00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ביטים מהחיים

לתחושות יש זיכרון משל עצמן

 ישבתי לי באמצע החורף בשמש הצהריים החמימה ועצמתי את עיני.

הרגשתי את חומה של השמש על פני שהרגישו כאילו הן נמתחות עד אין סוף, מתייבשות ומתקלפות.

ובעוד הצהוב והשחור אדמדם מרצדים להם בתוך עיני העצומות, ראיתי בעיני רוחי נופים רחוקים. נופי ילדותי.

ראיתי מקומות שכבר שנים לא הייתי בהם. מקומות שכנראה כבר לא קיימים לאור הבניה האינטנסיבית באזור בו גדלתי.

שדות בהם הלכתי אחה"צ חמימים ונעימים בדרכי לחברים, פרדסים שאת ריחם הרחתי כל הדרך מבית הספר הביתה.

ראיתי את המקומות בהם עשינו פעילות של הנוער העובד, מבצעי ניווט ולימודי קפ"פ.

יותר מאשר ראיתי, הרגשתי שאני שם.

וכשפקחתי את עיני ראיתי את חבלי הכביסה ועליהם הכביסה היבשה.

הורדתי אותה מהחבל ונכנסתי הביתה, סמוקה .

והשמש החליקה אל מעבר להר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל nogamoon אלא אם צויין אחרת