משיטוט קצר בבלוג אפשר לזהות ניצנים
של אובססיה כלפי שנות התשעים
יש לזה סיבה די טובה. לפחות בשבילי.
אם הייתם בהופעה הראשונה של ווסטלייף בארץ
מילמלתם "דני על הבוקר הלב שלי תופים"
לבשתם חולצת בטן וקוקיה ענקית על היד
השתתפתם בכיתה המעופפת או כדור פורח
הייתם בעליו של קלמר מתוחכם עם כפתורים
מסיבות כיתה וסלואו היו דבר מגניב ורומנטי
לפחות פעם אחת ענדתם בגאווה שרשרת חצי לב
רכשתם דיסקי אוספים גם אם חצי מהשירים לא הכרתם
או בקיצור, אם יצא לכם לחיות את שנות ה-90 לא
בחיתולים אז אתם יכולים להבין את הסיבה
לאובססיה "הקלה בלבד" שלי לשנים הקסומות האלו
בעצם, גם אם לא יצא לכם ממש להיות שם אתם
עדיין יכולים להבין את הסיבה. יותר נכון הסיבות.
התמימות
הצבעוניות
השמחה
הריקודים
המוזיקה
אולי רק בשבילי, אחרי הכל אני יכולה להסתכל
על מה שהרגשתי רק מנקודת המבט שלי
וזה היה כל כך יפה ופשוט, אולי זאת הילדות
אבל אני בטוחה שזה היה הרבה מעבר
זה מתחיל מהשירים שהיו אז יותר שמחים
תמימים קיטשים שכיף לשיר ולהעריץ
בשנות התשעים בלטו התמימות, כל אופנת הריקודים
הבויי בנדס כל הפופיות הקיטשית והרבה שמחה וצבעוניות
חוץ מבשירים אפשר לראות את ההבדל בטלויזיה
בסדרות, בערוצים - בעיקר ערוץ 6
שנות התשעים היו השנים הכי טובות של הערוץ
גם מבחינת הסדרות, גם מבחינת המנחים
וכמובן מבחינת השירים שהוא הביא לנו
חוץ מערוץ הילדים היו כמובן תוכניות נוסטלגיות
נוספות שחלקן משודרות בשידורים חוזרים עד היום
וכמובן, הדובדבן שבקצפת, אופנת הניינטיז.
חולצות בטן, אוברולים, טישרטס, פוטרים
של סריגמיש, קוקיות גדולות בתור צמיד,
כובע הפוך, בנדנה, גזרה גבוהה וג`ינס קצרצר
חבל שזה נעלם כי
זה היה כל כך טוב
זה היה פשוט שמח
הכל השתנה ולא לטובה
האופנה השירים הסדרות
אולי יום אחד זה עוד יחזור
אם כן, אני כאן מחכה 
)
){kind=link}