00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג סיפורי הנונסנס של אביב וסתיו

מעשה איום ונורא שאירע באוטובוס!

והנה מצינו בגנזי קדומים, כי היה בימי רבותינו גז ודלק די הצורך להניע אוטובוסין ומכוניות ואף טילי בליסטר"א שנאמר "כי גז חיש ונעופה, מי יודע עוז אפך!" אלא שעוז אפו של האדם בניגוד לעוז רוחו של הקב"ה לא היה נועז דיו להמציא המצאות שכאלו, הקדמון העדיף את הסוס והאורווה והחמור גרם שנמשל ליששכר וגם עדוף העדיף את הגמל והפרד העיקש. עד שתכפו הימים ובחסדי הטכנולוגיה הושם קץ לסבלן של בהמות חביבות אלו לפחות בארץ ישראל גופא.

 

והנה סיפורנו תופסנו באוטובוס אגד המהלך ורץ בין מרכז העיר לשכונת גבעת זלמן. זהו אוטובוס חדיש ומשוכלל מפלאי הטכנולוגיה הכולל בחובו מזגן וכיסא מרופד וכל טוב. וגם כל טוב אנושי לגווניו. והוא עוצר בתחנות על אם הדרך ומעלה בחובו נוסעות ונוסעים מנוסעים רבים. והנה גדוש ומפוצץ היה האוטובוס הנזכר לעיל. כמו בקופסת סרדינים של "סטאר" וגם מסריח כמו קופסת סרדינים מרוקבה מחמת זיעתם של כמה אנשים שהתקלחו בראש חודש ומחמת זיעתם של אנשים שהתקלחו ביום הולדתם. והנה לא די בכך אלא כי באחורי האוטובוס ישבו ילדים פרחחים, חופזים, פחים ריקים ואם לא די בכך היה אחד מהם קרוי בשם רן מורי ועוזרו השרוך קדושוביץ.

 

ובתחנת השוק הגדול, היכן שמחכים כל האנשים והזקנות והזיידעס עם הסלים שהפטרוזליה מציצה מהם מבויישת וזנבות הצנונית והמנגולד והכרפס מברך לשלום לכבוד הקיץ והנה גם דברים מתגלגלין מתוך הסל כגון התפוחים שנופלים על המדרכה והקונה רץ ומרדף אחריהם הלוך ושוב ולפעמים לשוא...

והנה אותו האוטובוס עצר בתחנה והערה אל חובו אנשים מן השוק שנכנסו עם העגלות והסלים הכבדים על מנת לסבר את המטבח ולהתקין את צרכי השבת. והנה הנהג ששמו היה מרקאדו כמעט סגר הדלת על האנשים שנדחסו בחובו כמו היו בשר במטחנה ועמד לנסוע והנה שמע דפיקה על הדלת:

"לפתוח לפתוח!"

 בתחילה שם עצמו כאדיש ועמד לנסוע הלאה אלא שכמה נוסעים צווחו ככרוכית הכריכים ואז עצר והניח לנוסע המצווח לעלות – דרך הדלת האחורית מפני ששם היה מעט מקום,. והנה לא הייתה זו אלא מתילדה הספרנית. ולא ירקות ופירות היו בסליה כי אם ספרים שקיבלה כתרומה מאת הדוכן של צ`רנוכה והדוכן של חביליו שירשו ספרים אלו מבניהם שהיגרו מעבר לים ומתילדה חפצה לתורמם לספרייתה. ואנשים הניחו לה עבור לאחר שהעבירה את סכום הכסף דרך כמה ידיים בדרך אל הנהג. והנה ניגשה באומץ רב אל הספסלים האחוריים ושם היה מושב פנוי. אלא שלא בדיוק פנוי היה כי שם שם רן מורי את רגליו ולא הניח איש לשבת ולשים מכון לשבתו. ומתילדה הביטה במורי השובב. והוא הביט ברגליים שלו:

"תן לי לשבת. אני אשה מבוגרת!" קראה

"את לא רואה? הרגליים שלי מבוגרות פי אלף יא בת אלף!" אמר בחצי צעקה

"תתבייש לך!" קראה

"את תתביישי!" קרא קדושוביץ שנחפז להגן על מנהיגו ופטרונו

ומתילדה עמדה לבכות, אלא שהכירה ברן מורי דמות ידועה, לא מן ההפטרה, לא מן האגדה, אלא מן המציאות:

"רגע רגע, אותך ראיתי בבר מצווה של הבן של מושון. אתה בעצם הנכד של סבא אלישמע שהיה שכן של אמא שלי בשנות הארבעים! וזה זה שהיה מגבן גבינות בנחלת אחים! אתם חמישה במשפחה ואבא שלך הוא בעל חברת משאיות! זהו זה עכשיו אני מכירה אותך יא פושע. תבוש תבוש לך יא גמאיו שכמותך!"

"תן לגברת לשבת!" קרא לפתע קול שהלך וקרב "תן לגברת לשבת!" נשמע יותר ברור

והנה יהודי לבוש בגדי אלגנט. וזקנו עשוי הדר, אלא שכולו לבן והוא גלוי ראש והוא קרב ועומד מול השעלול הרע:

"לא תיתן לה לשבת? נער פרחח שכמותך!"

"הייתי נותן לה אם הייתה מבקשת, אבל עכשיו בשביל הפרינציפ לא אתן! במיוחד שאתה- אורי אבנרי, מבקש את זה עבורה! ומה אתה עושה באוטובוס. בטח יש לך מרצדס שערפאת שלח לך!"

והנה אבנרי עמד מולו ונסה ניסה דבר איתו בנעימים. ורן מורי מקשה ליבו .עד שהנהג שמע את הצעקות ועצר בתחנה:

"אתם שם!" קרא "תפתרו את הבעיות שלכם או שאני לוקח את כל האוטובוס למשטרה! תחנה סופית!"

 

והנה נתפנה מקום. כי שני נוסעים ירדו שני שורות מאחורה. ואורי ראה זאת ואמר למתילדה:

"בואי גברת, אני אקח לך את הסלים ונשב שם!" והם נפנו לשבת:

"כל כך כבדים, מה יש לך שם?"

"ספרים!" קראה

"תרבותניקית! סחתיין!" אמר אבנרי. הוא הוציא ספר מן הסל ועיין בו.

 ורן מורי הוציא מאמתחתו סיגריה ולא עיין בה אלא החל לעשן וקיים מה שנאמר "השורף ממונו בידו" כשהוא משרף את הריפוד הסמוך לכסאו והוא וקדושוביץ צורחים ממיטב שירי העונה.

והנה מכשישבו. ישב מולם לא אחר מאשר משה בואנו שעלה תחנה האחרונה. והלה היה שקוע בספרו והם לא ראו את פניו והוא לא ראה את פניהם שנאמר "כי לא ראה איש את אחיו" וברגע שסגר הספר ואמר אמן. שקט לרע-גע וראה מולו את אורי אבנרי יושב עם מתילדה כשהם מדברים לחש והוא החל מצרח:

"בוגדת!  צ`פצ``ולה הלא תבושי להסתובב עם איש כופר ופוקר כמו אורי אבנרי! זה אשמדאי עוכר ישראל! שנאמר עוברי בעמק הבכא כגדעון בן רעואל וכלבן בן בתואל!"

"כנראה שאני לא אפטר ממך לעולם!" אמר אבנרי נכלם

"בטח, זה בגלל קרוב המשפחה שלך מוקי. בכל מקום אנחנו נפגשים. תחזור בתשובה, תקרא תהילים!"

"עזוב את מוקי בצד" התערבה מתילדה "אני מכירה אותך מר בואנו ! הבן שלך משאיל אצלי ספרים. תרגע כבר יא בואנו ותראה מה שהולך מאחורה! אני חושבת שאלו שני תלמידים שלך – זה הם ב-שצריכים קצת תרבות!" ובואנו נרגע הביט אחורה וראה את מה שמתחולל שם. והנה גם לא הספיק צעוק הרבה כי הנהג חש בהתנהגות רן מורי וקדושוביץ שהחלו מקשקשין על המראה של האוטובוס ובאמת קיים דיברתו לקול מחאת הנוסעים סב על צירו ונסע אל תחנת המשטרה. אבל בסיבוב עצר בתחנה ונתן לנוסעים שחפצו לרדת, לרדת:

"בואי נרד,לפני שיקרה כאן אסון. אני אזמין לך מונית!" אמר אבנרי בג`נטלמניות יקית.

הוא נטל את הסלים והם ירדו מן האוטובוס. לא עבר רגע והנה נשמע קול ניפוץ שמשה ושני נערים עולי ימים נפלטו מדלת האוטובוס. או יותר נכון נבעטו משם אל הקרקע ולא נתקיים בהם הפסוק "דחה דחיתני מנפול" ומיד נמלטו על עקבותיהם ברחובות הצדדיים כשבואנו מרדף אחריהם בקול צעקה גדולה: "אני אספר להורים שלכם!" לאחר מכן התייאש ועמד בצד

"משוגעים!" פלטה מתילדה

אבנרי חיטט בכיסו למען ישלה משם דמי מונית כפי שהבטיח. אך לרוע המזל קנה מנה שווארמה בדוכן של מושיקו וניגב חומוס של רחמו וקנה ארטיק וניל ולכן היו שם מעות בסכום קטן. הוא חשב לרגע. "את יודעת מה, אין לי כסף למונית. בואי נעלה על אוטובוס!"

"רגע רגע, הנה בואנו עצר מונית. הוא מגיע לאותו איזור כמו שלי!" קראה כשהיא מביטה בזווית העין

ובואנו ראה את מתילדה עם אבנרי והם סימנו לו אבל הוא סימן לנהג המונית:

"יאללה סע סע!"

"סוציומט!" אמרה מתילדה  כשברח .

אוטובוס עצר בתחנה, גדוש נוסעים מפוצץ עד תומו. אבנרי ומתילדה עלו עליו עם הסלים. הם לא הרגישו אבל כמה שניות אחריהם התגנבו לאוטובוס אלו המשולים לשמשון ויובב – רן מורי וקדושוביץ.  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אביב וסתיו1 אלא אם צויין אחרת