00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חי בסרט

דאון טאון (ביקורת על "גנב עירוני")

 

ארבעה שבועות אחרי שעלה לאקרנים בארה"ב והפתיע כשדורג בפסגת טבלת שוברי הקופות, יגיע בסוף השבוע הבא הסרט "The Town" (שאיכשהו תורגם רע לעברית כ"גנב עירוני") להקרנה בישראל. יש דיבורים על כך ש"טאון" (מעתה והלאה, לשם הנוחות) הולך לקבל כמה מועמדויות לאוסקר הקרוב. ולא סתם מועמדויות, אלא בקטגוריות נחשקות כמו פרס לסרט הטוב ביותר ופרס לבמאי הטוב ביותר. שזה אמנם נחמד מאוד לבן אפלק, במאי וכוכב הסרט, אבל בעיקר רע מאוד להוליווד, שמשנה לשנה יורדת מנכסיה. כמובן שתירוצים לא חסרים - המשבר הכלכלי, קיפוח התסריטאים והפריחה הטלוויזיונית. ועדיין, אם סרט כזה נתפס כמועמד לגיטימי לאוסקר, הקולנוע האמריקני העלילתי מאבד חלק גדול מהלגיטימציה שלו.

 

מבחינתי, הסיפור הזה נקשר ל"סיפורו של ויל האנטינג", אותו במקרה הזדמן לי לראות לפני שבוע ולהתמוגג מהנאה. למי ששכח, במרכז הסרט עמדו בן אפלק וחברו הקרוב מאט דיימון, אשר כתבו יחד את התסריט ואף כיכבו בסרט. הסרט השנון להפליא ועם זאת מקסים ואופטימי הזה אמנם זכה בשני פרסים (תסריט מקורי ושחקן משנה - רובין ויליאמס), אבל היה רק שלאגר אחד מתוך שלל הצלחות קופתיות ו/או איכותיות באותה שנה. 1997 הייתה גם שנת ההפקה של כמה סרטים מצויינים, ובהם: "טיטאניק", "הכי טוב שיש", "לילות בוגי", "האלמנט החמישי", "גברים בשחור", "לכשכש בכלב", "סודות אל איי", "קון אייר", "פארק היורה" ועוד. מישהו יכול לדמיין היום היצע כזה באולמות הקולנוע? וזאת בדיוק הנקודה.

 

העלילה מתבססת על הספר "נסיך הגנבים", שכתב צ'אק הוגאן. שם הסרט "טאון" מכוון לצ'רלסטאון, שכונה קשה בדרום בוסטון, עיר נעוריו האהובה של אפלק. מסתבר, לפחות לפי כותרות הפתיחה, ששיעור שודדי הבנקים וגנבי המכוניות באזור הוא הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסייה מכל העולם בערך. דרמת הפשע הזאת, ממש כמו "נקודת פריצה" משנות ה-80 ולא מעט סרטים ב-20 השנים האחרונות, מתמקדת בכנופיית שודדים מתוחכמת - ומציגה אותם באמפטיה רבה. אחרי שאחד המבצעים שלהם משתבש, ה"מוח" של ארבעת השודדים (בן אפלק) מתאהב במנהלת הבנק אליו פרצו (רבקה הול). במקביל להתפתחות מערכת יחסיהם, הוא עושה עם עצמו חשבון נפש, שעה שדולק בעקבותיו סוכן ה-FBIהנחוש (ג'ון האם).

 

לינק לטריילר: http://thetownmovie.warnerbros.com/

 

אם אתם בקטע של טלוויזיה אמריקנית פופולרית, ובפרט אם יש לכם בבית ממיר של HOT, תיחשפו בסרט לכמה וכמה פרצופים מוכרים. הראשון הוא כמובן ג'ון האם מ"מד מן", שקיבל בסרט תפקיד משנה מרכזי כאיש החוק. הוא אמנם מאבד מעט מהשרמנטיות שלו כדון דרייפר, אבל נותר אסרטיבי ואינטלגנטי גם בהופעתו הקולנועית. חובר אליו לתפקיד קטן טיטוס ווליבר, ששיחק את מפלצת העשן בעונה האחרונה של "אבודים", ומגלם כאן את שותפו של האם. הצלע השלישית במשולש הטלוויזיוני היא בלייק לייבלי החיננית מ"אחת שיודעת", שעושה כאן שינוי של 180 מעלות מדמותה הזוהרת של סרינה ואן דר וודסון.

 

ייאמר לזכותו של אפלק, שזהו ניסיונו השני בלבד בבימוי (אחרי "נראתה לאחרונה" מ-2007, אז נתן לאחיו הצעיר קייסי לככב), שהוא באמת באמת מנסה. אפלק נותן לסרט אופי ריאליסטי, מחוספס, מהחיים. זה מתבטא גם בדיאלוגים בין חברי הכנופייה, אנשי השכונה (דרך הדיבור של דרום בוסטון), וגם בהצגה של האקשן (דרך מצלמה רועדת, הרבה זיעה והימנעות מסצנות פיצוצים מופרכות א-לה ג'יימס בונד). אבל בין כל היריות ברובי סער והנהיגה הפרועה בכבישים עירוניים מתפלק לאפלק גם לא מעט קיטש הוליוודי נוסח שוברי הקופות שלו כשחקן ("ארמגדון", "פרל הארבור").

 

מבחינת קצב, הסרט הזה בהחלט מספק את הסחורה. גם אם תגיעו בחמישי בערב לאולם אחרי שבוע עבודה מתיש ועם עיניים שליש-פקוחות, בטוח שלא תירדמו. במשך שעתיים נטו, "טאון" שומר על עניין, זורם מצוין ואף פעם לא נקלע לרגעים מתים - ממש כמו דייט ראשון מוצלח.

 

"גנב עירוני". בימוי: בן אפלק. ארצות הברית. 2010. 125 דקות.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

מי אני?
התמונה שלי
כשהייתי בן ארבע חלמתי להיות טייס. המציאות טפחה על פני, כשבכתה בי"ת החליטו בשבילי שאני צריך משקפיים. בהמשך ילדותי, קיוויתי להיות איש עסקים (בשביל הכסף) או כוכב תקשורת (בשביל הסלבריטאות). עכשיו, כשאני כבר ילד גדול, אני מבין שהכי חשוב זה להנות מהחיים רוב הזמן ולעשות כמה שיותר ממה שאוהבים. אצלי זה מתבטא במיוחד בספורט (כדורסל, אופניים ואימוני כוח), בעלי חיים, קולנוע (עוד נדבר על זה) וכתיבה (לעצמי ולאחרים). בין מוזרויותי: אני כותב ביד שמאל, מחליף חומרים כמו נשימות ובעל חיבה לא ברורה לקניות בסופר.
אזור השרון
כתב, עורך, דובר וקופירייטר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יואב מלמד אלא אם צויין אחרת