00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חור בסדין

מה באמט ספרו לנו על מין? (או: החטול ואחסידע)

מה באמת ספרו לנו על מין??

 

 

כותרת קשה, שאלה עם ניחוח של כתה ב`.

 

* * *

 

טכנאי המחשבים שלי הוא עלם חמודות שמחליף לי ספקי כח בחינם ומשתדל לא להמהם בנוכחותי שירי זימה. הוא סידר לי את האינטרנט כשלא הייתי בבית ותוך כדי כך קרא את כל הגיגי מהחל ועד כלה (ורק אחר כך נזכר לבקש רשות!)

 

בערב הוא התקשר אלי, קולו המבעבע מזדחל לאזני מתוך שלולית הדמעות שבה הוא היה טבול

"הבן שלי רוצה לחזור בתשובה" קירקר כצפרדע בסיר פסטה "אני לא יודע מה לומר לו, אני לא רוצה שהוא יחיה ככה, את מסכימה שהוא יקרא את הבלוג שלך?"

 

* * *

 

אז לכל התוהים, הכאובים והרגוזים, וגם לסתם-נשמות טובות-שבסביבה, הצהרה חד משמעית:

 

כן. הבלוג שלי מדבר על מעשים שביומיום, אמיתיים עד כאב, שעוברים על אלפי אנשים מתוך העדה החרדית.

 

לא. לא כל החרדים חיים ככה, יש חרדים שמתים על משחק מקדים, ואני מכירה אפילו חרדי אחד עם פטיש לגרביונים

 

כן. הרבה מן הרבנים החרדים התנגדו ומתנגדים לכל מיני שיטות אובססיביות בענייני מין וצניעות של עמיתיהם הרבנים האחרים, אך קצרה ידם והם עד היום יושבים על המשבר וקול זעקות החמס שלהם הולך ודועך

 

לא. לא כל הדוסים מפגרים עד כדי כך, ורבים מהם לוקחים את הכללים הללו כהמלצה בלבד.

 

אבל,

כן,

הבלוג שלי מדבר על מעשים שביומיום, אמיתיים עד כאב, כאב כזה שאתם לא מכירים.

 

 

 

 

אז מה באמת ספרו לנו על מין? (ואני אשאל עוד כמה פעמים את השאלה הגסה הזאת כי היא גורמת לאנשים לריגוש חולני)

אני רואה איך חלק מכם משפשפים עיניים ברוגזה מחודשת (כאילו שלא התפרעתי עד עכשיו)

 

אחרים, כמו כמה ממגיבי לפוסט הקודם (ראו תיעוד הסטרי של אשה בכתונת)  כבר מרגישים בצדקנות את המגע העתידי של המקלדת הזועמת בקצות אצבעותיהם, כן, כל אותם אלו שקוראים על מנת לקיים את המימרה "דע את האויב" ושוכחים שעד לפני יומיים היה הבלוג שלי מסווג כבלוג למבוגרים בלבד. בושו.

 

והנה התשובה: לא ספרו לנו על מין, לא שמענו אף פעם בצורה פורמלית את המילה ששמה מין וכל המשתמע ממנה. כמה חדשים לפני החתונה הלכתי למדריכת הכלות שלי, עד אותו רגע לא הייתי אמורה לדעת שום דבר על חסידות ואנפות, וגם לחברותי לא היה שום מושג למה הואגינה שלהן אמורה לשמש.

 

הייתי אמורה לקבל שיעורי הדרכה, לפחות זה, נכון? כולנו מצפים לכך שאם בחורה מתחתנת בעוד חדשיים והיא לא יודעת כלום על נישואין, כדאי לתת לה לפחות ארבעים יום מינוס או פלוס כדי להירגע ולהפנים.

                                                                                                            

אך לא.

 

אני, שידעתי שיש פואנטה מסוימת, חיכיתי לשווא במשך כל שיעורי ההדרכה, שנעשו באופן פרטי, והסמקתי בהקלה כשהיה נראה לי שמשהו עומד להתרחש.

 

אך לא.       

 

המדריכה ברברה על מיני הלכות ומנהגים תמוהים שנראו לי כתצרף בלתי הגיוני, כל שיעור היא בחנה אותי על השיעור הקודם. היא דברה איתי על מחזור, על דימומים, מתי אני טהורה ומתי טמאה, למה הולכים למקווה, מה עושים במקווה, איפה נמצא המקווה, מאיפה לוקחים מגבות, עד היכן לגזור צפרניים, כמה זמן לקרצף את הגב, כמה זמן לקרצף את הבוהן וכן הלאה. עכשיו היא תגיד לי, חייכתי בנצחון.

 

אך לא.

 

בשיעור האחרון כשבוע לפני החתונה, היא ביארה לי במילים מבולבלות שכדי שיווצרו ילדים הבעל והאשה צריכים לעשות כמה פעולות, ולכן כל ההלכות שלמדנו עד כה. היא ספרה לי על חושך מפחיד, ועל כתונת לילה עם מלמלה, ועל עוד דברים שכבר צר המקום מלהכילם.

 

 

 

אז למה אני נכנסת לתאור הטפשי הזה ומספרת לכם אנקדוטות כה הזויות?

 

 

כי הכת הזו, כי הפן החרדי הזה, כי מערת הפטריות הזו היא משהו כל כך מסתורי ואפל, כך שאני חשה שעלי לתת לפרספקטיבות שאבדו בצוק הרבנים נקודות מבט חדשות, לירות על הכל מטחים צורבים של אור נועז, מזעזע, כואב ועגום.

 

כי אף אחת לא ספרה עדיין בריש גלי מה קורה בסלון הקטן והנאיבי של המדריכה מעולפת הנמשים.

 

כי זו מורשת נחבאת, בלתי מתועדת, חסרת ניווט, מלאת שכול וחורים שחורים ומקומות אפלים שאסור לדבר עליהם, מלאת פיות פעורים וספרים נפתחים ואזניים מעריצות וצמות וערב קריר ופכפוך של מים ונפשות עריריות,

וזה צריך להיות כתוב, הדברים מתרחשים כל הזמן, ונשים שלא יודעות שמשהו אחר קיים שומעות יום אחר יום את השטויות הממותגות בכותרי הלכה מומצאים.

 

כי עד היום חברות שלי יושבות בחושך ובוכות ואין אף אחד שמנגב להן את הדמעות (ראו ערך שלמה ארצי)

 

כי כשהייתי שם שמעתי ילדות-נשים צדקניות שהסבירו לי כמה החוקים הללו נפלאים, בעוד הבעלים שלהם מדברים בגסות, ללא ידיעתן, על ציצים של בחורות, בעגה של יוצאי בסטה. כי מה לעשות, הם רק אנשים, ועוד אנשים מאד קטנים, ועוד אנשים מאד קטנים שאסור להם כלום בבית.

 

אני מקווה שהקו שלי ברור מספיק, אין לי כח להמשיך את סעיף השו"ת, אבל אני פתוחה לבקשות מיוחדות.

 

זה לא הפוסט שהתכוונתי לכתוב עכשיו, בחיי, רציתי להשאיר תשאלות להמשך, רב השאלות אכן תעבורנה להמשך, ענת תסלחי לי ותרגעי מייד

 

אמשיך מחר.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מקודשת לו אלא אם צויין אחרת