הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם שכתובים בתורה. קטעים נבחרים מתוך החלקים בתורה שפחות נהוג לקרוא ולהזכיר. בשביל להכין את הפוסט הזה, נעזרתי באתר האינטרנט הזה, תנ"ך הספקנים המכיל הערות שוליים, ובאתר הזה בשביל הטקסט התנכ"י העברי.
בראשית
פ` יט` פס` ה`-ח`: "ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אתם. ו ויצא אלהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו. ז ויאמר: אל-נא אחי, תרעו. ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש- אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קרתי."
הסבר: לפני שהוא משמיד את סדום, האל הטוב שולח שני מלאכים כדי להציל את "צדיק סדום" לוט. תושבי סדום הרשעים עולים על ביתו של לוט כדי להרע לאורחיו (במובן "מעשה סדום" של המילה). לוט מנסה למנוע זאת מהם. הפתרון של צדיק סדום לבעיה: להציע את שתי בנותיו להמון כדי שיעזרו בהן למטרות סיפוק יצריהם.
פ` יט` פס` כו`: "כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח."
הסבר: זה דווקא דבר שכנראה ידעתם. אשת לוט הופכת לנציב מלח. פשעה: הסתכלה אחורה אחרי שאמרו לה לא לעשות זאת.
פ` יט` פס` לג`-לז`: "לג ותשקין את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה. לד ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו, זרע. לה ותשקין גם בלילה ההוא, את-אביהן- יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה. לו ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן. לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום. לח והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני-עמון, עד-היום."
הסבר: התורה מספקת עבור העברים הקדומים הסבר למקורם של עמי האיזור בגילוי עריות בין לוט לבנותיו.
פ` לד` פס` כד`-כה`: "כד וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יצאי שער עירו; וימלו, כל-זכר- כל-יצאי, שער עירו. כה ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר, בטח; ויהרגו, כל-זכר."
הסבר: שמעון ולוי בני יעקב הורגים את כל הגברים הבוגרים תושבי העיר ובוזזים אותה בשל פשעו של אחד מבניה. הפשע: התאהבות וטימוא כבודה של דינה בת יעקב ע"י שכם בן חמור. השיטה: שכנוע כל בני העיר לעבור הליך של מילה כדי שיוכלו להצטרף לישראל ואח"כ תקיפתם בשעת חולשתם. לאחר מעשה יעקב מגלה הסתייגות מפעולתם של שמעון ולוי, אבל לא מסיבות מוסריות אלא מסיבות של חשש מפני תגובת עמי האיזור.
פ` לח` פס` ז`-יא`: "ז ויהי, ער בכור יהודה- רע, בעיני יהוה; וימתהו, יהוה. ח ויאמר יהודה לאונן, בא אל-אשת אחיך ויבם אתה; והקם זרע, לאחיך. ט וידע אונן, כי לא לו יהיה הזרע; והיה אם-בא אל-אשת אחיו, ושחת ארצה, לבלתי נתן-זרע, לאחיו. י וירע בעיני יהוה, אשר עשה; וימת, גם-אתו. יא ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית-אביך, עד-יגדל שלה בני- כי אמר, פן-ימות גם-הוא כאחיו; ותלך תמר, ותשב בית אביה."
הסבר: ער בן יהודה נקטל ע"י אלוהי החמלה בשל חטא כלשהו שלא מפורט בכתובים. יהודה מצווה על בנו השני, אונן, לגאול את תמר אשת ער מעריריותה ולספק לה צאצא. אונן מחליט שלא לספק לתמר בן שימשיך את שושלת אחיו ולכן נוקט בשיטת המשגל הנסוג בכדי למנוע אפשרות של הריון. אלוהי הצדק לא רואה זאת בעין יפה ובוחר לקטול גם את אונן. יהודה משלח את תמר חזרה לבית אביה. בהמשך הסיפור אגב, תמר נכנסת להריון. כשיהודה שומע על כל הוא מצווה לתופסה ולהרגה, אבל מתחרט כאשר מתברר לו שהיא בהריון ממנו (היא התחפשה. הוא חשב אותה לזונה ושכב איתה).
שמות
פ` יט` פס` יב`-יג`: "יב והגבלת את-העם סביב לאמר, השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו: כל-הנגע בהר, מות יומת. יג לא-תגע בו יד, כי-סקול יסקל או-ירה יירה- אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשך, היבל, המה, יעלו בהר."
הסבר: פשוט. מי שנוגע בהר סיני, אפילו הוא במקרה חיה שאין לה יכולת שיפוט, מת.
פ` כא פס` ב`-ו`: "ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד; ובשבעת- יצא לחפשי, חנם. ג אם-בגפו יבא, בגפו יצא; אם-בעל אשה הוא, ויצאה אשתו עמו. ד אם-אדניו יתן-לו אשה, וילדה-לו בנים או בנות- האשה וילדיה, תהיה לאדניה, והוא, יצא בגפו. ה ואם-אמר יאמר, העבד, אהבתי את-אדני, את-אשתי ואת-בני; לא אצא, חפשי. ו והגישו אדניו, אל-האלהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדניו את-אזנו במרצע, ועבדו לעלם."
הסבר: עבר עברי (עבד זכר כמובן) חובה לשחרר אחרי שעבד שש שנים. אבל אם במהלך שש השנים האלה האדון נתן לו אישה שילדה לו ילדים, אז האישה והילדים נשארים שייכים לאדון גם אחרי שהעבד יצא לחופשי. אם העבד מעונין להישאר עם אישתו וילדיו (או סתם עם אדונו) אז על האדון לרצוע (לפצוע ולסמן) את אוזנו והעבד נשאר רכוש אדונו כל חייו.
פ` כא` פס` יב`-יז:
"יב מכה איש ומת, מות יומת. יג ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו- ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה.
יד וכי-יזד איש על-רעהו, להרגו בערמה- מעם מזבחי, תקחנו למות.
טו ומכה אביו ואמו, מות יומת.
טז וגנב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת.
יז ומקלל אביו ואמו, מות יומת."
צדק תנכ"י. לא נחוץ הסבר.
פ` כא` פס כג`-כה`: " כג ואם-אסון, יהיה- ונתתה נפש, תחת נפש. כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כה כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה."
צדק תנכ"י. לא נחוץ הסבר. וזה ממשיך הלאה לאורך הפרק וגם לאורך הפרק הבא אחריו. למשל:
פ` כב` פס` יז`-יח`: "יז מכשפה, לא תחיה. יח כל-שכב עם-בהמה, מות יומת."
פ` לא` פס` יב`-יג`: "יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמר, אך את-שבתתי, תשמרו: כי אות הוא ביני וביניכם, לדרתיכם- לדעת, כי אני יהוה מקדשכם."
הבנתם?
פ` לא` פס` יד`: "יד ושמרתם, את-השבת, כי קדש הוא, לכם; מחלליה, מות יומת- "
הבנתם?
פ` לא` פס` יד`(המשך): "- כי כל-העשה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה."
הבנתם?
פ` לא` פס` טו`: "טו ששת ימים, יעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קדש, ליהוה; כל-העשה מלאכה ביום השבת, מות יומת."
הבנתם?
פ` לב` פס` כו`-כח`: "כו ויעמד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אלי; ויאספו אליו, כל-בני לוי. כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו, ואיש את-קרבו. כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; ויפל מן-העם ביום ההוא, כשלשת אלפי איש."
הסבר: בעקבות חטא העגל קורא משה אליו את נאמני האל הטוב. בני לוי מצטרפים אל משה, ולפי מצוות משה (ואלוהיו) יוצאים למסע הרג שגובה 3000 קורבנות.
פ` לב` פס` לג`-לה`: "לג ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דברתי לך- הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פקדי, ופקדתי עלהם חטאתם. לה ויגף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרן."
הסבר: שוב, בעקבות חטא העגל נענש העם. הפעם זה אלוהי הצדק והחמלה שמכריז כי "ימחה מספרו" את מי שחטא לו, ושולח מחלה לקטול את החוטאים.
פ` לה` פס` ב`-ג`: "ב ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון, ליהוה; כל-העשה בו מלאכה, יומת. ג לא-תבערו אש, בכל משבתיכם, ביום, השבת."
הסבר: כל מי שעובד בשבת דינו מיתה. אפילו אם הוא רק מדליק אש זה נחשב. עכשיו הבנתם?
ויקרא
פ` י` פס` א`-ב`: "א ויקחו בני-אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה, קטרת; ויקריבו לפני יהוה, אש זרה- אשר לא צוה, אתם. ב ותצא אש מלפני יהוה, ותאכל אותם; וימתו, לפני יהוה."
הסבר: בניו של אהרון הכהן הגדול מומתים באש הזרה שהם הדליקו בזובחם לאל הצודק.
פ` כ` פס` ט`-טז`: "ט כי-איש איש, אשר יקלל את-אביו ואת-אמו- מות יומת: אביו ואמו קלל, דמיו בו. י ואיש, אשר ינאף את-אשת איש, אשר ינאף, את-אשת רעהו- מות-יומת הנאף, והנאפת. יא ואיש, אשר ישכב את-אשת אביו- ערות אביו, גלה; מות-יומתו שניהם, דמיהם בם. יב ואיש, אשר ישכב את-כלתו- מות יומתו, שניהם: תבל עשו, דמיהם בם. יג ואיש, אשר ישכב את-זכר משכבי אשה- תועבה עשו, שניהם; מות יומתו, דמיהם בם. יד ואיש, אשר יקח את-אשה ואת-אמה- זמה הוא; באש ישרפו אתו, ואתהן, ולא-תהיה זמה, בתוככם. טו ואיש, אשר יתן שכבתו בבהמה- מות יומת; ואת-הבהמה, תהרגו. טז ואשה, אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אתה- והרגת את-האשה, ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם."
הסבר: עוד קצת צדק תנכ"י מפי אלוהי הצדק. קילול הורים דינו מוות, ניאוף עם אישה נשואה דינו מוות לשני הנואפים, משכב הומוסקסואלי דינו מוות, משכב של גבר עם אישה ועם אמה דינו מוות לכל המעורבים, משכב בהמה דינו מוות לאדם ולבהמה לא משנה אם האדם הוא גבר או אישה. בהמשך מפורטים עוד כמה חטאים מיניים נוספים שלא ברור אם עונשם הוא מוות או רק נידוי.
פ` כא` פס` ט`: "ט ובת איש כהן, כי תחל לזנות- את-אביה היא מחללת, באש תשרף."
הסבר: אם בת של כהן נוהגת בצורה זנותית (שזה אומר בתנכי"ת מקיימת יחסי מין מחוץ למסגרת של נישואין) יש לשרוף אותה באש.
פ` כא` פס` טז`-כג`: "טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז דבר אל-אהרן, לאמר: איש מזרעך לדרתם, אשר יהיה בו מום- לא יקרב, להקריב לחם אלהיו. יח כי כל-איש אשר-בו מום, לא יקרב: איש עור או פסח, או חרם או שרוע. יט או איש, אשר-יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד. כ או-גבן או-דק, או תבלל בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך. כא כל-איש אשר-בו מום, מזרע אהרן הכהן- לא יגש, להקריב את-אשי יהוה: מום בו- את לחם אלהיו, לא יגש להקריב. כב לחם אלהיו, מקדשי הקדשים, ומן-הקדשים, יאכל. כג אך אל-הפרכת לא יבא, ואל-המזבח לא יגש- כי-מום בו; ולא יחלל את-מקדשי, כי אני יהוה מקדשם."
הסבר: אנשים הסובלים מנכות או מום, זמני או קבוע, לא רשאים להתקרב למזבח מפני שהם "מחללים" אותו.
פ` כד` פס` יג`-טו`: "יג וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יד הוצא את-המקלל, אל-מחוץ למחנה, וסמכו כל-השמעים את-ידיהם, על-ראשו; ורגמו אתו, כל-העדה. טו ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: איש איש כי-יקלל אלהיו, ונשא חטאו. טז ונקב שם-יהוה מות יומת, רגום ירגמו-בו כל-העדה: כגר, כאזרח- בנקבו-שם, יומת."
הסבר: בעקבות ויכוח שבו נושא אדם את שם האל ומקלל קובע אלוהי ישראל שכל מי שנושא את שם השם ומקלל דינו מיתה בסקילה ע"י כלל הציבור. גזר הדין אגב, מבוצע.
פ` כה` פס` מד`-מו`: "מד ועבדך ואמתך, אשר יהיו-לך: מאת הגוים, אשר סביבתיכם- מהם תקנו, עבד ואמה. מה וגם מבני התושבים הגרים עמכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחזה. מו והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם, לרשת אחזה- לעלם, בהם תעבדו; ובאחיכם בני-ישראל איש באחיו, לא-תרדה בו בפרך."
הסבר: עבדים גויים שנרכשו יוחזקו לנצח, כולל צאצאיהם. לסיום קטע זה מוזכר שוב שאסור לרדות בבני-ישראל האחרים.
פ` כו` פס` יד`-כו`: "יד ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצות האלה. טו ואם-בחקתי תמאסו, ואם את-משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את-כל-מצותי, להפרכם את-בריתי. טז אף-אני אעשה-זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת, מכלות עינים, ומדיבת נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלהו איביכם. יז ונתתי פני בכם, ונגפתם לפני איביכם; ורדו בכם שנאיכם, ונסתם ואין-רדף אתכם. יח ואם-עד-אלה- לא תשמעו, לי: ויספתי ליסרה אתכם, שבע על-חטאתיכם. יט ושברתי, את-גאון עזכם; ונתתי את-שמיכם כברזל, ואת-ארצכם כנחשה. כ ותם לריק, כחכם; ולא-תתן ארצכם, את-יבולה, ועץ הארץ, לא יתן פריו. כא ואם-תלכו עמי קרי, ולא תאבו לשמע לי- ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאתיכם. כב והשלחתי בכם את-חית השדה, ושכלה אתכם, והכריתה את-בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו, דרכיכם. כג ואם-באלה- לא תוסרו, לי; והלכתם עמי, קרי. כד והלכתי אף-אני עמכם, בקרי; והכיתי אתכם גם-אני, שבע על-חטאתיכם. כה והבאתי עליכם חרב, נקמת נקם-ברית, ונאספתם, אל-עריכם; ושלחתי דבר בתוככם, ונתתם ביד-אויב. כו בשברי לכם, מטה-לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו."
הסבר: אלוהי הצדק והמוסר מפרט לעמו מה יקרה להם אם יעזבו אותו. מגיפות שונות, חיות השדה ואויבים יכו בהם, בילדיהם, במשק החי שלהם ובגידוליהם. וזה ממשיך גם בפסוקים הבאים.
במדבר
פ` ה` פס` א`-ד`: "א וידבר יהוה, אל-משה לאמר. ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכל, טמא לנפש. ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שכן בתוכם. ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה: כאשר דבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל."
הסבר: כל החולים בצרעת ובמחלות דומות מופרדים מהכלל ונשלחים מחוץ למחנה. לא ברור אם הם מושארים למות במדבר או ממשיכים עם העם ממרחק.
פ` יא` פס` א`: "א ויהי העם כמתאננים, רע באזני יהוה; וישמע יהוה, ויחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה."
הסבר: כעונש על תלונה האל הרחום שולח אש לשרוף את המתלוננים.
פ` יד` פס` יח`: "יח יהוה, ארך אפים ורב-חסד, נשא עון, ופשע; ונקה, לא ינקה- פקד עון אבות על-בנים, על-שלשים ועל-רבעים."
הסבר: במהלך נסיון להניא את האל הטוב מכעסו על בני ישראל מחמיא לו משה באמירה שהוא מעניש את צאצאיהם אל החוטאים על חטאיהם. הטענה הזו לגבי הענשת בנים ונכדים ונינים של חוטאים ע"י אלוהי הצדק חוזרת פעמים רבות בתורה.
פ` טו` פס` לב`-לו`: "לב ויהיו בני-ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקשש עצים- ביום השבת. לג ויקריבו אתו, המצאים אתו מקשש עצים- אל-משה, ואל-אהרן, ואל, כל-העדה. לד ויניחו אתו, במשמר: כי לא פרש, מה-יעשה לו. לה ויאמר יהוה אל-משה, מות יומת האיש; רגום אתו באבנים כל-העדה, מחוץ למחנה. לו ויציאו אתו כל-העדה, אל-מחוץ למחנה, וירגמו אתו באבנים, וימת: כאשר צוה יהוה, את-משה."
הסבר: איש נמצא אוסף עצים בשבת. הוא נעצר. האל הטוב מצווה להורגו בסקילה, וכך אכן קורה.
פ` טז` פס` לא`-לה`: "לא ויהי, ככלתו, לדבר, את כל-הדברים האלה; ותבקע האדמה, אשר תחתיהם. לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקרח, ואת כל-הרכוש. לג וירדו הם וכל-אשר להם, חיים- שאלה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. לד וכל-ישראל, אשר סביבתיהם- נסו לקלם: כי אמרו, פן-תבלענו הארץ. לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמשים ומאתים איש, מקריבי, הקטרת."
הסבר: קורח ועדתו קראו תגר על מנהיגותו של משה. אחרי שניתנה להם ההזדמנות לחזור בהם, בלעה האדמה חיים לפי רצון האל הטוב את כל שנשארו נאמנים לקורח כולל נשים ילדים ורכוש. את אלה מבין בני בריתו של קורח שניסו לברוח, 250 במספר, כילתה אש האל.
פ` יח` פס` ז`: "ז ואתה ובניך אתך תשמרו את-כהנתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרכת- ועבדתם; עבדת מתנה, אתן את-כהנתכם, והזר הקרב, יומת."
הסבר: זר שמתקרב למזבח דינו מיתה.
פ` כא` פס` ה`-ו`: "ה וידבר העם, באלהים ובמשה, למה העליתנו ממצרים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלקל. ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל."
הסבר: האל הסובלני והאוהב מתרגז על העם בגלל תלונותיהם ושולח נחשים להכיש ולהרוג בהם.
פ` כב` פס` כ`-כב`: "כ ויבא אלהים אל-בלעם, לילה, ויאמר לו אם-לקרא לך באו האנשים, קום לך אתם; ואך, את-הדבר אשר-אדבר אליך- אתו תעשה. כא ויקם בלעם בבקר, ויחבש את-אתנו; וילך, עם-שרי מואב. כב ויחר-אף אלהים, כי-הולך הוא, ויתיצב מלאך יהוה בדרך, לשטן לו; והוא רכב על-אתנו, ושני נעריו עמו."
הסבר: הרבה מכם מכירים את סיפור בלעם, אבל לא בטוח כמה שמו לב לפרט הזה. אלוהים אומר לבלעם ללכת בעקבות האנשים שקראו לו, ואח"כ מתרגז עליו כי הוא הלך ושולח מלאך להרוג אותו בדרך (הוא לא הורג אותו אגב. למי שלא יודע יש שם סיפור שלם עם אתון מדברת...)
פ` כה` פס` ו`-ט`: "ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בכים, פתח אהל מועד. ז וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן, הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו. ח ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה, וידקר את-שניהם- את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה; ותעצר, המגפה, מעל, בני ישראל. ט ויהיו, המתים במגפה- ארבעה ועשרים, אלף."
הסבר: מגיפה שמכה בבני ישראל מגיעה לסופה אחרי שפנחס, נכדו של אהרון הכהן, הורג ברומח בני זוג מעורב, עברי ומדיינית. כל זה קורה אחרי שהאל הטוב מצווה להוקיע את הזוגות המעורבים ואת ההולכים אחרי מנהגי המקום הפוליתאיסטים. במגפה שמעשהו של פנחס שם לה קץ מתו עשרים וארבעה אלף איש.
פ` כה` פס` י`-יג`: "י וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יא פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כליתי את-בני-ישראל, בקנאתי. יב לכן, אמר: הנני נתן לו את-בריתי, שלום. יג והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם- תחת, אשר קנא לאלהיו, ויכפר, על-בני ישראל."
הסבר: אלוהי ישראל אומר במילים ברורות שהוא מרוצה ממעשהו של פנחס אשר בקנאתו את קנאת האל הציל את בני-ישראל מכליה באותם זעם וקנאה. כפרס על מעשהו מבטיח האל הצודק לפנחס ולצאצאיו את הכהונה מעתה ועד עולם.
פ` כה` פס טז`: "טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יז צרור, את-המדינים; והכיתם, אותם."
הסבר: לסיום הפרשה מורה אל הצדק למשה להכות במדיינים.
פ` לא` פס` יג`-יח`: "יג ויצאו משה ואלעזר הכהן, וכל-נשיאי העדה- לקראתם: אל-מחוץ, למחנה. יד ויקצף משה, על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות, הבאים מצבא המלחמה. טו ויאמר אליהם, משה: החייתם, כל-נקבה. טז הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסר-מעל ביהוה, על-דבר-פעור; ותהי המגפה, בעדת יהוה. יז ועתה, הרגו כל-זכר בטף; וכל-אשה, ידעת איש למשכב זכר- הרגו. יח וכל הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר- החיו, לכם."
הסבר: אחרי ניצחון מוחץ ורווי דם על המדיינים משה ואלעזר הכהן יוצאים אל העם. משה כועס מאוד על הלוחמים שהשאירו את כל הנשים והילדים בחיים. הוא מורה להם להרוג את כל הנשים שאינן בתולות ואת כל הילדים הזכרים. את הנשים הצעירות ואת הילדות הקטנות שלא שכבו עם גבר עדיין הוא מורה להם לקחת לעצמם. סה"כ אגב, שלושים ושניים אלף נשים וילדות כאלה נשארות. זה יכול לתת רעיון לגבי מימדי ההרג.
פ לג` פס` נה`-נו`: "נה ואם-לא תורישו את-ישבי הארץ, מפניכם- והיה אשר תותירו מהם, לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם- על-הארץ, אשר אתם ישבים בה. נו והיה, כאשר דמיתי לעשות להם- אעשה לכם."
הסבר: אם בני-ישראל לא יכו ויחסלו את העמים יושבי הארץ כפי שדרש אל החסד בפסוקים קודמים, אז העמים האלה יתנכלו להם ויכו אותם, ואל המוסר עצמו ידאג לעשות לעם ישראל את אשר רצה שהעם יעשה (בעזרתו) לעמים יושבי הארץ.
פ` לה` פס` יא`: "יא והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח, מכה-נפש בשגגה."
הסבר: על בני ישראל להכריז על ערי מקלט אליהם יברחו לגלות אנשים שהרגו בשגגה.
פ` לה` פס` יט: "יט גאל הדם, הוא ימית את-הרצח: בפגעו-בו, הוא ימתנו."
הסבר: עבור כל נרצח ימונה גואל דם שתפקידו להרוג את הרוצח. ומותר לו לעשות זאת בלי משפט אלא אם כן הרוצח הספיק לברוח לעיר מקלט.
דברים
פ` ב` פס` לא`-לד`: "לא ויאמר יהוה, אלי, ראה החלתי תת לפניך, את-סיחן ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו. לב ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה- יהצה. לג ויתנהו יהוה אלהינו, לפנינו; ונך אתו ואת-בנו, ואת-כל-עמו. לד ונלכד את-כל-עריו, בעת ההוא, ונחרם את-כל-עיר מתם, והנשים והטף: לא השארנו, שריד."
הסבר: אל הרחמים מצווה להשמיד את ממלכת חשבון ולהרוג את כל ישביהם, גברים נשים וטף.
פ`ד` פס כג`-כד`: "כג השמרו לכם, פן-תשכחו את-ברית יהוה אלהיכם, אשר כרת, עמכם; ועשיתם לכם פסל תמונת כל, אשר צוך יהוה אלהיך. כד כי יהוה אלהיך, אש אכלה הוא: אל, קנא."
הסבר: משה מזהיר את בני-ישראל שלא ירגיזו את האל הטוב ולא יבנו פסלים ויסגדו לאלים אחרים כי האל הטוב הוא קנאי ומאכלת קנאתו כאש. האזהרות והאיומים נמשכים גם בפסוקים הבאים.
פ` ה` פס` ח`: "ח לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא- פקד עון אבות על-בנים ועל-שלשים ועל-רבעים, לשנאי."
הסבר: האל הטוב מודיע שהוא קנאי ומעניש צאצאים על חטאי אבותיהם במשך ארבעה דורות ולא פחות.
פ` ו` פס` יד`-טו`: "יד לא תלכון, אחרי אלהים אחרים- מאלהי, העמים, אשר, סביבותיכם. טו כי אל קנא יהוה אלהיך, בקרבך: פן-יחרה אף-יהוה אלהיך, בך, והשמידך, מעל פני האדמה."
הסבר: אם תלכו אחרי אלים אחרים האל הרחום ישמיד אתכם בקנאתו.
פ` ז` פס` ב`-ד`: "ב ונתנם יהוה אלהיך, לפניך- והכיתם: החרם תחרים אתם, לא-תכרת להם ברית ולא תחנם. ג ולא תתחתן, בם: בתך לא-תתן לבנו, ובתו לא-תקח לבנך. ד כי-יסיר את-בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר."
הסבר: אלוהי השלום יאפשר לבני ישראל להביס את יושבי הארץ. בני ישראל מצווים להשמידם, ולא לכרות בריתות עמם. אסור לבני ישראל להתערב בקשרי חתונה עם יושבי הארץ האחרים מפני שאז יפנו נגד אלוהיהם ואל האהבה הנצחי יכעס וישמיד אותם (את הילד שסר מפני האל וגם את ההורה שאפשר לו להתחתן עם יושבת הארץ).
פ` ז` פס` יד`-טו`: "יד ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. טו והסיר יהוה ממך, כל-חלי; וכל-מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שנאיך."
הסבר: בין מי שהולכים אחרי אלוהים לא יהיו עקרים וגם כל החיות שלהם לא יהיו עקרות. הם גם יהיו חסינים לחולי, אשר יכה בכל שונאיהם.
פ` יג` פס` ז`-יא`: "ז כי יסיתך אחיך בן-אמך או-בנך או-בתך או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך- בסתר לאמר: נלכה, ונעבדה אלהים אחרים, אשר לא ידעת, אתה ואבתיך. ח מאלהי העמים, אשר סביבתיכם, הקרבים אליך, או הרחקים ממך- מקצה הארץ, ועד-קצה הארץ. ט לא-תאבה לו, ולא תשמע אליו; ולא-תחוס עינך עליו, ולא-תחמל ולא-תכסה עליו. י כי הרג תהרגנו, ידך תהיה-בו בראשונה להמיתו; ויד כל-העם, באחרנה. יא וסקלתו באבנים, ומת: כי בקש, להדיחך מעל יהוה אלהיך, המוציאך מארץ מצרים, מבית עבדים."
הסבר: אם אח או בן או בת-זוג או חבר קרוב מנסה להסית אדם מבני-ישראל לעבוד אלים אחרים הוא מצווה להרוג אותו בעצמו על הפשע של נסיון להרחיק אותו מאלוהי הצדק והאמת.
פ יג` פס` יג`-טז`: "יג כי-תשמע באחת עריך, אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבת שם- לאמר. יד יצאו אנשים בני-בליעל, מקרבך, וידיחו את-ישבי עירם, לאמר: נלכה, ונעבדה אלהים אחרים- אשר לא-ידעתם. טו ודרשת וחקרת ושאלת, היטב; והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בקרבך. טז הכה תכה, את-ישבי העיר ההוא- לפי-חרב: החרם אתה ואת-כל-אשר-בה ואת-בהמתה, לפי-חרב. יז ואת-כל-שללה, תקבץ אל-תוך רחבה, ושרפת באש את-העיר ואת-כל-שללה כליל, ליהוה אלהיך; והיתה תל עולם, לא תבנה עוד."
הסבר: אם אדם שומע שבעיר מסוימת התחילו לעבוד אלים אחרים ומתברר שזה נכון, אז יש להשמיד את כל העיר, להרוג את כל יושביה, גברים, נשים, טף ובהמות, לשרוף את כל הרכוש, ולעולם לא לבנות עוד במקום בו היתה פעם העיר.
פ` יז` פס` ב`-ה`: "ב כי-ימצא בקרבך באחד שעריך, אשר-יהוה אלהיך נתן לך: איש או-אשה, אשר יעשה את-הרע בעיני יהוה-אלהיך- לעבר בריתו. ג וילך, ויעבד אלהים אחרים, וישתחו, להם; ולשמש או לירח, או לכל-צבא השמים- אשר לא-צויתי. ד והגד-לך, ושמעת; ודרשת היטב- והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בישראל. ה והוצאת את-האיש ההוא או את-האשה ההוא אשר עשו את-הדבר הרע הזה, אל-שעריך- את-האיש, או את-האשה; וסקלתם באבנים, ומתו."
הסבר: אם ימצא באחת הערים שניתנו לבני ישראל איש או אישה שיעבוד אלים אחרים או את השמש או את הירח או כוכבים אחרים, אז יש להוציא את האיש הזה אל מחוץ לשערי העיר ולסקול אותו באבנים.
פ` כא` פס` יח`- כא`: "יח כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה- איננו שמע, בקול אביו ובקול אמו; ויסרו אתו, ולא ישמע אליהם. יט ותפשו בו, אביו ואמו; והוציאו אתו אל-זקני עירו, ואל-שער מקמו. כ ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומרה- איננו שמע, בקלנו; זולל, וסבא. כא ורגמהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, ובערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו ויראו."
הסבר: בן שאינו מציית להוריו דינו מוות בסקילה ע"י כלל תושבי העיר (אחרי משפט בפני זקני העיר).
פ` כב` פס` כ`-כא`: "כ ואם-אמת היה, הדבר הזה: לא-נמצאו בתולים, לנער. כא והוציאו את-הנער אל-פתח בית-אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה- כי-עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה; ובערת הרע, מקרבך."
הסבר: אם אישה מגורשת ומואשמת ע"י בעלה שלא היתה בתולה בנישואיה, ולא ניתן להוכיח את עובדת היותה בתולה לפני הנישואין יש לשאת אותה אל מחוץ לפתח בית אביה ולסקול אותה באבנים באבנים בגלל שהמיטה על בית אביה קלון.
פ` כב פס` כב`: "כב כי-ימצא איש שכב עם-אשה בעלת-בעל, ומתו גם-שניהם- האיש השכב עם-האשה, והאשה; ובערת הרע, מישראל."
הסבר: אם איש שכב עם אישה נשואה יש להרוג את שניהם.
פ` כב` פס` כג`-כז`:
"כג כי יהיה נער בתולה, מארשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עמה. כד והוצאתם את-שניהם אל-שער העיר ההוא, וסקלתם אתם באבנים ומתו- את-הנער על-דבר אשר לא-צעקה בעיר, ואת-האיש על-דבר אשר-ענה את-אשת רעהו; ובערת הרע, מקרבך.
כה ואם-בשדה ימצא האיש, את-הנער המארשה, והחזיק-בה האיש, ושכב עמה: ומת, האיש אשר-שכב עמה- לבדו. כו ולנער לא-תעשה דבר, אין לנער חטא מות: כי כאשר יקום איש על-רעהו, ורצחו נפש- כן, הדבר הזה. כז כי בשדה, מצאה; צעקה, הנער המארשה, ואין מושיע, לה."
הסבר: אם אישה מאורסת שוכבת עם גבר בעיר יש להרוג את שניהם. את האישה על שלא צעקה ואת הגבר על זה ששכב עם אישה של מישהו אחר. אם לעומת זאת זה קורה בשדה מרוחק אז יש להרוג רק את הגבר כי גם אם האישה היתה צועקת לא היה מי שישמע (די ברור כאן שעונש המוות תקף גם לגבי אישה שנאנסת בעיר אם היא לא צועקת מספיק חזק).
פ` כג` פס` ג`: "ג לא-יבא ממזר, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבא לו בקהל יהוה."
הסבר: הממזרים מנודים לעשרה דורות לפחות. הפרק ממשיך לפרט שעמונים ומואבים אסור לקבל לעם ישראל לעולם בגלל חטא שחטאו כלפי עם ישראל, ושאסור לשנוא אדומים ומצרים ויש לקבל אנשים מאלה לעם ישראל אחרי שלושה דורות בלבד.
פ` כד` פס` ז`: "ז כי-ימצא איש, גנב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו, ומכרו- ומת הגנב ההוא, ובערת הרע מקרבך."
הסבר: אסור לסחור בעבדים מבני ישראל. העונש הוא מוות.
פ` כה` פס` יא`: "יא כי-ינצו אנשים יחדו, איש ואחיו, וקרבה אשת האחד, להציל את-אישה מיד מכהו; ושלחה ידה, והחזיקה במבשיו. יב וקצתה, את-כפה: לא תחוס, עינך."
הסבר: אם שני אנשים מבני-ישראל מתקוטטים ואישתו של אחד מהם באה לעזרתו, ובמהלך נסיונותיה לעזור לבעלה תופסת את האדם השני באיבריו המוצנעים, אז בעלה צריך לכרות לה את היד. אסור לו לרחם עליה.
פ` כח` פס` טו`-כח`: (אני לא עומד להדביק את כל זה פה)
הסבר: אלוהי הטוב וצדק מסביר בפירוט שוב את שורת הקללות והמכות שהוא ימטיר על עמו אם זה יסור מעליו ולא ימלא את מצוותיו.
טוב. זהו להיום. וזה לא שהיה חסר לי. וזה לא שמה שחזר פה שלוש פעמים לא היה יכול לחזור חמש. וזה לא שלא היו דברים נוספים, וזה לא שאין דברים מתאימים גם בשאר התנ"ך. אבל יש גבול ליכולת האנושית. אז נסתפק בזה בינתיים. המסר הובן?
אם לא אז פשוט תחשבו שוב על כל מה שאתם בטח כבר יודעים על התורה. על אברהם שצווה להרוג את בנו והיה נכון לעשות זאת. על אותו אברהם שהשליך את הגר למות במדבד פעמיים (בברכת האל); פעם הרה פעם בחברת בנה ישמעאל. על האל הטוב שהרג במצרים והמשיך להרוג בהם תוך שהוא מקשה את לב מלכם כדי שיוכל לסיים את רצף מכותיו ע"י הריגת כל הבנים הבכורים במצרים. על אותו האל שהטביע את כל צבא מצרים בים סוף. אותו האל שהרג את המרגלים משום ש-"הוציאו את דיבת הארץ רעה" וגזר על עמו לנדוד במדבר ארבעים שנה עד שכל מי שיצא ממצרים ימות במדבר. אותו האל שהשמיד את כל אוכלוסיית העולם, מלבד משפחה אחת, במבול נוראי. עכשיו הבנתם?
הוספת תגובה לתגובה זו
