ביום שישי הלכתי לראות את "סוגרים שבוע" שהינו אירוע סגירת השבוע בבית הספר בו לומדת הנסיכה שלי , כל תלמידי בית הספר מכל השכבות , יחד עם המורים והורים שמחליטים להישאר לאחר הבאת הילדים לבית הספר, מתאספים ברחבה המרכזית שכאילו נבנתה למען אירועים שכאלו והם צופים במתרחש במרכז, זהו אירוע מרגש בו כל שבוע כיתה אחרת מכינה סוג של מופע קצר, מחלקים תעודות הוקרה על פועלם של הילדים , מביעים הערכה לפרויקטים שונים ומודיעים הודעות מנהלתיות שקשורות לילדים עצמם ... חייב לומר שהאירוע כאירוע הוא משהו אותו יזכרו הילדים כאחד הזיכרונות הטובים מבית הספר הזה, כול שבוע סוגרים את "סוגרים שבוע" באותה צורה הקהל מתבקש לעמוד לשירת המנון מדינת ישראל .....
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה -
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.
"התקווה" הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל, ובעבר המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים משירו של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878, עת ביקר אימבר בארץ ישראל. לחנו של השיר הנו לחן עממי רומני אשר הוצמד לו על ידי שמואל כהן. ההמנון אומץ רשמית בחוק בשנת 2004, אף על פי שהושר כהמנון מאז קום המדינה.
עמדתי שם שר את ההמנון כאשר להפתעתי נגעו בכתף שלי ואמרו לי ....אתה שר בקול רם ....
השתתקתי...הסתכלתי סביבי, חייב להודות שלמרות שאי אפשר לומר עלי שאני ציוני גדול ו/או כזה שמגבה ומסנגר על כול החלטה של הממשלה ובכל זאת ....כאב לי , המוסיקה עלתה בעוצמתה בקלות יחסית וללא שום מאמץ על קולותיהם של ....ובכן כולם, היו שם ילדים שדיברו אחד עם השני, היו שם הורים שדיברו אחד עם השני , היו שם ....מורים ...שדיברו אחד עם השני, בסיומו של הבית השני שני המשפטים האחרונים מלווים בהתגברות המוסיקה וכאילו רצון להגביר את הקול והעוצמה של מעמד שירת ההמנון .... "לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם" לא דובים ולא יער אם קודם לאכן המוסיקה שלטה ברקע עכשיו היא כבר שלטה גם במהות, הילדים כבר חיפשו את הדרך אל הכיתות בעיניהם, המורות בדקו איך הם מובילים את ה"עדר" בסדר מופתי ובשקט ( למה ילדים צריכים להיות בשקט כל הזמן ? ) אל הכיתות ....ואכן אם הדהודה של המילה ירושלים באוויר לקחה המורה האחראית עלה טכס את המיקרופון ובדואט משונה אמרה שכיתה וו צריכה להישאר ושכולם מתפזרים אל הכיתות בשקט מופתי ובסדר ......
אני יודע שאסור לי להשוות ...נו אז תהרגו אותי ובכל זאת ....ראיתם איך מתייחסים להמנון האמריקאי ? באיזה עוצמה שרים אותו, איך כול העיניים נשואות אל הדגל , איך יד ימין מונחת על בית החזה בסמיכות סימבולית אל הלב , איך השורה האחרונה נשמעת בעוצמה אדירה O`er the land of the free and the home of the brave איך משתררת דממה שמופרת רק על ידי מחיאות כפיים שמגיעות ממקום של גאווה !!!
איך יתכן שהילדים שלנו מקבלים חינוך בו ההמנון הוא סוג של ....חובה , ברירת מחדל, איך יתכן שמורים בישראל, והם אלו אליהם נושאים הורים וילדים את עינהם כמובילי דרך ומנהיגים ...כך על פי הפרסומים של הסתדרות המורים ....הם הם אלו שלמעשה מקבעים את ההמנון הזה כמשהו ש....שרים כלאחר יד , אומרים שחינוך מתחיל בבית ובית לפחות מבחינתי הינו גם בית הספר אליו הולכים ילדי , אני עושה את חלקי ברצון ובאהבה , לא מעגל פינות מראה לילדי את הדרך, אני מצפה מאותם אלו המתקראים מורים להורות , אני מצפה מאלו המתקראים מחנכים לחנך , אני מצפה מהמערכת הזו לקחת אחריות ולהתחיל בדברים קטנים כמו כבוד לאדם וכבוד למקום , כבוד לדגל וכבוד להמנון .....אין לנו מקום אחר ...כבוד למקום מתחיל בסמל ובפה שאומר זה שלנו , אני גאה בזה , אני גאה להיות חלק אני שר את ההמנון מתוך גאווה במי שאני ובמקום בו אני נמצא .
ואתם ...אתם חושבים ש...יש תקווה ?
אהבתם את הרשומה?
אשמח אם תמליצו עליה באמצעות הMAXIT שם למעלה מצד שמאל ...
ההמלצה היומית שלי הינה על :
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?entryid=1578392&passok=yes
זהו הבלוג של סימור , זהירות זהו בלוג למבוגרים בלבד בעל תכנים פרונוגרפים
ואם זאת זהו בלוג שעוסק בתרבות של ומסביב , זה בלוג על פורנוגרפיה ולא בלוג פורנוגרפי ....
אחד האיכותים ביותר שיצא לי להיתקל בו בתפוז
גם אם התכנים שלו אינם משיקים לקונסנזוס בדבר איכות
רק בקשה קטנה....נכנסם בעקבות ההמלצה שלי ....אשמח אם תציינו זאת
בתגובה לבעל /ת הבלוג עליו המלצתי ....