00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על אמנות ואמונה

מסע לפולין 4 - קרקוב, מפעלי שינדלר, מחנה פלאשוב, בית העלמין

לקראת יום השואה, התאמצתי למרות הלחץ בזמן והמון מטלות, להעלות רשומה נוספת מן היום הרביעי למסע לפולין שערכנו באוקטובר 2010- יום ו'.

רשומה זו ארוכה, צריך סבלנות. בחלק זה של המסע, אני מציגה המון תמונות, למרות שהוא התקיים ביום קצר- יום שישי...

כאמור, הגענו לקרקוב בערב, העיר הזו נראתה יותר מלבבת ומזמינה בעיני, מורשה, או מלובלין. התפזרנו ל- 3 בתי מלון בסביבה של בתי הכנסת, ובבוקר, לאחר ארוחת בוקר משותפת במרתף של מלון רובינשטיין, התכנסנו לשיחה קצרה ומקדימה על קרקוב. מפי הרב נויגרשל כמובן. הרב מספר על קרקוב מכמה בחינות. מאז תקופת ימה"ב. היא היתה העיר הראשונה בה התיישבו היהודים כשהגיעו לפולין. פולין נקראה לפעמים פולין, פולן, וגם פולניה מלשון- פה-לן-יה, כך הם רצו להאמין... קז'ימיר הינה קרקוב המקורית, מקום זה שימש חסות ליהודים, והקימו בה קהילה לתפארת עם אוטנומיה, ואפילו השתדכו עם המלך קז'ימיר.

כמו בתקופת אסתר ומרדכי, כנראה בכל דור יש סיפור על אסתרק'ה נערה יהודיה יפה שהמלך שם את עיניו בה. והוא בנה לה עיר יפה- קז'מיר ז'ידומי, ובזכותה היתה קצת רווחה ליהודים. ישנו גם רחוב, ומלון בקרקוב, על שמה של אסתר מלכת פולין, או שבוית פולין. ברגע שהקהילה היהודית מתבססת, יכולים להזמין לכאן גדולי תורה. הראשון שהיה כאן- רבי לייזר שכינזי,  שאת המצבה שלו נפגוש כשנבקר במוצ"ש בבית העלמין העתיק בקרקוב. רבי לייזר שכינזי היה יהודי שברח ממצרים, וכן מגולי ספרד.

בקרקוב ישנם 3 בתי עלמין- בית העלמין העתיק, ובית העלמין של הרמ"א, בית העלמין הישן שם ישנם מאות קברים של דורות קדומים בתוכם- בעל ה'מאור ושמש', ורבי שמעון סופר. הרמ"א, מגלה עמוקות, תוספות יום טוב. (אפשר למצוא על כל אחת מהדמויות המופלאות הללו חומר ברשת)

תמונה של הרב נויגרשל מסביר על אנדרטה מסוימת, (לא זוכרת בדיוק את הסיפור) וברקע הכניסה לבית הכנסת הרמ"א, בו נבקר במוצאי שבת.

קרקוב, הינה העיר השניה בגודלה בפולין, אחרי ורשה. מבחינת כמות היהודים קרקוב היתה במקום השלישי, לאחר ורשה ולודז', בקרקוב חיו כ- 80,000 יהודים, 60,000 מתוכם נרצחו. הגרמנים לא בנו את הגטו היהודי בקרקוב עצמה, כי היא עיר יפה וחבל להם לקלקל את יופיה באיכלוס היהודים המשוקצים, לפיכך בנו את הגטו ברובע העוני של העיר, לשם דחסו כ- 70,000 איש. סטיבן ספילברג יצר סרט קולנוע על מפעלי שינדלר, ובזכות כך התפרסם גטו קרקוב. את היהודים מגטו קרקוב החלו להוציא החוצה מחוץ לעיר, ושם לירות בהם לתוך בורות. אחת התופעות המכוערות שהיתה כאן היתה של המשטרה היהודית בראשה עמד שמחה פרידמן, יהודי שומר תו"מ, שחצן, מנוול, רוצח, והיו הסגרות והלשנות וכל מיני דברים מכוערים. לצד הגטו הוקם מחנה פלשוב על חורבות בית העלמין ממאה השנים האחרונות, אותו ניהל אוסטרי מרושע אמון גטה, שבזכות סרטו של ספילברג הפך לסמל של הרוצחים. במחנה היו יהודים שעבדו והתעללו בהם, סנדלריה, והמון עבודות אבן, לצורך אספקת אבנים לבניה של היטלר ימ"ש. כעבור זמן מה הגיעה הידיעה כי יש לטהר את קרקוב מיהודים, כי בקרקוב נמצא המבצר, בו חיו מלכי פולין, והיא העיר היפה בפולין, ועוד כל מיני סיבות שונות. בקרקוב היה המינהל והאדמניסטרציה של הנאצים. אם כן, קרקוב היתה העיר הראשונה ממנה פונו היהודים.

בקרקוב גם התרכזו 3 מחסידי אומות העולם שעזרו וסייעו ליהודים: פלשוב- על שמו נקרא מחנה פלשוב, אוסקר שינדלר שהיה צ'כי, וטדאוש שפנקייביץ' שהיה רוקח, ואת בית המרקחת שלו תראו בתמונה הבאה הנמצאת בפינת כיכר זגודה.

 מהכיכר הזו , כיכר זגודה, שכיום יש בה אנדרטת זיכרון בדמות הכסאות הדוממיים הללו, היו עושים את האקציות ליהודים האומללים, בצורה הכי משפילה וקשה שיכולה להיות.

 

לתדאו הציעו  לעבור למקום אחר, אך הוא סרב להתפנות, וכצופה, מתוך בית המרקחת שלו, הפך למתבונן מהצד בכיכר השילוחים, וברשע הנוראי שהפגינו הנאצים כלפי היהודים. הוא נשאר שם והמשיך לספק תרופות ליהודים, ולעזור להם כפי יכולתו, כמו כן הוא כתב ספר שנקרא: "בית המרקחת בגטו קראקוב" שם הוא מתעד את כל מה שראה, עדות חיה מהגיהנום.

 

"חביב אדם שנברא בצלם", כך נכתב בפרקי אבות, וזהו משפט שנאמר על כל אדם באשר הוא אדם, ובמיוחד מופנה לאותם בני אדם שביטאו את האדם שבהם, ולא את החיה, בכך שסייעו ועזרו להציל יהודים, ולהתנהג אליהם בצורה אנשוית ומכובדת.

(אמירה על ישראל באופן מפורש נכתבה במקום אחר.)

חסיד אומות העולם הנוסף שהזכרתי היה אוסקר שינדלר, עליו נכתב הספר, והסרט: 'רשימת שינדלר'. בבסיסו היה אדם נהנתן שאהב להנות מהחיים, והנה הגיע זמן המלחמה והזדמנות לעשות קצת כסף. היה לו קסף אישי, הוא אהב לשתות עם הגרמנים, דבר שאיפשר לו להוציא מהם מה שרצה. הוא ביקש מכמה יהודים בעלי הון, כסף, בכדי להקים מפעל שבאמצעותו יוכל להצילם. בהתחלה אמנם עשה את הדברים לשם מטרות רווח, אבל כשראה מה עושים הגרמנים ליהודים, בפינוי גטו מחנה פלשוב, זז אצלו משהו והוא החליט לקנות יהודים בכסף, מהרשע אמון גטה.

בתמונות הבאות דיוקנות היהודים שעבדו במפעל של שינדלר, שהיום משמש כמוזיאון וחנות מזכרות

 

ביקרנו בביתו של אמון גטה, שהמרפסת שלו (בצילום הבא) השקיפה על מחנה פלשוב. שם סיפר לנו הרב נויגרשל על אלן הירש, משרתת יהודיה שהיתה לרשע, וגם אותה הצליח אוסקר שינדלר להציל. כל היהודים שניצלו, עלו על רכבות ונסעו לצ'כיה, שם היה מפעל לייצור כדורים, בקיצור שינדלר הציל לבסוף כ- 2000 יהודים. בסוף המלחמה, תרמו היהודים את שיני הזהב שלהם ויצרו מהן טבעת עליה היה חרוט: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". כמו כן הם מסרו לידיו תעודה חתומה עם שמותיהם, ופירוט של כל מעשיו הטובים. אחרי המלחמה הם תמכו בו, והוא ביקש להיקבר בהר הזיתים בירושלים, וכך היה כשנפטר ב- 1974.

חסיד אומות עולם נוסף כאמור היה פלשוב, על שמו נקרא גטו פלשוב, הוא הקים מפעל לתפירה בתוך הגטו, והתנהג לפועליו בצורה אנושית, יפה וטובה. כל מי שנכנס לשם חש כי הוא נכנס לגן עדן. פרל בייניש אחת מ- 10 בנות יעקב  שנכנסה גם למפעל הזה וניצלה, כתבה את הספר : "הרוח שגברה על הדרקון". היא מספרת כי באישורו היו יכולות לתפור 7 מעילים ב- 6 ימים, על מנת להימנע מלעבוד בשבת.

 מרפסת ביתו של האוסטרי המרושע אמון גטה, מפקד מחנה גטו פלאשוב.

 

כאמור, גטו פלאשוב הוקם על חורבות בית העלמין ממאה השנים האחרונות, כל הקברים  בו נחרשו ונהרסו. (ונלקחו לציפוי הכבישים, וגם להקמת קיר בית העלמין העתיק, כפי שתראו בהמשך.) בבית עלמין זה  היתה קבורה גם שרה שנירר שחוללה מהפיכה אמיתית בעולם התורה בהקימה את מפעל בית יעקב  - רשת חינוך ובתי ספר לבנות החרדיות, מקום קבורתה המקורי אותר לאחר עבודת מחקר מאומצת, והוקמה עליו מציבה חדשה.

 

ההתבוללות שהיתה בפולין במהלך של דור וחצי היתה גדולה ביותר, גם בישראל בתנועת המחתרות, וברוסיה- הקומוניזם סחף אחריו רבים, לכן היה צורך גדול בהקמת בית ספר חרדי לבנות שלא היתה להן מסגרת לימוד מתאימה. הרב שמשון רפאל הירש ומתחתיו שרה שנירר היו ממקימי בית יעקב. (פרידה שטופ, אחותו של הרב רפאל הלפרין (מאופטיקה הלפרין) הינה אחת מבוגרות בית יעקב של קרקוב.)

בשבת התפללנו ואכלנו בבית הכנסת קופה. ארגון ערכים שדרכו ערכנו את המסע הזה, הביא עימו צוות מופלא שכל הזמן פיקד בצורה נהדרת על הצד הגסטרונומי, ובמיוחד בשבת, הסעודות וחוויית הביחד, הזמירות וניגוני הנשמה, וכל הסיפורים ודברי התורה ששמענו שם, גרמו לנו להתעלות רוחנית גבוהה מאד. תחושה של אחדות ושבת אחים גם יחד, והגורל המשותף לכל היהודים באשר הם. להלן מספר תמונות מקירות בית הכנסת קופה, המצויירים ומעוטרים בטוב טעם, בכל מיני דימויים הקשורים לנופי ארץ הקודש.

 

 

 בית הכנסת כמובן שופץ ושוחזר, וכשזה התאפשר ניסו המשחזרים להתחשב בשרידי הציור המקורי שמתחת, לשמרו ולהתמזג איתו, כמו בתמונה הבאה.

במוצ"ש  ביקרנו בבית העלמין העתיק בקרקוב, סמוך לבית כנסת הרמ"א -

הכניסה לבית העלמין צמודה לבית הכנסת, וקיר בית העלמין בנוי כולו משברי מצבות שנחרשו ונלקחו מבית העלמין עליו הוקם גטו פלשוב

כאמור הרמ"א- הוא רבי משה איסרליש שהיה פוסק, ראש ישיבה, פילוסוף, מגדולי אשכנז במאה ה- 16 ואשר סמכותו הוכרה לדורות.  להלן צילום מהכניסה לבית הכנסת.

כמו כן ביקרנו בקברותיהם של רבי לייזר שיכנזי, המגלה עמוקות, הבך, הפני יהושוע, רבי העשאל ותוספות יום טוב. (לצערי מפאת לחץ בזמן איני מרחיבה ומספרת על כל הדמויות המופלאות הללו. צדיקים גדולים שהרבה פעמים מכונים על פי כתביהם. אבל ממליצה לכל מי שמתעניין לחפש עליהם מידע ברשת)

אמרנו כהרגלנו פרקי תהילים, קצת דברי תורה, וקדיש.

 

אין ספק שזו היתה חווייה סוריאליסטית למדי, חבורת מבוגרים צועדים בלילה עם פנסים, בין מצבות ישנות בבית עלמין עתיק בקרקוב....

על אחת המצבות דימיתי לראות מעין צללית דמות אישה, די מבהיל למען האמת...

 

 

 

 אחד החלונות בקיר בית העלמין הפונה לרחוב, מנותץ ושבור.

 קרה לי משהו מוזר עם הרשומה הזו, כשבאתי להמשיך לעבוד עליה לאחר חודשיים של הפסקה, פתאום גיליתי שהיא "קפצה ותפסה" מקומה של רשומה אחרת, מיולי 2009, מחקה אותה לחלוטין מלבד התגובות, ופשוט התפרסמה לה באופו עצמאי רק עם תמונות, וכמעט בלי טקסט....

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גל עיני1 אלא אם צויין אחרת