00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

...וזה כל מה שיש

~ פירוש גנגי. כי לא רק לרש"י מותר ~

תכירו: גנגי, הבת של רוטשילד.

 
 
אמא שלי עומדת להתעשר. מה להתעשר, להיות מיליונרית. מה מיליונרית, מילארדרית. גאידמק כבר לקח מספר לתור שישתרך לפתחה.  אני שוקלת אפילו להחליף את שם המשפחה לרוטשילד. לנקר קצת עיניים, מה יש.
 
הכותרת בעיתון אומרת - "גרמניה אישרה מענק חד פעמי של 2000 אירו (= מה שאתם קוראים יורו) לניצולי מחנות כפייה". אלפיים אירו, יא-אללה! איזה שיפור משמעותי באיכות החיים של אנשים שרק המטפלת שהם צמודים אליה עולה משהו בסביבות 1200 דולאר לחודש, והתרופות שלהם עולות משהו בסביבות 500 - 800ש"ח, אחרי השתתפות של קופ"ח, כמובן, ואם הם חיים בדיור מוגן אז קחו בחשבון עוד כ-8000 ש"ח (לפחות) דמי אחזקה ועלות חודשית משוקללת של הסכום שיורד להם מהערבון, ואפילו לא התחלנו לדבר על אוכל, וחשמל, ומים, וארנונה, וביגוד, ועוד אלף ואחת הוצאות (בהנחה שלא היה אמבולנס חירום או טקסי ספיישל לרופא - עם הכיסא-גלגלים - או כל חירום אחר).  בקיצור, המענק החד פעמי הנדיב כל כך יספיק לכיסוי הוצאות של חצי חודש, בערך, ואם לא גרים בדיור מוגן אז אולי לחודש שלם, אפילו. וואו. אני לא יכולה שלא להתפעל מהנדיבות. ובעיקר מהרעש שעושים סביבה. 
 
האיש שלי תהה, ככה בקול רם, אם אמא שלי בכלל זכאית להפוך ככה בין לילה למיליונרית. היא הייתה במחנה כפייה? שאל. ברור, עניתי. ואיך יודעים שזה מחנה כפייה ולא מחנה עבודה בלי כפייה, שאל. ואז נזכרתי - וואללה, אמא שלי באמת התנדבה לשואה! היא בכלל לא נכפתה על ידי איש! פשוט מטוב ליבה היא ראתה שכולם במחנות, אז היא אמרה - יאללה-אני-אתרום-את-חלקי-למאמץ-גם-כן, והלכה והציעה את שירותיה הטובים לממשלת גרמניה דאז - אני יודעת לעשות ככה וככה, היא אמרה, וברצון. ובגלל שזה מלחמה אני אפילו לא אקח על זה כסף, הכול בהתנדבות, רק האוכל המשובח שלכם ולינה מפוארת - כן? והם, כמו בני תרבות, העריכו את המחווה היפה ונתנו לה עבודה, כזאת קלה, סמלית, כמו שהיה נהוג אז. שיהיו בריאים, נחמדים היו, אלה. תענוג לעשות עסקים עם בני תרבות.
 
וככה אמא שלי וחבריה, נשמות טובות שהתנדבו לשואה, יצטרכו עכשיו, אם הם רוצים להתמליין, להתחזות לכאלה שעבדו בכפייה. והיות שאמא שלי כבר לא יכולה לספר לאף אחד - לא את האמת ולא בדיות - היא כנראה תצטרך גם הפעם להסתכל מרחוק על פירורי העוגיות האלה שיחולקו לאחרים - כי היא את מלחמותיה כבר לא נלחמת, ואני - קטונתי. אין לי בידי שום מסמך שיכול להוכיח איפה היא עבדה. הגרמנים, כידוע, חילקו בסוף השואה כאלה תעודות הצטיינות על העבודה, אבל איכשהו לא הצלחתי למצוא את המסמך המהלל את התנדבותה היפה של אמא שלי. איך חבל.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

70 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גנגי אלא אם צויין אחרת