הבלוג שלי הוא לא על אוכל, למרות שלפעמים אני מביאה כאן מתכונים. זה גם לא בלוג צילומים אם כי אני אוהבת לצלם מתכונים מוצלחים. בגלל זה אני הולכת לספר לכם על הארוחה המדהימה שהכנתי למשפחתי לכבוד יום ההולדת של בני בלי שום מתכון או תמונה, רק קישורים.

העניין הוא שארוחה משפחתית זה פרוייקט אצלי. אני מתחילה עם מחשבות על התפריט. אחר כך אני בוחרת מתכונים, הולכת למיטה עם ספרי בישול וגם עם המחשב. מדפדפת בספרים, משוטטת באינטרנט ומקבלת החלטות. אחרי שיש תפריט אני מכינה את רשימת המצרכים. חוץ מזה אני בודקת את רמת הקושי של ההכנה וכמה זמן מראש אפשר להכין.

אחר כך, כמובן, אני נכנסת ללחץ. מצד אחד אני רוצה לארח את המשפחה, אוהבת שכולם באים אלי. מצד שני אני תמיד כל כך עמוסה, הרבה עבודה, דברים שאני צריכה להספיק, המסיבה שצריך לערוך לכיתה (יומולדת, זוכרים?). כמובן שבסופו של דבר אני מספיקה הכל ועדיין, למרות הנסיון, כל פעם אני נלחצת מחדש. זה האופי הדפוק שלי.

בכל אופן, התוודעתי לאחרונה לשני בלוגים מדהימים ושני מתכונים נחרטו בזכרוני:
האחד- לזניה של בצק אלים והשני- קראמבל תפוחי עץ של מקום לקינוח. אז הלכתי לשוטט שם והחלטתי להכין ארוחה איטלקית. פוקאצ`ה ואנטיפסטי, לזניה וחזה עוף ברוטב עגבניות (זה דוקא מתכון של דודה שלי מהתקופה שלה באיטליה), ניוקי מדהימים וקראמבל תפוחי עץ לקינוח.

אמנם הקינוח לא היה ממש איטלקי אבל נמשכתי אליו ולטעמים שהוא הבטיח. הדבר שהכי חששתי מהכנתו, היו הניוקי. אמא שלי היא אלופה ובדרך כלל אני מבקשת ממנה להכין עבורי. הפעם החלטתי שאני מתנסה בעצמי. אני רק אצטט את אמא לי שאמרה כך: הפעם, הכל יצא לך מצויין, אני רוצה את המתכון של הלזניה, (מחמאה פולנית לגמרי). אז אני חייבת להמליץ לכם על המתכונים הדהימים שכל אחד מהם יצא פגז.

הסיבה שלא צילמתי היא שהצילומים בשני הבלוגים האלה כל כך יפים שממש לא ראיתי טעם להתחרות בהם. חוץ מזה הכנתי את כל הארוחה באותו יום וידי היו מלאות. כל הזמן הייתי עסוקה בבישול ואפיה ובדיקת לוחות זמנים שהצילום היה ממני והלאה. למרות שאני ידועה בקיצורי הפינות שאני נוהגת בבישול הקפדתי על ההוראות הפעם.

בכל אופן, בשבע בערב, עם השמע הצלצול בדלת, הארוחה כולה היתה מוכנה, כולל בעלת הבית, המבשלת, שהספיקה להתקלח וללבוש מחלצות. עוד לפני המקלחת ערכתי את השולחן, ושמתי בתור פתיח את האנטיפסטי והפוקאצ`ה, למקרה שמישהו יגיע רעב. המקדימים נשנשו קצת וכשכולם הגיעו הגשתי את הכל לשולחן וישבנו כולנו לאכול.

כולם נהנו ושיבחו כולל בעל השמחה שנשף במלוא כוחו בעשר נרות שננעצו בעוגת שוקולד קנויה (החלטה של הרגע האחרון שהתבררה כטעימה ביותר).

ופטור בלא כלום, אי אפשר אז תקבלו את המתכון של דודה שלי:

חזה עוף ברוטב עגבניות:

פרוסות חזה עוף (שניצל) כמספר הסועדים
קמח לטבילה
מלח פלפל
שמן לטיגון

מקמחים את החזות ומתבלים במלח ופלפל. מטגנים היטב משני הצדדים ומניחים בצד.

לרוטב:
כף שמן זית
קופסה גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות
שתי כפות רסק עגבניות
מלח, פלפל, פפריקה מתוקה
אורגנו

בסיר רחב ושטוח, או מחבת גדולה, מחממים כף שמן זית, מוסיפים את העגבניות, הרסק והתבלינים. שמים את החזות המטוגנים בתוך הרוטב, ומפזרים אורגנו מלמעלה. מכסים, מביאים לרתיחה, מבשלים על אש קטנה כרבע שעה וזה מוכן.

אני נוהגת לטגן את החזות במעט מאוד שמן במחבת עם דפנות גבוהות ואז מכינה את הרוטב באותה מחבת. השאריות של הקמח מסמיכות את הרוטב. לפעמים אני מוסיפה גם קצת יין לבן להשבחת הטעם.