00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אלהים! מה לעשות?

דברי קינה, חשבון נפש ותשובה בט` באב תשע"א (חלק א`)

 

החלטתי להקדיש את ט' באב השנה להוריד על הכתב חלק מהרעיונות שמעסיקים אותי בתקופה האחרונה אשר עוסקים ביציאה מהגלות הרוחנית של עם ישראל. אולי בכך אוכל לעשות מעשה חיובי כלשהו לקידום העניין במקום רק לקונן על המצב העגום שלנו. עוד לא עשיתי למאמר הגהה של ממש אז תסלחו לי בינתיים. פשוט חשוב לי לפרסם אותו כבר ביום זה. להלן חלק א' של המאמר:

 


 

דברים אלו נכתבים ביום ט' באב. היום שבו אנו אבלים על חורבן בית המקדש ואף נקראים לעשות חשבון נפש לאומי ותשובה. ט' באב לא נועד על מנת שנתמקד בלקונן אחר האובדן מלפני 1941 שנה, אלא בעיקר על האבדן בימינו אנו. חז"ל אמרו "שכל דור ש[בית המקדש] אינו נבנה בימיו מעלה עליו הכתוב כאילו החריבו, מאי טעמא לפי שלא עשה תשובה" (ילקוט שמעוני, תהלים, קל"ז, תתפו). כלומר, אנחנו מתאבלים על כך שהמצב הרוחני והמוסרי שלנו כיום הוא זה שממשיך להחריב את בית המקדש.

בעצם מי אמר שהמצב המוסרי כל כך גרוע, יהיו רבים שיטענו שהמוסר של החברה שלנו כיום טוב בהרבה מזה שהיה נהוג בעבר, ורבים אחרים יגידו ההיפך ויתרפקו על הערכים שהיו בחברה בזמן ילדותם. מי בעצם יודע מה מוסרי ומה לא? איך קובעים את המוסר? איך קובעים את הצדק? מהי נקודת המשען או אמת המידה שאליה אני יכול להתייחס בלקבוע דברים אלו? התשובה של היהדות לכך היא שהמוסר והצדק נלמדים מהתורה מפני שהמקור של התורה הוא אלוהי. רק מי שברא את העולם יודע את תכליתו, ומתכלית זו ניתן לדעת את קנה המידה של טוב ורע.

אם כך הם הדברים אז לכאורה נפתרו כל הבעיות. פשוט נלך לאורה של התורה.... אך בעצם כאן מתחילות הבעיות. מי בעצם יודע להגיד בוודאות מהי התורה? מה כוונת הדברים הכתובים בה? וכיצד יש ליישמם בימינו? יהודי חילוני שרוצה להתקרב ליהדות כיום נמצא נבוך מול שלל האפשרויות שעומדות לפניו בסופר-מרקט היהודי. כיצד ידע מה היא הבחירה הנכונה אם לא למד את כל התורה על בוריה? דבר שכמובן הוא בלתי אפשרי עבוד אדם בודד.

התורה מייעדת אותנו למציאות שבה התורה אינה מתמצה בטקסט חתום בספר. התורה אמורה להיות נובעת בכל דור ודור ובסופו של דבר לצאת אל העולם כולו מהר ציון, כדברי הנביא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". המציאות האוטופית של המקרא היא של תקשורת רציפה עם אלוהים על ידי נביאיו, שופטיו וכוהניו במקום שאותו אלוהים בחר. במציאות כזו המנהיג הוא למעשה גם נביא וגם השופט העליון. אין צורך בהפרדת רשויות כאשר ההנהגה אין לה מעצמה שום דבר והכל נבחן על פי אמות המידה האלוהיות " וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ." (ישעיהיא, ג).

  האבל בט' באב הוא לא רק על העדר המרכז הפולחני של עם ישראל, אלא גם ואולי אף בעיקר על העדרה של נקודת המשען של הצדק והמוסר, למעשה העדרה של התורה. הנביא במגילת איכהמקונן "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'"(איכה ב: ט). חז"ל אמרו "בזמן שיש כהן – יש משפט, בזמן שאין כהן – אין משפט" סנהדרין נ"ב. במילים אחרות כשאין מרכז אחד שבו ההלכה נפסקת אז למעשה אין תורה, והסיבה שאין תורה היא בגלל שאנחנו מקולקלים. לא כי היינו במצב מוסרי ירוד בימי קמצא ובר קמצא, אלא בגלל שכיום, עכשיו וכולנו חלק מחברה מקולקלת עם השקפות מוסר ירודות.

אנחנו מקולקלים כל כך בגלל שאנחנו לא פועלים לאחד מחדש את התורה. כל אחד מקדש את התורה והאמת שלו כפי האמור במקרא "איש הישר בעיניו יעשה" ואין נסיון כן ואמיתי לחתור ביחד אל "הטוב בעיני ה'". בספר שמואל פרק כד' אנחנו רואים מה קורא לעם ישראל כאשר הוא מקדש את המציאות הפוסט-מודרנית הזו.

  בימי הגלות הבעיה הזו היתה פחות משמעותית מפני שבקהילות השונות לרוב היתה הנהגה יהודית אחת וכך גם היתה הפסיקה. בקיבוץ הגלויות של הדורות האחרונים נוצר מפגש בין העדות השונות שבא לידי ביטוי גם במפגש בין זרמים, מנהגים, פסיקות ואף השקפות ואמונות שונות שהתפחתו בימי הפירוד בעם ישראל. לדאבוננו הרב, אם היתה הסכמה אחידה בין העדות וזרמי היהדות השונים היא היתה בכך שעל כל אחד לשמור את מנהג אבותיו. כך קידשו את ההבדלים בין הקבוצות השונות, וכך גם התקדשו הפירוד, המחלוקת, הבלבול ובעיקר גם הגלות. על זה היה דוד ליבנו.

העדר הנבואה אינו יכול לשמש כתירוץ לחוסר פעולה בעניין איחוד התורה. אין הרבה משמעות לבירור הלכתי מחודש כאשר התוצאה היא קיום מצוות באופן שונה מהאופן שבו חלקים אחרים בעם ישראל מקיימים אותה. היהדות אינה פולחן פרטי ואף לא קהילתי. היהדות היא תורת חיים לעם ריבוני. לכן, גם אם נמצא את השיטה לאחד את ההלכה ללא שובה של הנבואה וללא בטחון שאין בה טעויות, עדיין יהיה לדבר ערך עצום ביחס למצב שבו היהדות מצויה בימינו.

היו ניסיונות להקים מחדש את הסנהדרין החל מימי צפת במאה ה-16 על ידי הרב יעקב בירב, דרך הרב מימון שהיה שר הדתות הראשון של מדינת ישראל ועד לסנהדרין החדשה שקמה בימינו שנתמכת על ידי קומץ של יהודים. הבעיה תמיד היתה שמי שהוביל את הניסיונות הללו לעולם לא היו אלו שנחשבו בעיני העם כגדולי הדור.

היהדות הגלותית מסירה את האחריות למצבו של העם מהיהודי הפרטי ומעבירה אותו לאחר. כך למשל, הצרות שלנו הם באחריות הגויים ותנועת ההשכלה (כיום החילונים), והישועות תלויות בקב"ה, גדולי הדור ובעיקר במשיח שרק יואיל בטובו כבר להגיע. לעיתים אנו מוצאים גם חשבון נפש קהילתי, אך לרוב הוא יעסוק בעניינים חיצוניים כגון אי הקפדה על הלכה זו או אחרת. לכן, אין לצפות מיהדות שנוקטת בגישה זו שתמצא את הדרכים לאחד מחדש את הזרמים והעדות השונות בישראל.

בדור האחרון זיכה אותנו הקב"ה והשיב אותנו לארץ ישראל על ידי הנהגה שרובה המכריע היו מקרב בני עמינו שמרדו במסורת, וכך גם התגבשה החברה היהודית בארץ ישראל שברובה אינה נאמנה באופן מוחלט למסורת. בתחילת דרכה של הציונות הדבר בא לידי ביטוי ביהודים משכילים אפיקורסים, אבל היום הדור הנוכחי בכל מה שנוגע למסורת היהודית מורכב בעיקר מבורים ועמי ארצות. אז למה לומר שה' זיכה אותנו? זאת מפני שהמצע הנוכחי שבו ניתן להפגיש בין יהודים חכמים חסרי התניות מסורתיות שעליהם התחתנו מינקותם לבין יהודים אחרים בעלי זיקה למסורת, מאפשר בירור מחדש של שאלות שכלל לא נשאלו אף על ידי האפיקורסים.

לכאורה, דבר הזה עשוי היה להצמיח אמת חדשה שתתגלה מן הארץ. אמת יהודית שנשכחה במשך הדורות או שאולי מעולם לא נתגלתה. אך לא נראית שהדבר הזה קורה. כיום בשיח הציבורי בענייני יהדות בחברה הישראלית עולים שאלות, רעיונות ותשובות רבות אשר כולם נזרקים כזרעים אל חלל האויר, ונופלים על האדמה של הארץ, אך אין בית גידול מתאים שמאפשר להם לצמוח. זאת משום, שאין מסגרת מעשית המחויבת לפעול על פי דברים אלו. התורה יכולה להתגשם אך ורק בארץ ישראל, ובמציאות של הארץ היא נבחנת. לכן התורות של הגלות יכלו להתפתח לכיוונים שונים ללא מבחן המציאות ומערכת ריבונית שתבחן את הרעיונות באופן מעשי. תורה שמתפתחת בתוך מסגרת ריבונית של מדינה וארץ חייבת להיות תורה אחת ולא רבות, מפני שציבור שחיי ביחד חייב להכריע בשאלות השונות של כיצד עליו לחיות.

ברצוני להציע דרך מעשית ליצירת אותה מסגרת "ארצית" אשר תאפשר בית גידול להתחדשות יהודית של ממש שעשויה להוביל לאיחוד התורה. הדרך כוללת שני כיוונים: מלמטה על ידי העם ומלמעלה על ידי נבחרי הציבור. הדינמיקה בין שתי הכיוונים והמפגש ביניהם הוא החזון הנכסף.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

סקרים
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
3
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
אין מטרה אחת עליונה - .. 12%
אין מטרה רצינית לפעולו.. 2%
להגיע לזהות עם האלהים .. 12%
להיות מאושר 26%
להשיג כמה שיותר כסף 3%
להשתחרר מן הסבל / פשוט.. 8%
למצוא אהבה 7%
לעזור כמה שיותר לזולת 2%
לעזור כמה שיותר למדינה.. 1%
לעשות את רצון האלהים 22%
סה"כ מצביעים0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר
מבחר הופעות בתקשורת
אשכולות בפורומים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל zachiz אלא אם צויין אחרת