00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

חיסונים, אוטיזם ושרלטנות מדעית

ב-2008 נפטר צעיר בן 17, במקרה הראשון מזה שנתיים של מוות מחצבת בכל בריטניה. למרות שהחיסון המשולש (חצבת, חזרת, אדמת) קיים באנגליה כבר מזה זמן רב, העובדה העגומה היא שבלונדון עצמה, פחות ממחצית מהילדים קיבלו את שתי המנות המומלצות של החיסון המשולש, עקב פאניקה שפשטה בציבור מפני החיסונים החל בשנות התשעים ועד היום. התוצאה הברורה היא סכנה, הולכת וגוברת, להתפרצות מגיפת החצבת בבריטניה ובאירופה כולה.
החצבת היא מחלה מדבקת במיוחד, הגורמת בעיקר במבוגרים לתופעות לוואי כדלקת בקרום המוח, דלקת ריאות והצטלקות קרנית העין. המחלה מסוכנת במיוחד עבור בעלי מערכת חיסון חלשה, כזקנים ונשים בהיריון, או אפילו כאותו צעיר בן ה- 17 באנגליה שלא יכול היה לקבל את החיסון מהחצבת עקב מצבו. במקרים אלו, נגיף החצבת קוטל את הפונדקאי ב- 30 אחוזים מהמקרים. החל מ- 2008, המחלה חזרה להיות אנדמית – מגיפה המתקיימת בקרב האוכלוסיה – בבריטניה, בפעם הראשונה מזה 14 שנים, וכפועל יוצא ישיר מהירידה בשכיחות החיסונים.
אנדרו ווייקפילד, האיש שפתח במערכה כנגד החיסונים, טען ב- 2002 כי "הרופאים, הגורואים, מתייחסים לציבור כאל מסה של אידיוטים, שאינם מסוגלים לקבל החלטה עבור עצמם, בהסתמך על המידע הקיים."
האמנם?
ב- 1998 ארגן דוקטור אנדרו ווייקפילד מסיבת עיתונאים חגיגית בבריטניה, בה העלה טענות קשות כנגד החיסון המשולש, המגן מפני חזרת, חצבת ואדמת. בעודו עומד באור הזרקורים, דיווח ווייקפילד כי שמונה ילדים אותם חקר אובחנו כאוטיסטים כחודש אחד בלבד לאחר קבלת החיסון המשולש בין גיל שנה לשנתיים. כגושפנקא לאמינותו, מחקרו של ווייקפילד התפרסם באחד מכתבי-העת הרפואיים הנחשבים ביותר – The Lancet. הרופא הבריטי הציע תיאוריה חדשה, לפיה וירוס החצבת שבחיסון המשולש גורם לדלקת במעי הילדים, ובכך מאפשר לחלבונים מזיקים לחדור מן המעיים לתוך זרם הדם ולהגיע למוח. מהרגע שהגיעו למוח, אותם חלבונים מסוגלים להשפיע על מערכת העצבים המרכזית בדרכים שאינן ברורות עדיין, אך התוצאה הסופית ברורה עד כדי כאב: עיכוב בהתפתחות המוח, המביא לאוטיזם.
בבתי-ספר לרפואה מוכרת היטב הבדיחה לפיה, "אם תשאל עשרה רופאים האם השמש עולה במזרח, תקבל עשר תשובות שונות." הקהילה הרפואית, מאז ומתמיד, נוטה למגוון רחב של דיעות ופרשנויות שונות של העובדות. אך למרות מגוון זה, תוצאות המחקר נתקלו בהתנגדות חריפה במיוחד מצד הקהילה הרפואית כבר מהרגע הראשון. עיקר הבעיה היתה שהממצאים של ווייקפילד לא היו משמעותיים מבחינה סטטיסטית, ואפילו צפויים. כל חודש מקבלים בסביבות ה- 50,000 ילדים בבריטניה את החיסון המשולש, בגילאי שנה-שנתיים. זהו אותו גיל בו מתגלים בדרך-כלל סימני האוטיזם, אצל ילד אחד מתוך אלפיים באנגליה. הסטטיסטיקה הפשוטה מחייבת שמדי חודש, 25 ילדים יקבלו את החיסון המשולש וילקו באוטיזם בערך באותו הזמן.
לרוע המזל, ווייקפילד הקפיד להמעיט מחשיבותה של הסטטיסטיקה במסיבת העיתונאים הסנסציונית שערך. הוא המליץ להפריד את החיסון המשולש לשלושה חיסונים נפרדים, שיינתנו בהפרשים של שנה אחד מהשני. למרות שההמלצה נשמעת תמימה במבט ראשון, בכירים בממשל הרפואי של אנגליה איימו לפרוש במידה והיא תתקבל, ולא מעקשנות גרידא. עיכוב מתן החיסון עלול להביא להתארכות התקופה במהלכה הילד הרך חשוף לפגיעתה של לפחות אחת ממחלות הילדות – חזרת, חצבת או אדמת – העלולות לגרום בעצמן לפגיעה בהתפתחות הילד ולהתפרצות מגיפה בסביבתו. בהתחשב בחוסר העדויות הרפואיות לקשר שבין החיסונים לאוטיזם, הממשלה הבריטית לא ראתה סיבה להסכים להמלצתו של ווייקפילד.
אומרים כי הדבר היחיד שמתפשט יותר מהר משריפת יער הוא מחאה ציבורית, וזו אכן לא בוששה לבוא. קבוצות ציבוריות התארגנו בקריאה לחדול ממתן החיסון המשולש. רופאים אלטרנטיביים, שאמאנים, רופאי-אליל ומכשפות הצהירו בגאון שתמיד חשדו שהחיסונים מכילים חומרים מזיקים לבריאות, וחזרו מיד ללעוס פטריות וללקק קרפדות. גם חלק מהרופאים המבוססים שיתפו פעולה עם התופעה. באחד מהמקרים החמורים ביותר, ניצל הרופא דיוויד פוג את פחדיהם של ההורים והציע לחסן את הילדים בשלושה חיסונים נבדלים כנגד חצבת, חזרת ואדמת, במקום החיסון המשולש. ורק למקרה שתהיתם, הרופא הטוב לא התנדב לעשות את זה בחינם – הרווח הכספי שלו מאותם חיסונים הוערך ב- 17,500 לירות שטרלינג מדי שבוע. כסף טוב? לא מבחינה מוסרית, משום שבמהרה עלה החשש שהחיסונים הנפרדים אינם יעילים. כדי להוכיח את יעילות החיסונים, הסכים פוג לעשות בדיקות דם על-מנת לוודא שהילדים אכן מחוסנים כראוי. לא ברור האם חשב שהחיסונים הנפרדים באמת עובדים, אבל רק ליתר בטחון, הוא החליף את דגימות הדם של הילדים בדגימות שנטל מבתו בת ה- 26, שהיתה מחוסנת מפני אותן מחלות. כאשר התפוצצה הפרשה, הסתבר כי אותו רופא `חיסן` בסביבות ה- 8,000 ילדים, על אף שבדיקות חוזרות חשפו שחלקם לא היו מחוסנים כלל כנגד המחלות. והעונש? תשעה חודשי מאסר בכלא לרופא, וכתב אישום כנגד בתו, באשמת זיוף.
תוך שהוא ניצב במרכז הסערה שחולל, ווייקפילד המשיך בעבודתו הסדירה בבית החולים המלכותי החופשי (Royal Free Hospital) במשך שלוש שנים, במהלכן הצטברו יותר ויותר מחקרים שהפריכו את הקשר שבין החיסון המשולש לאוטיזם. מחקר שנערך באנגליה על קרוב ל- 500 ילדים אוטיסטים שנולדו בין השנים 1979 ל- 1992 הראה כי לא חלה עלייה בשכיחות מקרי האוטיזם גם לאחר שהחיסון המשולש הפך לחלק משגרת החיסונים. החוקרים גם לא מצאו שמתן החיסון המשולש מביא ליותר או פחות מקרי אוטיזם בסמוך לזמן מתן החיסון, למרות טענתו של ווייקפילד שהחיסון גורם לאוטיזם תוך זמן קצר. מחקר אחר שהסתמך על סך-כל המידע הרפואי האלקטרוני שהצטבר בין שנות השמונים לשנות התשעים בבריטניה, הראה שיותר ויותר ילדים אובחנו כלוקים באוטיזם, למרות ששכיחות מתן החיסון המשולש נשארה קבועה.
מחקר אחרון זה חושף מגמה מאיימת של עליה בשכיחות מקרי האוטיזם בילדים. אין הורה אשר יכול להישאר אדיש לנוכח הנתונים, ובצדק, אך הסיבה לעליה בשכיחות עדיין אינה ברורה. אם נשאל עשרה רופאים, נוכל עדיין לקבל עשר תשובות שונות, אך האמונה הרווחת היא שההורים בכללותם נהיו מודעים יותר לסימפטומים המלווים אוטיזם, וכבר בראותם רמז ראשון לבעיה התפתחותית, הם לוקחים את הילד לבדיקה ואבחון רפואי. רופאים אחרים תולים את האשמה בזיהום הסביבתי המשפיע על התפתחות מוחם של הילדים בבטן האם או לאחר הלידה. כך או כך, הקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם נשלל סופית במחקרים הנ"ל, שהצטרפו ותמכו בתוצאותיהם של מחקרים אחרים שבדקו עשרות-אלפי ילדים בבריטניה, בארצות-הברית, בקנדה, בפינלנד ובדנמרק.
אך למרות כל המחקרים העוקבים, ווייקפילד נשאר איתן בדעתו כי החיסון המשולש גורם לבעיות התפתחותיות. הוא המשיך לדבוק בדעתו גם לאחר שהתפטר מעבודתו בבית-החולים ב- 2001, כשהוא מודה כי התבקש לעזוב מאחר שתוצאות מחקרו לא היו פופולאריות. הפופולאריות של המחקר המשיכה לצנוח, והתרסקה סופית שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר ניקולאס צ`רלס צ`אדוויק בדק 22 ילדים אוטיסטים, כולל אלו שווייקפילד בחן בזמנו, והכריז כי במעיהם לא ניתן היה למצוא סימן לוירוס החצבת שאמור היה לגרום לדלקת המעיים.
כבר אמרנו ששמועות מתפשטות בדומה לשריפות יער. אבל שריפות יער לפחות נגמרות בסוף, כשהן מכלות את חומר הדלק לו הן זקוקות. שמועות, לעומת זאת, יכולות תמיד למצוא מקור תבערה חלופי. עוד בזמן שווייקפילד `התפוטר` מבית-החולים שלו, וכל הראיות המדעיות העידו כנגד הקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם, הלכה והתגברה התבהלה הציבורית מדמותו של חומר כימי שהיה קיים בחיסונים מזה למעלה מחמישים שנה – התימרוסאל. חומר זה מתפקד כחומר משמר קוטל-חיידקים ומכיל 50% אתיל-כספית. כספית, כידוע, אינה חומר סימפטי במינונים גבוהים בילדים, ועלולה לגרום לבעיות נוירולוגיות והתפתחותיות. ב- 1999 גילה מינהל התרופות והמזון (FDA) של ארצות-הברית שילדים מקבלים כ- 187.5 מיקרוגרם של כספית בחצי-השנה הראשונה לחייהם. אמנם לא היו נתונים המעידים שכמויות כאלו גורמים לנזק, אך המינהל העדיף לפעול באחריות ראויה לשבח והמליץ על סילוק הכספית מהחיסונים הניתנים לילדים רכים.
עתה הצטרפו גם קבוצות המחאה והשמירה על איכות הסביבה האמריקאיות למערכה, ומיהרו לקפוץ על התימרוסאל כמוצאי שלל רב. עד היום ניתן לחפש את המלה `חיסונים` ברשת, ולמצוא אתרים הטוענים בתוקף כי התימרוסאל הוא-הוא הסיבה לאוטיזם. החשש העיקרי הוא שהאתיל-כספית, במסעו בגוף האדם, ישיל מעליו את קבוצת הכספית, שיתחברו לגורמים שונים בתוך התאים ויגרמו להרעלת כספית. החשש עולה בעיקר מתוך ההיכרות עם חומר אחר – מתיל-כספית – שהוא בן-הדוד הקרוב של אתיל-כספית ובעל אורך מחצית-חיים של 44 ימים בגוף האדם.
אך האם יש הוכחות לפגיעתו של התימרוסאל בתינוקות?
מבט מקרוב על זירת המחקר בימינו חושף תמונה שונה מאד. נכון להיום, לפי המלצות ה- FDA, הוצאו משימוש כמעט כל החיסונים המכילים תימרוסאל. מכיוון שכך, היינו מצפים לראות ירידה חדה במקרי האוטיזם. כדי לבדוק את הנושא נערך מחקר בשוודיה ובדנמרק, שם נפסק השימוש בתימרוסאל כבר ב- 1992. החוקרים עקבו אחר אוכלוסיית הפעוטות באותן מדינות, בין 1980 לשנת 2000, והראו בבירור כי בשנות השמונים החלה עלייה במספר מקרי האוטיזם, אך בניגוד למצופה, מגמת העלייה המשיכה גם לאחר הפסקת השימוש בתימרוסאל בחיסונים השגרתיים. עובדה זו תומכת בדיעה שהתימרוסאל אינו גורם לאוטיזם. במחקר אחר בקנדה נבדקו כמעט 30,000 ילדים, והוכח כי לא זאת בלבד שהתימרוסאל אינו מקושר לאוטיזם, אלא שיתכן שיש לו דווקא השפעה לטובה, מכיוון שהשכיחות הגבוהה ביותר של פגמים התפתחותיים התגלתה דווקא בילדים שנחשפו לחיסונים ללא תימרוסאל.
מחקרים אלו מצטרפים לתוצאותיהם של חמישה מחקרים אחרים שנערכו באמצעות נתונים שהצטברו ממאות-אלפי פעוטות בארצות-הברית ובאנגליה, ומוכיחים שוב ושוב שאין קשר בין אוטיזם לבין תימרוסאל. למחקרים אלו מצטרפות שתי ראיות העומדות בלב המנגנון בו משפיעה הכספית על הגוף. הראשונה עתיקת יומין ממש, והיא העובדה הפשוטה שלהרעלת כספית יש סימפטומים הכוללים שינויים בדיבור, בתנועה, בחישה, בראייה ובהיקף הראש. סימפטומים אלו שונים באופן בסיסי מהסימפטומים המתגלים בילדים הלוקים באוטיזם.
הראיה השנייה עלתה לפני שנה במחקר שהתפרסם במגזין לפדיאטריה והראה כי תימרוסאל מתפרק בגוף התינוק בקצב מהיר ביותר. בניגוד למתיל-כספית, התימרוסאל הוא ובעל זמן-מחצית-חיים של פחות מארבעה ימים, ולפיכך קטן במידה רבה החשש מהיטמעותו בגוף. מחקרים אלו חתמו את הגולל, מבחינת הקהילה הרפואית, על הקישור בין התימרוסאל והחיסונים לאוטיזם.
אבל, כפי שכבר אמרנו, שמועות קשה להפסיק, במיוחד משום שטבע האדם הוא לקבוע קודם דיעה, ורק לאחר מכן לנסות למצוא עבורה תמיכה. הקשר בין החיסון המשולש לאוטיזם אמנם נפסל, וכמוהו גם הקשר בין התימרוסאל לאוטיזם, אך חיש מהר עלתה השערה חדשה: החיסונים מפעילים לחץ קשה על מערכת החיסון של התינוק, המביא לתגובת יתר של מערכת העצבים ולגרימת אוטיזם. תיאוריה זו קיבלה תאוצה ותמיכה בעיקר בזכות המקרה של חנה פולינג.
חנה פולינג היתה תינוקת ככל התינוקות. היא אהבה לשחק בצעצועים, לזחול על השטיח ולצחוק מדגדוגים. בהיותה בת שנה, סבלה חנה מתקופה של דלקות אוזניים חוזרות ונשנות בעטיין נדחו מועדי החיסונים השגרתיים. כדי להשלים את החסר, קיבלה חנה בת השנה-וחצי חמישה חיסונים ביום אחד, כנגד תשע מחלות שונות. כשלושה חודשים לאחר קבלת החיסון החלה חנה להפגין סימני אוטיזם. בקביעה חסרת תקדים, קבע צוות של מומחים מטעם הממשל האמריקאי שהחיסונים החמירו בעיה בריאותית ייחודית של חנה, והביאו לגרימת נזק מוחי בלתי-הפיך.
מסתבר כי חנה סבלה מבעיה מטבולית, שגרמה לכשל בפעולת המיטוכונדריה שבתאי גופה. המיטוכונדריה הם אברונים קטנים הנמצאים בתוך תאי הגוף, והם המספקים את האנרגיה לתאים. לפי הועדה הרפואית שדנה במקרה, מנת החיסונים הגבוהה גרמה למחלתה של חנה להתפרץ במפתיע ולפגוע במוחה.
המקרה התפרסם בעיתונים בעמודים הראשונים, תחת הכותרת, "התגלה הקישור הראשון בין אוטיזם וחיסונים", והפך להיות הוכחה שגורה לרעת החיסונים. אך גם כאן כדאי לשים את האצבע על מספר נקודות. ראשית כל, מחלתה של חנה נדירה ביותר בקרב האוכלוסיה, . שנית, המומחים בתחום המחלות המיטוכונדריאליות, כולל `המוסד המאוחד למחלות מיטוכונדריאליות`, לא נחשפו מעולם להתפתחות מחלה מיטוכונדריאלית, או להחמרת הסימפטומים כתוצאה ממתן חיסונים. אפילו הנוירולוג שאבחן לראשונה את מחלתה של חנה לא הסכים עם החלטת הועדה למתן פיצויים.
האם אכן יכולים החיסונים להביא ללחץ מיותר על מערכת החיסון של העולל? טענה זו עדיין טעונה הפרכה, מכיוון שלא נבדקה שכיחות האוטיזם בקרב ילדים מחוסנים, לא-מחוסנים וכאלו שקיבלו חיסונים בהדרגה ולאורך תקופת זמן ארוכה יותר מהרגיל. למרות זאת, ההערכות המתונות ביותר חוזות שגוף הפעוט מסוגל להגיב לאלפי חיסונים בו-זמנית. בעוד שהחיסונים מכילים בדרך-כלל רק חלבון אחד ממעטפת הוירוס, שאינו יכול לתקוף את הגוף, מערכת החיסון של הילד מתמודדת עם 4-6 וירוסים מדי שנה, שכל אחד מהם מטיל עומס גדול בהרבה על המערכת החיסונית.
אפשרות אחרת היא שמתן משולב של החיסונים מחליש את מערכת החיסון, בדומה למצב המתקבל לאחר מחלה קשה. הידע שברשותנו מעיד שגם אפשרות זו אינה קיימת. ילדים מחוסנים ולא-מחוסנים אינם נבדלים בעמידותם כנגד מחלות נגדן לא חוסנו. מלבד זאת, חיסונים שניתנו במשולב מספקים לגוף הגנה זהה לזו המתקבלת מחיסונים שניתנו לחוד.
אחרון חביב, האוטיזם אינו מחלה הקשורה למערכת החיסון. אין כל עדות לדלקת בקרומי המוח או במערכת העצבים המרכזית בילדים הלוקים באוטיזם. אחת מההשערות המקובלות ביותר כיום היא שהאוטיזם הינו תוצר של שוני גנטי בין ילדים, צד בצד עם השפעות סביבתיות הפועלות על האם או על הילד הרך. למרות שעדיין לא ברור מהן ההשפעות הסביבתיות המעלות את שכיחות האוטיזם, המחקר בכיוונים אלו מתקדם ללא לאות.
מהו סוף הסיפור?
אנדרו ווייקפילד עזב את בית החולים בבריטניה, היגר לארצות-הברית וכיום הוא ממשיך את מחקרו ב- `הבית המהורהר` – מרכז לילדים אוטיסטים בטקסס. בימים אלו מתנהלת כנגדו תביעה משפטית על חוסר-היושר המקצועי שהפגין, לכאורה, בכתיבת המאמר שהביא להיסטריה ההמונית. הוא מואשם בקבלת תשלומים מהורים שביקשו להוכיח שילדיהם לקו באוטיזם כתוצאה מקבלת החיסון המשולש, ושלא ציין זאת במפורש במאמר. בין היתר, הוא מואשם גם בביצוע בדיקות פולשניות – קולונוסקופיות, ביופסיות של המעי וניקור מותני לתוך חוט השדרה של הילדים שהשתתפו בניסוי – מבלי אישור הולם ובניגוד לאינטרס הקליני של הילדים.
באשר לחיסון המשולש , זה עדיין מונהג באנגליה, לאכזבתו הרבה של ווייקפילד. יתכן כי מקורה של אכזבה זו אינו בדאגה אלטרואיסטית לזולת, שכן העיתונאי בריאן דיר חשף כי הרופא רשם פטנט לחיסון בודד ו- `בטוח` כנגד חצבת עוד בטרם שפרסם את מחקרו והמלצותיו, אך שכח להזכיר גם עובדה זו במאמר שהתפרסם. במידה והממשלה היתה מסכימה למשטר החיסונים הבודדים שהציע, סביר להניח שחלק נכבד מן התמלוגים על מתן החיסון הבודד היה מגיע גם לכיסו.
והחשוב מכל – מה מצב הציבור? תבהלת החיסונים פשטה במדינות רבות וגרמה לירידה חדה במספר המחוסנים ממחלות הילדות. דאגתם הכנה והמוצדקת של הורים לילדיהם, בשילוב עם מידע פסאודו-מדעי, הביאה לכך שחלק לא-מבוטל מאוכלוסיית אירופה אינו מחוסן כנגד החזרת, החצבת, האדמת ומחלות אחרות. ב- 2007 התריעה הסוכנות להגנת הבריאות על חשש ממשי להתפרצות מגיפת החצבת בבריטניה, ותחת תנאים אלו לא נראה שקיים סיכוי להכחיד את וירוס החצבת באירופה בשנים הקרובות. הצעיר בן ה- 17 שמת לאחרונה מחצבת מהווה רק את קצה הקרחון., מכיוון שאם וכאשר תפרוץ המגיפה מחדש, הילדים שלא חוסנו, שכבר הפכו למבוגרים, יהיו הקורבנות הבאים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת