|
tur2
תוכן
| -26 במאי 2010, 14:53 | | במדור | משפחה |
|
אנחנו נוטים לכעוס כשהילדים שלנו משקרים. כשהילד נשבע שלא עשה משהו שאנחנו יודעים בוודאות שהוא עשה, אנחנו נורא מתרגזים וזה טבעי. חשוב לזכור שגילו של הילד הינו משתנה משמעותי וילדים מתחת לגיל 3 אינם משקרים בכוונה, ילדים בגיל הזה אינם מבינים את משמעות מעשיהם והם מתנסים בעיקר בתקשורת עם הסובבים והסביבה. ילדים מעל גיל 3 לעיתים ישקרו סביב סיפורים דמיוניים מאחר ובשלב זה ישנו קושי להפריד בין מציאות לדמיון. ילדים מעל גיל 6 כבר מבינים יותר את המשמעות של חוסר היושר ולעיתים ינסו לשקר סביב בדיקה של גבולות וחוקי מבוגרים. מדוע ילדים משקרים? לעיתים ילדים משקרים כדי להשיג בדמיון את מה שחסר להם במציאות לכן אם נטה אוזן קשובה נוכל ללמוד מהשקרים את מה שהילדים מתכוונים להסתיר ונוכל להבין את האמת על הפחדים, התקוות והשאיפות של ילד. בנוסף ייתכנו עוד מספר סיבות שעשויות לגרום לשקרים אצל ילדים: - ילדים יכולים לשקר כשציפיות ההורים מהם מאוד גבוהות.
- ילדים יכולים לשקר בנוגע לציונים כדי לרצות את הוריהם.
- כאשר קשה לילד להסביר מדוע התנהג באופן שהתנהג.
- ילדים שההליך החינוכי איתם אינו עקבי.
- ילדים שמנסים למשוך תשומת לב סביב נושא מסוים.
מתי עלינו כהורים לדאוג מהתנהגות שקרית של ילדנו? כאשר ילד שבנוסף לשקר סובל מבעיות התנהגותיות כמו: בעיות שינה, התנהגות מציקה הן כלפי עצמו והן כלפי הסביבה או ילד שאינו אוהב להשתתף בפעילויות חברתיות ושנמנע מקשרים חברתיים, ככל הנראה זקוק לבדיקה של דימויו העצמי ומצב רוחו על ידי איש מקצוע. מה עלינו כהורים לעשות על מנת למנוע שקרים אצל ילדים? כדי לחנך ליושר והגינות, עלינו להשלים עם העובדה שיש להקשיב לאמת המרה כמו שאנחנו מקשיבים לאמת הנעימה. ילד הגון לא משקר בנוגע לרגשותיו, בין אם הם חיוביים, שליליים או דו – ערכיים. מתגובותינו לרגשות שהוא מביע, לומד הילד להחליט אם היושר משתלם ואם ההגינות כדאית. דרך תגובת ההורה הילד יכול ללמוד לקח חשוב: "אני יכול לומר להוריי את האמת, הם מבינים אותי." אם אנו כשיטת חינוך נעניש ילד בגלל שאמר את האמת, הוא לומד לשקר כדי להגן על עצמו.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -2 במאי 2010, 7:40 | | במדור | משפחה |
|
רוב ההורים מאמינים שמתן ביקורת לילד על התנהגותו מחזקת ערכים רצויים ומחלישה את ההתנהגות הלא רצויה. על העקביות והאחידות של ההורים בבקרה על הילד יש השפעה מכרעת ולכן כדאי שהם יערכו תיאום ציפיות ביניהם. אחד המכשולים בדרך הוא - כיצד לבקר בלי להרוס? הרי הנטייה הטבעית שלנו היא לכעוס כשהילד נכשל, נופל או אינו מתנהג כמצופה. כשילדינו מאכזבים אותנו אנו דואגים היטב לשקף לילד את הרגשות השליליים שאנו חשים מתוך אמונה ש"אינו יחזור על המעשה שנית". למדתי ממחקרים רבים ומניסיוני הטיפולי שהביקורת והעלבון אינם מסייעים לתהליך החינוך והקניית הערכים של הילד, אלא עושים את ההפך הגמור. ביקורת גורמת לילד להיפגע, לכעוס ולהתכנס בעצמו ועשויה לעיתים להביא לכך שהילד לא יראה בהוריו דמויות לחיקוי ולא תהיה לו מוטיבציה פנימית ללמידת הערכים שרצינו להקנות. כשהילד מאכזב אותנו במידה זו או אחרת, הנקודה המרכזית שעליה רצוי להישען היא התוצאה של ההתנהגות, ממנה יבין הילד שהוא טעה. התפקיד שלנו כהורים במקרה כזה הוא לשהות עם הילד באכזבה, בתסכול, בכאב או בצער. הביקורת הבונה נושאת פרופיל של תקיפות ללא אובדן שליטה של המבוגר, אמירות כמו: "פגעת בחברך מאוד", "אני מבינה שהתאכזבת מאוד ולכן אתה כועס", עדיפות תמיד על השפלה ועלבון של הילד. המסרים של ביקורת בונה הם שאנחנו לא מקבלים את ההתנהגות אך מוכנים להבין מה בעצם עומד מאחוריה ואם יש בעיה נכון וחשוב לשוחח עם הילד.
ביקורת שבבסיסה עומד חיפוש אחר אשמים, טיפשים, עצלנים, לא אחראיים או איומים כאלה ואחרים שמטרתם להטיל אימה על הילד, לעולם לא יניבו תוצאות חיוביות, לא בטווח הקצר ובוודאי שלא בטווח הארוך. יתרה מזאת, הילד עשוי להפנים את תדמיתו השלילית ובכך לקבע את ההתנהגויות שרצינו למנוע. ביקורת בונה ניתנת מתוך ביטוי תחושה רגשית של אהבת ההורים ונשענת על אמון בילד ועל בניית חלופות התנהגותיות חיוביות משותפות בין ההורה לילד, כמו כן כדאי לפנות לכל אירוע לגופו ולא להתייחס להתנהגות כזו או אחרת כעל דרך התנהגותו הכללית של הילד. מדוע חשובה הדרך בה אנו כהורים מבקרים את ילדינו? חשוב להיות מודעים לכך שהילדים מעניקים פירושים משלהם לבקרה ושיפוט של ההורים. פירושים אלה עשויים להיות מוטעים ולזרוע בדימוי העצמי תבניות שגויות ומעוותות לגבי תפיסת האני שלהם. בנוסף, הבקרה על הילד מעניקה לו את החלק המשמעותי בפאזל המבאר לו כיצד תופס אותו עולם המבוגרים, לאיזה התנהגות מצפים ממנו, ממה מרוצים ממנו ומה עליו לשפר. לסיכום הילדים צריכים ללמוד מאתנו ההורים כיצד להבחין בין מקרים בלתי נעימים, מטרידים ומכעיסים לבין מקרים בעלי אופי אסוני ומאורעות טרגיים ולכן, ביקורת על כדור שאבד, על שוקו שנשפך או על משחק שנשבר צריכה להיות מדודה ואחראית על מנת שלא ייגרם נזק לילד.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -12 באפריל 2010, 18:09 | | במדור | משפחה |
|
מהי אחריות? אחריות שומרת על חירותו של האדם להחליט בכל רגע נתון מה יהיו צעדיו ולכן מקרינה היא לכל תחומי החיים. אבני היסוד של האחריות מכילים בתוכם את הוקרת החיים וראיית האחר, כבוד החיים, חופש וחרות. לימוד אחריות בתקופה המתירנית בה אנו חיים, בה הכל אפשרי וזמין, ילדינו חשופים לאין ספור התנהגויות ותובנות בעלות גוון סיכוני כזה או אחר, ישנה חשיבות רבה לפתח אחריות אצל הילד כבר בגיל צעיר. אחריות כמו כל ערך, עדיף ללמד לאורך זמן מאשר בבת-אחת. הורים אינם יכולים לכפות על ילדיהם להיות אחראים, מאחר שתהליך הצמיחה הוא מבפנים והוא נבנה לאורך זמן מערכים הנספגים בבית ובחברה, ערכים שליליים שהילד לומד במהלך השנים עשויים להיות הרסניים הן לילד והן לסביבה. כיצד ניתן לפתח את מידת אחריות בקרב ילדים? כדאי לנו כהורים לפתח גישה הכוללת נכונות להרשות לילד להיפתח לרגשותיו ולהדגים לו דרכים מקובלות לטפל בהן וכמו שכתבתי כבר בפוסטים הקודמים, אנו ההורים מהווים מודל משמעותי בהתנהגות הבוגרת של ילדינו ולכן נוכל לפתח את האחריות רק כאשר אנו מתנהגים בדרך זו, לדוגמא הבטחות שאנו מבטיחים לילדנו חובה עלינו לבצע, כמו שעת איסוף הילדים מהגנים והחוגים ועוד אין ספור אירועים קטנים ביומיום המפזרים אור על מידת אחריותנו כבוגרים.
החינוך לאחריות יכול להתחיל כבר בגיל מוקדם בחיי הילד, אם נותנים לילד זכות הבעת דעה ובמקרים מסוימים גם זכות בחירה בעניינים הנוגעים לו ובלבד, שאינם פוגעים בבריאותו ובשלומו. לדוגמא: ניתן לשאול תינוק בן שנתיים האם הוא רוצה לאכול את כל המנה או רק מחציתה וילד גדול יותר יכול לבחור האם ילבש את החולצה הזאת או האחרת או האם ישחק בכדור או במשחק קופסא בזמן מסוים וככל שהילד גדל אנו נפתח את אפשרויות ההחלטה והבחירה בהתאם. מה השגנו? באופן זה, הילד לומד כי הוא עצמו אחראי במידה מסוימת לעניינים הקשורים אליו, הוא אינו רק "צייתן" לפקודות שמונחתות מההורים, אלא שותף פעיל להחלטות המשפיעות על חייו. המסר שצריך לעבור מההורים: "אנו מספקים לך את כל מה שאתה צריך... והבחירה נתונה בידך".
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -16 במרץ 2010, 15:12 | | במדור | משפחה |
|
תיאוריות אישיות רבות הבנויות על צרכים רואות בצורך להשתייכות ולאהבה צורך משמעותי ביותר עבור התפתחותו של האדם. בעצם, מאז ינקותנו סופקו כל הצרכים שלנו בידי אנשים ובעיקר בידי האם. לימוד ההתחברות עם האחר הוטבע חזק באופיו של הילד וגם בהמשך קיבל חיזוקים לכך מאחר ורוב מילוי המשימות אפשרי ויעיל יותר בעזרת אחרים. אין ספק, שלקבוצת בני הגיל תפקידים מרכזים בחיי הילד, הם מספקים תחושת השתייכות בנוסף למעגל ההשתייכות המשפחתי. הילד מקבל בעזרתם תמיכה והתנסויות חברתיות כמו שאינן באות לידי ביטוי עם מבוגרים (ומכאן חשיבותן) התנסויות כמו: תחרות, עזרה בגובה עיניים ודרכי התמודדות כאן ועכשיו, החברה מספקת מודל להשוואה ביני לבין הקבוצה וראי חברתי אפקטיבי "כיצד אני נתפס בעיני האחרים?". חברויות בין ילדים מתבססות בעיקר על תחומי עניין ועשייה משותפים, תמיכה ושמירה על זהירות שלא נפגע אחד בשני. אפשר לחלק את הילדים להם חסרה מיומנות חברתית למס' קבוצות: • קבוצה של ילדים חסרי חיוניות ואנרגיה קיומית, חלשים פיזית, אדישים, שאינם מודעים ואינם מנצלים את הכישורים שהתברכו בהם, פחות מקדישים תשומת לב למראה שלהם, חסרי עניין באנשים ובסביבה. • קבוצה של ילדים שהטמפרמנט שלהם אינו מעוניין בחברים. הם ילדים שקטים ואינדוודואליסטים, בד"כ נוטים לגלות עניין בנושאים לא חברתיים כמו אמנות, מוזיקה ומדע ואין להם תחושת חוסר ו/או עניין בחברים. • ילדים שמנסים להתבלט בדרך שלילית בניסיון לקבל תשומת לב. התבלטות זו עשויה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות קולנית, מתפארת, מפריעה, מצחיקה, מפחידה וכדומה. האפקט של התנהגות זו הוא הטלת סוג של אי וודאות ואף אימה בקרב הילדים בסביבה. • ילדים שההתפתחות שלהם בעייתית ושהבעייתיות הזו גורמת להם לקושי בתגובות כשהם נדרשים להגיב,להבין, ולהתנהל בחיים באופן שוטף. כיצד ניתן לעזור לילד שחסרה לו המיומנות החברתית? בכל הקבוצות שהוזכרו לעיל יש להבין שכעס או הטפת מוסר על הילד אינם משרתים את המטרה ובבואנו לעזור לילד ננסה לבדוק תחילה לאיזה קבוצה מתוך החלוקה הנ"ל הילד שייך. ההתערבות צריכה להיות זהירה ועליה לטפל בהתנהגות הספציפית שמביאה את הילד לדחייה זו, חלילה ע"י החלשת העצמי של הילד באמירות פוגעות. מטרתנו כהורים היא לבודד את המרכיבים הבעייתיים ולנסות לשקף ולשפר אותם. אין ספק שאנחנו כהורים משמשים עבור הילד מודל והורים חברותיים יותר משמשים מודל חיובי עבור הילד. נכון לחשוב עם הילד על פרשנויות רבות לסיטואציות חברתיות במטרה לפתח מנגנון חסין יותר בהתמודדות עם פגיעה ולהעלות דרכי תגובה אלטרנטיביות ממה שנהג להגיב עד כה. לסיכום, חברויות ודינאמיקה בין חברים משתנות לעיתים קרובות לכיוונים שונים, לחיוב ולשלילה, לטוב ולרע ולכן, אל לנו להסיק מייד כי אם הילד דחוי או מקובל בהווה מבחינה חברתית אזי כך יהיה לעד. אי לכך, מומלץ להיות עם "יד על הדופק" ולשים לב למצבים השונים באופן שוטף, גם כשילדינו דחויים וגם כשילדינו מקובלים ולסייע בהתאם מאחר שלחוויה החברתית של הילד ישנה משמעות רבה להתפתחותו העתידית.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -7 במרץ 2010, 16:34 | | במדור | משפחה |
|
קל ונוח לנו להרגיש שאנו שולחים את ילדינו בכל יום ובכל גיל עם "מזוודה" פנימית המצוידת בביטחון עצמי כך שלכל אפיזודה כזו או אחרת (חברתית, לימודית, וכדו) יהיה מגוון רחב של מערכות פנימיות שיאפשרו לו להתמודד בעוצמה מולם. כולנו רוצים ביטחון עצמי לנו ולאנשים הקרובים והחשובים לנו ביותר, אך למרות רצוננו לא תמיד אנו מצליחים לגרום לילדינו לשפר את הביטחון העצמי. מהו ביטחון עצמי בביטחון עצמי יש את סה"כ החוויות החיוביות (חיצוניות ופנימיות) בהשוואה לאחרים בני גילו. בתוך הביטחון נכללים המשתנים החיצוניים, התכונות הפנימיות, החוזקות של האדם וההכרה שהם קיימים בו בהשוואה לנקודות החולשה שלו. סה"כ מאפייני האדם מחולקים לחלקים רבים שחלקם נתפסים טובים/רעים מחזקים/מחלישים, כאשר סה"כ המאפיינים החיוביים של האדם יעלו באופן משמעותי על המאפיינים השלילים אנו נקבל עצמי עם נוכחות של ביטחון גבוה יותר. כיצד לעודד את הילד במטרה לפתח אצלו ביטחון עצמי? בשנות החיים הראשונות של הילד האמא הינה מרכיב משמעותי ביצירת בטחון ובמידה והאמא רגועה וקשובה לצרכי התינוק – העולם נחווה כטוב ובטוח וכפועל יוצא גם הביטחון העצמי מתחזק והתינוק מרגיש במיטבו. כדאי לפתח את תחושת המסוגלות והעצמאות של הילד באופן הדרגתי גם אם לעיתים זה פחות נוח לנו ההורים להתווכח איתם, לנקות אחריהם, ולסדר את כל האפקטים שנוצרו כתוצאה מיוזמת המשחקים והתעלולים שהילד ניסה להציב בפני העצמי שלו. חשוב להדגיש שמעבר לכל דבר התחושה של הילד היא הקובעת ולכן אחת ממטרות העל שלנו היא לפתח תחושת עצמי חיובי יש לעודד את הילד ולגרום לו להבין שהוא טוב, שהוא שווה ויכול להצליח. ביטחון עצמי אינו חד פעמי – והוא נבנה על רצף החיים ולכן הילד בכל פעם מחדש נמצא בבחינה לגבי רמת הביטחון העצמי שלו. מגוון המאפיינים האישיותיים הקיימים רב ביותר ומתוקף זה עשויה להשתנות אצל אותו האדם עוצמת הביטחון ברבדים ובחלקים השונים. עודדו הצלחות באופן יזום כאשר הילדים קטנים עדיין, הצבת אתגר שבסופו הילד יחווה חווית הצלחה. כדאי ונכון לבדוק את הציפיות של הילד מעצמו ולנסות לעזור לו להגיע אליהן, בדרך זו נפתח בחוויה הפנימית יכולת עמידה מול מטרות וחוויית הצלחה בהשגתן. ביקורת תפקידה להחליש את מנגנון הביטחון האישי ולכן הערות צריכות להיות באופן עניני ולדבר על האירוע עצמו ולא על המאפיינים האישיותיים של הילד. רצוי לעזור לילד לפתח רפרטואר של משפטים מחזקים שבזמן שיזדקק להם יימצאו בהישג ידו כמו: "זה קשה אבל אני מסוגל", "פעם כבר התמודדתי והצלחתי אז גם עכשיו אצליח", "יש אנשים רבים שאוהבים אותי" "אני נבון ולכן אמצא פתרון להתמודדות". החשוב מכל הוא: האמינו בכוחם הפנימי של ילדיכם להגיע לפסגות, ילדים רגישים לאמינות המסר שאנו מעבירים להם ולכן ככל שנאמין בהם באמת הם יפנימו ויאמינו בעצמם.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -18 בפברואר 2010, 12:02 | | במדור | משפחה |
|
אין ספק שיכולתנו כהורים לנהל תקשורת איכותית עם ילדינו הינה אחת מאבני היסוד שלנו בדרך לחינוך ילדינו. הרי כל הורה בשלב מסוים רושם את ילדו לגן או למסגרת שאליה הילד מגיע בבוקר ואנו כהורים פוגשים אותו בחזרה רק לאחר כמה שעות במקרה הטוב ולעיתים גם לאחר 8-9 שעות. ישנם ילדים שאכן יפגשו את ההורים ויספרו להם בפרטי פרטים מה היה? עם מי שיחקו? מה אכלו? איזה פעילות הייתה וכו'... וישנם ילדים שההורים בהתלהבות רבה ישאלו איך היה? ולא אחת נענים במילה אחת המתמצתת את כל השעות הרבות....כיף! הרי ברור לכולנו שבתוך האינטראקציה החברתית מתרחשים לא מעט דברים טובים וטובים פחות ואנו כהורים מעוניינים להיות שותפים בחוויותיו של הילד. הרי ההורה אינו יכול לוותר על תקשורת עם הילד גם אם הילד אינו משתף במיוחד ועלינו כהורים מוטלת האחריות להתעקש על הקשר עם הילד, ובעצם, הדרך היחידה להגיע ולחוות את חוויותיו הינה דרך תקשורת מדוע יש ילדים שאינם משתפים אותנו? לעיתים ילדים מחקים אותנו ההורים בכך שאין אנו משתפים בחוויות שלנו אותם ובכלל זה גם את בני הבית והרי כידוע התנהגויות ברוב המקרים נרכשות ולכן כדאי שנברר את המודל הקיים בבית עד כמה הוא משתף, מתייעץ, ומדבר ובדרך זו מעביר מודל מסוים אל הילד. לעיתים בלי להרגיש אנחנו "חוקרים" מידי ועצם החקירה מעבירה לילד תחושה של איום על עצמאותו וגם אולי התערבות מוגזמת ואמוציונאלית שהילד חושש שאנו גם נאיים על עצמאותו וגם ייתכן ולא נוכל לעמוד איתנים מול החוויות שחווה ולכן לדעת הילד "עדיף לא לשתף אותם" ישנם מצבים שההורים משדרים מסר קבוע של ביקורת ושיפוט מה שעשוי לפתח מידה מסוימת של איום עבור הילד. חששות מתגובת כעס של ההורה שמעוררים פחד רב אצל הילד . לא כל הילדים מאוד וורבליים וישנם כאלו שהתקשו לנסח את החוויות והרגשות במילים ויביעו זאת בדרך התנהגותית. איך כדאי לפתח את התקשורת בין הורה לילד? אני ממליצה שההורה בעצמו יספר לילד מה עבר עליו במשך היום גם ברמת הרגש וגם ברמת העשייה, בד"כ ילד שחווה הורה משתף בשלב כלשהו יתחיל גם לאמץ שיטה זו. דיאלוג יעיל מתייחס למה שמרגיש המבוגר וגם למה שמרגיש הילד, חשוב לשתף את הילד גם בהרגשה שלנו כהורים ותמיד להשאיר מקום לגמישות ויצירתיות בתפיסת אותו ארוע. כאשר הילד מספר לנו מה היה היום לא תמיד אנו צריכים להביע את דעתנו לעיתים הקשבה זה מה שהילד זקוק לו ופחות פרשנות, הטפה, מוסר וביקורת. כדאי לתת לילד להבין כמה ההורה מעוניין להיות איתו ולעזור לו ומומלץ לשאול את הילד איזה או האם צריך עזרה כלשהי ממנו? נכון "לשקף" לילד את תחושתו ולחזור על דבריו לדוג: "מתוך הדברים שסיפרת לי אני מבין/ה שאתה מאוד כועס,פגוע,......וכו'" לנסות לנסח מחדש את הרגש. (אפשר גם לשתף את הילד בחוויה שהייתה לנו ההורים שגם הרגשנו את אותו הרגש ולנסות ולדבר קצת על ההרגשה הלא נעימה). חשוב לזכור שברוב המקרים הילד זקוק להקשבה יותר מפעולת חילוץ כזו או אחרת של ההורה.
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -4 בפברואר 2010, 1:48 | | במדור | משפחה |
|
כמה חופש, כיף והנאות יש לנו כשחושבים על סוף שבוע שמתקרב וסוף סוף נוכל לבלות, לנוח לכייף, ולהירגע מהמרוץ המטורף של השבוע, כבר לקראת חמישי חשים את בואו ומתמלאים בציפייה ליום הבא.....שישי, טיולים, קפה, ים וכל מה שעבורנו מסמל חופש מושלם.... בשלב מסויים ממצים ומחליטים להרחיב את המשפחה.......והופ עוברים מזוג בלי לזוג עם , לא רק עם ילדים אלא גם עם הרבה שינויים שאולי על חלקם ידענו וחלקם פחות.
המעבר מזוגיות להורות מהווה את אחת מנקודות המפנה המשמעותית בתוך חיי הזוג והיא חלק חשוב מהתפתחות הזוגיות היא בעצם מעניקה משמעות נוספת אך בד בבד מכניסה למשולם הזוגי מערכת של לחצים חדשים ועשויה לגרום למשברים עמוקים זמניים או קבועים באותו מוסד נישואין.
המעבר להורות תומן בחובו יתרונות רבים אך אל לנו להתעלם מחלקים פחות נוחים עקב שינויים רבים בכל תחומי הזוגיות והחיים.
העומס הפיזי והנפשי הכרוך בגידול הזעטו`ט`ים מעוררים לא אחת חיכוכים סביב חלוקת תפקידים, תפיסת תפקיד ההורים, אחריות עד כמה ולמי שייכת, וסדר עדיפויות חדש לחיים.
אלה דורשים התייחסות מיוחדת כדי למנוע משברים זוגיים, לעיתים העומס משנה את תנאי החופש ואת סדר העדיפויות לאין היכר וטיפוח הזוגיות והקשר בין בני הזוג הופך זניח ואינו מקבל זמן בלו"ז היומי.
הגידול של הילד, הלחץ של העבודה, תשלומי החובות, מטלות הבית כל אלה תופסים חלק גדול משעות היום וכשמגיעים סוף סוף לזמן הזוגיות כל מה שרואים זה את הרצון להיות לבד…..כי מי יודע באיזה שעה הזעטו`ט יתעורר כי נפל המוצץ, כי הוא רעב, לא מרגיש טוב, גזים…….ועד מגוון רחב של סיבות טובות לשבירת שעות השינה.
כשם שאנו מארגנים לילד את סדר יומו באופן רציף כך ישנה חשיבות לסדר וארגון גם בזוגיות לחלוקת תפקידים ומטלות לזמן איכות וטיפוח זוגיות, אחרת עשויה להיווצר חומה שהולכת ומתעבה ככל שהזמן עובר.
ישנם מצבים שאת רוב התקשורת היומיומית ביניהם מנהלים סביב גידול הילדים המשותפים והתקשורת הזוגית הולכת ופוחתת.
שמירה על אינטימיות בין בני זוג אין ספק שדורשת מאמץ והשקעה וישנם תקופות שמאוד לא פשוט לוגיסטית להשקיע בו זמנית גם בגידול התינוק וגם בזוגיות וכאשר בני זוג מזהים את המרחק שנוצר ביניהם כבר הפער לא פשוט לגישור.
לכן …..כדאי להבין שתינוקות וילדים מאושרים צריכים קודם כל הורים מאושרים אשר יוכלו להוות עבורם משענת יציבה ומודל לחיי זוגיות ושיתוף אינטימי.
כיצד ניתן לשמור על זוגיות טובה כשנולד תינוק?
רצוי שבני הזוג יתאמו ביניהם את הציפיות לגבי גידול התינוק.
רצוי לדבר על החוזה הבלתי פורמלי שהיה כל עוד היינו זוג ללא ילדים ומה שנכון וכדאי שיהיה מהזמן שהפכנו להיות הורים.
כדאי להבין שלתינוקות לא קורה דבר במידה ומקבלים למס` שעות עזרה מהמשפחה המורחבת או מבייביסיטר בתשלום במטרה לפנות אותכם מעט לעצמכם כזוג.
במידה ויש תחושה של מצוקה ריגשית לאורך זמן בלבול ולחץ כתוצאה מהמטלות הרבות נכון וכדאי להיוועץ באיש מקצוע.
תגיות בבלוגיה:
זוגיות, הורות, נישואין, משברים, סדר עדיפות, לו"ז, בני זוג, לחצים, עבודה, מטלות, תפקידים, ילדים, תקשורת, אינטימיות, לידה, משפחה,
|
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -3 בפברואר 2010, 15:15 | | במדור | כללי |
|
כמה פעמים אנו נתקלים במצבים בהם הילדים מגיבים לנו בדיוק בזמן הפחות מתאים לנו כמו בסופר, או כשאנחנו באים להחזיר אותם מביקור אצל חבר בהתנהגות תוקפנית ומתנגדת ואנחנו כהורים עומדים שם אובדי עצות מה לעשות ואיך לנהוג באותם דקות, מה נכון ומה לא נכון, הרי ילדים אינם תבניות שבלוניות שלכולם נוכל להגיב באותה הדרך ולקבל את אותן תוצאות לכן לפני שאנחנו מגיבים, רצוי שנדע מעט על ההתנהגות ואיך להתמודד עימה.
ישנם 2 צירים מרכזיים המסבירים תוקפנות אצל ילדים:
ציר ראשון מדבר על כך שתוקפנות נלמדת כתוצאה מיחסים עם הסביבה שמגיבה ומתנהלת בתוקפנות.
ציר שני מדבר על תוקפנות כהתנהגות מולדת אצל כל אדם כאשר העוצמה שונה מאדם לאדם.
מה הילד אומר לנו בהתנהגות הזאת?
לעיתים התוקפנות בעיקרה היא ביטוי של כעס וצורך של הילד להרוס ולפגוע צריך לבדוק האם התוקפנות הינה חלק בלתי נפרד מהתנהגות הילד, האם הילד עוד בהיותו תינוק היו ניצוצות של התנהגות תוקפנית או מדובר בילד שבתקופה האחרונה ייתכן ומבטא את כעסיו ובעצם התנהגותו מנסה לאמר לנו משהו שאינו מבטא במילים.
בשני המקרים, דרך התגובה של הסביבה מהווה מרכיב חשוב רצוי לעמוד מול הילד, לא להיבהל ולהתקפל מצד אחד ולא ל"הגיב כמוהו" מצד שני במטרה להחליש את עוצמת ההתנהגות באותה אפיזודה. אלא לנסות להבין מה הוא בעצם צריך וכיצד כמבוגרים נוכל לספק לו את אותו צורך.
לעיתים כחלק מההתפתחות ותהליך ההיפרדות מהאם הילד עשוי להגיב בתוקפנות לסרב לשתף פעולה בדיוק כשממהרים להגיע למקום כלשהו. בתגובה נוקשה מידי של ההורים אנו עשויים לחזק את ההתנהגות התוקפנית בכך שנגיב בתוקפנות כלפי הסירוב של הילד וכך ניצור מעגל שקשה יהיה לצאת ממנו.
אין ספק שהאווירה המשפחתית בבית בהחלט עשויה להשפיע על התנהגות הילד. פרופיל הורי המבטא כעס תוקפנות ומאבקי כוח ייתן את תוצאותיו בהתנהגות הילד.
רצוי להימנע מדרך זו בחינוך הילדים לטובת ערוצי חינוך רגועים ומקבלים יותר ובניסיון אמיתי להבין את צרכי הילד והחלקים הנוספים עימם הילד מתמודד שקרוב לוודאי משפיעים גם כן על התנהגותו.
כידוע ישנם תקופות בהם המשפחה כמערכת חווה מתחים מסוימים העשויים גם כן להשפיע על התנהגותו. לדוגמא גירושי הורים המלווים בכעסים רבים, מחלה של אחד מבני המשפחה, לידת אח שקשה לילד לקבל יתכן ותופיע התנהגות תוקפנית כביטוי לקושי שאינו מובע במילים.
בנוסף, ילדים המרגישים חסרי ביטחון וחסרי מיומנויות חברתיות רמת התסכול שלהם בחוויית היום-יום גדלה וכדי לעטוף את החוויה במרקם קשיח הם מפתחים התנהגות תוקפנית וזאת כדי לא להצטייר כחלש וחסר אונים אל מול הקבוצה החברתית שלו.
איך אפשר להפחית את ההתנהגות התוקפנית של הילד?
כאמור, לסביבה המשפחתית ישנה השפעה על הפחתת ההתנהגות הנרכשת של הילד, במידה והילד מזהה כדרך התמודדות של ההורה הבוגר התנהגות תוקפנית חסרת סבלנות ונוקשה הוא יאמץ לעצמו דרכים דומות כאשר ייתקל בקושי ריגשי הדורש התמודדות.
יופי של תגובה מהי?
מאחר שהתנהגות תוקפנית אצל הילד שלנו עשוייה לעורר אצל המבוגר רגשות מעורבים של כעס, תסכול וחרדה יש לנסות להימנע מתגובה אל הילד דרך החלקים הללו של הרגשות ולנסות להגיב
באיפוק וסבלנות שאינה מערבת לחץ . חשוב לנסות ולהבין מה מסתתר מעבר להתנהגות ולטפל בגורם ולא בסימפטום.
מתי כדאי לגשת לייעוץ מקצועי?
כאשר אנו מזהים שעוצמת התוקפנות של הילד אינה מתמתנת, כאשר אנו מזהים שהתוקפנות הוחלפה מהתנהגות מסוימת להתנהגות אחרת אך עדיין ניכר כי עוצמתה אינה פחתה.
כאשר הסביבה נפגעת בצורה כזו או אחרת מהתנהגות הילד או כאשר הילד חווה דחייה סביבתית חברתית אשר המחירים שהוא משלם בעבורה פוגעים בהתנהלות השוטפת שלו בחיי היום-יום.
ובמידה וההורים אינם מוצאים את היכולת לפענח את הצופן אל רגשותיו של הילד.
|
תגיות בבלוגיה:
משפחה, ילדים, הורים, תוקפנות, התנהגות, כעס, ייעוץ מקצועי, דריי ניטס, סיגל סמוכה, סביבה, drynites,
|
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -18 בינואר 2010, 11:31 | | במדור | משפחה |
|
השליטה בסוגרים היא שלב משמעותי בתהליכים ההתפתחותיים של הילד, היא משקפת את ההתנהגות הנורמטיבית לדרישות והציפיות החברתיות וכמו כן, היא מהווה מרכיב משמעותי בתחושת העצמאות של הילד.
התופעה מוגדרת כהטלת שתן לא רצונית ביום או בלילה לפחות פעמיים בחודש בקרב ילדים בגיל 5-6 ואחת לחודש בגילאים בוגרים יותר.
את ההרטבה ניתן לחלק ל- 2 קבוצות:
הרטבת ראשונית – מדובר בילדים שאינם הגיעו בכלל לשליטה עצמית.
הרטבה משנית – מדובר בילדים שבעבר הייתה להם שליטה לפחות למשך שנה.
במקרים של הרטבת לילה משנית יש לבדוק את הגורם למתח או הגורם למשבר שהילד מצוי בו ולקבל ייעוץ בהתאם.
הגמילה והחינוך לניקיון מתבצע במספר שלבים אשר קשורה להתפתחות ולבשלות מערכת העצבים של הילד.
בערך בין גיל שנה לגיל שלוש וחצי לומד הילד לשלוט על הטלת צואה, לאחר מכן על הטלת שתן ביום ולבסוף גם על אי הטלת שתן במהלך השינה בלילה.
ממצאים מחקריים מראים שבנים מרטיבים יותר מבנות וייתכן שמאחר ובסיס ההבשלה של הבנים מאוחר יותר, רמת תוקפנות גבוהה יותר, ולעיתים פחות מקבלים את סמכות האם בגלל הבדלי מיגדר.
לאחר שנשללו סיבות פיזיולוגיות יש לבדוק את הסיבות הריגשיות והנסיבות בהן הופנמו ההרגלים של חינוך לניקיון אצל הילד.
כ- 80% מהמקרים שמגיעים לייעוץ מקצועי בנושא הרטבת לילה משתיכים לקבוצות של הרטבה ראשונית.
מחקרים רבים שנעשו מדגישים את המרכיב המשפחתי – גנטי כלומר סיכוייו של ילד לסבול מתופעה זו גדולים יותר, במידה ולאחד ההורים גם הייתה תופעה זו בילדותם.
ילדים שסובלים מתופעת "ההרטבה" מבוישים ולעיתים סובלים ברמה החברתית, אם כן הטיפול דורש התגייסות ועזרה לילד וכמובן למשפחתו התומכת ומהווה בהכרח "במה מרכזית" למערכת היחסים שלהם עם הילד, הטיפול אינו יכול להסתכם בהכחדת התופעה אלא, בשילוב עם קבלה אמפטית ו"קלילה" אשר מצד אחד נותנת פיתרון במטרה להגן על ניקיון ותחושת נינוחות של הילד בעת הטלת השתן (ניתן ונכון להשתמש בתחתוני ספיגה המיועדים לשנת לילה ולשדר לילד שאין זה סוף העולם וגם אנשים מבוגרים לעיתים בתקופות מסוימות בחייהם משתמשים בחיתולים על מנת להקל על תחושת האי נעימות) ומצד שני, שיקום הערך העצמי והמשפחתי הן של ההורים ובפרט של הילד.
כחלק מהטיפול בילד יש להוריד את המתח במשפחה הרי כידוע רוב הילדים אינם מגיעים ל"חופתם" בעודם מרטיבים בלילה, כדאי לתדרך את ההורים ביצירת קבלה ומניעת אשמה ובושה מהילד.
תוכנית טיפול התנהגותית במקרים רבים מוכיחה את עצמה, בכל מקרה רצוי ללוות את הטיפולים בייעוץ פרטני ו/או משפחתי במטרה לפצח את ה"קוד" שמסתתר מאחורי הסימפטום של ההרטבה במידה ונשללו ממצאים פיזיולוגיים.
|
תגיות בבלוגיה:
הורים, הרטבת לילה, ילדים, סיגל סמוכה, ייעוץ, דריי ניטס, לילה, מחקרים, משפחה, טיפול,
|
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -6 בינואר 2010, 13:16 | | במדור | משפחה |
|
כל-כך ציפינו והנה סוף סוף הגיע העת ואנחנו מוצאים את עצמנו עם תינוק חדש, חוזרים הביתה לאחר החוויה של הלידה לא מספיקות לקלוט מה קורה והמציאות טופחת לנו בפנים צריכים להתמודד אם תינוק הזקוק לנו כמעט 100% מהזמן, ועוד ילד או שניים זעטוטים שצריכים אותנו לפחות כמו עד לפני הלידה עם לא יותר.
איך נוכל להתמודד עם קנאה בין האחים כתוצאה מחלוקת זמן ותשומת לב שונה מבעבר על מנת לעבור את השלב של הפרת האיזון המשפחתי ולתעל אותו לפיתוח של עצמאות ובגרות מבוקרת אצל האחים הבוגרים יותר.
השקפה ריאלית על טבע האדם מביאה את האפשרות שבמקום שבו יש אהבה יש גם מעט שנאה ובמקום שיש הערצה לאדם מסוים יש גם מעט קנאה.
לקנאת אחים יש עדויות עוד משכבר הימים, ספר בראשית מספר על הקנאה בין קין והבל בין יעקב לעשיו בין יוסף ואחיו מקורה של הקנאה הוא בהעדפת ילד אחד על פני האחרים במשפחה ואח"כ בחברה.
בניגוד גמור למבוגרים ילדים אינם מתכחשים לרגשות הקנאה ויודעים את תוצאותיה.
רגשות שליליים וחיוביים הם חלק מהתורשה שלנו כבני אדם ותפקידנו כהורים להבין שאין מנוס מפני תחרות וצרות עין בין ילדנו לילדים אחרים במשפחה ובכלל זה בחברה.
מתי מתעוררת הקנאה הראשונית, וכיצד להתמודד עימה?
מקורה של הקנאה היא ברצון של הילד להיות ה"אהוב" הבלעדי של אמו.
כשנולד במשפחה תינוק חדש קרוב לוודאי שיביא איתו קנאה וכאב לאחיו הבוגרים על אף השמחה וההתרגשות שבדבר.
על מנת לעבור את השלב של הכנסת תינוק חדש הביתה יש לאמר לילד את הדברים באופן כנה ולהסביר: "יהיה לנו תינוק חדש בבית ולפעמים הוא יגרום לנו נחת ולפעמים צרות לפעמים אמא ואבא יצטרכו להיות ולטפל בו שעות רבות ואתם האחים הבוגרים עשויים להרגיש שמזניחים אתכם ועלולים לקנא ולחשוב שאוהבים אתכם פחות" אנו מבקשים שאל תתלבטו ואל תהססו לבוא ולספר לנו מה אתם מרגישים ואנו נדאג לתת לכם יותר תשומת לב ואהבה.
מהם הסימפטומים להבעת קנאה אצל ילדים קטנים?
ישנה חשיבות רבה לשיחה אודות התחושות של הילדים במערכת המשפחתית ולגיטימציה לאוורור רגשות נחוצה יותר במצב של הפרת איזון משפחתי כלשהו.
במקום שהסביבה אינה מאפשרת הבעת רגשות הילדים ידחיקו את הקנאה וזאת עשוייה לפרוץ בדרכים אחרות ובהתנהגות פרועה, חלום מפחיד הוא דרך בא הילד מספר בתמונות את מה שמפחיד לומר. במקרים מסוימים יש ילדים המבטאים את הקנאה בשיעול, בפריחה בעור, בהרטת לילה משנית (לאחר שניגמלו), יש ילדים ההופכים הרסניים שוברים ומקלקלים ותפקיד ההורים לתת מקום להבעת התחושות ולהביא את הילדים להביע ולשחרר את הרגשות במילים ולא בהתנהגות.
מהם השלכות הקנאה בגילאים מאוחרים יותר במידה ולא קיבלו ביטוי בילדות?
תוצאות הקנאה שלא יקבלו ביטוי מילולי עשויות להשפיע גם בגילאים מאוחרים ואף לעצב את אישיותו של האדם.
נקודת המוצא של ההורים צריכה להיות כי יש קנאה בלב ילדיהם. ובמידה וזאת לא תקבל מענה היא עלולה להטביע חותם על התנהגות הילד ולבוא לידי ביטוי בתחרות מתמדת, או בהימנעות מתמדת בהתבלטות תוקפנית או בבדידות נכנעת, בפזרנות חסרת אחריות ולעוות את אישיותו ולהשפיע על איכות חייו של הילד.
לכן מטרתנו כהורים לגרום לכך שרגש הקנאה יהיה מאוזן ויפזר מתח נכון בין הערצה וקנאה מתוך הידיעה שהילד לוקח את אותן רגשות שחווה במסגרת המשפחתית אל המסגרות החברתיות ואל המעגלים הנוספים שלו בחיים.
|
תגיות בבלוגיה:
משפחה, אחים, קנאה, הורים, ילדים, סיגל סמוכה, ייעוץ, רגשות, תינוק חדש, אמא, אבא, חלומות, תשומת לב, דריי ניטס, DryNites,
|
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|
