00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אמנות ואמונה

`צורות של מחשבות` או פרשת `שלח לך` והקשר האישי שלי

 

הפסל בתמונה הינו אחד מתוך סדרת פסלים נוספים, מפרויקט הגמר שלי לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה, אותם יצרתי ב- 1990. (מבהיל איך עברו להם 21 שנים כל כך מהר...) לסדרה קראתי: "צורות של מחשבות". ומאז, (ואף מוקדם יותר), ועד היום- (ומי יודע עד מתי עוד), ממשיכה להיות עסוקה בנושא הזה שנקרא- "צורות של מחשבות". לכאורה חיבור בעייתי-  כי מה יותר מופשט ממחשבה? וכי יש לה צורה? ומה יותר ברור מ`צורה`, מושג המתחבר יותר לעולם הפלסטי, המוגבל ב- 3 מימדים? חיבור בין שני מושגים לכאורה כל כך שונים. (כמו גוף ונשמה...) אז למה בכל זאת התכוונתי?

 

תמיד סיקרנה אותי המחשבה: כיצד נוצרת מחשבה? איך היא מתחילה? מה גורם למחשבה מסוימת לצוף ולעלות, איך היא מתפתחת? הטריגר הינו הגירוי החושני מן הסתם, אז מה עם אנשים מנוטרלי חושים- כמו עיוורים, וחרשים? האם עושר המחשבות שלהם קטן, או אולי גדול, מאלו המגורים מן החושים. ומחשבה בנויה ממילים- ומה עם ילדים קטנים שאוצר המילים שלהם קטן, או אלו ששפתם אינה עשירה, איזה מחשבות יש להם? והכי הכי העסיקה אותי המחשבה: כיצד אפשר לסלק מחשבות טורדניות...?

זכורני כי הניסיונות הראשונים שלי בהתמודדות עם הנושא,  להוריד את הרעיונות המופשטים כל כך לעולם הפיסול הקרמי, היו מאד בתוליים, וחסרי צורה מוגדרת (ממש כמו המחשבה הנוצרת...) למזלי היו לי מורים טובים, שכיוונו והדריכו בצורה חכמה, כגון רעיה רדליך ז"ל, וגם מיכה אולמן, (אחד האמנים הנחשבים בדורנו, וזוכה פרס ישראל.) משפט שהוא אמר לי, והנחה אותי, בעדינות ובנועם האופייניים לו- חרוט בראשי עד היום- מצוטט לא  במילים המדויקות: "על מנת להגיע לצורה מופשטת טובה וחזקה, בעלת נוכחות ותוקף, יש לצאת מן המקור, מן הטבע, ולא להתחיל מיד בצורות המופשטות."

כן- ואז התחלתי פשוט לחקור גולגולות של בני אדם. היה לי דגם פלסטי של מבנה גולגולת אותו רשמתי בעיפרון שוב ושוב, ובחומר התחלתי לעצב אותו, כשלפסלים הנוצרים היו הרבה חללים- שצמחו מחללי החושים- העיניים, האף והפה, אך קיבלו כיוון עצמאי שהכתיבה הצורה הפלסטית הצומחת. החיבור בין הפנים לחוץ- על ידי החללים המתפתחים הוא שהנחה אותי ביצירת כל הפסלים.

הפרויקט הזה היה מצד אחד תהליך פורה ומרתק, אך מצד שני סוחט ביותר. הייתי כל כולי בו, הגוף והנפש. וגם היום כשאני נזכרת בכך, תוקפת אותי תחושת סחרור קלה...                   

אז מה פתאום נזכרתי בכל זה דווקא עכשיו?

המפגש השנתי עם פרשת `שלח לך`, אותה קראנו בשבת שחלפה- פרשת המרגלים- היא הפרשה שנקראה בשבוע בו נולדתי בתשכ"ו. היא הפרשה הקשורה לתאריך הולדתי. והיא זו אשר גרמה לי להיזכר בתהליך שעברתי, ועדיין עוברת גם היום. חז"ל אומרים כי תאריך הולדתו של האדם אינו מקרי, וכי אדם המתבונן ומתעמק בפרשה הנקראת באותו שבוע בו הוא נולד, ימצא בה רמזים ותכנים הקשורים לתפקידו, ותכליתו בעולם. לתיקון האישיות שלו. ולא סתם- ככל שנתאמץ לחפש ולמצוא קשרים, כך נגלה עוד ועוד רבדים.

אמנם- אני מוצאת את עצמי קוראת בכל שנה את אותה הפרשה שוב ושוב, ובכל פעם מוצאת בה חיבור נוסף. פשוט מדהים. יש בגילוי הזה המון שמחה- הרגשה של חיבור חזק לתורה הנצחית, העתיקה, העמוקה מיני ים. (דומה הדבר בעיני לשמחה שיש לנו בזיהוי תכונות דומות בינינו לאנשים אהובים עלינו.)

מבחינתי- המילים `שלח לך`- הן עיצה והכוונה- לשליחת המחשבות, להרפייה, לכניעה, לויתור, לניסיון הלא פשוט- לא להתעקש לשלוט, והרי זהו בדיוק הדבר בו נפלו המרגלים. אחד הפירושים (להזכירכם- 70 פנים לתורה)  אומר כי המרגלים פשוט לא היו מעוניינים בכניסה לארץ. הם רצו להישאר במצב הרוחני הגבוה בו היו שרויים במדבר, עת מן יורד להם מן השמיים, מזון רוחני שלא הצריכם להתפנות. שמלתם לא בלתה, והם היו עסוקים כל העת בלימוד תורה. לא היו טרודים בענייני העולם הזה, בפעולות גשמיות המצריכות אותם לדאוג למזונם, לבגדיהם, למחסה, ועוד ועוד. הם חיו חיים רוחניים בהם ה` דואג לכל מחסורם הפיזי והם פנויים ללמוד תודה. אך כמובן שאין זה רצון ה` החפץ בחיבור של רוח לחומר- בקידוש החומר. בחיים של קודש בתוך טרדות הפרנסה והעמל. שאם לא כן מדוע יצר מציאות כזו בכלל? היה בורא עולם רוחני בלבד וזהו.  זוהי בדיוק מהות המצוות- שאינן בשמים -כי אם מופנות לכל פרט ולו הקטן ביותר, בחיים הגשמיים והארציים כל כך.

המרגלים רצו לשלוט- דהיינו שרצונם ישלוט, ולפיכך הם בחרו לראות בארץ את אותה מציאות "מפחידה" בה קיימים נפילים בארץ, והם נדמים בעיני עצמם כחגבים- כח דימיון שלילי. ודימוי עצמי ירוד. ההתעקשות לשלוט מסתבר- גוררת אחריה חוסר אמונה. שהרי אם אני שולט, אז אין צורך בה` חלילה. ואילו הכניעה, והויתור לרצון ה`, הינם ביטוי לאמונה- שאני סומכת שמה שקורה הוא ממנו, והוא טוב.

שאלתי בתחילת דברי- איך מסלקים מחשבות טורדניות- ולמעשה כאן הוא הסוד- אסור להתעקש בכך- כי זו משימה בלתי אפשרית. כל מאמץ בכיוון יוצר התנגדות כפולה, כל ניסיון לשלוט, מוכיח כמה אנו בכלל לא שולטים. אפשר אולי להשקיט מחשבה, לגרום להרפיה, אך אף פעם לא לשלוט בה. וככל שנבין זאת ונשלים עם זה, כך ייטב לנו, כך המחשבה תרפה באורח פלא. הסוד הוא כניעה- רוצה מחשבה מסוימת לבוא ולעלות? לא להתנגד- לאפשר לה- לתת לה, לא להילחץ ולא לפחד משום מחשבה שהיא. וברגע שאין התנגדות- כמו שהיא באה כך היא הולכת.

ולסיום דובדבן קטן: כל מה שכתבתי זה רק טיפה בים ממה שלמדתי ועוד לומדת דרך הפרשה על עצמי, אבל חיבור נוסף שממש ריגש אותי הוא למצוא את שמי מוצפן בתוך הפרשה הזו ממש- הצפנת שמו של אדם בהפרש אותיות זהה, גם ממנה ניתן ללמוד המון המון דברים.  (הרחבת נושא זה ניתן ללמוד באתר `הידברות`. ממליצה מאד )

http://www.hidabroot.org/Page.asp?CategoryID=16 

והנה שמי מוצפן בפרשה זו ובעוד מקום נוסף בלבד (עליו אכתוב בהזדמנות אחרת) בהפרש של 11 אותיות:


"ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

הסליחה- אף היא ויתור. הסליחה יוצרת מקום לבן ונקי בנפש, וממנה אפשר להתחיל תמיד מחדש.

ולמי שרוצה למצוא את הפרשה בשבוע בו נולד (הפרשה נקראת בשבת של אותו שבוע בו נולד) ניתן למצוא באתר הבא:

 http://www.yeshiva.org.il/calendar/

 

ועוד כמה תמונות מאותו תהליך.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת