00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבודים, אבל לגמרי

איפה השרפים?

או מדוע הסיום של אבודים, למרות הכל, היה מעולה
מאת: אורן
 
אולי באתי עם ציפיות נמוכות לאחר האכזבה הכללית מעונה 6. אולי ההתמכרות שלי לסדרה היא כזו שאני כבר לא מסוגל שלא להנות. ואולי פשוט כי כל כך נהניתי לראות את קייט. בכל מקרה התוצאה זהה - שביעות רצון. סיימתי את פרק הסיום עם הרגשה טובה מאד, שלם עם הדרך שבה הסדרה והעלילה הגיען לסיומן. לא אתיימר לאמר שיצאתי עם תובנות חדשות על החיים, זה יהיה קצת מוגזם אפילו עבור הסדרה שאחריה עקבתי במשך שש עונות, אך בשבילי הציפיה, ההשקעה, וההמתנה הצדיקו את עצמן.
 
מבחינתי הקסם של הפרק האחרון היה בפשטות שלו, במסר העיקרי שלו. זה לא האי עצמו שהיה חשוב, לא מה יושב בתוך ה hatch, לא מדוע יש ללחוץ על כפתור כל 108 דקות, לא האחרים ולא יוזמת דארמה, ואפילו לא ג'ייקוב ואחיו המטורלל. עבור ג'ק, עבור קייט, עבור הארלי, סוייר וכל האחרים, מהותו של האי לא היתה חשובה כל כך. היא הייתה מעניינת, היא היתה מסתורית ומאתגרת, אך כל מה שעשו במהלך שש העונות שראינו אותם על האי לא היה בשביל האי, אלא אחד עבור השני. מאבקם לעולם לא היה עבור אידיאל נעלם כלשהו, יעד מסתורי כלשהו, אלא מאבק פשוט ותמים להישאר בחיים, לחזור לציויליזציה, לחיות את החיים שתמיד רצו ושתמיד היו מעבר להישג ידם (או כך חשבו). ובסופו של דבר, מה שאכן נחקק בנפשותיהם היה הזמן שבילו יחדיו והחוויות המשותפות שחוו. זהו המסר של הפרק האחרון, שהרי בגלל זה הם זוכים לבלות את אחרית הימים יחדיו.
 
heaven's here for you and me, with every falling curl
 
זה אמנם נראה כמסר פשוט ומובן מאליו, אך למעשה מדובר מסר די מתוחכם שיכול לאמר לנו דבר מה גם על עצמינו. האם אבודים באמת לא היתה מבחינתו, כותבי וקוראי הבלוג כאחד, אך ורק סדרת טלויזיה מצוינת, תהה העלילה מסתורית ומאתגרת ככל שתהיה? האם היו בה דמויות כל כך יוצאות דופן שהתעלו על כל סדרה אחרת שאנו מכירים? שום סדרה אחרת לא עוררה אצלינו כזו אדיקות, כאלו שעות ארוכות של דיונים, כזו התמדה. אני זוכר את ההמתנות בין הפרקים, את האושר שחוויתי כחזרתי הביתה בסיומם של אותם ימי עבודה בידיעה שמחכה לי פרק נוסף. שעות על גבי שעות של דיונים השקענו בכל פרט קטן ושולי, אפילו במהלך ההפסקות בין העונות. בסופו של דבר זה מה שנזכור מהסדרה לא את העלילה והגיבורים בלבד, אלא את ההנאה הגדולה ששאבנו ממנה, את האדיקות בה ישבנו עם חברינו וטחנו כל פרט איזוטרי למוות.
 
מהות האי היא אמנם פרט מסקרן, שאני הייתי שמח לקבל עליו תשובה. אך בסך הכל הוא אכן לא כל כך חשוב. האם זה באמת משנה מי בנה את פסל? בואו נכיר בעובדות - כל סיפור שהיו מספרים לנו היה מאכזב. לעולם התיאוריות שנעלה במוחינו או במהלך הדיונים האינסופיים שלנו אודות הסדרו יהיו מעניינים הרבה יותר מכל דבר שנצפה על המסך. ראינו את זה במהלך כל העונות - תשובות מפורשות היו מאכזבות, הן תמיד היו בנאליות עד כדי כאב. בסופו של דבר "אבודים" הייתה יכולה לספר לנו רק סיפור אחד וזה היה הסיפור של הניצולים. וזה אכן מה שקיבלנו בסוף, חתימה של הסיפור של ניצולי טיסה 815.  
 
 
 
heaven's here for you and me, we gained ourselves the world
 

(הכותרת, כיתובים וקליפ מגניב כאן.)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל losties אלא אם צויין אחרת