סיכומים יגיעו בהמשך. בינתיים,  כפליט בחפיפה מתפוז בהווה וכסטארטאפיסט (אלק) בינלאומי גם בהווה וגם בעתיד להלן ההמלצות שלי המלוות בניחוח חריף של חו"ל.

אזרח איראני בטורונטו

הנושא האיראני לא עוזב את העמודים הראשיים של החדשות. הנושא הגרעיני מטריד את כל העולם ממש כפי שהוא מטריד אותנו הישראלים. בבלוג של הודר ובבלוגים שאליהם הוא מקשר ניתן להביט על המצב מזווית ראייה קצת שונה.

הפוליטיקה של הטכנולוגיה

לא, זה לא רק השם של ספר מעולה מאת יובל דרור אלא גם הנושא (בערך ) של הבלוג של שני פרופסורים מפרינסטון  שגיליתי בעת מסעות החיפוש שלי בנושא האינטרנט והממשל בסין.

חלון ליפן

יפן מסקרנת אותי. לא הייתי שם מעולם ואני אוהב לחטט בבלוגים בנושא וללמוד עליה עוד ועוד. זהו בלוג שמציג בכל יום תמונה מעניינת שצולמה ביפן.

עיצוב מוצר

אני אוהב דברים יפים ועיצוב המוצר הוא תחום שמעניין אותי מאוד. זהו בלוג בתחום שמתעדכן מידי יום על ידי מעצבת מוצר בשם גרייס בוניי.

יו איי (UI)

בלוג של הנריק אולסן בנושא ממשק משתמש. כתבות מצויינות והמלצות מעולות ותמונה ממוסגרת של נילסן שמעלה חיוך.

רן רימון חושב אחרת. הוא כותב שאיבדנו את הדרך. שמעכשיו, עולם הבלוגים עומד להפוך לפופוליסטי, רייטינגי, פרובוקטיבי ורדוד. כותב אחר מוטרד גם מהספאם העתידי שנובע מהמהלך. גם מתוכן זבל וגם מהצפות. וכל זאת בגלל מה? בגלל כמה שקלים שכותב בלוג יוכל להרוויח בעתיד על כתיבת פניניו הטקסטואלים.

בטורו, רן הגיע לנוסחא הבאה אשר לדעתו, בעקבות המהלך, תביא לעולם הבלוגים העתידי להראות כך:  תשלום מגיע מחשיפה.  קבלת יותר חשיפה לבלוג שלי תגיע מטריקים זולים ורדודים. החשיפה המוגדלת תביא ליותר הכנסות. אני בלוגר עשיר.

אסון? פעולה הרסנית?  פגיעה באיכות? שטויות!

בכל פעם שרעיון חדש ומהפכני ששובר מוסכמות צץ, ישנם כאלו שמצמידים לו קרניים ומכנים אותו בשמות גנאי. הסיבה היא הזעזוע הפנימי של ציפור הנפש שכאשר מתבקשת היא לנסות לעשות חיבור בין יצירת תוכן לכסף, היא משתעלת ומחכה שמישהו יבוא ויטפח לה על הגב. רן השתעל, בעודו מקבל כסף על כתיבת הטור הנ"ל שפורסם בדף הראשי של אתר גלובס. לא תשמעו אותי אומר שכתיבתו מונעת ממניעים מסחריים.

ב-4 השנים האחרונות אני צולל להנאתי בביצת הבלוגים הישראלית. בכל פעם שאני עולה לקחת אוויר, אני מגלה שלמרות מה שאני חושב עולם הבלוגים הישראלי לא התחיל אפילו להראות את הפוטנציאל האמיתי שלו. הפריצה האמיתית של עולם זה, שהוצת על ידי הצעירים הישראלים ונשלט על ידו, טרם החלה. אנשים מוכשרים, שרוצים לכתוב בכל מאודם לא גילו אותו עדיין. ואם כן, הם טרם הבינו מה לעזאזל יצא להם מכתיבת בלוג.

אלו שכן הבינו, מגדירים את כתיבתם האיכותית כניסוי לא מחייב. הם נאלצים להסתתר תחת מעטה קטיפתי מסתורי ומשאירים אותנו בפה פעור כאשר הם נוטשים את הבלוג שלהם כאשר....נמאס להם.

נכון, מכתיבת בלוג בישראל אי אפשר להתפרנס ולדעתי לא ניתן יהיה גם בעתיד הנראה לעין. אך, תשאלו את אלו שכבר עושים זאת בישראל באמצעות פלטפורמות חיצוניות האם הבלוג שלהם הוא זיבלי, מוטה פרסום ורדוד רק בגלל שבאחד מפינותיו יש פרסום קונטקסטואלי המותאם לתכני הבלוג שלהם? לדעתי ממש לא.

בלוגר, במהותו, מונע מתגמול. בבסיסו התגמול כיום מונע מהקוראים שלו. הם מתגמלים אותו בתגובות, בקישור מהבלוג שלהם ובמילה טובה מפעם לפעם. הם מתגמלים אותו גם בכך שהוא והם הופכים למעין קבוצה בילתי תלויה שמנהלת שיחה בנושא שהוא קבע.

הבלוגרים כבר היום מונעים עלי ידי רייטינג. אינני מכיר כאלו שלא עוברים כמה פעמים בדפי הסטטיסטיקות שלהם, סתם כדי לבדוק מה המצב, מי הגיע לביקור ומהיכן. בבסיסם הבלוגרים הם אנשי רשתות חברתיות. הם מפיצים את הקישור לבלוג שלהם בין חברים כדי שהם יבואו לקרוא אותם ולהגיב. עולם הרייטינג של הבלוגים רן, אינו שונה מעולם הרייטינג הטלוויזיוני. גם בו מצליחים אלו שקולעים לטעם של הרוב.

לדעתי, שיתוף הבלוגר ברווחים הנוצרים בבלוג שלו הוא מעשה טבעי גם לתפוז כאתר תוכן הגולשים הגדול בישראל וגם לבלוגרים עצמם. פעולה זו תביא בעתיד לכניסתם של בלוגרים איכותיים שלא רק שלא  ירדדו אלא יעצימו את התכנים ויעצימו את המהות של להיות בלוגר. אני בטוח, שבלוג ימשיך להיות יומן אישי ומקצועי גם אם תופיע בו פרסומת פרסומת שהבלוגר יוכל להרוויח ממנה.

כולם מוזמנים להצטרף, אבל מי שלא רוצה לא חייב. זה הבלוג שלו.