00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Daniellecity

כמה כיף בהולנד


התחילה כאן עוד הפעם השרשרת וכל מיני הפתעות קטנות בדרך.
זה מגעיל וכואב, ואני לא יכולה שלא להרגיש מן הכרת תודה משונה. 
בכלל לא יכולה לשפוט אף אחד. רע לי וזהו. כואב לי נורא אפילו אם אני הכי אגואיסטית בעולם.
הייתי לא בסדר, ויכולתי מאוד לפגוע, אבל הכאב שלו לא מוחק את הכאב שלי, והכאב שלי בא אלי בהפתעה. 
נחת עליי כזה, שמצאתי את עצמי בוהה המומה ולא מבינה מה כל כך כואב פתאום ומאיפה זה מגיע.
זו מכה מתחת לחגורה אבל כזו שהעיפה אותי מהאופניים באמצע הלילה ישר לאמצע הכביש, הותירה אותי יושבת שם משותקת, תוהה מה עושים עכשיו...
מה עושים? יושבים וסובלים את הכאבים. בעצם... לא עדיף סוףסוף לאסוף את עצמי והדברים שהתפזרו לכל מקום ולרדת מהכביש? לפני הכל. 

כל זה סתם מטאפורה כמובן אבל כמו אחרי שאותו בנזונה פתח עליי בלילה ההוא את הדלת ועפתי לכל מקום, אני מרגישה עכשיו בדיוק: משותקת, עם כאב חד וקר ועמוק בחזה, לא יכולה לזוז, לא יכולה לכעוס, לא יכולה להבין איפה אני נמצאת ובתוך כל הדמעות שלי אני מרגישה כל כך קטנה, כל אחת שיורדת מכווצת אותי לתוך עצמי ובמכה אחת נהייתי כל כך חלשה ורחוקה מהמציאות...חוזרת אליה כי רישרוש מעצבן ומונוטוני לא מניח לי..."היי... בבקשה תנעלי את הנעליים שלך, קר מאוד... בבקשה תנעלי את הנעליים שלך...קר עכשיו...היי..."

דווקא בתוך כל הגועל הזה, אם כואב, אז כואבים, ולמרות שלוקח לי שנה לשים לב שכואב לי וכל זה, אז הפעם זה היה שונה. וכשזה נחת עליי, אחרי כמה תנודות אוטיסטיות שלי קדימה ואחורה זה התחיל לחלחל, ומה שפעם הגאווה והשכל לא נתנו לי להוציא, כבר לא היה שם, אז תוך כדי שאני נותנת לעצמי להרגיש כל כך רע, אני מרגישה הקלה מטורפת. כן. אני מרגישה רע, וזה בגלל סיבה אנושית לחלוטין, ובגלל שזה כואב להתאכזב, ובגלל שזה כן לכבוד שלי להרגיש את זה.  בחיים לא אמרתי לאף אחד "אני שונאת אותך" אפילו, כי זה רגש חזק מידי, ועכשיו ישבתי שם ופשוט בכיתי כמו אז, כשעפתי על הכביש והכידון של האופניים נדחף לי לחזה.

 
...ואחרי שקלטתי מה בכלל אמרת לי
ישבתי והתחלתי לרעוד. ככל שהמשכת לדבר הקול שלך השתנה מרצף מילים והסברים ותחנונים לבלילה לא מובנת של קולות. קולות מעצבנים, קולות שמנסרים לאט ומבפנים. קראת בשם שלי והחיבור בין אותם הקולות לשם שלי עשה לי לא טוב. התחלתי לאטום את האוזניים ולצרוח בקול ארנבת נשחטת אבל כאלו דברים גורמים לי להתעלף צ'יק צ'אק ולא התחשק לי על כל הקרקס הזה.
לא הפסקת לדבר אליי, הנחת יד על הכתף שלי בקול מודאג, כמו קרח יבש על העור.
הרגשתי את ההקדמה הזו שמגיעה שאני מתחילה להשתגע. העיניים מתחילות להתהפך והכל מתערבב. אני בבית שלי, לא בסכנת חיים, השפיות שלי כאן זקוקה להגנה והמרקם שלה שברירי ועדין. בהיתי בקיר ממול וחשבתי: אין לי חשק לראות עכשיו חיפושיות זוהרות מטפסות על הקירות. הדבר הכי גרוע יקרה אם הוא ימשיך לדבר אליי ואני אמשיך לרעוד. וגם, הסכין מהמטבח התחילה לנצנץ לידי ופתאום לא הייתי בטוחה אם אני כן או לא אקח אותה פתאום ליד שלי ואעשה לו משהו ממש נוראי. מה שחסר לי עכשיו זה להיות פסיכית כאן בהולנד. 

ואז לא התחלתי לצרוח, והתאפקתי שלא להתחיל להעיף את כל הדברים שמסביבי.... נהייתי פראקטית לחלוטין: זה פשוט הופך את הכל להיות הרבה יותר גרוע, מכניס הרבה יותר פנימה את הרעל מבחוץ. ומספיק רעיל בחוץ, ובגלל זה אני יושבת שם ורועדת מלכתחילה.

מה את רועדת עכשיו בגלל האפס הזה. הוא לא שווה את זה. אף אחד לא שווה אותך. מה את, מפגרת. מה את מושפלת. למה אכפת לך ממנו. מה את נותנת לו לראות אותך עכשיו ככה. מי הוא בכלל. למה את לא מעיפה אותו לכל הרוחות ברגע זה ממש. את חלשה. את אוהבת אותו. את אוהבת את האפס הזה. את אוהבת את האפס הזה למרות שעכשיו הוא חצה את הגבול שלך, ועוד זמן קצר המציאות תתפרק לגמרי, היא חיה על זמן שאול, וכשהיא תתחבר מחדש, את תשנאי אותו נורא נורא נורא.
 

.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קולדון אלא אם צויין אחרת