עשרה ימים. 240 שעות. 14,400 דקות. 864,000 שניות. 864,001 שניות. 864,002 שניות, 864,003 שניות. נו, הבנתם את העקרון. עשרה ימים שלא כתבתי בבלוג. איך זה קרה? לא לדאוג, הכל בסדר, פשוט השבוע האחרון של אוגוסט גזל ממני כל אשליה לחיים נורמליים וסיום רגוע לחופש הגדול. נכון שבעלי היה בחופש עם הבנות השבוע, אבל אני עבדתי כדי לכפר על זה ולהתיש את הבנות לאחר העבודה. ברור שזה התיש גם אותי, אבל היו לי הרבה דברים להספיק גם אחרי שהן הלכו לישון. זה התחיל בזה שהייתי חייבת להכין מחברת כדי שיהיה מה להראות בסדנא. את המחברת שעשיתי לנתנאלה (הנה כאן). כבר נתתי - ומשום מה לא נראה לי מתאים לבקש אותה חזרה  - גם אם זה זמנית...

 

הייתי צריכה גם להכין חומרים וערכות לשתי סדנאות, להכין את הבית לקראת המאורע, לארח השבוע מפגש חברות ולהעביר שתי סדנאות ברצף... חשבתי שביום שישי אני מפרסמת פוסט - אבל סיימתי את היום באפיסת כוחות עד כדי כך שהלכתי לישון מוקדם מהרגיל - בחצות. אה, ונרדמתי עם המשקפיים על האף - וקמתי בדיוק באותה פוזה בבוקר. כנראה בעלי רגיל לראות אותי עם משקפיים - עד כדי כך שזה לא היה נראה לו מוזר שאני גם נרדמת ככה...

 

אני לא טובה בלשכפל דברים - משעמם אותי להעתיק משהו שוב ושוב, גם אם אני מעתיקה בעצם מעבודה שאני עשיתי. זו הסיבה שהמחברת הזו יצאה משהו קצת אחר - באותו סגנון אבל לא עם אותם צבעים ולא עם אותם רעיונות. קצת שיניתי, קצת ניסיתי, קצת ערבבתי ויצא משהו שונה.

אני מזהירה מראש - זהו פוסט עתיר תמונות!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמנם דמיינתי אילו מחברות תצאנה מהסדנאות - אבל המציאות עלתה על כל דמיון. המשתתפות הכינו מחברות לתינוק שנולד, ליום הנישואין, למתכונים, לטיול, ליום הולדת ולעוד כל מיני נושאים ואירועים - וכל אחת יצאה שונה מהשניה. ביקשתי מכל משתתפת לבחור כפולה אחת או שתיים שהיא הכי אוהבת מהמחברת שלה ולצלם אותה במצלמה שלי. כשפרקתי את המצלמה היום, חיכו לי אינספור הפתעות צבעוניות ומקוריות - פשוט ממתקים לעיניים. והכי כיף? שזה נתן לי עוד רעיונות וחשק למחברת נוספת. אתם מוזמנים להקליק על כל תמונה כדי לראות אותה בצורה מוגדלת - פשוט אחרת לא יהיה מקום פה בפוסט...

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

השבוע מתחילים הלימודים - אור עולה לכיתה ג` ולי מתחילה כיתה א` - ולי תהיה מעכשיו רק תחנה אחת בבוקר להוריד את שתיהן. מאי ממשיכה באותו גן כבר שנה שלישית, עם אותם ילדים, אותה גננת אבל רק חדר אחר באותו גן - ובכל זאת מתעקשים על ללמוד שעתיים ביום הראשון כדי לתת לילדים להסתגל. רגע, ומה עם ההסתגלות של ההורים? למה לנו לא מגיע לעבוד שעתיים בלבד ב-1 לספטמבר כדי להתרגל לעובדה שאנחנו כבר לא על תקן הארנק המשפחתי וצוות הווי ובידור?

אני מאחלת לכולכם שנת לימודים נעימה וחסרת הפתעות - בלי שפעת חזירים, בלי שביתות מיותרות, בלי פתקים מהמורה... סתם שגרה רגילה שאני מייחלת לה אחרי חופש חם מדי וארוך מדי.

 

קרן.