מצויינות פירושה להיות אחראי/ת גם לבריאות שלך.

יש אנשים שעבורם מצויינות פירושה מצויינות אינטלקטואלית, אחרים מתייחסים למצויינות פיזית-ספורטיבית,מצויינות מוסיקאלית ...ועוד

לדעתי, מצויינות פירושה להיות אחראי לתחומים רבים בחיים שלך,תחומים שכוללים גם את לבריאות שלך, המצב הפיזי שלך.

כוונתי במצויינות ובבריאות היא להיות בבקרה חיצונית ופנימית לבריאות שלך. מה הטעם להיות חוקר  דגול אם אתה מזניח את עצמך? מה הטעם להיות אשת כספים מעולה אם את חולה?

בבקרה חיצונית אני מתכוון ל:

• לעריכת בדיקות דם פעם בשנה בשביל לראות מה מצבך
• אני מתכוון להיות בבקרת משקל בשביל לראות אם הוא בנורמה
• ועוד

בבקרה פנימית אני מתכוון ל:

• להרגיש טוב עם עצמך,
  
• להרגיש טוב עם המשקל שלך עם המראה שלך
• האם יש הרגשה סמויה שמשהו לא תקין? ששווה לבדוק אותו?
• האם את/ה חש/ה הרגשת כבדות ?
• איך היכולת הגופנית שלך (לאו דווקא מכוון לכושר גופני או לסיבולת לב-ריאה)
• האם יש לך כאבי גב/ צוואר?
• האם יש לך כאבים אחרים (אפילו  קטנים ולא מוסברים)?
•  ועוד

אינני טוען כמובן שכל המדדים הפנימים והחיצונים צריכים להורות על בריאות מושלמת. כמובן שלא.
אינני גם סבור שאם משהו לא בסדר מיד צריך להבהל, להכנס לפאניקה וללכת לעשות "דיאטת רצח", פעילות במכון כושר.


להפך, אני ממש לא מאמין בשינויים מהירים. אני מאמין מאוד בשינויים קטנים. אני מאמין מאוד בגישת הצעדים הקטנים שמציעה שינויים קטנים לאורך זמן.
שינויים קטנים לאורך זמן יוצרים שינויים גדולים. למעשה שינויים קטנים ולא מאיימים עוזרים גם להתמודד עם דחיינות בעשיית דברים.

למשל:

• מתי ערכת בדיקת דם בזמן האחרון? אם עברה מעל שנה מהפעם האחרונה אולי תתקשר/י לקבוע היום תור לרופא המשפחה שיתן לך תורים?
  
• אם צריך לערוך דיאטת הרזיה או השמנה אולי תמצא/י לך דרך איטית ורגועה "לעשות" דיאטה?
• אם יש לך כאבי גב, בעיות יציבה, או בכלל אי נוחות כללית עם עצמך אולי תלך/י ללמוד שיטת אלכסנדר? 
• אם את/ה מתקשה להרדם בלילה אולי תתייעץ עם מומחים בנושא?
• (מצד שני אם את/ה היפוכונדר/ית אז לא לך מופנה פוסט זה)

יכולתי לרשום בקלות עוד מספר רב של הצעות מה כדאי לעשות במקרה זה או אחר. הרעיון הכללי שאני מעוניין להעביר בפוסט זה הוא שלא משנה כמה אנחנו מצטיינים בתחומים רבים בחיים שלנו, כדאי לנו להיות אחראים לבריאות שלנו: לקבל בקרה טובה על הבריאות שלנו ובמידת הצורך לפעול בצעדים קטנים בשביל לשפר אותה.

יש אנשים שרוב היום שלהם בנוי מדברים שהם מרגישים שהם לא אוהבים. עבודה, לימודים, משפחה וכד`...

אם זה המצב, או קרוב אליו הפוסט הזה מיועד בשבילך.

חשוב להקצות זמן לעשות דברים שאוהבים. בהתאם לגישת הצעדים הקטנים אני מציע שלפחות  פעם ביום, או פעם ביומים לקחת מספר דקות ולעשות בזמן הזה משהו שאוהבים.

אם אוהבים לכתוב, לכתוב כמה דקות
אם אוהבים לשיר, לשיר כמה דקות
אם אוהבים ללמוד דברים חדשים, ללמוד דברים חדשים כמה דקות
אם אוהבים לעשות מדיטציה לעשות מדיטציה
אם אוהבים לדבר עם חברים, לדברים עם חברים

נכון, זה לא מושלם. זה רק כמה דקות, וכאילו נשאלת השאלה מה הערך של הכמה דקות הללו לעשיית דברים שאוהבים. הרי מי שאוהב לכתוב לא יסיים לכתוב את הספר שלו בחמש דקות ביום.
נכון.. אבל יש לזה ערך רב. זה חלק מהמצויינות האישית לעשות מה שאנחנו אוהבים לעשות. יש לזה המון יתרונות שלא אכנס אליהם בפוסט זה.

מה שחשוב לי להזכיר בפוסט זה פשוט לעשות דברים עכשיו,  לעשות משהו שאוהבים. לא לוותר על עשיית הדברים האהובים עלינו.

ההשפעה של עשיית דברים שאוהבים על החיים שלנו, על הרווחה בחיים, ועל הדברים האחרים שעושים עשויה להיות עצומה.

לעשות 100% זוהי אחת הטעויות הנפוצות שאני נפגש בהם אצלי, אצל אנשים שאני עובד איתם ואצל הרבה מהאנשים הסובבים אותי.

המחשבה שצריך לעשות מאה אחוז או קרוב מאוד למאה אחוז היא מחשבה שעשויה להיות חיובית. יחד עם זאת מדובר במחשבה שעלולה להכשיל.

כמובן שיש דברים שכדאי שיעשו בקרוב למאה אחוז: למשל אם מטיסים חללית לחלל, כדאי מאוד שהחישובים יהיו קרובים למאה אחוז.

יחד עם זאת בהרבה דברים, החשיבה של לעשות דברים באופן מושלם, עלולה להכשיל. למשל: אילו הייתי רוצה לכתוב את הבלוג הזה במאה אחוז או קרוב אליו, יש להניח שהוא לא היה נכתב. אין לי יכולת/ רצון להשקיע את האנרגיות הדרושות לעבור על כל פסיק ונקודה, לשפר את הסגנון וכד`. מצד שני יש לי רצון לכתוב את הבלוג הזה. אז מה עדיף?

הרבה פעמים כשמנסים לעשות את המאה אחוז לא עושים כלום, כי קשה מאוד להתקרב למאה אחוז. במקביל, אם עושים, עושים מאוד לאט, שלעתים זה לא משתלם.

(אפשר לדבר על מאה אחוז מאמץ, אבל על זה אכתוב בפוסט אחר).

אני מציע לעשות דברים ברמה לא מושלמת. גם משום שכאשר מתחילים לעשות הדברים מתחיל להיעשות גם מישום שכאשר עושים אז לומדים איך לעשות (כך שנראה לעשות "באופן מושלם" נדע יותר איך עושםי את זה) וגם משום שאם יש טעות גסה, לרוב אפשר לתקן אותה. כלומר אפשר לשפר את העשייה שלנו "תוך כדי תנועה" (למשל כשאני כותב את הפוסט הזה אני אוכל לקרוא אותו אחכ, אחרי שהוא פורסם, ואז לשפר אותו).

לסיכום: לדעתי, בהרבה מאוד דברים  כדאי לוותר לחלוטין על המאה אחוז, כדאי לוותר על הדברים שיהיו מושלמים. כדאי לעשות דברים באופן לא מושלם. לפחות זה מעלה את הסיכוי שהדברים יעשו.

רובינו חיים חיים אינטנסיביים בצורה זו או אחרת.
לחלקנו יש דברים רבים לעשות. דברים שנדחים, דברים שהולכים ל"רשימת הדברים לעשות".
כמובן שלעתים זאת התגובה הרצויה: יש מטלה, מתייקים אותה באופן זה או אחר ועושים אותה מתי שזה מתאים.

יחד עם זאת, ישנן מטלות קצרות שכדאי לעשות עכשיו: אולי זה אי מייל שרוצים לענות לו, או טלפון שצריך "להחזיר", יתכן שמדובר במשהו קצר לכתוב.

לעתים, כשעושים מטלה כזאת מייד, היא לא נכנסת לרשימה ולא נשכחת. יש בכך עוצמה רבה וחסכון באנרגיות המופנות לתיוק הדברים שצריך לעשות. יש בכך חיסכון, לעתים מדובר בחיסכון קוגניטיבי משמעותי במשאבי הקשב.

לסיכום: לעתים, כדאי לשקול להגיב מיד, לעשות מיד מטלות חשובות ולא  לתייק את המטלות האלה ברשימות דברים שצריך לעשות בעתיד, התנהגות כזאת יכולה לעזור לדברים חשובים להיות מטופלים ועשויה לחסוך באנרגיה מיותרת.

אחד הדברים החשובים הוא לזכור ולא לשכוח ימי הולדת ותאריכים חשובים.

יש בכך עוצמה רבה  לציין אירועים חשובים של הסובבים אותנו ושלנו.

ביכולת להתייחס לאנשים הקרובים והרחוקים לנו, אני רואה כמצויינות אישית. העובדה שאני זוכר ימי הולדת מאפשר לי לחזק את הקשר עם הסובבים אותי, ולשמח אותם.

לפעמים מתגלה שאני היחידי שמציין את ימי ההולדת של אדם זה או אחר. יום הולדת שכמעט כל האחרים שכחו לציין אותו. השימחה שמתלווה לציון יום ההולדת או התאריך המיוחד הוא גדולה.

על מנת לצייין אירועים שחוזרים על עצמם מידי שנה (או לעתים מידי חודש) אני משתמש ביומן האינטרנטי של גוגל, Google Calander. היומן מאפשר מגוון אפשרויות פשוטות לזכור אירועים חשובים (עם אפשרות שימושית לתזכורת בדואר אלקטרוני ובדרכים נוספות).

אפשר כמובן להשתמש בכלים אחרים כגון מייקוסופט אאולוק. יחד עם זאת כשאני צריך לזכור דברים שחוזרים על עצמם, אני מעדיף להשתמש ביומן של גוגל מכיוון שהוא נגיש מכל מחשב והוא לא תלוי בתוכנות שקיימות על המחשב שלי.

מיומנות חשובה מאוד אשר כדאי לרכוש היא כתיבה עיוורת/ הקלדה עיוורת.

רוב האנשים שאני מציע להם לרכוש מיומנות זאת אומרים לי דברים מהסוג:
 * כן, אבל אני מדפיס מהר,
 * אני זוכר פחות או יותר איפה האותיות
 * וכד`

כל התשובות טובות אולם מניסיוני הן לא רלוונטיות. משאבי הקשב הנדרשים להקלדה עיוורת נמוכים באופן משמעותי ממשאבי הקשב הנדרשים להקלדה לא עיוורת.


כשיודעים להקליד באופן עיור אפשר להקשיב ולכתוב, מהירות ההקלדה היא הרבה יותר מהירה, אפשר לחשוב ולהעביר מהר וברור את המחשבות והרעיונות למעבד התמלילים.


להערכתי, אם מקדישים חצי שעה עד שעה ביום, אז אפשר ללמוד את להקליד באופן עיוור תוך שבוע עד שבועיים.

לכאורה זה נשמע הרבה זמן, כמעט ביזבוז זמן, אבל הרווח לאורך החיים שיכול להתקבל מלימוד זה הוא עצום.



מחיפוש קצר שערכתי בגוגל נדמה שיש הרבה אפשריות ללמוד הקלדה עיוורת בעברית

הקלדה עיוורת בסנופי
כתיבה עיוורת במומנט - זאת כנראה התוכנה הכי נוחה לשימוש
sense - lang

מיומנות ששווה ללמוד אותה.

אחד הכלים אשר יכולים לשפר באופן מעשי את העבודה בוורד הוא מפת מסמך.

מדובר בכלי שלפני ניסיוני רוב האנשים לא מכיר ו/או לא משתמש בו. נכון שלוקח זמן מסוים ללמוד אותו, אבל לדעתי זה ששווה ביותר להשקיע.

מטרה עיקרית
באופן כללי הוא מסדר את המסמך לפי ראשי פרקים, תת ראשי פרקים, תת תת ראשי פרקים...
אפשר לראות את ראשי הפרקים בצידי המסמך דבר שעוזר להתמצאות במסמך, ארגון המחשבה ועוד

איך מציגים אותו:
יש כמובן מספר צורות להגיע להצגת מפת מסמך.  הפשוטה ביותר:

וורד 2007
• הולכים לתצוגה
• מסמנים V ליד מפת מסמך
וורד 2003
• אכתוב במשך


איך יוצרים כותרות
גם כאן יש מגון דרכים:

הפשוטה ביותר היא
• לעמוד על השורה שאותה רוצים להפוך לכותרת
• ללחוץ על Shift וגם Alt ביד אחת וביד השניה ללחוץ על הלחצן אחד מהלחצנים שמזיזים את הסמן ימין או שמאל, פעם אחת או יותר
• הלחצנים ימין או שמאל קובעים איזה רמה של כותרת זאת הולכת להיות: כותרת ברמה אחת, כותרת ברמה שתים, כותרת ברמה שלוש...