00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשלל צבעים

רפי אונגר (אונגער) ז"ל - עיתונאי שכיבד את המקצוע

19/04/2010

 

 
 
  
                         
את הרשומה הבאה העלתי כאן כבר בחודש ספטמבר האחרון , לפני יום הכיפורים. כשחזרתי וקראתי בה עתה, לא יכולתי שלא לחשוב על העיתונאי רפי אונגער ז"ל, שהבין כי תפקידו העיקרי - לדווח מן השטח. תהיתי מה היה אומר על 2 "הגיבורים" שעיוותו את יעדי מקצוע העיתונות  ואיכויותיו , עברו על החוק, סיכנו את בטחוננו וגילו יהירות חסרת גבולות. 

עד כאן החיבור לאקטואליה והרי הרשומה לפניכם:
 
מודה ומתוודה שמאז שנת 1973 אני מעדיפה, כבר בערב יום הכיפורים להיות במוצאיו. השקט של היום הזה מצלצל באזני בקולות אזעקה, התנעת מכוניות, הליכות מהירות של אנשים היוצאים מבית הכנסת בעודם לבושים בטליתות ומבטים של הפתעה ופלצות.
 
בכל יום כיפור, מזה 36 שנים , אני מרגישה עדיין את התחושה שחשתי כשעברתי ברחוב אוסישקין בירושלים, ליד בית הכנסת, כשלפתע עבר ג`יפ צבאי ומיד אחריו דהרו מספר מכוניות. פתאום המה הרחוב. מתפללים יצאו מבית הכנסת ונטשו את המקום במהירות. "מוזר" !חשבתי ביני לביני והחמרתי מאוד בביקורת סמויה על "עמך ישראל" שמזלזלים כל כך בקדושת החג.
 
כעבור מספר דקות הגעתי לבית חברתי שסיפרה לי כי הוזעקה לחדר החדשות ברדיו, שם עבדה. נאמר לה כי הגיעו דיווחים על התקפה מצרית בסיני והשידורים באמצעי התקשורת עומדים להתחדש בתוך מספר שעות.
 
ואכן בתוך שעות מספר הוזעקו כל עובדי רשות השידור לעבודה. מי לרדיו ומי לטלויזיה. התחושה היתה כבדה כי ההודעות, שזרמו ונאסרו לפירסום על ידי הצנזורה, היו מזעזעות. כתבינו מכל רחבי תבל,  ששמועות מעוררות זעזוע וחרדה הגיעו אליהם, נשמעו בטלפונים כשהם ממש בפניקה. זכורני שהרגענו אותם והבטחנו להם שתל-אביב וירושלים עדיין עומדות על תילם.....
 
אלה היו ימים של גיוס כללי, של אחווה ושל אחריות ציבורית. אמנם לא מדובר בשדה הקרב אבל גם בשדה הדיווח לקהל הצמא למידע בימים שכאלה צריך היה לשמור על המורל. כולם נרתמו  למאמץ כמיטב יכולתם.  האוירה היתה כבדה, במיוחד לאור הופעתה של גולדה בטלויזיה ופניה הקודרים שאמרו הכל ודבריו של משה דיין שצוטטו במסדרונות, מפה לאוזן,  לפיהם דיבר על "מצדה שניה" ו"חורבן הבית השלישי"... היום כשהדברים ידועים אין טעם לחזור ולדוש בהם. אבל באותם ימים היתה החשיפה הראשונית למצב לאשורו, לתמונות השבויים שראינו על מסכי הארצות השכנות ולמספר ההרוגים והקרבות הנוראיים,  מפחידה ומבעיתה עד מאוד.
 
העיתונאי היחיד שנהרג במלחמה הזו היה רפי אונגער, כתב "קול ישראל". הוא נהרג בנגמ"ש  הפיקוד יחד עם האלוף אלברט מנדלר שנעתר לו לאחר הפצרות רבות וצירף אותו לחבורת הפיקוד. עוד אני מחפשת אחרי תמונתו באינטרנט ומצאתי את הסיפור הבא שלא הכרתיו ומצביע לטעמי על איכותו של העיתונאי החושב והמוכן להסתכן למען מה שהוא קורא: 'לחם חוקם של אנשים צעירים בארץ הזו' :
 
"בתרמילו של רפי נמצאו, לאחר נופלו, סלילי הקלטה אחדים שכתב עליהם "לא לפרסום, אבקש לשמור לי אותם עד לאחר המלחמה". בסלילים אלה מוקלטת שיחה שרפי ניהל עם עצמו: "אני שואל את עצמי, מה בעצם אני עושה פה? ולמעשה אין לי תשובה, עוד כשהייתי בתל-אביב אמרתי לחברים: `תראו, יש אחד משוגע, אונגער, יכול להישאר בתל-אביב, אבל יורד לחזית, יודע שהכל יכול לקרות לו ובכל זאת יורד`. כולם אמרו לי, אחד אני זוכר במיוחד, כי עליו זה עבר במלחמת ששת הימים: `אונגער באמת טיפש`. האם אני טיפש? בחיי, אינני יודע. נכון אמנם, שטוב הכלב החי מן האריה המת, ובזה אני חס-וחלילה לא רוצה להצטנע במרכאות ולומר שאני מן האריות. להיפך, אף פעם לא חיפשתי את הגבורה. אולי את הגבורה הקלה כן, אבל לא את הגבורה שבה מסתכנים על באמת בכל רמ"ח האברים". ובסוף דבריו אומר רפי: "ובכל זאת - החוויה, הניסיון, אי-היכולת לחיות בארץ הזאת בלי להתנסות במשהו, שהוא לחם חוקם של רוב האנשים בארץ זו, צעירים ומבוגרים, נדמה לי שזה גם מה שגרם לי להצטרף לנגמ"ש הזה, אל הבלתי נודע". דברים אלה ואחרים, נכתבו לזכרו בחוברת "נזכור", שהוצאה לאור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים".

(מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור" לזכר הנופלים במערכות ישראל)

רשומה זו מוקדשת לרפי אונגער ולחברים האחרים מרשות השידור שלא חזרו מן המלחמה . יהי זכרם של כולם ברוך.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אנימו אלא אם צויין אחרת