00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיים שכאלה

רק שלא תהפכי למודעה קטנה עם מסגרת שחורה בעיתון...

לפני מספר ימים, קיבלתי שיחת טלפון, ממספר לא מזוהה, היי זאת ריקי.., ריקי? כמה שניות של הלם ושתיקה מצידי, כבר שנים שלא דיברנו..., התעשטתי מהר, היי , מה קורה, שנים שלא...הכל בסדר, היא אמרה, בקול נשבר מדמעות, בטוחה? איפה את? אני בדרך לירושלים אמרה, עוד חצי שעה אני מגיעה באוטובוס, אני בא לאסוף אותך, אמרתי לה, היא יצאה מהתחנה המרכזית, צפרתי לה, כמעט ולא השתנתה, מעט רזה יותר ממה שזכרתי אותה, מחזיקה בידה בילדה קטנה, כבת שלוש..., יצאתי מהרכב, ונתתי לה חיבוק חזק וארוך, היא בכתה, ניגבתי לה את הדמעות... נכנסנו לרכב, הכל יהיה בסדר, הרגעתי אותה...
לאן? לא חשוב, היא אמרה, למקום שקט...הכי שקט, זה אצלי בדירה...
 
היא בת 30, אני מכיר אותה כמעט מיום שנולדה, היינו חברי ילדות, דלת מול דלת, אחר"כ בתיכון למדנו באותו בית הספר, לא, מעולם לא היינו "חברים" במובן של לצאת יחד, אני מתכוון שיצאנו יחד הרבה פעמים, אבל לא כזוג...
היא תמיד הייתה "הכותל" שלי, האחת שלה הייתי מספר תמיד הכל, לה הייתי בוכה כשהיה לי רע, ויחד איתה שמחתי את הצלחותי, ממנה קיבלתי עצות לגבי נשים, ואיך להתנהג איתן, ומה להגיד או לא להגיד בפגישות..
רק היום אני בעצם מבין, שכמעט תמיד, זה היה "כביש חד סיטרי" ביננו, רק אני "בכיתי" לה, ואף פעם לא באמת שמתי לב אליה, לצרות ולבעיות שלה, אף פעם לא באמת הקשבתי לה..
ועכשיו מסתבר שהיו לה הרבה בעיות, היא רק טיטאה הכל מתחת לשטיח, כל השנים האלו..
למעשה הסיפור שלה מתחיל לפני 6 שנים, ארורה העבודה הזאת ששלחה אותה לקורס בנתניה...שם היא פגשה את בעלה לעתיד, שם היא פגשה את אבי ביתה המקסימה..
בקורס היא פגשה את דני, היא היתה אז בת 24, הוא בשנתים גדול יותר ממנה, כנראה שהוא התאהב בה מיד, היא התלהבה ממנו בהתחלה הרבה פחות,
הלחץ שלו עליה, עשה את שלו, כי באמת ממה שאני הספקתי להכיר אותו, (וזה לא הרבה, פשוט לא סבלתי להיות איתו ולידו...) הוא לא מגיע לקרסולים שלה..
בסופו של דבר, כנראה שגם היא התאהבה בו באיזשהו שלב, ולמרות ההתנגדות של הוריה, משפחתה, וכן...גם שלי, והיא החליטה להתחתן איתו..
הוא תמיד אהב, את הפאר, את מראית העין, ולמרות שאין לו "גרוש על התחת" אירגן חתונה מפוארת, עם להקה, ורקדניות..ההורים שלה בצד, אכלו את הלב..
היא עזבה את פתח תקווה, ועברה לגור איתו בנתניה, הפרדה מהוריה, משפחתה ומהחברים, היתה לה קשה מאוד, היא היתה צריכה להתחיל את הכל מחדש, בעיר חדשה, עם אנשים זרים, ועם....אימא שלו.
כן, רק אחרי החתונה, היא שמה לב, שהגבר שלה, "דבוק" לאימא שלו, רץ לכל פיפס שלה, גם אם זה אומר להשאיר את אשתו ואת בתו בשבתות ובחגים לבד,
בהתחלה, כך מספרת לי ריקי, הכל היה פחות או יותר בסדר, כמו כל זוג נשוי, גם לנו היו עליות ומורדות, רבנו והשלמנו, הבעיות התחילו כאשר פיטרו את דני מהעבודה, בוקר אחד, כך היא מספרת, השעון המעורר שלה לא צלצל, דני בעלה המובטל, התעורר, ואז בעט בה, יאללה קומי כבר לעבודה..
מכאן והלאה, התחילה מסכת ההתעללויות שלו להתגבר בכל יום יותר ויותר..
יום אחד, כאשר עבדה במשמרת ערב הוא בא לאסוף אותה מהעבודה, השעה הייתה 10 בלילה, הם רבו בדרך הביתה, דני עשה סיבוב עם הרכב, נסע לאזור התעשיה המרוחק מהעיר, משך אותה בחוזקה בידה, זרק אותה מהאוטו, ונסע, כשהוא משאיר אותה מוטלת לבדה, על המדרכה, באזור שהיא לא מכירה... 
גם אחרי המקרה הזה, עדין לא התפכחתי, כך היא מספרת, לא היה לי לאן ללכת,
וחוץ מזה היא אומרת, הייתי כבר בחודש השישי, מה יכולתי לעשות? 
לחזור להורים התביישתי, הרי הם הזהירו אותי, לפני החתונה, שהבחור הזה לא בשבילי.. ואני כ"כ רציתי להוכיח להם שהם טועים, שוב נשברה ופרצה בבכי...
מסכת המכות וההתעלליות המשיכה כרגיל, גם כשהוא חזר לעבוד, גם כאשר נולדה להם בת מקסימה, הוא היה חוזר הביתה מהעבודה, ואני הייתי כמו המשרתת שלו, מגישה לו לאכול, שוטפת את הכלים, עושה כביסה, מנקה את הבית, מטפלת בילדה, וכמובן עובדת גם מחוץ לבית, הרי המשכורת שלו, לא הספיקה כמעט לכלום..   והוא יושב מול הטלוויזיה, ורואה כדורגל, מעולם לא הרים אפילו לא את הצלחת שלו מהשולחן...מעולם לא הרים את הילדה כשבכתה..
המפנה המיוחל, הגיע רק כעבור כשנה וחצי, הכל התחיל בטלפון קטן מאמא שלה... התחלנו לדבר, מעולם לא ספרתי להם על כל מה שקורה, למראית עין הכל היה תמיד בסדר גמור, באותו היום, הייתי במצב נורא, וכשאמא שאלה מה נשמע, נשברתי, והתחלתי לבכות, ואז הכל יצא החוצה..כל מה שעברתי איתו כל השנים, אמא בכתה יחד איתי בטלפון, ואמרה לי בתקיפות, עכשיו! את לוקחת לך תיק עם בגדים, לוקחת את הילדה ובאה אלי...עשיתי מה שאמרה לי אמא לעשות, לקחתי תיק ובאתי אליה עם הילדה, בערב הגיע הטלפון ממנו, איפה את? אני לא חוזרת הביתה, אני רוצה גט היא אמרה לו...
 
ריקי יושבת מולי, שותה את הנס קפה שלה ומעשנת, אני כבר חצי שנה אצל אמא שלי, הוא ניסה כמה פעמים לנסות ולשכנע אותי לחזור, הבטיח הרבה הבטחות, שמעכשיו הכל יהיה שונה, כשראה שהוא לא מצליח, ארב לי פעם ברחוב, וניסה לפגוע בי, עכשיו יש נגדו צו הרחקה, ואני מחכה שהכל יסתיים ואני אקבל את החופש שלי חזרה..אני אליו לא חוזרת!   
נגבתי את הדמעות מהעינים שלי, נגשתי אליה, וחיבקתי אותה חיבוק חזק, למה שתקת כל השנים האלו? שאלתי אותה .... ואז לחשתי לה בשקט, אני גאה בך את בחורה אמיצה מאוד....   
 
 
*הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי שקרה, השמות הדמויות והמקומות שונו.. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל laniavi אלא אם צויין אחרת