00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על הא, על דא ועל נייט

המעמד הבינוני בישראל 2021 (אם יישאר כזה)

אתם בטח מכירים את המצב שבו אתם עובדים בעבודה שוחקת הכוללת שעות נוספות באופן קבוע, חוזרים מאוחר בערב, בקושי רואים את הילדים (אם יש לכם), חוזרים רק בשביל לאכול ארוחת ערב ומקסימום לראות את "האח הגדול" או כל משכח כאבים טלוויזיוני תורן, נרדמים על הספה כדי לקום למחרת לעוד יום עבודה שוחק. אחרי חודש של עבודה שוחקת מגיע היום המאושר שבו אתם מקבלים את המשכורת שבשבילה עבדתם כל כך קשה. המשכורת לא רעה בכלל. הרי למדתם קשה ועבדתם קשה לא פחות כדי לקבל את "השכר הממוצע" שבתוספת השעות הנוספות נראה יפה על הנייר. אלא שיום למחרת אתם רואים את חיובי כרטיסי האשראי והמשכנתא ורואים שלא נשאר כמעט כלום מהמשכורת. וזה לא משנה אם יש שני מפרנסים בבית, עובדה שהפכה להיות לסוג של הכרח, זה עדיין לא מספיק! אז עובר חודש ופתאום אתם רואים שבמקום חשבון של 200 ש"ח על המים, החשבון קופץ פתאום ל- 300 ש"ח וזה למרות שבדיוק התחיל החורף ואתם מכבסים ומתקלחים פחות. אחרי עוד חודש מצאתם שההוצאות על הדלק קפצו בכמעט 100 ש"ח סתם ככה. באותו הזמן הבן הגדול ששכר דירה עם שותפים ביקש עזרה כלכלית מכיוון שבעלת הבית החליטה להעלות את מחיר השכירות ב- 500 ש"ח כתנאי להארכת החוזה. גם שורת החשבון של הסופר תפחה פתאום אפילו ש"מחסני סופר חינם" מתהדרים בהיותם הזולים ביותר. אתם חושבים לקחת עוד עבודה בשביל לכסות על האוברדרפט אבל אין לכם זמן והאמת שגם אין לכם כוח.

מכירים את התסריט? בטח כן. הסיטואציה לא מאפיינת דווקא את האוכלוסיות הידועות כעניות (שזו בעיה בפני עצמה) אלא דווקא קבוצה גדולה של אלה המכונים "המעמד הבינוני". אלה עובדי הבנק, עובדי היי-טק זוטרים, מורים, עובדי אדמיניסטרציה, מרבית עובדי המדינה ועוד רבים אחרים. רובם שירתו בצבא, חלקם גם עושים מילואים. הם תרמו למדינה בכל היבט, הם משתכרים מעל סף המס ולכן הכנסות המדינה ממיסים נשענת בעיקר על מעמד זה. אך למרות זאת, יש הרגשה שהמעמד הבינוני עליו נשענת כל חברה מערבית מתוקנת מקבל הכי פחות ולמעשה יוצא קירח מכאן ומכאן. מצד אחד, אנשים אלה לא נחשבים עניים מספיק כדי לקבל קיצבאות ותמיכות. מצד שני, הם לא מספיק עשירים כדי שיוכלו לקנות לעצמם דירה סבירה ללא משכנתה מעיקה, לעמוד בדרישות האינסופיות של הילדים בלי להיכנס לאוברדרפט בסוף החודש או לבחור מתי ואיפה לנוח. גם מבחינת מיסים שהם משלמים מעמד הביניים נופלים בין הכיסאות. הממשלה מתהדרת בהורדת מס ההכנסה אך ההשפעה על המשכורות בטווח הממוצע הן זניחות ומתבטאות בתוספת של כמה עשרות שקלים בדרך כלל. לעומת זאת, העלאת המיסים העקיפים כגון המע"מ, המס על הדלק ומחירי החשמל והמים פוגעת במעמד הביניים בדיוק כמו בעניים מהם (בגלל רמת חיים גבוהה יותר יחסית) ולעיתים אף יותר (למשל מחירי הדלק בגלל השימוש במכוניות).

התוצאה שנוצרת היא סוג של "מירוץ עכברים" שמתחיל כבר מגיל צעיר ונמשך כמעט כל החיים. בבית ספר מחנכים אותנו להישגים כי זה המפתח להצלחה, אחרי הצבא עובדים בעבודות של שכר מינימום כדי לחסוך לטיול ו"לנקות את הראש". אחרי שחוזרים מהטיול מתחילים ללמוד באוניברסיטה כאשר המטרה היא שוב מקצוע מבוקש שיוכל לפרנס. במהלך הלימודים בקושי זוכים תמיכה מהמדינה ונאנקים מנטל שכר הלימוד ורבים גם מהצורך לעבוד במקביל ולהתקיים באופן מינימלי בדירת חדר (או דירת שותפים) ששוכרים במחירים מופקעים. אחרי סיום הלימודים יוצאים לשוק העבודה. מעטים הם ברי המזל שמסתדרים בחיים בעבודות שנותנות יציבות ואפיקי קידום. עבור מרבית האנשים המציאות היא להחליף עבודה כל כמה שנים כאשר בסביבות גיל 45 הם הופכים להיות "זקנים" מדי ומתחילים לחפש את עצמם כפרילאנסרים או להתפשר על עבודות בשכר נמוך יותר.

רוב האנשים חיים ככה בהכנעה כאילו ככה העולם אמור לנהוג. אולי זה נכון. לא כולם נולדו מוכשרים כדי לצבור את המיליון הראשון בכוחות עצמם. לא לכולם יש מזל להיוולד להורים עשירים או לעשות אקזיט מרעיון מבריק ולא לכולם יש יכולות אנליטיות לעבוד בהיי-טק. מצד שני אפשר לברך על זה שלא חיים מתחת לקו העוני ויש יכולת להתפנק מדי פעם בארוחה נחמדה במסעדה או אפילו טיול פעם בשנה לאיי יוון. הבעיה היא שבשקט מוזר מתרחש לנגד עיננו שינוי שכל מהותו הוא לשחוק את המעמד הבינוני. אם בדור ההורים שלי הרבה אנשים היו מועסקים בעבודה עם קביעות והייתה להם דירה שיכלו לרכוש אותה בזול, עבור הדור הצעיר שלי הדברים הבסיסיים האלה הם כמעט חלום הזוי. אם בעבר בן אדם עם תואר ראשון היה יכול להתקבל בזרועות פתוחות לעבודה עם משכורת מכובדת שרק עולה, כיום אחד כמוני שהוא בעל תואר שני בהצטיינות מחפש כבר חודשים עבודה וגם כשאתקבל סביר להניח שאתחיל בשכר שהוא מתחת לממוצע וייקח זמן עד שהשכר יגיע למשהו שאפשר לקיים איתו משפחה בכבוד. כל דבר שאפשר מפריטים, גם דברים כמו מים, תחבורה ציבורית ואפילו בנו בית כלא פרטי. מס ההכנסה ומס החברות יורד אבל רוב האנשים לא מרגישים את זה. לעומת זאת כשכמעט מכפילים את חשבון המים, כמעט כל אחד מרגיש את זה טוב טוב בכיס.

לא מדובר במקרה אלא במדיניות מכוונת של הממשלות האחרונות. היא יונקת מתפיסה קפיטליסטית קיצונית על פיה המדינה צריכה להפעיל כמה שפחות נכסים כלומר לקצץ את המגזר הציבורי ולהטיל כמה שיותר על השוק הפרטי. מהצד השני מכיוון שתקציב המדינה מצטצמם אפשר להטיל פחות מיסים מהעשירים ומהטייקונים. האמונה היא שברגע שמחזקים את העשירים הם ייצרו יותר פעילות עיסקית מה שיגביר את "הצמיחה" במשק. וברגע שהעשירים יהנו מהצמיחה היא תחלחל למטה אל מעמד הביניים והעניים וכך המשק כולו ימשוך למעלה. הבעיה בגישה הזו היא שהעשירים הופכים מעטים יותר (כי החזקים יותר בולעים את החזקים פחות) ועשירים הרבה יותר, הם שולטים ביותר נכסים וכך נוצרת ריכוזיות. ברגע שיש ריכוזיות אין תחרות אמיתית והחברות יכולות לגבות מחירים גבוהים. ומי אמור להזין את הרווחים של החברות אם לא האנשים הפשוטים שקונים מהם מוצרים או שירותים. זה לא מסתיים בכך. אותם המעסיקים רוצים לחסוך בהוצאות ובהתאם לכך שכר העובדים הופך להיות נמוך. גם בשווקים התחרותיים יותר התנאים קשים אך ניתן להבין זאת מכיוון שתמיד היה קשה לעבוד בחוסר ודאות ועם הגלובליזציה אף נהיה קשה יותר. מה שיותר קשה להבין היא העובדה שמורים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים חינוכיים שאמורים להשתייך מעצם תפקידם ללב המעמד הבינוני מרוויחים שכר רעב ומתקשים לסגור את החודש. כך ניצבת ישראל במקום השני בין המדינות המפותחות מבחינת הפערים החברתיים (אחרי ארצות הברית, שמשום מה משמשת מודל לחיקוי בעיני הפוליטיקאים שלנו).

תשאלו, אז איך זה שאף אחד לא פוצה פה נגד התופעה. הרי מעמד הביניים הוא הרוב? אז זה לא ששותקים. מדי פעם הכלבים נובחים, פעם זה על מס הבצורת, פעם על בועת הנדל"ן, פעם על זה שכל הזמן מעלים מיסים ופעם שנותנים לחרדים אבל לא לסטודנטים. אבל השיירה של ראש הממשלה ושל הח"כים עוברת בדרך לקבלת הפנים של עוד שגריר (ותאמינו לי הם לא אוכלים שם "פררו רושה", קוויאר זה יותר מתאים). הסיבה שלא עושים יותר היא שברגע שנמצאים במאבק הישרדות יומיומי לסגור את החודש, לאף אחד אין זמן להפגין ולסכן את הבסיס שקיים ממילא בשם איזשהם אידיאלים. חוץ מזה, אנחנו הרי אנשים אחראיים ושומרים חוק, לא? נכון, הבעיה היא שההיסטוריה מלמדת שבמצבים דומים לאלה מספיק שיפרוץ משבר כלכלי ופוליטיקאים פופוליסטיים עם רעיונות קיצוניים ינצלו את זה על מנת לתפוס שליטה במדינה. למי שלא יודע, מרבית מצביעים הנאצים היו אנשי המעמד הביניים המשכיל שבעקבות המשבר של 1929 איבדו את פרנסתם והפכו לעניים. היטלר כמובן מצא שעיר לעזאזל (היהודים כמובן ש"תקעו סכין בגב האומה") ואת מה שקרה אחרי שהוא עלה לשלטון (בדרך דמוקרטית חשוב לציין) לא צריך לספר. בצורה דומה עלה לשלטון מוסוליני באיטליה. במקרים אחרים עלו כוחות מהשמאל הקיצוני שרכבו על גל של "מלחמה בעשירים הגזלנים" ובסוף שפכו לא פחות דם מהפשיסטים. זה קרה לא רק מזמן אלא קורה גם בשנים האחרונות בצורה יותר סמויה מהעין (בעיקר במזרח אירופה). בטווח הקרוב סכנה כזו לא קיימת בישראל אבל מספיק שההידרדרות הזו תימשך עד נקודה מסוימת או יפרוץ משבר כלכלי וזה יתפוצץ לנו בפרצוף. במקרה הטוב נקבל דמוקרט רפורמטור כמו רוזוולט, על המקרה הרע אני לא רוצה לדבר.

אז מה אני מציע לעשות? כדי שבישראל 2021 עדיין יתקיים מעמד בינוני ולא אוסף של עניים המאוגדים ב"מעמד שלישי" כמו לפני המהפכה הצרפתית, יש צורך בחשיבה מחדש על הצורך לחזק ולהמריץ את המעמד הזה לתרום. חשוב לציין שסוציאליזם הוא לא הפיתרון אך קפיטליזם לא מרוסן גרוע ממנו. המודל הרצוי צריך להיות סוג של "שביל הזהב". מצב של שוק חופשי אמיתי שבו יש תחרות בריאה שמיטיבה עם הצרכן. שבו החזקים יוכלו להרוויח אך תהיה בקרה אפקטיבית של המדינה כדי שלא יווצרו מונופולים ובעלויות צולבות. מצב שבו יקצצו מהתקציב שומנים מיותרים ויפריטו חברות ממשלתיות שיכולות לפעול בסביבה עסקית אך תהיה השקעה נרחבת בחינוך, בריאות והתשתיות הציבוריות. שיהיה סל מוצרים בסיסיים רחב יותר בפיקוח ובסבסוד שהחלשים ביותר יוכלו לגמור את החודש אך מצד שני שיהיו תמריצים לאוכלוסיות שלא יוצאות לעבודה, לעשות כן. מצב שבו ניתן יהיה לרכוש דירה ראשונה ביותר קלות וייבנו דירות להשכרה (כמו שנעשה במדינות רבות בעולם) אך יהיו מיסים כבדים על דירות להשקעה כאשר על כל דירה המס יהיה יותר גבוה. רק "קפיטליזם עם פנים אנושיות" יתרום לשגשוגה של ישראל בטווח הרחוק. אחרת, מי שינצח אותנו הם לא האויבים מבחוץ אלא האויב מבפנים שזה אנחנו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

צלילים שאני אוהב

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Dannycom אלא אם צויין אחרת