00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חברותא או מיתותא

20 דקות גמרא צרופה- או "מדוע לא הכנת שיעורי בית?!"

איך רבי נחמן אומר? `לא נותר לנו, אלא לחטוף פה ושם איזה לימוד. איזה דבר תורה.` פחות או יותר. לא ממש במילים האלה, הא?

ראש חודש אדר, ואנחנו בדף ז עמוד ב`. אחרי שיחה שמדברת על מקום מגוריו של אדם. כמה בני אדם ליתר דיוק. איך נפטרים מעול משכנתא ומיסים ולובשים על עצמינו עול תורה ומיצוות במקום?

אחת האפשרויות היא לגור בשכירות כל ימינו. אפשרות אחרת היא לקנות לעצמינו מקום. ועדיף בזול. בימינו, רק לרכוש קרקע צריך חצי מליון. עוד לפני שהתחלנו בכלל לבנות. אז אני אומר סטופ! עצור! תן לחשוב עכשיו. מה אנחנו מזכירים מליונים? למה להתריס? בואו ונגור במקום זול. ואני לא מדבר על חצי חינם(חצי מליון), אלא על שבע עשיריות חינם לפחות. מה השיטה? בוחרים מקום שהוא נחשב `חור`. וחיים בו. מקיפים את עצמינו באנשים טובים. נוף ומחשבות טובות. הרבה אופטימיות ומעט מלח מים נגד רוחות רעות ויאללה... לחיים הטובים.

אז אחרי השיחה הזאת בדיוק, התחלנו את הגמרא בשאלה "מדוע לא באת לבית הכנסת?" השאלה מזכירה מעט את המורים ביסודי-"מדוע לא הכנסת שיעורי בית?". בבית הספר התיכון כבר הפסיקו לשאול את השאלה. התשובה היתה ברורה להם. שיעורי בית זה באסה. זה לחנונים. זה ל... חסר סיבות?

להלן ההשוואה ביתר חוצפה. וכולי תיקווה שבשמיים יחשיבו לי את החוצפה כאחת מהחוצפי`ס הטובות ולא מהחוצפות הכפרניות חלילה.

-"מדוע לא הכנת שיעורי בית?"

-"הייתי חולה."

-"ומדוע לא דאגת שיביאו לך את שיעורי הבית לביתך? הרי החובה עליך להשלים!"

-"הייתי ממש חולה. לא יכולתי אפילו לדבר בטלפון להזמין חברים(ויש אומרים `התביישתי לבקש`), אבל מה זה משנה המורה? אני אשלים את כל החומר?!"

-"לא! עדיף שתהיה עם כולנו. זה לא ייתכן שאתה תפגר אחרי כולם וגם לא טוב שתקדים אותנו."
 

אז נכון. אין מדובר כאן על שיעורי בית. מדובר על בית הכנסת? מדוע לא באת לבית הכנסת? כי הייתי חלש. ומדוע לא הבאת את המניין אליך? כי היה קשה לי לטרוח גם בכיוון הזה.(יש אומרים שלא רצה להטריח אחרים לבוא אליו). לפחות, אפשר להתפלל בשעה שהציבור מתפלל.

"מאי כולי האי?"(איזה חשיבות יש להתפלל עם הציבור? על מה כל העניין הזה?)

שאל אסף, "באמת מה עניין? איך אתה תופס את עניין התפילה?"
ענה אבשלום ואמר, "כשחרב ביהמ"ק, היו צריכים מנהיגי העם לשמור על אחדות כלשהי. מסגרת, שתאחד אותנו. שלא נתבולל חלילה. איזה טקסט שכולם יראו עצמם מחוברים אליו איכשהו. ולמעשה, היום ישנה תופעה הפוכה. במקום לחבר אדם לתפילה, הטקסט מנתק אותנו. הרבה מהתפילות הינן גלותיות ואינן מתאימות לזמנינו."

איתמר עוד לא בן שנתיים, מידי פעם מנסה למשוך את תשומת הלב, אבל מה לעשות והגמרא סוחפת גם אותו. הוא מתיישב על בירכי אביו וביחד כולם לומדים. אפילו גורקה הרגישה בקדושה ורצה לה למקום אחר. בסוף הלימוד חזרה למעונה.

אסף המשיך עם שאלתו, "האם אתה חושב שיש משהו במניין האנשים כדי להגדיל או להמעיט מערך התפילה?"
אבשלום הציג פרט מידע מעניין מאוד. "מי שעושה מדיטציה טרנסצנדנטלית, גם הוא מעריך את מספר המשתתפים. איך בדיוק הדבר הזה עובד, אני לא יודע, אבל אני מעריך שיש בזה משהו. לא סתם חז"לינו קבוע כך. ולא רק משום הנהגת העם שלא יתבולל ויפוץ"

מעניין גם שאבשלום הזכיר את תהליך החלשותו הדתית של מאן דהו, לנוכח עזיבת שכניהם שהתחזקו. אין ספק שהיהודי הוא חיית להקה. חיה חברותית. ועוד סברא בנידון, היא דווקא הפוכה אם לא משלימה- שעלתה לי לא פעם בראש. `מנהיגינו הדגולים לאורך הדורות קבעו את המציאות בהחלטותיהם. בין אם בשוגג(כמיקרה רבן גמליאל שקבע מתי יום כיפור), ובין אם לא בשוגג. המהות האנרגתית של עשרה אנשים וקביעת המספר הזה דווקא למניין, יכול להיות שהיא עצמה נוצרה רק לאחר קביעת המספר אצל חז"ל. מעט דומה לאותם חלקיקים בתורת הקוונטים, שמנווטים עצמם לפי החלטת החוקר. אם ללכת לימין או לשמאל.`

ובכן, מדוע לא ללכת לבית הכנסת? יש הרבה תירוצים. אבל כאן בגמרא, עולה תירוץ אחד שדווקא מתקבל יפה, ויכול להימשך לו דו-שיח שנרשם לדורות. "חלש..."

עוד תירוצים, שהייתי אומר אני, אם הייתי נשאל. וודאי לא היו עולים לרשימה לדורות, אך בכל זאת, הינה רשימה:

"מדוע לא הגעתי לבית הכנסת?"
"חילוני!", "למה כן להגיע?!", "לא בא לי", "הדרך רחוקה", "קר היום", "גם תפילת יחיד נחשבת בעיניו", "אני יכול להתרכז יותר טוב כשאני לבד", "היום אני לא מתפלל", "מחר... מחר...", "הייתי עייף/שיכור/מסטול וכן על זה הדרך", "אני מעדיף לשדר את המחשבות שלי מפה. ובלי טקסט קבוע. ובלי מישהו שמריץ לי אותו במהירות כזאת", "לא אוהב את האנשים שם", "היה צריך לשמור על הילדים", "אין לי כסף להביא לצדקה ואני מתבייש", "זה סתם לוקח כפול זמן שם, ואני מרית את זה פה. בדיוק אותה תפילה. אל דאגה", "בדרך יש נשים, ואני שומר על העיניים, אז אני מתפלל בבית", "פשוט אני מחכה לטלפון...", "השמועות אומרות שפעם הבית שלי בעצמו היה בית כנסת", "ניסיתי לארגן עשרה חבר`ה. כולם הבריזו. התבאסתי גם אני והלכתי לישון.", "חיכיתי לרגע המתאים", "וואלה? לא באתי אתמול? איזה יום היום? שלישי? וואי.. איפה נעלם לי יום שני?", "הכלב. הוא אכל לי את הנעל, ולא יכולתי לבוא יחף", "הכלב, הייתי חייב לחסן אותו והרופא לא יכול בזמן אחר.", "בית כנסת זה אחלה, אבל עבודה שמקבלים בה פפלונים, מושכת אותי יותר. כמה אלוהים משלם שוב?", "הייתי בבית כנסת דווקא, אבל הזיזו את השעון. אז איחרתי/הקדמתי", "למה אני לא הייתי בבית הכנסת? למה אתה לא היית?! אה.. היית? איפה? איזה קטע. תיראה מה זה... הייתי כניראה מאחורי העמוד. לא שמת לב. צנוע ושקט שכמוני...", "הלכתי לבית הכנסת השני. לצאת בסדר עם כולם", "התפללתי מחוץ לעיר", וכן על זה הדרך...

וכל המרבה הרי זה משובח.

ולפתע נתעוררה אצלי השאלה, "מדוע ובאיזו זכות שואל רבי יצחק את רב נחמן שאלה שכזו?"

האם זה לגיטימי לשאול? לא חודרני מידי? איך פעם שמעתי בדיחה,

-"אני עובר לעיר פלונית"
-"למה? פחות יקר שם?"
-"לא. פחות שואלים שם!"

כבר אמרנו שאנחנו היהודים חיה חברותית. לטוב ולרע. מי ייתן והרע יצטמק והטוב יגבר. להתראות בקרוב ב"ה.. (:

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אסף ואבשלום אלא אם צויין אחרת