למקרה שעוד לא שמתם לב, מולטי-טאצ` הוא אחד הטרנדים הלוהטים בעולם הטכנולוגיה. הוא הפך את האייפון למוצר הלוהט בעולם, עלה לחברות אחרות בלא מעט הפסדים, והוא מוביל בגדול בקטגוריית הניסיונות לחידושים משמעותיים. כל חברה שנייה מנסה לפתח את הדבר הבא בתחום. גם Displax, חברה לטכנולוגיות אינטראקטיביות מבראגה שבפורטוגל, לא מתכוונת להישאר מאחור. בשבוע שעבר היא חשפה את אחד הפטנטים היותר מתוחכמים באגף המגע-המרובה: Displax Multitouch Skin. מדובר ביריעה שקופה המבוססת על סרט פולימר שקוף ודק יותר מנייר. הכיסוי הזה יכול להיות מולבש על כל משטח - חלק או מקומר, אטום או שקוף - בגודל של בין 18 ס"מ לשלושה מטרים (באלכסון, כמובן), ולהוסיף לו יכולות מולטי-טאצ`. ה"עור" הדק והשקוף מורכב מסרט פולימר שעליו נמצאת רשת של ננו-צינוריות מוליכות. בכל פעם שנוצר מגע עם גוף חי או עצם בעל יכולת הולכה טובה, נגרמת "הפרעה חשמלית", המאפשרת לבקר הזעיר המובנה בו לחשב היכן אירעה הנגיעה. במסכים גדולים מסוגל המעבד לקלוט ולעקוב אחרי 16 נקודות-מגע בו-זמנית (כלומר: קבוצה קטנה של אנשים שכל אחד מהם משתמש בשתי ידיים), ולדברי החברה הטכנולוגיה כה עדינה עד כי היא מזהה אפילו נשיפה על המסך - מה שלדברי המנהלים פותח אפשרויות חדשות ליישומים עתידיים. תוספת-המסכים הזו תהיה זמינה לחברות המעוניינות בה החל מיולי הקרוב, כאשר המחירים אמורים להתחרות באלה של מסכי-מגע בגדלים דומים, על פי הרמזים בהצהרת היח"צ של החברה. היא תגיע יחד עם חבילת יישומים שתכלול יישומי משחקים, מפות, רשתות חברתיות, עדכוני חדשות, תמונות, וידאו ועוד, כאשר יישומים נוספים יפותחו (ויימכרו, כנראה) בנפרד. (כל התמונות באדיבות מחלקת יח"צ ב-Displax)
עד היום היו מסכי מגע עסק מסובך למדי לייצור. הם דרשו שכבת זכוכית עליה נמצאת שכבת חיישנים, ושכבת זכוכית נוספת המורכבת ברווח קטנטן מכל העסק כדי ליצור את המגע. כל זה בנוסף לשכבת התצוגה עצמה, המיוצרת בנפרד, מה שהפך את המסכים למורכבים, מסובכים ושמנים. את כל זה משנה עכשיו סמסונג, שחטיבת ייצור המסכים שלה הכריזה ביום האחרון של ינואר כי החל ממרץ תחל בייצור מסכי מגע חדשים מסוג AMOLED. החברה הצליחה לבטל את הצורך בשכבת מגע נפרדת ע"י שילוב באידוי של חיישני מגע קפסיטיביים בין המצע לסרט המקטב (החלק התחתון של המסך). החיישנים האלה דקים מאוד - רק אלפית מילימטר - וחוסכים הרבה סיבוכים בייצור. הטכנולוגיה מכונֵית On-Cell Touch. החברה כבר ייצרה מכשירים יחידים בטכנולוגיה הזו, והחל מהחודש הבא תייצר את המסכים הדקים בגודל 3.3 אינצ` וברזולוציית WVGA (כלומר: 480x800 פיקסלים) בייצור-המוני. היום נוסף לקלחת הרותחת דיווח בעיתוני קוריאה כי החברה הגדולה במדינה תציג בתערוכת MWC, המתחילה בעוד שבוע בדיוק, מכשיר ראשון המשתמש במה שהם קוראים לו Super AMOLED. המכשיר חסר השם צפוי להפגין את יכולות המסך החדש, שלפי מקורות בסמסונג מציג צבעים חיים פי 5 ממסכי AMOLED קיימים (וזה בהחלט לא פשוט, בהתחשב בזה ש-AMOLED עכשיוי הוא המסך עם הצבעים החיים ביותר על פי היצרניות), ושיפור של כ-20% בביצועים תחת אור השמש. את שאר הפרטים הם משאירים בסוד - עד השבוע הבא.
טלפונים סלולאריים הם הגאדג`ט החם ביותר. לא חשוב כמה נברבר בבלוגים כמו זה על טלוויזיות תלת-ממד, מחשבי גיימינג, טכנולוגיות רפואיות או מכוניות מעופפות (כן, שוב הסרטון ההוא) - המכשיר שבסופו של דבר כ-ו-ל-ם משתמשים בו הוא הטלפון הסלולארי. זו הסיבה המרכזית לכך שטלפונים מתפתחים מהר יותר מכל תחום טכנולוגי אחר (לפחות לדעתי ומנסיוני), וזו הסיבה לכך שפעם בכמה זמן נכנסים רעיונות חדשים ומטורפים לתעשיית הענק הזו. לאחרונה הועלה ליו-טיוב הסרטון הקצר שלפניכם, במהלכו מציג הסטודנט הגרמני פאביאן הֶמֶרְט שלושה רעיונות שפיתח בניסיון לענות על השאלה "כיצד אפשר להפוך תוכן דיגיטלי לבר-אחיזה?". המרט עיצב שלושה אבטיפוסים של טלפונים עתידיים, שכל אחד מהם עונה לשאלה בדרך אחרת: המכשיר הראשון עונה "מאסה". הוא מצוייד במשקולת מתכת הנעה בתוכו על שני צירים, ומאפשרת למרכז הכובד של המכשיר לעבור מצד לצד, מלמטה למעלה וכל מצב ביניים אפשרי. כך, לדוגמא, הוא מאפשר לנווט תוך הליכה ברחוב בלי להיתקל בעמודי חשמל - מחזיקים את המכשיר ביד ומסתכלים על הרחוב, והמשקל העובר מקדמת המכשיר לצידו אומר שצריך לפנות לאותו צד; המכשיר השני עונה "צורה". זהו מכשיר שהפאנלים שלו, הקדמי והאחורי, מסוגלים להתרחק אחד מהשני כאשר כל פינה מקבלת עובי אחר. כך מסוגל המכשיר לנטות לכיוון המשתמש כאשר הוא מוצא מהכיס, או לקבל צורה של פירמידה אם ברצונכם להעמיד אותו על צידו לצורך צפייה בסרט או מיקומו על שולחן הלילה כשעון מעורר. השלישי עונה "סימני חיים". מדובר בטלפון המדמה תנועות נשימה. כאשר הוא בכיס תוכלו להרגיש את החזה שלו עולה ויורד בקצב מתון, וכך תדעו שהוא עוד חי. אם יתקשר אליכם מישהוא, קצב הנשימות יואץ - מעין רטט חי. אם לא עניתם לשיחה, תצטרכו להרגיע אותו בליטופים.
ואחרי שצפיתם בסרטון, בבקשה תגידו לי שגם אתם נגד טלפוני-טמגוצ`י שצריך להאכיל כדי שלא יכעסו.
לפני כשבועיים וחצי דנו כאן בעתיד האינטרנט המהיר המופעל ע"י אור נראה, בעקבות הרשומה על הניסויים של סימנס הגרמנית. הקו המנחה של הדיון היה הקושי שביצירת "קשר-עין" ישיר ורציף בין כל מחשב לנורת-התקרה הקרובה בלי ששום עצם יפריע לתקשורת. קצת יותר משבוע אחר-כך, מגיע מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב פתרון אפשרי: במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטה פותחה שיטה דומה ל-VLC ("תקשורת בעזרת אור נראה") של סימנס, רק שהשיטה של הפנסילבנים נהנית מעליונות כפולה על פני עמיתתה הידועה: מצד אחד היא מהירה יותר, ומצד שני היא לא מחייבת קשר-עין ישיר. השיטה, שלפי הידיעות בנושא נראה שטרם ניתן לה שם רשמי, לא משתמשת בנורות לד המותקנות בתיקרה, כמו VLC. במקום זה היא נעזרת בדיודת-לייזר - רכיב הממיר חשמל לאור - בתור משדר, ובדיודה קולטת אור - שעושה בדיוק את ההיפך - כמקלט. בשיטה זו הקשר הראותי בין המשדר למקלט לא חייב להיות ישיר, מאחר והרכיבים העדינים מסוגלים לקלוט גם את האור המוחזר מהקירות. לפי אחד הסטודנטים שהשתתף במחקר, ג`אריר פאדלוללה, מהירות השידור בטכנולוגיה זו עוברת את הגיגה-ביט לשניה (כלומר: בערך 125 מגה-בייט), וכל קיר שאינו שחור לחלוטין מחזיר את האור ומאפשר למקלט לקבל אותו כראוי. הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתקין בכל חדר משדרים וקולטנים נפרדים, או לחבר כמה חדרים יחד בעזרת רשת של משדרים ומקלטים. כך היא מאפשרת לנצל את רוחב הפס בצורה מיטבית, כאשר חדר בלי חלונות מהווה סוג של רשת מוצפנת (פשוט אין אפשרות "לצותת" לשידור בתוכו מבחוץ), ותדר השידור בכל חדר מנוצל בנפרד, כך שלא נוצר עומס על טווח-תדרים מסויים. בנוסף, מאפשרת שיטת השידור מבוססת-האור להשתמש ברשת גם במקומות בהם שידור בתדרי רדיו רגילים מהווה סיכון או הפרעה לציוד אחר (לדוגמא: בתי חולים). החסרונות של שיטת השידור הזו הם קודם כל מחירה הגבוה, ואחריו מבחן התוצאה. כלומר: המהירויות שהשיגו הסטודנטים בתנאי מעבדה לא בהכרח יתגשמו בתנאי חדר ממוצעים. מה גם שהשיטה דורשת התקנה של דיודות גם במחשבים וגם בחדרים, כך שגם אם היא תצא לפועל, יהיה זה רק בעוד כמה שנים.
אנרגיה היא מילת קסם. אי אפשר בלעדיה, אבל היא גורמת בעיקר לסכסוכים. יהיו אלה המריבות בין חסידי זרם-חליפין למאמיני זרם-ישר, מאבקי הכוח בין שואבי הנפט לכורי הפחם או המירוץ בין הבנזין לליתיום - תמיד יהיה מי שימצא דרך אידיאלית להפקת אנרגיה בתנאים מסויימים שתעורר פולמוס חדש בשאלות ישנות. בשבוע שעבר פורסם בגיליון חדש של Nano Letters (מגזין של האגודה הכימית האמריקאית) מחקר של אוניברסיטאות פרינסטון וקַלטק, שתוצאתו היא יריעות גומי זעירות המייצרות חשמל. החוקרים משתי האוניברסיטאות לקחו שבב (צ`יפ, חתיכה קטנה) המורכב מננו-רצועות של חומר המכונה PZT, שהוא חומר קרמי פִּייֶצוֹ-אלקטרי (כלומר: מחולל חשמל כאשר מופעל עליו לחץ), ושילבו אותו ביריעת סיליקון שקופה וגמישה. התוצאה היא מין דף-גומי קטנטן המפיק חשמל כאשר מכופפים אותו. לדברי המדענים, יכול להיות שבעתיד ישולבו שבבים כאלו בנעליים שייצרו חשמל להטענת גאדג`טים בשעת הליכה או ריצה. בנוסף, מאחר וסיליקון הוא חומר ניתן להשתלה, שהמערכת החיסונית אינה דוחה, ניתן להשתיל שבבים כאלה בתוך גופם של בעלי התקנים רפואיים כמו קוצבי לב או התקני שמע. כך, לדוגמא, שבב שיותקן סמוך לריאה ויפיק חשמל מתנועות הנשימה יוכל להזין קוצב-לב ויחסוך את הצורך בניתוחים להחלפת סוללות לקוצב, או לפחות יאריך את חיי הסוללה של הקוצב באופן ניכר. חברי קבוצת המחקר גאים בכך שהחומר בו הם משתמשים הוא היעיל ביותר מכל החומרים הפייצו-אלקטריים המוכרים, מה שמתבטא ביכולתו להמיר 80% מהאנרגיה המופעלת עליו לחשמל. בכך הוא מתייצב ביעילות של פי 100 מקווארץ - החומר הפייצו-אלקטרי הנפוץ ביותר בשימוש עכשיוי.
(בתמונה למעלה: המחשה של מבנה ה"שבב". מימין: כך הוא נראה במציאות. שתי בתמונות בבעלות אוני` פרינסטון)
לפני קצת יותר משבוע נחשף באתרי טכנולוגיה מובילים כי חלונות 7, שאחת ממטרותיה המוצהרות היתה להאריך את חיי הסוללה של מחשבים ניידים, עושה בפועל את ההיפך. לפחות במובן מסויים. אחד מהחידושים ב-Windows7 הוא מערכת התראה האמורה להודיע למשתמש כאשר נראה שהסוללה שלו שחוקה מדי ודורשת החלפה. הבעיה היא שאלפי בעלי מחשבים ניידים מתלוננים בפורום TechNet של מייקרוסופט כבר מאז יוני שהגרסא הסופית של המערכת נוטה להתריע על הצורך בהחלפת סוללה גם כאשר הוא לא קיים. "היו לי חיי סוללה מצויינים עד שהתקנתי את גרסת ה-RTM (זו ששוחררה ליצרני המחשבים) של חלונות 7", דיווח בפורום משתמש מתוסכל. "בכל גרסאות ה-RC ("מועמד לשחרור") והבטא שניסיתי חיי הסוללה עמדו על כשלוש שעות. עכשיו יש לי רק 20 דקות עד שחלונות 7 מכבה לי את המחשב". משתמשים רבים מאשרים שמדובר בבעיה הקיימת רק בגרסא הסופית, אך לא אצל כולם היא גורמת לכיבוי המחשב. נראה שהמנגנון, שאינו מיועד לשלוט על המחשב אלא רק להתריע, גורם אצל רוב המשתמשים רק למטרד בדמות התרעות חוזרות ונשנות על סוללה שחוקה, תוך שהמחשב ממשיך לעבוד כרגיל. אך אצל אלו שהמערכת גורמת לכיבוי המחשב שלהם כאשר הסוללה כלל אינה ריקה מדובר בתקלה רצינית. יש להדגיש כי לא בכל מחשב קורה דבר כזה, אך מגוון דגמים גדול למדי סובל מהבעיה, ומייקרוסופט הודיעה בשבוע שעבר כי היא חוקרת את העניין בשיתוף עם שותפות החומרה שלה. כמו כן, הבעיה אינה פוגעת בסוללה עצמה, אך גם אינה מושפעת כאשר מחליפים את הסוללה בפועל. בינתיים החקירה בעיצומה. אם וכאשר יתקבלו עדכונים - תשמעו עליהם.
אמש, באירוע שנמשך כשעתיים, התירה אפל את סבך המסתורין סביב מחשב הטאבלט שלה.
ה-iPad, כפי שהוא נקרא (וזה סופי!), הוא לא באמת מחשב, אלא יותר iPod Touch מגודל. הוא מבוסס על מעבד במהירות 1GHz ובשם A4 שאפל לוקחת עליו אחריות, אם כי אתר Bright Side of News חשף הבוקר כי זהו למעשה מעבד ARM של סמסונג, ומערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת. המסך בגודל 9.7 אינצ` וברזולוציה של 1024x768 הוא למעשה מסך 4:3 - דבר מאוד לא מקובל בימינו - והוא פועל בטכנולוגיית LCD עם תאורת LED אחורית ויכולות מגע קפסיטיביות, כולל ריבוי-מגעים (או ריבוי-אצבעות, או multi-touch, או איך שתרצו לקרוא לזה). עיצוב האייפאד גם הוא מזכיר את זה של האייפון. צידו הקדמי שחור, את רובו ממלא המסך, מתחתיו נמצא כפתור מסך הבית, וצידו האחורי קמור וכסוף. עוביו של המכשיר הוא 1.4 ס"מ, גודלו 9.5x7.5 ס"מ ומשקלו הממוצע כ-700 גרם, כאשר הדגם הבסיסי שוקל מעט פחות והדגם המצוייד במודם סלולארי שוקל מעט יותר. באגף צריכת האנרגיה הצליחה אפל להציג הישג לא קטן, עם חיי סוללה רשמיים של 10 שעות במצב גלישה או צפייה בסרטים, ולא פחות מחודש המתנה.
הטאבלט של אפל, כאמור, מבוסס על מערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת, המצויידת בתפריטי Drop-Down (תפריטי-רשימות קופצים) לגישה לאפשרויות שונות. הוא מכיל 14 יישומים של החברה שהותאמו במיוחד בשבילו, ומאפשר למשתמשים להוריד יישומים מחנות האפליקציות. כל יישום אייפון ירוץ על ה-iPad ללא צורך בהתאמה מיוחדת, אם כי גודלו על המסך העצום (יחסית לזה של האייפון) ייראה כחלון בלבד. גם בגרסא המשופרת של מערכת ההפעלה אין אפשרות להרצה של מספר יישומים במקביל. היישומים בהם גאה סטיב ג`ובס במיוחד הם דפדפן הספארי והקורא האלקטרוני: דפדפן הספארי המובנה במכשיר, מספר ג`ובס, מעניק למשתמש את חוויית הגלישה המושלמת ביותר שנוצרה אי-פעם. הוא מאפשר לגולש להחזיק בידיו דף אינטרנט, כאילו מדובר בדף פיזי, ולתמרן אותו באמצעות האצבעות; הקורא האלקטרוני, iBooks, מעוצב כמדף ספרים פיזי, ומאפשר לקורא לצפות בעטיפות הספרים, לשלוף אותם מהמדף ולדפדף בהם כאילו היו ספרים פיזיים. פורמט הספרים הוא הפורמט הפתוח ePUB, המבוסס על פורמט דפי אינטרנט ומאפשר לשלוט על הגופן וגודל האותיות, וגם לבצע חיפוש פנימי בספר. אם מסובבים במחוות-אצבע את ארון הספרים מתגלה מאחוריו חנות ה-iBooks. בחנות מוכרת אפל ספרים מחמש הוצאות ספרים גדולות, במחיר של 13 עד 15 דולר לספר - תעריף גבוה יותר מזה של קוראים אלקטרוניים כמו הקינדל של אמאזון. עוד יישום מרכזי באייפאד הוא iWork - גרסא ניידת של חבילת ה"אופיס" של אפל, הכוללת מעבד תמלילים, גליון עבודה ותוכנת מצגות. כל אחת מהשלוש עולה 10 דולר. תוכנת מייל ייעודית שנוצרה עבור המכשיר מציגה את המיילים כרשימה בצד שמאל של המסך, כאשר המייל הנבחר מוצג על צידו הימני. כל זה כשהמכשיר מוחזק במצב אופקי. סיבוב למצב אנכי מוציא את רשימת המיילים מגבולות המסך, וממלא אותו אך ורק בהודעה הנבחרת. הקלדת מיילים ושאר מילים (אהמ, לא הייתי יכול להתאפק) במקלדת הוירטואלית של המכשיר אמורה להיות נוחה יותר מאשר במכשירים אחרים, מאחר ובמצב אופקי היא כמעט בגודל מקלדת אפל מלאה - אתם יודעים, כזו שיש בה כפתורים אמיתיים. ממשק המדיה של המכשיר עבר שדרוג ניכר לעומת זה של האייפון: דפדפוף בתמונות על ה-iPad הוא חוויה יוצאת דופן. התמונות מסודרות באלבומים, ובתנועת מתיחה של שתי אצבעות ניתן לצפות בתצוגה מקדימה של התמונות באלבום. הרמה של האצבע מהמסך תפתח את האלבום על כל המסך, ובחירה בתמונה תעבור למצב מצגת תמונות, כאשר ניתן לעבור בין התמונות בתנועות משיכה לצדדים, ואף לדלג על מאות תמונות בקלות על "ציר הזמן" של התיקייה, המוצג בתחתית המסך. האייפאד מגיע עם כונן פלאש בשלושה נפחים: הגרסא הבסיסית עם 16GB עולה 500 דולר, 32 גיגה עולים 600 דולר ו-64 גיגה עולים 700 דולר. כל זה למכשיר עם גישת אינטרנט WiFi. אם תרצו גם גישה לאינטרנט סלולארי תצטרכו להוסיף למחיר המכשיר 130 דולר, ולרכוש ישירות מאפל תוכנית גלישה. מאחר והרכישה מתבצעת מאפל ולא מחברת סלולאר, המחיר משולם מראש, ולא בתשלום חודשי. מחיר חבילת גלישה חודשית של 250 מגה הוא 15 דולרים, בעוד גלישה ללא הגבלה עולה 30 דולרים.
ומה חסר? אז קודם כל: בתור גרסא מוגדלת של האייפון, גם ה-iPad לא מסוגל להריץ מספר יישומים במקביל; המעבד שלו, למרות היעילות האנרגטית, הוא מעבד של סמארטפון; אין בו פלאש, כך שחוויית הגלישה הפנומנאלית לא תכלול צפייה בסרטונים (צפיה ביו-טיוב אפשרית בזכות יישום חיצוני מיוחד בלבד); למרות שיש דגם עם קליטה סלולארית, המכשיר לא מכיל שום יכולת סלולארית שהיא: לא שיחות, לא שיחות וידאו ולא שום דבר אחר; בניגוד לרוב השמועות, אין למכשיר מצלמה קדמית - או מצלמה בכלל. אי אפשר לצלם תמונות, אי אפשר לצלם וידאו. כלום.
אתמול נערכה לראשונה באֶסְפּוֹ שבפינלנד מעין וועידה/תערוכה שנתית משותפת של אוניברסיטת אאלטוֹ, מרכז המחקר הטכני של פינלנד (VTT) ונוקיה. התערוכה, שזכתה לשם Demo House, תיערך מעתה כל שנה, ותיתן לקהילת המחקר הפינית הזדמנות שנתית לחלוק רעיונות ולהראות הדגמות של פיתוחים טכנולוגיים. בין 38 ההדגמות שנערכו בכנס, הציגה יצרנית הסלולאר הפינית פיתוח שלה שעשוי להיות פריצת דרך של ממש בתחום ממשקי המחוות (gestures). החברה בנתה מכשיר סלולאר המבוסס על ה-N95, ומכיל חיישן מסוג שעד היום היה שמור לתחומים אחרים - רדאר. חיישני רדאר מבוססים על גלים אלקטרו-מגנטיים, ולכן יכולים לקלוט תנועות של יצורים חיים גם דרך בגדים. הם מודדים את המרחק בין העצם האלקטרו-מגנטי לעצמם, וכך מאפשרים שליטה בפונקציות שונות ע"י תנועה. למשל: בסרטון ההדגמה נראה כיצד נציג של נוקיה מגביר ומנמיך את הווליום בטלפון בלי לגעת בו - ע"י קירוב או הרחקת היד מעל המכשיר. כמו כן, בחלק השני אפשר לראות איך המכשיר מודד את מהירות ההליכה של נציג אחר כאשר הוא הולך מול הטלפון. לא הרבה פרטים על היכולות של החיישן הזה נמסרו לציבור, אך אם חיישן הרדאר הזה עובד כמו רדאר מסורתי, הרי שהוא יודע לא רק את המרחק והמהירות של עצמים מולו, אלא אף את מיקומם במרחב לעומתו - מה שאמור לאפשר מחוות רב-כיווניות (בניגוד לתנועות בסרטון, שמתבצעות תמיד בקו ישר מול המכשיר). בואו נקווה שבקרוב נראה פרטים נוספים על השימוש המקורי לחיישן הנפוץ.
שידורי טלוויזיה בתלת-ממד, למרות שזכו לייצוג מכובד בתערוכת האלקטרוניקה בלאס-וגאס, עדיין מתקבלים בפועל ע"י הצרכנים בקרירות. המשקפיים המסורבלות, הכאב בעיניים ועוד היבטים שונים של התלת-ממד פשוט עומדים בדרכה של הטכנולוגיה המבטיחה לכאורה. רשת Sky הבריטית מקווה שניסיון שלה יעזור להאיץ את אימוץ התלת-ממד. הרשת, שהבינה שהדרך לתלת-ממד בבתים עוברת דרך תלת-ממד במקומות ציבוריים, תחל בקרוב לשדר משחקי כדורגל בתלת-ממד בערוץ מיוחד לפאבים, שיקבלו ממנה גם סטוקים של משקפי תלת-ממד ללקוחות. זאת במטרה שעד השקת ערוץ התלת-ממד לכלל בעלי ממירי Sky+HD בשלב מאוחר יותר של 2010 כבר יתרגלו אוהדי ספורט לצפות בשידורי 3D. ביום ראשון הקרוב ישודר משחק כדורגל תלת-ממדי ראשון בין ארסנל למנצ`סטר יונייטד בתשעה פאבים מרכזים ברחבי אנגליה, ובאפריל כבר ישודרו משחקים בתלת-ממד במאות פאבים. סקיי מקווה שכיבוש יעד הבידור הבריטי הטיפוסי הזה יעזור להעלות את הפופולאריות של שידורי תלת-ממד בקרב הציבור במדינה, ממנו היא מצפה בסופו של דבר לשלם על תכנים בשלושה ממדים.
כבר כמה שנים שתעשיית הבידור נלחמת בעוז - אם כי לא תמיד בדרכים הנכונות - בפיראטיות. דיסקים עם מנגנוני הגנה של CopyControl, מנגנוני DRM ותוכנות נוסח WindowsGenuineAdvantage, כמו גם הפצה מכוונת של קבצים מזוייפים ומשפטי-ראווה נגד משתפי קבצים, הם רק חלק מהטקטיקות המוצלחות יותר, ובעיקר פחות, שראינו בעשור האחרון.
חברת המשחקים הצרפתית Ubisoft החליטה לנסות ולהמציא את הגלגל המסתובב של תחנת הרוח מחדש, והודיעה השבוע על תוכנית חדשה שלה למניעת פיראטיות. החברה, שבקורות-החיים שלה מופיעים כותרים אהובים כמו ריימן, Far Cry, Myst האגדי, סדרת Might&Magic האגדית לא פחות, Assassin`s Creed, משחקי טום קלנסי ועוד רבים וטובים, תחל בקרוב לאלץ את רוכשי המשחקים שלה למחשב להיות מחוברים לרשת בזמן המשחק, כדי שהיא תוכל לוודא שהם אכן רכשו אותו כחוק. האטרקציה הגדולה במערכת החדשה של החברה, לפי אתר "אבן, נייר ורובה צייד", היא מה שאין בה: המערכת החדשה, בניגוד לקודמותיה, לא בודקת אם יש לכם דיסק של המשחק בכונן, ולא מגבילה את מספר ההתקנות האפשריות של המשחק. בכך היא נוטשת את החיסרון הגדול והמדובר של DRM, שגרם לכך ששחקנים המשדרגים את המחשב לעתים קרובות לא יכלו להמשיך ולשחק במשחקים שהתקינו כבר על מחשב (או דיסק קשיח) קודם. עד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שבמקום הגבלה בהתקנת המשחק תיכנס הגבלה ב...משחק. החל מ-Settlers7 שישוחרר בהמשך השנה, בכל פעם שתפעילו משחק של חברת יוביסופט הוא יתחבר קודם לאינטרנט לאשר שהעותק חוקי ולהגיד לאבא-אוּבִּי שהתחלתם לשחק. כל שמירות המשחקים יבוצעו על שרתי החברה, ואם יתנתק פתאום הקשר, המשחק ייעצר בזמן הניסיון לחדש את הקשר עם שרתי החברה. אם לא יצליח המשחק לחדש את הקשר, הוא יאפשר לשחקן להמשיך, אך מתוך הניסוחים המעורפלים בהודעות החברה עולה כי כל עוד לא חודש הקשר לא יוכל הגיימר לשמור את מצבו הנוכחי במשחק. משמעותו של המהלך הזה היא שלא יהיה אפשר להשתמש במשחקים על מחשבים ניידים בדרכים, או כשהאינטרנט קורס - ולצערינו בספקיות מזרח-תיכוניות זה קורה לעתים קרובות מאוד. בנוסף, החברות ידעו הכל על הרגלי המשחק של כל אחד, כולל כמה הוא משחק בכל משחק, באילו שעות ביממה וכו`. הרבה אנשים לא רוצים שהרגלי המשחק שלהם, בדיוק כפי שהם לא רוצים שגוגל תרשום את הרגלי החיפוש והגלישה שלהם ברשת. ובכלל, לא ברור למה אנשים צריכים לשלם על משחקים כשבפועל החברה היא זו שקונה אותם ולא להיפך. האם הצעד הזה יעבור בשקט? אם יש כאן גיימרים (פורום גיימינג, מזמן לא הפגנתם נוכחות) - אתם מוזמנים להגיד לנו את דעתכם.
ב-50 מדינות ברחבי העולם החלו בשנים האחרונות להנפיק לאזרחים דרכונים חכמים, במקום הישנים שהיו סתם חתיכות נייר. הדרכונים החדשים מצויידים בשבבי RFID - זיהוי באמצעות גלי רדיו - והם אמורים, לכאורה, להקל על חיינו במגוון דרכים, שאף אחד לא באמת יודע לפרט. מחקר של שני מדעני מחשב מאוניברסיטת בירמינגהאם גילה כי ניתן לעקוב בקלות יחסית אחרי בעל דרכון "חכם". כל מה שצריך לעשות הוא להציב מכשיר קטן ש"יקליט" את ההודעה שעוברת בין הדרכון המבוקש לקורא RFID ממשלתי כלשהוא (בשדה תעופה, מעבר גבול, ועוד ועוד מוסדות שעובדים עם המשדרים הללו). אז יכול התוקף לבנות קורא מיוחד, שמשדר שוב ושוב את אותה הודעה המתקשרת עם אותו דרכון ומחכה לתשובה. אין צורך בפריצת הסיסמאות או ההצפנה של המסר בין השבב למשדר, משום שכל המטרה היא למצוא האם הדרכון נמצא בטווח המשדר. כך ניתן לדעת אם בעליו נמצא בבניין או חדר מסוים - בהנחה שהוא נושא עליו את הדרכון. מכיוון ולא ניתן לכבות את תגי זיהוי-הרדיו באותם דרכונים, הדרך היחידה להתחמק מהמעקב היא לא להסתובב כלל עם הדרכון, אך בעידן שבו יותר ויותר פעולות יומיומיות מצריכות דרכונים, תעודות זהות או רשיונות נהיגה, ההתחמקות מנשיאת תגי RFID נעשית קשה הרבה יותר מבעבר. החוקרים מציינים כי מכיוון והמעקב בשיטה זו מתבצעת אחרי דרכון ספציפי בלבד, ומאחר והמידע שעל התג נשאר חסוי, מדובר בפרצה "קלה" יחסית, אך היא מהווה רק עוד חוליה בשרשרת ארוכה של דוגמאות להפרת הפרטיות חסרת התקדים שמתאפשרת ע"י תגי הזיהוי הללו. שרשרת ניסיונות להילחם בריצת האמוק של ממשלות אחרי עידן של שוויון זכויות בנוסח ריגול המוני על כל אזרחיהן, ללא הבדלי דת, גזע ומין.
(בתמונה: קורא RFID ממשלתי מוצג כנשק, NordicID, פליקר)
ערב השקתו של מחשב הלוח של אפל, נחשפת פרשה מביכה לאפל וחנות האפליקציות שלה. הרג`יסטר מספר היום על מין צירוף מקרים מדהים, ברמה המוכרת מסרטי אימה ומתח, שגרם לכך שמשתמשי אייפון בריטים שהורידו את המשחק החינמי Bubblewrap של המפתח הניו-זילנדי פיטר וואטלינג מצאו את עצמם משלמים חשבונות טלפון גבוהים באופן בלתי-רגיל, על שיחות למספרים מסחריים (1-800, שגם בארץ עולים לפעמים פעימות-מונה כפולות). המשחק Bubblewrap הוא יישום חינמי, הנתמך ע"י תוכנת AdMob (שנרכשה לאחרונה ע"י גוגל). AdMob מספקת למפתחים קטע קוד שנכנס לתוך היישומים, ומציג למשתמשים פרסומות מחברות שנתח מהוצאות הפרסום שלהן בשירות עובר לאותם מפתחים. אותן פרסומות מוצגות בד"כ מאתר האינטרנט של השירות, וחלקן הלא-גדול מנסה לפתות את המשתמשים להקליק לכניסה לאתר המוכר מוצרים מסויימים או ביצוע שיחה לקו טלמרקטינג שזמן-האוויר שלו עולה סכומים כפולים (ואף יותר) משיחה רגילה. כמובן ש-AdMob מתחייבת לדאוג לכך ששום אינטראקציה לא מבוצעת ללא אישור המשתמש, אך עקב חשיפת הרג`יסטר התברר כי עדכון מערכת ההפעלה של האייפון שבוצע בדצמבר גרם לכך שחלון האזהרה המוודא כי המשתמש יודע שהוא עומד לבצע שירות בתשלום לא הוצג, וכך השיחות אל "מספרי הפרימיום" התבצעו ללא ידיעת המשתמשים. AdMob אמרה למפתח בעקבות פנייה שלו שהם אכן גילו לאחרונה כי עדכון במערכת ההפעלה של אפל ביטל את חלונות האזהרה לפני ביצוע שיחה למפרסם, וכי אפל לא הכינה אותם לשינוי כזה (כלומר: לא הודיעה להם שיש לשנות את הקוד). לכן, כמובן שאין זו אשמתה של אד-מוב. אבל גם חברת הפרסום הסלולארית התמימה-לכאורה פישלה: לפי הצהרותיה, היא לא מכניסה לשירות פרסומות המשתמשות במספרי פרימיום כדי לגבות עוד כסף מהלקוחות. מסתבר שאותן פרסומות עליהן הקליקו משתמשי משחק מעטפת-הבועות פשוט חמקו מעיניה של החברה. בתגובה לשאלה היא רמזה כי אין זה מתפקידה לבדוק אם מספרי טלפון בינלאומיים המקושרים לפרסומות אצלה הם במקרה מספרי פרימיום. הבאג תוקן, כמובן, ומכיוון שהלקוחות שנפגעו לא תבעו אף אחד מהאחראיים האפשריים שום גורם לא לקח אחריות, והכסף שנגבה שלא כדין הלך בעיקר לחברת הסלולאר הבריטית O2. צירוף-המקרים לכאורה של עדכון ללא אזהרה של אפל, חברת פרסום שבמקרה מפרה את התחייבויותיה ופרסומת שמשום-מה אף אחד מהלקוחות לא שם לב להופעתה, עבר בשקט. אך נראה כי מדובר בעניין של זמן בלבד עד שנסיבות כאלה ואחרות ייצרו מקרים דומים שעלולים לגרום למשתמשי סמארטפונים לנזקים כבדים יותר.
תביעות משפטיות אינן עניין זר עבור ענקית המחשוב מייקרוסופט. במהלך 35 שנות קיומה היא נתבעה מאות, אם לא אלפי פעמים. אבל תביעה כמו זו שהוגשה נגדה לפני כשבוע היא עוד לא ראתה.
עורך דין בשם סמואל לאסוף הגיש לבית המשפט המחוזי של מזרח פנסילבניה לפני כשבוע תביעה ייצוגית נגד מייקרוסופט, בטענה שהיא "יזמה תוכנית מתוחכמת להתעשר שלא כדין באמצעות התנהלות רמאית" בחשבון ה-Xbox LIVE Marketplace שלו. או משהוא כזה. כחלק מפלטפורמת ה-Xbox LIVE המוצעת למשתמשי קונסולת המשחקים של מייקרוסופט, מאפשרת החברה ללקוחות לרכוש משחקים והורדות מסוגים נוספים באמצעות "נקודות מייקרוסופט", אותן רוכשים הצרכנים בכסף אמיתי. אך לטענת לאסוף, מייקרוסופט נהגה לגבות את הכסף והנקודות גם עבור הורדות שלא הצליחו בעקבות תקלות במערכת. בתביעה הוא טוען עוד כי אינו היחיד, וכי החברה רימתה כך באופן סדרתי מאות ואלפי לקוחות.
זו לא הפעם הראשונה שמישהוא מבקר את שיטת הנקודות ב-Xbox. בעבר כבר טענו משתמשים כי השיטה גורמת להוצאות יתר בכך שהנקודות נקנות תמיד בסכומים עגולים, כאשר מחירי הפריטים אינם כך. לדוגמא: מי שרוצה לרכוש משחק שעולה 1,500 נקודות, ייאלץ לרכוש 2,000 נקודות, אלא אם כן הוא מוכן לשלם על ה-500 תעריף גבוה יותר. למרות שהטענה הזו שקולה, לדעתי, להגשת תביעה נגד הממשלה על הנפקת מטבעות של שקל במקום 99 אגורות (שמישהוא יימצא שם מקוצר לסכום הזה!), היא נוספה לרשימת טענות אחרות נגד שיטת הנקודות, כמו למשל העובדה שאבטחת מערכת הנקודות קלה לפריצה באופן בלתי-נסבל, וגרמה למייקרוסופט להתחיל לאחרונה לשקול את ביטול המערכת ומעבר לשיטת רכישה ישירה בכסף אמיתי.
אך התביעה של לאסוף דווקא לא זוכה ליחס רציני - מצד לקוחות אחרים. בדיון על הידיעה באתר Slashdot בולט הרושם שלאסוף הוא עורך דין עם אובססיה לתבוע חברות שעל שירותיהן הוא בזבז יותר כסף משהיה יכול להרשות לעצמו. כך הוא תבע ב-2006 את גוגל בטענה שניפחו את חשבון הפרסום שלו בשירות החברה ע"י הקלקות חוזרות ונשנות על המודעות, וב-2005 תבע קזינו בטענה כי הותקף ע"י שיכור בזמן ששיחק שם פוקר. המגיבים מציינים שטענותיו בכל אחד מהמקרים שנויה במחלוקת, אך במקרה של מייקרוסופט ונקודות ה-Xbox שלה השקר שלו נחשף, מאחר והעובדה בשטח אומרת שהורדה ששולמה בנקודות זמינה להורדה גם בעתיד, וכך אין מצב בו הלקוח לא יקבל בסוף את התוכן (מקסימום אחרי שלוש הורדות, ואם לא - אז הבעיה היא כבר אצל ספק האינטרנט). אז מי פה מרמה את מי? מייקרוסופט את הלקוחות, עורך הדין את מייקרוסופט, או עורך הדין את הלקוחות שהוא מנסה לנסות לשכנע לשלם לו שכר-טרחה בעמוד פייסבוק מיוחד? נראה לי שהנסיבות בהחלט מדברות בעד עצמן.
ביום ראשון הוכרז רשמית פורמט שעשוי לרשת את מקומו של ה-MP3 בחיינו המוסיקליים. במסגרת וועידה שנתית של תעשיית המוסיקה שהתקיימה בקאן (צרפת) בסוף השבוע, הציגה חברת Bach Technologies, חברה שהמשקיע העיקרי בה הוא אחד מממציאי ה-MP3, דאגפין באך, את היורש הפוטנציאלי: MusicDNA. בניגוד לנסיונות קודמים לרשת את פורמט המוסיקה הפופולארי, מיוזיק-די.אן.איי אינו פורמט חדש, אלא הרחבה של הפורמט הקיים. הקבצים בפורמט זה הם בעצם שירי MP3, שעליהם נוספות שכבות של מידע. המידע מאוחסן בקובץ XML (פורמט המהווה בסיס לקבצים כגון מסמכי וורד, דפי אינטרנט וכו`), ויכול להכיל עד 32 גיגה-בייט של מידע, כגון מילות שירים, וידאו-קליפים, תמונות, מצב-הרוח המוסיקלי של השיר, ביוגרפיות זמרים, קישורים והמלצות לשירים, אלבומים, כרטיסי-הופעות ופריטי מסחר קשורים וכו`. גם עדכונים ממקורות כגון פייסבוק וטוויטר כלולים, והמידע על השיר מתעדכן בכל פעם שהנגן מחובר לאינטרנט. בנגני MP3 קיימים המוסיקה תתנגן, אך המידע האינטראקטיבי לא יוצג, כמובן. המטרה של הפורמט החדש, מעבר לריענון בהרגלי צריכת המוסיקה שלנו, היא להפוך את רכישת המוסיקה החוקית לכדאית יותר מהורדת שירים מרשתות שיתוף קבצים. היא אמורה להיות מושגת ע"י כך שהמידע על קובץ לא מקורי לא מתעדכן, וכך מאבד מהאטרקציה שלו. בימים אלה עובדת חברת באך על הניסיון להחתים חברות מוסיקה על הסכמים לרישוי ושימוש בפורמט החדש (או ליתר דיוק: החדיש - הרי חדש הוא לא). בינתיים, על פי המידע הנתון, חתמו על הפורמט רק לייבלים קטנים ושוליים, אך החברה בטוחה בכך שבקרוב תצא הודעה על שיתופי פעולה של חברות בינלאומיות גדולות. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא השתכנעתי. אין לי שום צורך בשיר שעקב שכבות מידע אינטראקטיבי נראה כמו אדם שהולך בקיץ עם 10 מעילים. או במילים אחרות - אין שום סיבה שאדם נורמלי ירצה שכל שיר באוסף המוסיקה שלו ייתפוס עשרות מגה-בייטים של מידע מיותר במקום 4-5 מגה. אחרי הכל, עם כל השירים שאנחנו מורידים בצורה בלתי חוקית, בסופו של דבר גם כוננים קשיחים של טרה-בייטים שלמים לא יספיקו.
ידוע שמשחקים הם אחד התחומים המובילים את פיתוח הטכנולוגיה. מעבד גרפיקת המשחקים GeForce4 חולל מהפיכה בעולם הגרפיקה, פלייסטיישן 2 הייתה בזמנו המכשיר בעל המעבד החזק ביותר בשוק והנטאל העתידי הוא היישום המתקדם ביותר של "ממשק-אדם-מחשב". ואלו רק כמה מהדוגמאות לטכנולוגיות מתקדמות שפיתוחן הובל ע"י תעשיית הגיימינג.
גם הטכנולוגיות של העתיד צפויות, אם כן, לקבל זריקות מרץ מתחום הפנאי הקלאסי. זה לפחות קו המחשבה שהנחה את סטודנט אוניברסיטת קווין באונטריו (קנדה) מייק רוּק, שהחליט לנסות ולנבא כבר היום איך ייראו משחקי העתיד. רוק לקח כדוגמא את משחק הקופסא הפופולארי Settlers ("המתנחלים"?), וע"י שימוש יצירתי בטכנולוגיות קיימות יצר דגם המנסה לנבא כיצד נשחק בעוד 5 או 10 שנים, כאשר טכנולוגיות שנמצאות היום בחיתוליהן יבשילו.
בסרטון ניתן לראות כיצד לוקח רוק פיסות משושות של קרטון, בדיוק כמו אלה המשמשות במשחק Settlers, ובעזרת מצלמה ומקרן המותקנים מעל השולחן הופך אותן למשחק אינטראקטיבי, שניתן לשחק כמו משחקי הקופסא של פעם - עם מספר שחקנים בו-זמנית. כאשר הוא מצמיד משושה עם חיילים מקבוצה אחת למשושה עם חיילים מקבוצה אחרת, החיילים מתחילים להילחם בגרפיקה ממוחשבת המזכירה את סדרת Age of Empires, וכאשר הוא מצמיד קלף של ספינה לקלף של חוף ומטה אותו באלכסון כאילו הוא מנסה לשפוך את תכולתו - החיילים שבספינה "נשפכים" לחוף. אם הוא נוגע באצבע ביחידה הנמצאת על קלף מסויים, מוצג לו על הקלפים הסמוכים תפרי-הקשר של הפעולות שסביר להניח שירצה לבצע בעזרת אותה דמות. אם הוא רוצה לשנות את זווית המצלמה של הגרפיקה התלת-ממדית, הוא מסובב את הקלף במקום, וזווית ההתבוננות משתנה בהתאם. כמובן שבדמו המוצג כאן כל הפעולות מבוצעות באופן וירטואלי - המשושים בהם משתמש רוק הם חתיכות קרטון פשוטות, והמצלמה והמקרן האחראים על הקסם האינטראקטיבי יקרים ואיטיים. אך בעוד כמה שנים, כאשר יבשילו כמה מהטכנולוגיות שאת השימוש הראשוני בהן אנו עושים היום, קלפי הקרטון יהיו מסכי-מגע עצמאיים, חיישנים זעירים שיותקנו בתוכם יהיו אחרים על חישוב (או חישת) הסמיכות בין קלפים, זווית ההטייה שלהם או סיבובם, וכך נוכל לשחק במשחקים כאלה בעזרת ציוד זול שלא צריך הכנה מראש.
לא רק למשחקים הטכנולוגיות שחוזה רוק יכולות לתרום. אני מוכן להמר על כך שבעתיד נוכל להעביר קבצים בין מחשבי-הלוח שלנו בעזרת קירובם אחד לשני והטיית המחשב המכיל את הקבצים בתנועת שפיכה/מזיקה כלפי המחשב אליו ברצוננו להעבירם, כפי שניתן לראות בהדגמת ה"מזיגה" בסרטון (הקטע בו עובר ציור המחשב ממשושה אחד לשני). גם צירוף מסכים של מכשירים שונים לתצוגה גדולה יותר - חזון שלפי השמועות עשוי לבוא לידי ביטוי בפעם הראשונה במכשירי ה-Windows Mobile 7 של מייקרוסופט - ייעשה ע"י הצמדת המסכים ובחירה באפשרות הצירוף בתפריט שישאל אותנו למטרת המיקום. את שאר האפשרויות, כמו בכל רשומת עתידנות טובה, אני משאיר ליד הדמיון הטובה עליכם.
כמה פעמים כבר קיבלתם הודעות ספאם לתיבת המייל שלכם? כמה הודעות כאלה הצליחו לעבור את המסנן, וכמה פעמים הוא סינן גם הודעות של חברים, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה או סתם אנשים שאתם לא מכירים אבל הם ראו את כתובת המייל שלכם בתגובה שהשארתם באיזה בלוג או פורום? בגיליון 2,744 של מגזין New Scientist, שפורסם ביום שבת, מביא הכתב ג`ים גיילס את סיפור פיתוחה של מערכת סינון מתוחכמת במיוחד. הקבוצה שעבדה על הפרוייקט, ומורכבת מסטודנטים באוניברסיטאות ברקלי וקליפורניה (שתיהן בקליפורניה, אגב), הגתה רעיון פשוט אך גאוני, המבוסס על הטריק המשמש את הספאמרים לבלבול מסנני מייל. הודעות ספאם נשלחות בד"כ ממחשבים "זומבים" הנתונים תחת שליטתה של רשת בוטנט. תוכנה שעובדת ברקע אצל כל המחשבים ה"כבושים" מקבלת הוראות ברורות ומסודרות מתי לשלוח את הספאם ומה יהיה תוכן ההודעות. כדי להערים על מסנני דואר הזבל, הפקודה מכילה גם הוראות לשינויים קלים מהודעה להודעה, כך שגם אם המסנן שלכם יחסום את "זכית בהגרלת הלוטו של בריטניה", אולי הוא יפספס את "זכית בהגרלת חופשה בבריטניה". במקום לנסות וללמד את המסננים לזהות את כל הניסוחים האפשריים של ההודעות הללו, החליטו חברי הצוות לבדוק תיאוריה לפיה ניתוח של הודעות שונות כאלו יכול להוביל לחישוב של התבנית לפיה נוצרו, וכך לחסום כל וריאציה אפשרית שלהם. לשם הבדיקה התקינו החוקרים תוכנת בוט (שנמצאה בעבר ע"י גופי אבטחה) על מחשב בודד, ונתנו לו להתחיל לשלוח מיילים. את 1,000 הראשונים הם ניתחו בעזרת האלגוריתם שפיתחו, ואז נתנו לו "ללמד" את פילטר-הספאם שלהם לסנן את ההודעות לפי תבנית המאסטר של הבוט. המסנן הצליח לסנן את כל הודעות הספאם, בלי שאף אחת מיותר ממליון הודעות אמיתיות תתוייג בטעות כספאם. או במלים אחרות: החוקרים הצליחו ליצור סינון ספאם עם יעילות של 100% - כל הזבל נזרק, וכל מה שלא זבל עבר. מייקל או`ריירדן, יושב-ראש איגוד החברות נגד ניצול של הודעות (או משהוא כזה), אמר ל-New Scientist כי השימוש בבוט עצמו כמקור להגדרות הסינון הוא גישה מעניינת ומקורית, אך העובדה שהאלגוריתם צריך כמה דקות לחישוב התבנית לסינון עלולה לתת להודעות הספאם את מרווח הזמן הדרוש כדי להפוך את שליחתן למשתלמת עבור נוכלי הרשת.
את המחקר המלא יציגו הסטודנטים בסימפוזיון אבטחת רשתות ומערכות שיתקיים בסן-דייגו במרץ.
בשנים האחרונות תפס עולם הרושעות כיוון עסקי. ההאקרים החליטו, כנראה, שחבל להסתפק ביצירת וירוסים מסורתיים שהורסים מחשבים כשאפשר לנצל אותם כדי לסחוט כסף. הגישה הזו הובילה לכך שרוב הוירוסים היום הם וירוסי-כופר או טרויאניים ההופכים את המחשב לזומבי בבוטנט ועוזרים להשיג את פרטי חשבונות הבנק שלנו - נושאים עליהם דנו כאן בבלוג פעמים רבות. אבל ביום שישי חשפה חברת האבטחה ESET, יצרנית האנטיוירוס NOD32, תולעת* חדשה שחוזרת לשיטות הישנות (והטובות?), ומסתפקת בלהרוס את מחשבי הקרבנות. התולעת, ששמה המלא Win32/Zimuse, או בקיצור Zimuse, פרצה לא מזמן בסלובקיה, כנראה בתור קונדס שכּוּוַן נגד חברי מועדון אופנוענים ממחוז ליפטוב במרכז המדינה. התולעת חודרת למחשבים דרך אתרים ברשת, מוסווית בתור קובץ ZIP המחלץ את עצמו או כתוכנת מבחן IQ, או באמצעות כונני USB שבאו במגע עם מחשבים נגועים. לאחר ההדבקה, היא משכתבת את סקטור ה-MBR ("רשומת אתחול ראשית" או Master Boot Record - האיזור המכיל את המידע החיוני כדי שהמחשב יידע כיצד לקרוא את הדיסק) כך שהדיסק הקשיח הופך לבלתי-קריא, וכך בעצם הורסת את המחשב והופכת את שחזורו לעניין מסובך ויקר. מאז פרצה התולעת למחשביהם של האופנוענים הסלובקים, נרשמו אצל ESET מאות מקרים של הדבקה במחשבים מחוץ למדינה, ועתה מובילה ארה"ב את סטטיסטיקת ההידבקות בתולעת, כשאחריה ניצבות סלובקיה, תאילנד, ספרד, איטליה, צ`כיה ומדינות אירופאיות נוספות. נכון להיום ישנן שתי גרסאות של התולעת: Zimuse.A מתחילה להעתיק את עצמה דרך כונני USB 10 ימים ממועד ההדבקה, והורסת את המחשבים הנגועים 40 יום לאחר ההדבקה, בעוד ש-Zimuse.B מתחילה להעתיק את עצמה לכונני USB שבוע בלבד לאחר ההדבקה, והורסת את המחשב רק 20 יום אחרי ההדבקה. בנוסף, כל ניסיון להסיר את התולעת בשיטה "רגילה" מעורר את פעילותה ההרסנית באופן מיידי, בדומה לפצצת-זמן המתפוצצת מייד כאשר חותכים את החוט הלא נכון. לכן יש להיעזר בכלים מיוחדים מאוד להסרתה. אי-סט שחררה תוכנה חינמית לטיפול בתולעת, לרווחת כל המשתמשים, אך ראוי לציין כי כלי כזה אינו תחליף לזהירות מינימלית, שמתבטאת באי הפעלת תכנים לא-צפויים באינטרנט, ועדכון תוכנות האנטי-וירוס בכל יום.
* ההבדל בין תולעת לוירוס, אגב, הוא שוירוס מפיץ את עצמו באמצעות היצמדות לתוכנה כלשהיא, בעוד תולעת פשוט מעתיקה את עצמה דרך הרשת או דרך כונני USB. כך לפי ויקיפדיה.
לפני שלושה שבועות דיווחתי לכם על מאמציה של אופרה הנורווגית לזרז את תהליכי פיתוח תקן הוידאו ל-HTML5. בשבוע שעבר גרמה הירתמותם של שני אתרים גדולים לצורך העניין דווקא נסיגה בתהליך. ביום רביעי האחרון הודיעה הנהלת יו-טיוב בבלוג הרשמי כי החלה לשחרר נגן וידאו ניסיוני על בסיס HTML5, העתיד להחליף את נגן הפלאש הנוכחי באתר. הנגן הניסיוני, שקיים למעשה מאז האביב, עבר מספר שדרוגים, אך הבשורה החשובה באמת הייתה שגם הוא ינגן סרטונים בפורמט H.264 בלבד - אותו פורמט קינייני שמנגן נגן הפלאש הנוכחי. זאת בניגוד למדיניות רוב חברות קונסורציום האינטרנט, התומכות באימוץ פורמט OGG Theora הפתוח. בהתאם לזאת, הדפדפנים היחידים התומכים בנגן החדש הם כרום של גוגל וספארי של אפל - שתיים מהחברות המתנגדות לשימוש ב-OGG. הדפדפנים של חברות החינם - פיירפוקס ואופרה - אינם תומכים בו. יום אחר-כך הודיע Vimeo, אתר הוידאו השני בגודלו בעולם - ולדעת רבים הראשון באיכותו - על צעד דומה. Vimeo השיק נגן מבוסס HTML5, שגם הוא מבוסס על פורמט H.264 ונתמך בכרום וספארי בלבד. אם תבחרו להשתמש בנגן ה-HTML5 ביו-טיוב תגלו שהוא לא תומך בסרטונים המכילים כתוביות או תוספות (Annotations), ולכן מציג אותם בנגן הפלאש. ב-Vimeo, לעומת זאת, התמיכה תלויה בגורמים אחרים, וכרגע רק סרטונים שהועלו בשנת 2009 נתמכים, אך ההנהלה כתבה בבלוג כי תוך מספר חודשים ייתמכו כל הסרטונים באתר ע"י הנגן החדש. הבחירה דווקא בפורמט הוידאו הסגור מעוררת זעם בקרב החברות התומכות ב-OGG, ובראשותן, כאמור, מוזילה ואופרה. סגן נשיא ההנדסה במוזילה מייק שייבר כתב בבלוג שלו כי השימוש ב-H.264, שהוא פורמט מוגן-פטנט, דורש רישיון שימוש בעלות של 5 מיליון דולר לשנה מאיגוד ה-MPEG, וגם אז אינו חל על מתכנתי קוד פתוח המתבססים על מוצרי מוזילה (או כל קהילת קוד-פתוח אחרת). בהצהרה של יו-טיוב נאמר כי הבחירה ב-H.264 אינה בלבדית, אלא מבוססת על העובדה שקל יותר להחיל אותה באופן מיידי. תמיכה ב-OGG תיתכן בעתיד, לדברי גוגל, אך היא תדרוש קצת זמן, מאחר וכל הסרטונים באתר ייצטרכו קידוד מחודש. ניתן לומר, אם כן, שהתמיכה בפורמט הקנייני שמציעים שני אתרי הוידאו הגדולים היא עניין זמני - עד שתהיה הצדקה להתחיל בתהליך היקר של העברת הסרטונים לפורמט חדש. אך מצד גוגל ניתן לפרש את הבחירה באופן נוסף: לאחרונה, מאז השקת ה-Nexus, התערערו היחסים בינה לבין אפל, ואף הגיעו לידי כך ששמועות טוענות שאפל מנהלת מו"מ עם מייקרוסופט להחלפת מנוע החיפוש באייפון מגוגל ל-Bing. יכול להיות שגוגל מנסה לשמור על ראש מורכן בפני אפל, המתנגדת לשימוש ב-OGG הפתוח במקום פלאש (שיצרניתו, Adobe, היא השותפה העסקית הוותיקה והנאמנה ביותר של אפל) ו-MPEG (שהיא מחזיקה כנראה ברישיון בתנאים מיוחדים לשימוש בו), ולא להרגיז אותה יותר מדי. חובבי תיאוריות קונספירציה אף יגידו שלגוגל לא איכפת מה תחשוב אפל כל עוד מתחרותיה העיקריות בשוק הדפדפנים - אופרה ומוזילה - ייסבלו מירידת נתח השוק שלהן לטובת כרום.
הערת אגב: בכתבות המאוד-לא-מקצועיות של העיתונים הישראלים בנושא זה, שפורסמו ביומיים האחרונים, צויין תמיד שהנגן החדש מוסיף לעמודי יו-טיוב גם ממשק חדש וקליל יותר מהנוכחי. חשוב לי לציין כי מדובר בממשק ה-Feather, עליו דיווחתי לכם בתחילת דצמבר, וכי הוא אינו חדש ואף אינו קשור לנגן החדש, אלא נוסף להודעת השקת התמיכה ב-HTML5 כהמלצה של הנהלת יוטיוב "לחווית יו-טיוב אפילו פשוטה יותר ומהירה יותר".
חשמל אלחוטי נמצא בפיתוח כבר שנים רבות. אבל בינתיים נראה היה שגם אם יצא לפועל, ההבדל היחיד בין "לפני" ו"אחרי" יהיה שכבלי החשמל יהיו מחוברים ללוחות-שיגור-אנרגיה על הקירות במקום למכשירים עצמם. באוניברסיטת סטנפורד חשבו על דרך נוספת לניצול היכולת המתפתחת לשגר חשמל למרחקים קצרים. במחלקת ההנדסה שם הצליח צוות בראשות יִי קוּאי לצבוע בד בעזרת דיו המבוסס על ננו-צינוריות פחמן. התוצר של התהליך הוא בד שעדיין מסוגל להימתח ולנוע כרגיל, אך מצוייד ביכולת לצבור מטען חשמלי. משמעות הדבר הוא שבעתיד ייתכן שהמכנסיים שלנו יטעינו את הטלפונים בכיסים, ושעונים ייפטרו מהסוללות בזכות רצועות-חשמליות. אך מלבד הזמן שייקח להביא את הרעיון הזה לייצור בפועל, עומד בפניו מכשול נוסף: מחקר בריטי שפורסם במאי 2008 טוען שהשימוש בננו-צינוריות גורם לתופעות דומות לשימוש באזבסט - בעיקר פגיעה בַּרֵיאות. התוצאות האלה אמנם לא הוכחו סופית, ונוסו רק על עכברים, אך הן מדאיגות את רוב המדענים העוסקים בפיתוח טכנולוגיות מבוססות Nanaotubes. לכן סביר להניח שייקח עוד כמה שנים (וכהרבה מאוד עכברים מתים) עד שנראה טכנולוגיות כמו זו מחוץ למעבדות.
לקראת סוף השבוע התקבלה בתחנת המשטרה של מחוז פולק במרכז קליפורניה תלונה על גניבת רכב מסוג Dodge Durango, שנת ייצור 1998. שוטרי המחוז יצאו לשטח לחפש את המכונית, ומצאו את הרכב הגנוב חונה מחוץ לבית בעיר Haines. כאשר נכנסו לתוך הבית כדי למצוא את הגנב, נדהמו השוטרים לגלות את מייקל ריי איקס (30) יושב בסלון ומשחק במשחק Grand Theft Auto - שְמה המשפטי האמריקאי של עבירת גניבת מכונית. הזויה אף יותר היתה העובדה שבזמן המעצר היה איקס משוחרר בערבות על עבירה דומה. הוא הובא לתחנת המשטרה, ויועמד למשפט על אישום נוסף של Grand Theft Auto, כמו גם על פריצה ואחזקת סמים. עכשיו, אני יודע שכל פורום גיימרים יתקיף אותי על הרמזים העולים מהסיפור, ולכן אקדים תרופה למכה ואכתוב שלא רק אני, אלא גם כתב CNET כריס מאטישצ`יק, חושבים שכאן אפשר לקבוע בוודאות כי הצעיר התחיל להתעסק בגניבת מכוניות לפני המשחק הפופולארי, ולא אחריו. מה שלא מצדיק, כמובן, את האובססיה העולמית למשחקים אלימים כאלו, או את העובדה שבארה"ב קוראים לעבירה פשוטה בשם כ"כ ארוך.
תגיות בבלוגיה:
רשומה זו פורסמה
החוקרים משתי האוניברסיטאות לקחו שבב (צ`יפ, חתיכה קטנה) המורכב מננו-רצועות של חומר המכונה 
מאמרים בגאדג'טי
פייסבוק
טוויטר 
יו-טיוב
עדכוני
RSS