00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן המורה

חיים וחיה יוצאים להשתלמות

חיים הוא נהג אוטובוס. כבר לא צעיר, עם כרס קטנה ושפם חמוד. הבוקר קם חיים קצת יותר מאוחר. "השתלמות" הוא ממלמל לכיוון אשתו. "בטיחות" הוא מוסיף באי-רצון לפני שתשאל. חיים אינו מהדברנים.

הוא נכנס לרכבו ונוסע למלון היפה בקיבוץ שדה מחמלים. הייתה הסעה מחברת האוטובוסים בה הוא עובד, אבל חיים החליט להגיע עצמאית למלון. בלובי הוא פגש את כל הנהגים, רבים היו עם כרסים קטנים, חלקם עם שפם. הם התכבדו בארוחת בוקר דשנה, שתו קפה ונכנסו להרצאה על "בטיחות או משהו כזה", כפי שחיים יסביר בערב לאשתו. בהפסקות בין ההרצאות וההדגמות שתו הנהגים קפה ואכלו עוגות וקרואסונים חמימים. אחרי ארוחת הצהריים במלון ועוד כמה הרצאות על... בטיחות (איך ניחשתם), התפזרו הנהגים לביתם. למחרת חזרו אל מאחורי ההגה.

 

חיה היא מורה די וותיקה. כבר לא מעט שנים, תואר ראשון ושני, הרבה תלמידים עברו תחת ידה. עדיין משתלמת למרות שצברה כבר את כל הגמולים. באותו היום בו בילה חיים במלון בקיבוץ שדה מחמלים יצאה חיה לעבודתה בבית הספר. כחלק מרפורמת "אופק חדש" לימדה חיה עד שלוש וחצי אחה"צ ובארבע עלתה על האוטובוס והגיעה להשתלמות במרכז פסג"ה בנווה קלשונים. אצה רצה במדרגות, נכנסה להשתלמות והקשיבה בקשב רב.

בהפסקה נהנתה חיה מכוס קפה מהמכונה, עליו שילמה חמישה שקלים מכספה. לאחר ההפסקה נכנסה האחראית מטעם הפסג"ה ודרשה 40 שקלים על ההשתלמות, חיה שילמה, כמובן. בשעה שבע בערב יצאה חיה אל ביתה, עייפה אך מרוצה.

חיים וחיה. שני אנשים נחמדים ומכובדים. האחד נהנה מהשתלמות ע"ח מקום העבודה, במלון יפה, עם אוכל טעים ועשיר, בזמן העבודה. השניה משלמת על ההשתלמות ממיטב כספה, לא מקבלת אוכל ואפילו לא שתיה, ועושה זאת לאחר שעות העבודה, על חשבון זמנה הפנוי.

מזה שנים אני מגיע להשתלמויות, כמורה וכמנחה, ורק לאחרונה גרמו לי אנשים שאינם מורים לחשוב על האבסורד שבהשתלמויות המורים. רק עם מדוכא ומושפל כמונו יכול להסכים למצב כמו זה שתואר כאן, ועצוב מכך - לא להרגיש שאין זה נורמלי.

אז מה למדתי בהשתלמות האחרונה? שהמורים ימשיכו לסבול ולספוג גם בעתיד, עד שירימו את ראשם, יביטו בראי ויגידו לעצמם כמה פעמים: אנחנו לא אפסים, אנחנו לא אפסים, אנחנו לא אפסים. אנחנו אנשים מכובדים, משכילים, עובדים קשה ובעלי תפקיד חשוב בחברה.

או, אם אתם קצת יותר דרמטים, תוכלו לעשות מה שמוצע כאן, מתוך הסצנה המפורסמת בסרט "רשת שידור". פשוט קומו על רגליכם ואמרו: "אני רותח מכעס ואינני מוכן לסבול זאת יותר". אולי בסוף מישהו יקשיב...

אני מוסיף דיון מעניין מאד שמתנהל בפורום המורים, בעקבות הפוסט. הנה הקישור

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יומן המורה אלא אם צויין אחרת