00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אל הפילים- עבודת יד ויצירה של Hilalli

אוכל הונג קונגי ואטרקציות מובילות

נתחיל בתשובות לשאלות הקוראים.....
1. ילדי בני 8 ו -6.
2. בפעם הקודמת שהיינו שם, הם היו בני חמש וחצי וכמעט שלוש. לקטנטונת זה היה מעט מוקדם לטעמי.
3. לא הייתי בתאילנד, אבל נשמע לי להיט השילוב של שניהם!
4. יתרון נוסף להונג קונג הוא שדי קשה לשמוע שם עברית.... ואנחנו עוד ישנו במלון שצוותי אלעל מתגוררים בו.
 
ולענייננו.
 
מה אוכלים בהונג קונג?
אם תשאלו את ה`חושב`- ארוחת ילדים במקדולנדס לצהריים ולערב.
אם תשאלו אותנו, כולל הקטנה, אזי אין סוף שרצי ים, דגים, אורז ובעיקר במסעדות מקומיות.
 
שפע הפירות והירקות במקום מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש. נכון, בסופו של מסע גם אני מוצאת את עצמי משתוקקת לקערת סלט ירקות קצוץ דק דק עם לימון, נענע ושמן זית (ואת זה לא תמצאו שם), אבל בעיצומו של טיול, אני נפעמת מפירות וירקות חדשים, מנסה את אלו שנראים לי מזיקים פחות, ובעיקר מלטפת, עם הידים ועם המצלמה.
 
הנה כמה לדוגמה:
 
      
 
 
אגב-יש להם להונג קונגים פרי שקרוי דוריאן. הוא מסריח ברמות כאלו, שפגר של כבשה בן שבוע, מפיץ ריח של שושנים לידו, יש אותו בעיקר בקיץ (כולל איסור של קניונים ומלונות להכניסו לשטחם!) ויודעי דבר (כלומר בעלי- אני לא העזתי) אומרים שאם סותמים את האף, הוא פשוט טעים.
 
 
 
אני ניסיתי את הוורסיה המיובשת שהיתה מתוקה וחביבה, אבל לא הפילה...
 
 
ללא עוררין, ה- אוכל בהונג קונג בא מן הים.
דגים מדהימים, חלקם עצומים כמו כריש קטן, אחרים בצבעים וצורות שמזכירים הזיה פסיכוטית, והכל טרי טרי ומוגש מהים, דרך השוק לצלחת שלנו.
 
 
   
 
 
פירות הים שראינו ואכלנו שם, הם מהמדהימים שראיתי ואכלתי בחיי. לא הכל ניסיתי (בכל זאת גם לי יש גבולות...) אבל נדמה לי שהמגוון הזה מדבר בעד עצמו....
 
    
 
 
 
    
 
 
ואני חייבת להראות עוד כמה...
 
 
 
אנחנו מקפידים בטיולים שלנו לאכול במקומות של מקומיים.
השיטה מאד פשוטה- קודם לוקחים את החושב למקדולנדס שיאכל את הזבל הרגיל- צ`יפס, שניצלונים וקולה (מה לעשות?, יצא לי ילד ששונא לאכול, האורז דביק לו מידי ולטעום הוא לא מוכן. או כפי שאמר לי לא אחת- אמא, לפחות אני לא מקיא מהריח של האוכל המגעיל הזה שאתם אוכלים).
ואז כשהוא שבע, מחפשים מסעדה מקומית, אחת כזו תענה על ההגדרה שאם אין בה מערביים בד"כ, עדיף בלי תפריט באנגלית, ומתיישבים.
אחרי כמה דקות של לחשושים, ניגש אלינו מי מבאי המקום, מניח כוסות תה יסמין מהביל ותפריטים (בסינית כמובן).
השיטה לבחור היא מאד פשוטה- לרוב מבקשים משהו עם שרימפס, בשביל הקטנה ("אני אוהבת שרימפס!" היא מקפידה להבהיר בכל ביקור שכזה) ונעזרים בתנועות ידים לתאר מה זה שרימפס.
ואח"כ בעלי תופס פיקוד .
99% מהפעמים אין לו מושג מה הוא הזמין, והוא נעזר בשיטת העין והאף.
מה זאת אומרת? זאת אומרת שבלי בושה הוא מציץ לשולחנות של המקומיים, רואה איך נראית המנה, מרחרח קמעה באויר- ובתנועות יד מסביר למסעדן שכזה הוא רוצה.
האמת? חוץ משתים שלוש נפילות קטנות (שכללו פעם אחת רגלי עוף כולל הציפורנים, ביצה מקושקשת עם שרימפס ששחתה בשמן חזירים ומשהו רוטט שהזכיר רגל קרושה)- היתה לנו הצלחה מלאה.
טוב זו לא חוכמה, כי למרות כל נסיון הבישול שלי והידע הגסטרונומי התיאורטי שלי, תמיד במסעדות הוא זה שמזמין את המנה המוצלחת מבין שניינו....
 
החיבה שלנו לאוכל מקומי ולמסעדות עממיות פשוטות מביאה הפתעות חיוביות ומאכלים מענגי חיך, אבל לפעמים, איך ללומר זאת בעדינות, לוקחת אותנו למחוזות קצת הזויים...
יש שם בהונג קונג מושג שנקרא - די פי דונג- day pay dong שמשמעותו היא, כפי הנראה דוכן אוכל, כמו בסטה של פלאפל, שנפתחת לעת ערב, מוציאים שולחן מתקפל וכמה כסאות קטנים לרחוב, מבשלים שתים שלוש מנות ומגישים.
 
 
במקום הזה אכלנו באחת הפעמים, לאורם של פנסי הרחוב, ובחברתם של המוני סינים ושלושה עכברים אפורים ענקיים. בירור קצר אצל יודעי דבר גילה שהם בעצם עכברושים....
הילדים התלהבו מהחברה החדשה, וד"ר דוליטל הפרטית שלי עוד התעקשה לחלוק קצת מהשרימפס שלה עם החבורה.
לי זה קצת היה יותר מידי.....
 
ככה אכלנו וזללנו, תשעה ימים ולילות, דגים, שרימפסים, סרטנים, תמנונים, דיונונים, בשלל רטבים וירקות ואין סוף מרקי וון טון וסלסלות נצרים של דים סאם.
 
 
מה שבטוח הוא שלהחלפת ים אני לא נרשמת בחודשיים הקרובים... 
 
וכמאמר המשורר ז"ל (דודו טופז)- חזרנו רעבים אך מרוצים....
 
מסתבר, שכמעט כל מה שאנחנו אוכלים טרי מהים, הם מייבשים, ומבשלים לא אחת עם ה`חייאס` המיובשות.
 
תראו כמה חמודות הן נראות (כל מי שראתה עם הילדים את הסרט בוב ספוג- נכון שזה מזכיר את עיר הצדפים?...)-
 
     
 
מימין לשמאל: שרימפס מיובש, דיונונים, כוכבי ים ושלל דגים בסלסלות.
 
הפוסט הבא יוקדש (סוף סוף  ) לאטרקציות המובילות בהונג קונג.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hila696 אלא אם צויין אחרת