שלום. היום הפוסט הזה פונה לגברים. ורק להם.

אז אם את משתינה בישיבה – זה לא בשבילך. אני פונה היום לגברים. אלו ששיער על חזם וטסטוסטרון מפעפע להם במערכת. אלו שגנטית צרובה להם איפה שהוא ריצת אמוק מטורפת עם כידון ביד, בצעקות "בוגה! בוגה!", אחרי ממוטה שועטת. אלו שנקראים "המין החזק". אלו ששיכתבו את דפי ההיסטוריה, המציאו את הרעלה, שיכללו את האפליה המיגדרית, הטילו פצצות אטום, כבשו יבשות וחצו ימים.

הפוסט היום הוא לגבר-גבר ומטרתו אחת:

להסביר לכם למה לא לפחד מהמחזור שלנו יותר.

כי לא משנה כמה גבר-גבר אתה – כשהיא מגיעה ליומיים האלה שלפני הפעם ההיא בחודש – אתה הופך לעכבר מבוהל ומוכן למכור את אמא שלך רק כדי לא להיות בחברתה. אתה מייחל למילואים, שם הכל ברור – הגירבוץ, הפלוץ, השינה והאוכל. שם לא צריך לנסות להתמודד עם מפלצת ארוכת ניבים שרוצה לרצוח אותך כי הנחת את הנעליים שלך באותו מקום (שאתה שם אותם תמיד) בחדר. שם לא צריך להבין למה המנגינה שאתה מזמזם לעצמך תמיד, גורמת לה דוקא היום לנסות לקלף ממך את גלגלי העין שלך. בחברת גברים הכל ברור.

בדרך כלל אפילו פה, במערכת היחסים הארוכה שלכם, הגעתם לאיזה עמק שווה.

אבל פעם בחודש הכל מתהפך...

פעם בחודש, האשה שאיתך, שבדרך כלל היא ניסבלת בהחלט – הופכת למפלצת שהיתה יכולה לגרום לנוסע השמיני לברוח בצווחות גבוהות ונפנופי ידיים חזרה למחילה שלו ולסרב לצאת משם עד שלא ידליקו את האור ויסלקו משם את "הדבר המפחיד הזה".

פעם בחודש, האשה נעלמת והנה ההיא מגיעה – התגשמות הסיוטים.

שפילברג – אתה והמחשב שלך יכולים לעוף הצידה – הנה הדבר האמיתי.

מפחיד, מה? מבהיל ולא ברור, נכון?

אל דאגה. בוא, שב פה לידי, יש מקום.

קח אויר, שתה כוס מים. אתה רוצה אולי דיאט קולה? בשביל גברים עשו את הזירו אם אתה ממש מתעקש על פאסון. קח. שתה. רוצה אקמול? נרגעת?

עכשיו בוא אני אסביר לך כמה דברים על המחזור החודשי ועל המפלצת שבכל אשה.

קודם כל ממש חשוב שתבין: זה לא אנחנו. זה אתה.

כי המפלצת תמיד שם. אתה פשוט לא שם לב. המפלצת רק ישנה בשקט בתוך מצע הורמונלי רח וחמים. פעם בחודש מישהו מנער את המצע הזה, מעלה את כמות ההורמונים לכמות שיכולה להרוג סוס ומשלח אותנו לתוך הג`קוזי המפעפע הזה של טירוף. לא הבנת? בוא ננסה לדמיין משהו יותר מוחשי. תחשוב על אלכוהול. כוס בירה אחת זה סבבה, נכון? אפילו שתיים. אבל אחרי חמש בירות, שש וודקות, שלוש טקילות ושוט ויסקי – לא רק שלא יהיה לך סבבה. סביר להניח שתקיא את נשמתך.

עכשיו תחשוב על ההורמונים שלנו כעל קוקטייל כזה ותוסיף עראק. לא היית מקיא ומשתגע? היית. בטח היית.

אז במקום להקיא, אנחנו מוציאות את זה החוצה עליך.

קפיש?

וזו הסיבה למה פעם בחודש קורים כל הדברים המפחידים האלה.

פעם בחודש, אשה קמה בבוקר ורוצה לחנוק את ההוא שישן לידה.

למה? מה זאת אומרת "למה"? כי הוא שם!

פעם בחודש, אשה רואה שוב את אותה פרסומת מטומטמת בטלויזיה ומתחילה לבכות. מה זה "לבכות" – נהר של דמעות! יבבות אפילו.

למה? כי כל החודש היא לא שמה לב בעצם כמה זה מרגש שיש שניצלים עם תירס בצורת דינוזאורים. והיא בכלל צמחונית...

פעם בחודש היא תפתח את המקרר ותחסל את תכולתו. אפילו את הגבינה המסריחה שלך, זו עם העובש והגידולים שהיא אמרה לך שזה נראה כמו פטריות טריות ולא גבינה, אפילו את זה היא מסוגלת לחסל.

למה? כי כשההורמונים דורשים ההורמונים מקבלים. Feed me!

אה, ושלא תחשוב שאנחנו לא יודעות שזה לא הגיוני.

בטח שאנחנו יודעות. בתוכנו נמצאת תמיד מישהי נוספת, השפויה יותר, שיושבת בצד משתאה למראה התפלצת שפרצה החוצה. יושבת שם ויודעת שמה שקורה לא הגיוני ולא קשור למציאות. יושבת כמו עציץ ולא יכולה לעשות כלום. כי מרוב הורמונים לא שומעים את היער.

עכשיו שהבנו שאין איך למנוע את הגייזר ההורמונלי הזה – בוא נדבר על מה אתה כן יכול לעשות.

בגדול – כלום. חוץ מלרוץ ולתפוס מחסה כמובן. אבל מתי שהוא היא תמצא אותך. ואז מה? אל תדמיין אפילו. זה יעשה לך קיב קיבה...

קודם כל קח בחשבון שמה שלא תעשה אתה תצא לא בסדר.

תשאר בסביבה – אתה מעצבן אותה ומסתובב לה בין הרגליים ומסתכן בעריפת ראשך.

תברח לעבודה – אתה תואשם בהזנחת הקשר הזוגי ונטישת בת זוגך.

אין הרבה מה לעשות אבל בגדול – גלידה תמיד עוזרת.

וחשוב שתגיד לה שהיא נורא יפה אחרי שהיא מחסלת קילו גלידה בחצי שעה.

ואז תברח.

אה, ואל תדבר איתה בזמן הזה על נשים אחרות. לא כאלה שעובדות איתך. לא כאלה שעיצבנו אותך בעבודה. אפילו לא על אמא שלך.

באופן כללי כדאי לשתוק. ואם היא שואלת אותך "השמנתי?"

תענה מייד "מה פתאם!? רזית!"

זהו. עכשיו לך ללבוש שכפץ, עדכן את ביטוח הספורט אתגרי שלך ובהצלחה.

ותזכור – זה רק יומיים בחודש. לכל היותר ארבעה. אחר כך תקבל חזרה את האשה שאתה אוהב רוב הזמן...

לסיכום – אנחנו מתחרפנות פעם בחודש. זה לא באשמתנו וזה לא בשליטתנו. אפילו סביר להניח שנמצא את הדרך להודיע לך שזה באשמתך. אל תנסה לתקן את זה. ככה זה. תתמודד. ותודה שטסת טמפון-איירליינס.

וסתם כדי לתת לך פרופורציות: מחזור חודשי זה אולי נורא.  אבל... תחשוב על הריון.

זה כמו מחזור – רק תשעה חודשים.

נכון שהכל נראה יותר טוב עכשיו?

בהצלחה!