכה במסדרון הארוך הזה נמשכה עבורי כמו נצח עד שאלה נעצרו ליד תא מספר 525. הם פתחו את הדלת ו"איחלו לי בהצלחה". דלת הברזל נסגרה אחרי בחוזקה ובעוד הבריחים והמפתחות נשמעו לי היטב מעברה השני,  מצאתי את עצמי בתא  אפוף עשן סיגריות  ללא חלונות ובתוכו  14 אסירים. באותם רגעים ראשונים של הלם, קלטתי שהשפה השלטת בתא הצפוף והמצחין אליו הוכנסתי הייתה ערבית. מישהו עם מבט חשדני, סימן לי באצבעו  לעבר מיטה  פנויה. טיפסתי בזריזות על המיטה נשכבתי והנחתי את תיקי מתחת לראשי כמעין כרית וכל מה שרציתי זה לישון,להיעלם, לשכוח איפוא אני נמצא..ואכן אחרי כמה דקות נפלה עלי שינה ארוכה.

התעוררתי לנוכח יבבות לא מובנות שקולן הלך וגבר. תחילה לא הבנתי מה קורה, כי אינני יודע כמה שעות חלפו מאז שקעתי בשנתי. התרוממתי על מנת להבין מה קורה ולתדהמתי ראיתי 5-7 אסירים רוכנים על הצעיר שבהם תופסים אותו בחוזקה ואחד עוד תקע לו חולצה בפה וכל אחד נכנס בו בתורו. התקשיתי להאמין למראה עיניי. אומנם ראיתי בעברי סרטים על מערכות יחסים ואונס ברוטאליים בין אסירים אבל התקשיתי להאמין שמראות כאלה יש גם במציאותועוד בישראל מודל 2008. הייתי מזועזע ואולם, מבלי לאבד זמן קפצתי ממיטתי והתחלתי לנער אותם  מהבחור. בתא התחילה מהומה רבתי הפלאתי את אגרופיי בהם והם שברו עלי כל מה שנכרה לידם . הם היו עשרה אני הייתי אחד. התחלתי לצעוק לסוהרים ולדפוק בחוזקה על דלת הברזל. כשפתיחת הבריחים נשמעה מעבר לדלת, נשכבו כל האסירים באחת ,כולל האסיר המותקף, במיטתם, כאילו לא אירע דבר. הסוהרים שאלו אותי מה קרה ואני לתומי התחלתי לספר להם...אבל יתר "שכניי לתא" התחילו לצחוק בערמומיות ואמרו שהכל הזיות והמצאות שלי. הסוהרים שאלו אותי אם אני רוצה לראות פסיכאטר על מנת שיתן לי כדורי הרגעה. השבתי להם בשלילה. כשננעלה שוב הדלת. קם לעברי אבו אחמד, שלימים, אני אבין שהוא היה "הראיס" של התא ואמר לי, בקול סדוק מסיגריות ובעברית עילגת. "יש לי ניסיון של 17 שנה בכלא" והוסיף, " אתה מהטיפוסים האלה שלומדים בדרך הקשה מה זה לחיות בכלא ולא להשתנקר על חברים לתא". באותו הרגע לא הבנתי שהסתבכתי ומדוע הוא אומר לי את הדברים האלה . הפניתי את גבי אליו וחזרתי למיטה חבול מהמכות שספגתי.

הנקמה לא איחרה לבוא, כעבור כשבועיים כשכבר המתח ביני לבין הכנופייה , כך כיניתי אותם ביני לבין עצמי, פג זה קרה באחת. התעוררתי לפתע באמצע הלילה, ועוד בטרם אבין מה קורה לי..מישהו הספיק לתחוב לי לפה סדין שניים לפתו אותי ברגליים ושניים בידיים. מישהו הוריד לי את המכנסיים והתחתונים ופתאום הרגשתי כאב חד החותך אותי לגזרים...לא יכולתי להתנגד לישמעאלים החזקים האלה,  כשהוא בתוכי הוא רכן עם גופו לראשי ואמר לי " זה מה שעושים למשתנקרים ומלשינים בתא אתה תלמד בדרך הקשה. מהיום אתה הטאפט של התא". אחרי שהוא ביצע את זממו נכנסו לתוכי כל השאר,, 14 אסירים כל אחד בתוכו חגג עלי...לאט לאט איבדתי את הכרתי וככל הנראה התעלפתי. האכזרים האלה ככל הנראה פחדו והתחילו להנשים אותי ולתת לי להריח בשמים שהיו להם.....עד שהתעוררתי כולי נוטף דם מאחור....

וכך לילה לילה, הייתי "הטאפט" של אבו אחמד ועוד שניים שלושה ישמאעלים שהוא בחר. כך זה נמשך 3 חודשים עד שהועברתי מסיבות אחרות לגמרי , לאגף אחר.

הצלקת הזו, לא תגליד לעולם, ואין מרפא. אין עם מי לדבר, אין אוזן קשבת. למי אכפת בכלל??? איש איש בקונכייתו הוא. ואני רוצה להעלות נקודה למחשבה, אם אישה הייתה עוברת תקופה ממושכת של אונס ברוטאלי  , כבר היו מארגנים לה מעון, מסייעים לה בפסיכולוגים ובסיוע כספי כזה או אחר. אבל לאסירים שחווים התעללות מינית מי דואג??? והסיפור שלי הוא לא יוצא דופן...מסתבר כי אין כלא בישראל שאין בו את ההתעללויות ה

אלה, כי זו שיגרת החיים שם. 

האטימות הממסדית בנוגע לאסירים היא זועקת ואין פוצה פה....

זו גם ישראל של שנת  2013 

שלכם,

אלי ג`אן

 

  

 

  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

פסיפס אישי

במקור אני מ: ברזיל למדתי: חינוך גופני,ייעוץ תזונתי ועוד אני מדבר: עברית,ערבית, אנגלית, ספרדית, פורטוגזית המזל שלי: עקרב קעקועים: נשר  פעילות גופנית שאני עושה: אגרוף, כדורגל, גלישת גלים, שחיה בים, ריצה, התעמלות מכשירים ו...פינג פונג שירות צבאי: קצין צנחנים.

באמת עושה לי את זה: אנשים רגישים, סיפורי סינדרלות לא בא לי טוב: אנשים שמקבלים את בטחונם האישי ממסכות ומזיוף לא יכול להירדם בלי: לדבר עם אלוקים וצלילים וקולות מהטבע הייתי רוצה לאכול ארוחת ערב עם: מרסדס סוסה,מוחמד עלי,שמעון פרס וישעיהו לייבוביץ...ספר: אלכימאי סרט: ימי הרדיו עם וודי אלן.תכנית טלוויזיה:שידורי האולימפיאדה והמונדיאל, דה וויס ישראל ואנגליה, עובדה עם אילנה דיין.מוסיקה: סול, בלוז והאוס.זמר / זמרת / להקה: פיירוז,מרסדס סוסה,רוד סטיוארט,בוב מארלי ורודי ביינסן מאכל: דגים משקה: מיים, גולדסטאר חטיף: דוריטוס עיתון / מגזין: ידיעות אחרונות, מנטה קבוצת כדורגל: נבחרות ברזיל ואיטליה עיר בחו"ל: היכן שנולדתי -ריו דה ז'נרו העקרונות המנחים שלי: "כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו"- תהילים מט, "אל תחשוש לוותר על הטוב למען המצויין"-מרק טווין, "ואהבת לרעך כמוך"-דברים יא, "אחרי כל ירידה/נפילה בחיים תבוא עליה"- ליקוטי מוהרן. " דרך ארץ קודמת ללימוד תורה" - הרמב"ם

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל asir8221434 אלא אם צויין אחרת