00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשיפה

ושוב אותם הרהורים תהומיים

מידי פעם, מתגנבת לתוכי התחושה שאני לא במקום הנכון מבחינה מקצועית. שאני מבזבזת את הזמן שלי בהשקעה במשהו שאני בכלל לא מעוניינת להמשיך איתו. מכירים?
כל פעם הטריגר שמכניס אותי למחשבות האלו הוא אחר. זה יכול להיות כמה ימים שעבודת המחקר שאני עושה חוזרת על עצמה, משעממת עד מוות ומלאה בבדידות, וזה יכול להיות סתם ייאוש או שיעור לא ברור בקורס שאני לוקחת. היום הטריגר היה שיעור. פיספסתי את השיעור הקודם בגלל אירוע חמור של טפשת/טמטמת/שכחת הריון שתקפה אותי (:D).. ובגלל זה בשיעור של היום לא ממש הבנתי על מה הפרופסור דיבר ומה הוא בכלל רוצה וזה הוציא לי את החשק מהגיאולוגיה כולה. זה קורס קשה עם המון גאוכימיה (שזה לא אחד מהצדדים החזקים שלי...), הפרופסור קצת מטורלל ומבולגן אבל מקסים אמיתי וגאון בעל כמות ידע בלתי נדלית בכל תחומי הגיאולוגיה, וגם שהוא חלק מצוות פרוייקט המחקר שלי למרות שלא מנחה ישיר ככה שיש לי קשר טוב איתו. מכל השיעורים הקודמים יצאתי דווקא עם תחושה הפוכה, גאווה פנימית על העובדה שהצלחתי באמת להבין מה הוא רוצה ועל מה הוא מדבר- כנראה שאני במקום הנכון. הבנה כזו שחידדה אצלי בכל שיעור את הדרך שעשיתי עד עכשיו וכמה אני כבר יודעת להבין את שפת ה"גיאולוגית מדוברת" שלהם. אבל היום, שוב לא הבנתי כלום. לא את ההתחלה לא את האמצע ולא את הסוף של השיעור והמחשבות שלי כל הזמן נדדו לכמה המקצוע הזה לא בשבילי. הוא לא בשבילי לא כי אני לא יכולה, אני כבר יודעת שאני יכולה. הוא לא בשבילי כי ברגעים כאלה אני מרגישה שאני לא רוצה. לא רוצה עתיד של מחקר שרודף מחקר שרודף מחקר, עתיד של מרדף אחרי העיתון המדעי הבא שיפרסם את המאמר שלי, עתיד של נסיונות נואשים לגרום לנתונים שלא מסתדרים כמו שאני רוצה להסתדר, עתיד של בירוקרטיה אינסופית באיסוף כספים למימון פרוייקטים, של התנצחות עם קולגות, והכי חשוב- החובה לחדש משהו כל הזמן. למצוא בכוח את החידוש שהמחקר שלי מביא, גם אם אחרי 5 שנים של עבודה, האמת היא שלא חידשתי כלום. לא רוצה את זה, זה לא מרגש אותי. בעצם לא, זה לא נכון לגמרי להגיד שזה לא מרגש אותי כי נכון להיום כן מרגש אותי לפרסם מאמר בעיתון מדעי נחשב ולראות את השם שלי מתנוסס בכותרת. אבל אני מניחה שאחרי 5 מאמרים כאלה, זה כבר לא ירגש אותי יותר. ובמקצוע הזה, מאמרים זה כל הסיפור. זו הדרך שלך להתקדם ולצבור שם. אם אתה לא כותב מאמרים טוב, אתה לא קיים.

חוסר הרצון הרגעי (אך החוזר ונשנה) שלי להתמקצע בכתיבת מאמרים ולהשקיע את כל חיי המקצועיים בלהיות חוקרת מוביל אותי לשאלת השאלות: אז מה אני כן רוצה לעשות עם החיים שלי??? ואז אני מתחילה להסתבך ולהסתובב סביב עצמי בחוסר אונים מתסכל. מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה? מה זה הדבר הזה שיספק אותי ויעשה אותי מאושרת? במה אני באמת טובה? 

מצד אחד יש את הרצון שלי לפשטות. לקום כל בוקר בכיף לקראת היום שמחכה לי, ללכת לעבודה, לפגוש אנשים, לעשות משהו שאני טובה בו ונהנית לעשות אותו, להשתכר יפה ולחזור הביתה לחיי המשפחה הקטנה והאוהבת שבניתי. 
מצד שני יש את השאפתנות שלי והחיפוש המתמיד אחרי האתגר הבא. אני יודעת שאני מסוגלת "להגיע רחוק", להגשים חלומות! לקום כל בוקר בכיף לקראת היום שמחכה לי, ללכת לעבודה שלי שהיא שלי- אני בניתי אותה ואני מתפתחת בתוכה, לפגוש אנשים, לעשות משהו שאני טובה בו ונהנית לעשות אותו, להשתכר מעולה ולחזור הביתה לחיי המשפחה הקטנה והאוהבת שבניתי.

רק עכשיו אני שמה לב, שבתכלס אין כמעט הבדלים בין שני הצדדים. אני רוצה את אותם הדברים! אני פשוט נקרעת בין הרצון שלי להיות פקידה במשרד לבין הרצון שלי לשנות את העולם, להשפיע ולעשות משהו גדול. 
אני חייבת להבהיר כאן שאני לא מזלזלת כשאני אומרת שאני רוצה להיות פקידה. אני באמת רוצה להיות פקידה, זו נראית לי עבודה "פשוטה" ומספקת שמלאה בתעסוקה ובדברים שאני יהנה לעשות. וכשאני אומרת משהו גדול אני לא מתכוונת בהכרח למשהו ע-נ-ק מטורף, לפתוח מקום קטן ומיוחד משלי זה גם נחשב בשבילי ללעשות משהו גדול. 

הבנתם את התסבוכת? אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה!!! איזה יאוש!!!

אם שרדתם עד פה, תישארו איתי עוד קצת ותקשיבו גם לבעיה הבאה, שקשורה לאפשרות שלי לעשות משהו באמת גדול ומשמעותי עם החיים שלי.
הדבר הזה, שאני לא רוצה לגלות ממש מה הוא, ברשומה הקודמת קראתי לו "פרוייקט חיי". הפנטזיה המטורפת הזו שאני חולמת להקים. המהות של זה היא שאני לא רוצה להתעסק יותר בצד המאוד מדעי של הגיאולוגיה, במקום זה אני רוצה להעביר את החוויה שיש בגיאולוגיה, את העולמות המשתנים שלה, את הדמיון שצריך בשביל להבין מה היה כאן פעם. אני רוצה להפוך את השפה "הגיאולוגית" למשהו כיפי, פשוט ונגיש. ההשראה שלי לרעיון הזה באה מסדרת הרשומות שלי הכדור שלנו שתקועה כבר כמה חודשים טובים בפרק 7... 

איך מתחילים לבנות דבר עצום בגודלו?
התחלתי קצת לכתוב מה אני רואה בדמיוני וליצור את הדבר הענקי הזה על נייר אבל... אלוהים... זה כל כך גדול שאני לא יודעת איך להמשיך להאמין שזה באמת משהו שיכול לקרות. שזה משהו שאני יכולה לגרום לו לקרות. צריך כל כך הרבה דברים שזה מפחיד. והכי חשוב, צריך מלא מלא מלא כסף. יש לי כבר כמה רעיונות על איך להשיג את כל הכסף הזה אבל מכאן ועד ליישום ולהשגה המרחק הוא תהומי. 

אני יודעת שהסוד הוא פשוט להתחיל. עוד צעד ועוד צעד ולהתחיל לבנות את השלבים בסבלנות עד שלאט לאט מתחילים לקבל צורה. אבל אני כל כך רחוקה מזה כרגע ועסוקה עד מעל הראש במחקר ובהריון שזה פשוט לא מתקדם. גם כשיש לי קצת זמן ואני רוצה לקדם את זה, זה במצב כל כך ראשוני ומבאס שאני לא מצליחה ולא בא לי להתחיל בכלום. 
אני לרגע לא חושבת שזה אמור להיות קל. אני יודעת שהדרך תהיה קשה, מפותלת וארוכה. כל כך ארוכה... אבל מתחילה לאבד את האמונה שזה יכול לקרות ותלוי רק בכוח הרצון שלי ושאנשים עושים דברים מטורפים ועצומים בגודלם כל הזמן.

אז אם יצרתם או עשיתם משהו ממש גדול ויש לכם טיפים ועצות לתת לי, או אם הצלחתם למצוא את העבודה המושלמת בשבילכם, אני אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולקבל רעיונות או סתם עידוד... 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל DOCHA אלא אם צויין אחרת