00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

יש בי את הכוח

סיימתי עכשיו תרגול יוגה אחרי שלא יצא לי לתרגל כבר מעל שבוע. אני מתרגלת בבית עם די-וי-די כך שזו שעה של רוגע והתחברות פנימית ותמיד אחרי התרגול אני במצב מנומנם ויכולה בכיף להכנס לי בחזרה למיטה וליפול לשינה עמוקה. השמיים מכוסים בעננים אפורים וקר, החלטתי שאני נשארת היום בבית ועובדת מכאן. אני בתקופה בה אני כותבת את הצעת המחקר שלי, ככה אני ממש לא חייבת להגיע לעבודה אבל נמנעת בד"כ מלהישאר בבית. גיליתי שכשאני נשארת ימים שלמים בבית ההספק שלי נמוך יותר ובשעות אחר הצהריים משתלטת עליי תחושת בדידות וריקנות ואני נכנסת לדיכאון קל. יותר בריא לי להתלבש, לצאת מהבית, לנסוע לעבודה, לפגוש קצת אנשים, לעבוד ברצינות, ולחזור הביתה. אבל היום החלטתי להישאר בבית בתקווה גדולה להצליח לשמור על מצב רוח טוב.

הבטן שלי כבר ממש בחוץ ובולטת, עוד כמה ימים אני חוצה את קו אמצע הדרך. התחלתי להרגיש את הקטנטונת זזה! היא מזכירה לי שהיא שם כמה פעמים ביום בתנועות עדינות ונעימות, שישר מעלות לי חיוך על הפנים. זה מזכיר לי שזה באמת קורה, חיים חדשים מתקיימים בתוכי. זה כל כך מדהים שזה בלתי נתפס. יש בתוכי בן אדם קטן! ואני, בלי בכלל להתאמץ או לעשות משהו מיוחד מצליחה לספק לו את כל מה שהוא צריך בשביל להתקיים ולהתפתח. זה גורם לי להבין כמה הגוף הוא דבר מופלא מאין כמותו!

התקופה של ההריון, היא ממש השקט שלפני הסערה. בזמן שהגוף שלי עושה את כל העבודה הקשה ודואג לכל צרכיה של הבייבי שלי, לנפש שלי יש זמן להכיל ולעכל את השינויי הגדול הזה שעומד להתרחש בחיינו. הגוף שלי והנפש שלי מתכוננים לרגע הלידה. לידה של תינוקת חדשה לעולם, ולידה של אמא חדשה לעולם. המחשבה הזאת מציפה אותי אושר.

אושר, אך גם כמובן הרבה חששות. כשאני שמה בצד את המחשבות על הלידה וחושבת על היום שאחרי, מצד אחד אני שומעת "כולם מדברים על כמה שזה קשה, על כמה שהחיים משתנים ולא חוזרים יותר לקדמותם, על כמה שהזוגיות משתנה..." וזה מפחיד, כי תמיד שינויי כל כך גדול הוא מפחיד. וטוב לנו בזוגיות שלנו ובחיים שלנו היום. אבל מצד שני, אני מרגישה שזה יהיה כל כך מדהים להקדיש את כל כולי בנתינה ובטיפול מסור, להפוך להורים ביחד, אני מרגישה שאנחנו כל כך מוכנים לשינוי הזה ורוצים אותו, לכן זה חייב להיות נפלא. אני מחכה כבר לחזור הביתה עם התינוקת שלי בזרועותי ולהתחיל את החיים החדשים האלו בשמחה גדולה.

אבל לפני זה, אני מרגישה שאני חייבת להתחזק לקראת הלידה הכפולה הזו.

כל החיים שלי תמיד קיבלתי את מה שרציתי. נכון, גם השקעתי לא מעט בשביל לקבל את מה שרציתי, אבל תמיד הדברים זרמו לי בקלות יחסית. לא עברתי קושי גדול, לא נאלצתי להתמודד עם אכזבות קשות מדי, עם אובדן, עם מחסור, עם חוסר הצלחה, עם חולי. ובגלל שלא עברתי את החוויות האלו אני מרגישה שאני פחות מחושלת לחיים. שהחיים שלי קלים מדי ולכן אני תמימה, רגישה, וגם קצת מפונקת. לא חזקה.

המחשבות האלה יוצרות פחד מתמיד מהרגע שבו גם אני סוף סוף אחווה את הצד הקשה של החיים. זה כאילו יש בי צד אפל כזה שרק מחכה שמשהו נורא יקרה לי. אבל אז מרוב פחד מהמחשבה עצמה ומהידיעה שלמחשבות יש את היכולת לברוא את המציאות, הילדה התמימה שבי קופצת וצועקת: "מה פתאום! הכל יהיה בסדר! ימשיך כמו שהיה תמיד! יש אנשים שלא חייב לקרות להם משהו נורא- את בינהם! תעיפי את המחשבות האלו לכל הרוחות!" 

אני רוצה להתחזק. להתמודד עם הקשיים שיבואו בגבורה וללא רחמים עצמיים. להיות חיובית ולראות את חצי הכוס המלאה ולא להירתע ולהתלונן כשקצת קשה. זו הדמות שאני רואה כשאני חושבת על האמא שאני רוצה להיות: אישה חזקה ועוצמתית, עם כוחות פנימיים, שמוכנה לעבוד קשה ולהשקיע, ועושה את כל מה שצריך עם חיוך ושלוות נפש. אני יודעת שאם אני אצליח להיות כזאת גם כשקשה ובלתי אפשרי, הדברים מעצמם יהפכו להיות קלים ונעימים יותר.

הלידה, שתהיה כנראה הפעם הראשונה שאני אהיה בבית חולים לא על תקן מבקרת, תהיה הלידה של האישה אמא הזאת, והפעם הראשונה שאני אצטרך להוציא מעצמי את כל הכוחות והעוצמות שחבויות בתוכי. שם אני מקווה להיפרד מהילדה שתמיד היה לה הכל ולהתחיל להתמודד עם החיים האמיתיים, בעוצמה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת