00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Daniellecity

חיה

 

   

 שתיים וחצי בבוקר, מוזיקה מזרחית בקולי קולות מהחדר השני, מידי פעם שירי ארץ ישראל, שידורי ספורט, פרסומות, ורעשים לא ברורים עם המון קולות רקע.  

 

אני קופצת מהמיטה שלי, מתקרבת ושומעת נשימות כבדות. על קצות האצבעות אני מוציאה את התקע מהחשמל למרות שאפילו את המחשבות שלי אי אפשר לשמוע שם במשחק הכדורגל הזה, ואז חוזרת לחדר שלי ומטפסת בחזרה מעל שולחן הכתיבה למיטה, ונרדמת בהקלה.

חמש בבוקר ואני שוב שם, למטה. הפעם היא ערה ואני צורחת לה במגאפון דמיוני שתחליש קצת בבקשה. יצאתי מהחדר והצצתי עליה, אבל היא כבר שכחה מכל העניין, הרדיו בין שתי הידיים, השפתיים ממלמלות דבר מה.

היא מוציאה את הרגליים מהמיטה, ומשחילה לאט את כפות הרגליים לכפכפים. בסוף היא מושכת אליה את המקל ,יוצאת מן המיטה ומתקדמת לכיוון הסלון. הצעדים קטנים קטנים ומהירים. היא רצה לשם לאט. הצעדים שלה קטנים ונחושים כמו של מי שפעם לא הייתה יושבת לרגע אבל עכשיו, היא כבר עשר שנים אלמנה וקברה גם את בתה. אז היא רצה לסלון, ממש, אבל ממש לאט. המקל ביד, אבל מורם, היא סוחבת אותו כמו איזה תיק יד, עשרים סנטימטרים מעל הרצפה.

החתולה ממוקמת בנקודה אסטרטגית בין הספה לשולחן. זוזי, גברת, תני לי לעבור. קיסה לא שומעת, אבל הקול מתקרב אליה ובסוף, כמעט בסוף, כמו יונה לפני שדורסים אותה עם אופניים, נמלטת מהמקל ברגע האחרון. היא כמעט מדלגת מעליה, אבל נוחתת בכל זאת בקצה הכורסא כאילו כלום לא קרה. קוראת את העיתון של אתמול.

אני שומעת את תיפופי המקל מתקרבים. היא מתקרבת אלי צעד אחרי צעד ונעצרת, יד ימין אוחזת בעמוד שלי שבמרכז החדר. אני רואה סרט, אני צועקת לה. היא מחייכת ומהנהנת בחזרה. הטלפון בבית מצלצל בקולי קולות, אז היא מסתובבת ומתחילה להתקדם בחזרה לכיוון הסלון. בדרך עוצרת, מתכופפת, מרימה לכלוך מיקרוסקופי מהרצפה ובוחנת אותו בעניין למשך כמה שניות, שומרת אותו איתה וממשיכה אל הטלפון.

היא כל הזמן בבית. אני פעם גם הייתי ככה, לא יוצאת יותר מידי מהמאורה. אבל מאז שחזרתי לארץ אני דווקא מסתובבת וערה ממש הרבה, במחזיק מפתחות שלי יש מפתחות לשלוש או ארבע דירות, שני זוגות אופניים ומחסן אחד.

יום שישי, היא עושה קידוש. ויכלו השמיים והארץ וכל צבאם. לפעמים ביום שבת. כל יום בשעה אחת בצהריים, מרק, קצת תפוחי אדמה מטוגנים ושניצל טבעול, גזר מגורד. תפוח מקולף לקינוח. הייתה תקופה שהיא שכחה קצת לאכול, שכבה במיטה איזה חודשיים וחצי עד שיום אחד היא פתאום התלבשה ומצאתי אותה בגינה, גוזמת איזה משהו עם מזמרה.

הבאתי לה לא מזמן טי שירט שלי בצבע ירוק זית בהיר עם הדפס של מן גרפיטי יפני עליו והיא נורא שמחה, אז הבאתי לה גם עוד שני זוגות מכנסיים, אחד מהם היא לא אהבה, וגם מעיל אחד שיש לי עם קפוצ'ון נתתי לה כשרק הגעתי אבל עכשיו כבר קיץ, אנחנו באותה המידה ובא לי להביא לה את כל הבגדים שלי, בעצם.

היא מתעוררת באמצע הלילה, אני עוד ערה. היא חוזרת מהשירותים עם הטי שירט הירוקה, ודלי בצבע תכלת, נעצרת ליד הדלת שלי הפתוחה, ומודיעה: כבר שתיים בלילה. עוד רגע שאני חייבת לחייך אליה כדי לשכנע אותה לעבור ממצב של כעס חמור סבר לחיוך זורח, היא בדיוק על הגדר.

 

    

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קולדון אלא אם צויין אחרת