00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

בית ספר "יסוד המעלה" ושכונת נווה שאנן בתל-אביב

לפני מספר חודשים סיירתי במחוזות ילדותי - בשכונת נווה שאנן שליד התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. בזו השכונה למדתי בביה"ס היסודי ב-4 שנות הלימודים הראשונות שלי. מאז הזדמנתי לשם פעמיים-שלוש ותמיד התפלאתי לראות כמה קטנים המימדים של הבנין והרחבה לעומת אלה הזכורים לי מימי ילדותי.

בביקור שנערך בחורף האחרון, נחמץ לבי. הבנין בו היה ביה"ס (רחוב יסוד המעלה 35)  ובו גם התגוררה המשפחה בקומה הרביעית, על הגג (ללא מעלית....), נראה מוזנח והוא "על צרות" (כמו שהיתה אומרת אמי, עליה השלום). התושבים החדשים של דרום העיר לא עשו אתו חסד.
                           
                         
                         
                                                                                הבנין בכיעורו
                                
                                                                                                 הכניסה לבנין בו התגוררנו
                                 

                                                                                    המדרגות שבהן עלו למסעדה שבביה"ס
                                  
                                          הרחבה שבה התכנסו התלמידים בכל בוקר  וכאן "הופעתי" (בכיתה ג') בשיר 'עגלה עם סוסה"
                                   
               חלון המטבח בדירה  שבקומה הרביעית שממנו נפנפה לי אמא בידה ביום הראשון ללימודים בכיתה  א' כשעמדתי ברחבה למטה .

 למרבה הצער אין עמדי תמונה של הבנין משנות החמישים. אבל אני יכולה להבטיחכם נאמנה כי מצבו היה טוב בהרבה וכל השכונה, על אף היותה בדרום העיר ותושביה נימנו גם אז על דלת העם, נראתה טוב יותר, עשרת מונים, ממה שמתגלה שם היום. כולנו ניזונים מן התיאורים בעיתונות על המצב באיזור שהפך מועד לפורענות ואחרי השעה חמש-שש בערב, שומר נפשו ירחק משם. לא אתייחס להיבט האנושי אבל אתרכז כאן בהיבט התברואתי. את הריחות שעלו ובאו, יואיל כל אחד לדמיין בעצמו: 
                        
                                                                דוגמית למי הביוב  שבכביש 
                       
                                                                תרנגולות במגרש ברחוב נווה-שאנן
                        
                                                          נראה שגם לחליפה בא לברוח משם..... 
                                                                                                         מי שבשכונה שלו יש מופעים כאלה - שיקום                                   

                        
                              למען גילוי נאות, אי אפשר להתעלם מן השלט הזה. בינתיים לא חזרתי לבדוק אם העיריה עמדה בלוח הזמנים.... 

ואני בכלל התכוונתי לכתוב על החיפושים שלי אחרי המורה שלי בכתה א', המורה זהבה, ונסחפתי לתיאורים על הסביבה שהתדרדרה לתהומות. אם כך אעצור כאן בתקוה שברשומה הבאה אוכל לפרט על  ממצאים מרגשים.

רק זאת עליכם לדעת: באותם ימים של שנות החמישים הותירו המורים רישומם על התלמידים. משמעת היתה משמעת ובירורים נערכו ללא משוא פנים, ללא עקיפות והתחכמויות והתגמדויות לפני התלמיד (ראו רשומתו של מוטי) וכשקרה שאני, ילדה טובה מבית טוב, התחצפתי אל מורתי זהבה כמו שכבר כתבתי ברשומה על "מורים עם חותם", אבא שלי, ללא השכלה פסיכולוגית (כי הוא נהג לומר שיש לו רק "שש כיתות"...), עשה בדיוק מה שצריך לעשות: 

המורה זהבה (לצערי, שם משפחתה נשכח ממני), היתה מורתי הנערצת והאהובה ביותר שליוותה אותי מכיתה א' ועד כיתה ג'. היא לימדה אותי, בדרכי נועם ובתקיפות, דרך ארץ מהי. לא זכור לי על מה ולמה אירע העימות אבל לא אשכח את הנסיעה, עם אבא שלי, עליו השלום, באוטובוס לרמת-גן, אל ביתה של המורה כדי שאתנצל לפניה על התבטאות מחוצפת שלי. למותר לציין שתלונתה של המורה טופלה ברצינות וללא ערעור מצד הורי. לא הוטל אפילו ספק קל בדבריה וגם אני לא ערערתי על מרותה. היה ברור לכל הנוגעים בדבר, שעל חוצפה כלפי המורה מגיע עונש. לא נשלחתי למורה יועצת ולא לטיפול פסיכולוגי.... מאז ועד סיום לימודי, בביה"ס הגבוהים, כיבדתי את המורים וכמובן, ברוח אותם ימים פניתי אליהם, בדחילו ורחימו, ובגוף שלישי.

ו            

לפני כשבועיים פניתי בשאלה במדור לחיפוש קרובים של 'מוטקה' במטרה לאתר את המורה זהבה. ולשמחתי הרבה, האחראית על הפורום, מיכל וואקנין, קישרה ביני לבין הארכיון של עירית תל-אביב ובשבוע הבא אבקר שם ואעיין בתיק המסמכים של בית הספר. מי יודע? אולי אגלה שם הפתעות מרחיקות לכת. 
אל דאגה, אעדכן אתכם כאן בבלוג.

עידכון:
היום, ה-23 ליולי, בקרתי בארכיון  של עירית ת"א. למרבה הצער לא החכמתי ולא מצאתי רשימות מורים ולא רשימות תלמידים. מצאתי אי-אלו פרטים פקנטיים מאותם ימים ועליהם תבוא רשומה נפרדת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

79 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת