יש לי מכר, חבר של חברים ליתר דיוק, שהכיר מישהי באינטרנט, מגרמניה, ואמר שהיא באה בשבילו לישראל. היא באמת באה, הם באמת הסתדרו, ובגיל 18 (אחרי שהשתמט מהצבא) לקח את עצמו ונסע לגור איתה בגרמניה. הוא הסתדר לא רע, יש לו עבודה, הוא והבחורה עדיין יחד, הגרמנית שלו כבר טובה מהעברית שלו והוא מגיע פעם בכמה חודשים לבקר בארץ את ההורים וכמה חברים.

אבל אתם צריכים לשמוע אותו מדבר על פוליטיקה. אותו משתמט-יורד, שחי בפרבר של ברלין 3500 ק"מ מירושלים אומר שאנחנו צריכים להכנס בערבים, שהם מבינים רק כוח, שצריכה להיות מלחמה אחת `רצינית` כדי לראות להם מה זה (מה בדיוק? שאלה טובה) ואז יהיה פה טוב. אומר, ולמחרת עולה על צ`רטר של ישראייר חזרה לברלין.

תמיד שאומרים לי מה הוא אומר נזכרתי למה אף פעם לא הייתי חבר שלו, כי אני חושב שהוא גם אידיוט וגם חצוף. אידיוט כי הדעות שלו אידיוטיות, אבל כאלה יש לי מספיק בישראל. אבל הוא גם חצוף – כי הוא תומך במשהו שהוא מעולם לא ראה, הבחור לא שירת יום בצה"ל או כל צבא אחר, ואומר שאנחנו צריכים לצאת למלחמה בה נספוג הרוגים, פצועים, סבל, הרס ושעבוד כלכלי בזמן שהוא לא יהיה באזור. אז סתם לא אכפת לי, שיגיד מה שהוא רוצה ושיילך קיבינימאט, נראה אותו בשנה-שנתיים הבאות, מתי שיואיל בטובו לרדת שוב מהעולם המתקדם אל הלבנט המיוזע.

ראש ממשלתנו המצוין ושר חוצנו העוד יותר מצוין הגו תכנית מצוינת כיצד לגרום לאלו שעדיין לא רוצים לרדת מהמדינה לשנות את דעתם: ראש הממשלה ושר החוץ מכינים הצעת חוק ממשלתית שתרשה לישראלים שלא מתגוררים בארץ, כלומר לאמריקאים, קנדים, אוסטרלים, צרפתים ובריטים ילידי ישראל, להצביע בבחירות לכנסת בישראל ולקבוע לנו, אלה שעדיין ישראלים, את העתיד. המחשבה שלהם היא שרוב הזרים ילידי ישראל שחיים בחו"ל הם מצביעי ימין, וכך ישפרו מפלגתם של ראש הממשלה ושר החוץ את הישגיהם בקלפי. בהתחשב בסיפור של החבר-של-חברים שלי, לא נראה שההערכה שלהם לא ריאלית.

אני מודה, קשה לחשוב על שיטה יותר יעילה לירוק בפרצופם של אלו שעשו כאן צבא ותואר/תארים, ועדיין עושים מילואים ומשלמים 50% מס הכנסה ולהגיד להם, היי, אתם ישראלים טובים בדיוק כמו כאלו שלקחו את הפקלאות שלהם בגיל 20 ונסעו לעשות כסף בארצו של הדוד סם, ארצה של המלכה עליזה, ארץ עלה המייפל או מולדת הקנגרו. כל אלו שאמרו שעל הזין שלהם הציונות, באמריקה משלמים פחות מסים, באנגליה אנשים יותר נחמדים ובאיטליה יש מזג אוויר יותר נעים (הכל נכון) ועזבו לפני עשרות שנים, הילדים שלהם לא יודעים מילה עברית וסביר להניח שהם לא ביקרו בארץ יותר מ-10 ימים רצוף משנת 1986. אתם ישראלים טובים בדיוק כמוהם, משלמי מסים ועושי מילואים שכמונו.

 אז זהו, שהם לא ישראלים. מי שהחליט שהחיים פה קשים מדי, שאין לו כוח לעשות צבא/לשלם מסים/לעמוד בפקקים/להזיע בקיץ או `סתם` מצא אהוב/אהובה בחו"ל או עשה סמסטר באוניברסיטה והחליט להשאר לצמיתות הוא לא ישראלי. חלק מלהיות ישראלי, חלק חשוב, הוא קודם כל לגור פה. מבחינתי כל שמלאני קומוניסט שקורא למדינת כל אזרחיה (כלומר, רוצה להפסיק לקיים את ישראל כפי שהיא קיימת) הוא ישראלי יותר טוב מהלאומן הכי גדול שהחליט לקחת את עצמו מפה.

לא אכפת לי אם היורד/ת שומע רשת ב` באינטרנט כל היום. לא חשוב אם הוא רואה כל יום חדשות עורץ 2 ב Israeli channel ואוכל רק ארומה ושווארמה, בסופו של יום כשהוא יוצא לרחוב הוא בעיר זרה, בה אין שלטון ישראלי, הערכים שלה הם לא הערכים של ישראל והאוכלוסייה בה לא ישראלית ברובה העצום. אם אתה לא גר פה, ולא מתכוון לחזור, אתה לא ישראלי יותר. אתה אמריקאי, קנדי, אוסטרלי, צרפתי – וואט אבר – אתה לא ישראלי יותר, ואין לך זכות לקחת חלק בהצבעה לכנסת שתקבע את העתיד של אנשים שחיים אלפי ק"מ מאיפה שאתה נמצא. אתה חצוף שאתה בכלל מבקש זכות הצבעה שתקבע כמה מס נשלם, מתי נצא למלחמה, לאיזה הסדר מדיני ומי יהיה שר הביטחון כשאתה בכלל לא תושפע מההחלטות הללו. תצביע למושל שלך, לנציג שלך בקונגרס, לנשיא המקומי שלך, למי שחשוב לך. אתה לא בישראל יותר.

אין לי בעיה עם יורדים. לא לכולם החיים בארץ מתאימים, אנחנו לא מדינה שקל לגור בה. אנחנו גם מדינה חופשית, שלא מחזיקה כאן אף אחד בכוח, מי שרוצה ללכת שייסע לשלום, אבל את הפתק בקלפי תשאירו פה, תנו ללבטינים הפראיירים לקבוע את העתיד שלהם לבד.

טועים ראש הממשלה ושר החוץ אם הם חושבים שהמהלך הזה ישפר את תדמיתם. שלא יתפלא ראש הממשלה אם בבחירות הבאות הוא יקבל אחוז נכבד מהקולות של תושבי החוץ, אבל אלו שעדיין גרים פה ישגרו אותו לעזאזל.

אוי, אין שמחה כמו שמחה לאיד. השבוע התבשרנו שהדיסנילנד המודרני, הנסיכות דובאי שבמפרץ, פושטת רגל. אותה דובאי שציירה עצמה המקום העשיר עלי אדמות, כמרכז העולם החדש, שבה ניתן היה לעשות הכל גדול יותר, גבוה יותר ומפואר יותר, פושטת רגל ואינה מסוגלת להחזיר את ההלוואות שלקחה. לכאורה, עוד משבר פיננסי במקום כלשהו, כמו באיסלנד או לטביה, שלא בעל מאפיינים ייחודיים, אלא גרידיות נטו, כרגיל. לא כך הדבר.

נתחיל בהתחלה: דובאי היא חלק מקונפדרציה ערבית בשם איחוד האמירויות הערביות, UAE, שיושבת במפרץ הפרסי בין סעודיה לאיראן. השלטון שבה הוא מונרכיה לא דמוקרטית (כמו בסעודיה) היא קיבלה עצמאות רק בשנות ה-70, והייתה כפר דייגים קטן ומסכן עד 1996. באותה שנה נפטר השליט ועלה לשלטון בנו, מכתום בין ראשד מכתום.

הבחור החליט להפוך את דובאי למרכז עולמי, ויהי מה – ואכן במשך 13 שנה הוא עשה הכל כדי לבנות כל מה שהיה קודם לכן גדול יותר, גבוה יותר ומפואר יותר בדובאי. דובאי, עיר של 200 אלף תושבים, הקימה כל מה שאפשר לחלום עליו: את הבניין הגבוה בעולם (שעדיין בבנייה), את מערכת האיים המלאכותיים הגדולה בעולם, את שדה התעופה הגדול ביותר בעולם, חברת תעופה ענקית, כבישים של 8 מסלולים לכיוון, גורדי שחקים ואפילו אתר סקי באמצע המדבר (על זה אף שמאלני לא מפגין, כנראה שערבים לא משפיעים על אפקט החממה).

המזרח, בעיקר הודו ופקיסטאן, סיפק ידיים עובדות וזולות לבנייה המגאלומנית של דובאי, והמערב סיפק את הידע והכסף. כל האירופאים האינטיליגנטים והצדקנים, שנורא יודעים להסביר לנו כמה זכויות האדם שלנו לא בסדר וכמה השלטון שלנו לא דמוקרטי, בשביל רווחים, טיסות זולות וקניות התעלמו ממה שנורא מפריע להם במקומות אחרים במזרח התיכון. אהם אהם. גם זה שלפי החוק אסור לתושב "ישראל" (כך במקור) להכנס לדובאי לא הפריע לאף אחד. זאת לא גזענות או אפליה, בכל זאת רק ישראל.

האירופאים שוחרי הדמוקרטיה וזכויות האדם התעלמו מכך שבדובאי אין לא את זה ולא את זה. לפי החוק, אסור לדבר על השליט או משפחתו. נקודה. על תקשורת חופשית או דיון ציבורי אין מה לדבר. העובדים הזרים, 83% מאזרחים דובאי (על הפועלים הזרים אצלנו עושים רעש, בקושי 0.5% מהאוכלוסייה!) מועסקים כעבדים לכל דבר ועניין, הדרכונים שלהם מוחרמים מהם בכניסה למדינה והם גרים באוהלים או פחונים ליד אתרי הבנייה העצומים של דובאי. מעניין שגם זכויות הנשים לא הפריעו למערב הליבראלי בחיפושיו אחרי הדיוטי פרי, באיחוד יש 2.7 גברים על כל אישה אחת, לגבר מותר לשאת 4 נשים (מגיל 12, אם תהיתם) ודובאי היא מרכז בינ"ל לזנות וסחר בנשים. אבל מי סופר.

האנגלים הסתומים האלה הטיסו להם את המטוסים ותכננו להם את המבנים, האיים והאוטוסטראדות בלי להתחשב בכל אלו. מעניין שאף ארגון `ירוק` בעולם לא נתן דעתו ללמה לבנות כל כך הרבה מבנים עצומים וסגורים (טרמינל 3 בנמל התעופה של דובאי הוא המבנה הגדול בעולם לפי מטר רבוע) באקלים של 48 מעלות בקיץ, 30 מעלות בחורף ואין גשם, באמצע המדבר. הם גם דפקו את הזרימה של המים במפרץ הפרסי בגלל האיים שלהם, אבל זה באמת לא מעניין את אף אחד.

המקומיים, חבורת בדואים אנאלפביתים, התייחסה לאסייתים כעבדים ולאירופאים כפראיירים בזמן שלכל ילד קנו מרצדס ולכל אבא מטוס פרטי, ולאף אחד לא היה אכפת. כשיש שופינג – אפשר להתעלם מכל השאר. שוב, הצביעות האירופאית הליבראלית של השמאל הסוציאליסטי הרימה ראש. הם עושים את מה שלשמרנים אסור לעשות, או חס וחלילה להודות בזה.

על פניו, מה אפשר לעשות? כשלכל ערבי יש פומפה בחצר שמוציאה נפט, אנחנו יכולים רק לשבת ולהתבכיין. מקסימום לכתוב פוסטים בתפוז. אבל השבוע הסתבר, שהכסף שבנה את דובאי לא הגיע מנפט או גז (שאין בדובאי אלא רק באבו דאבי השכנה) אלא פשוט מהלוואות. הסיפור די פשוט – זה כמו שאלון גל שואל נהג אגד ומורה איך הם לא מבינים שהם לא יכולים להרשות לעצמם לגור בוילה 3 קומות בסביון. הדובאים הוציאו כסף מהלוואות, שלא היה להם, והמשבר הפיננסי פוצץ הכל.

מחירי הבתים בדובאי ירדו ב-50% (איך הם עלו מראש? מי ירצה לגור בחור כזה בחום של 50 מעלות כשאיראן מעבר לכביש?!) הכלכלה נפלה והממשלה הודיעה שהיא לא יכולה לכסות את החובות שלה. כל האנגלים, ההולנדים והאירים הסתומים ששמו אצל הערבים את הכסף שלהם כנראה יראו אותו בגלגול הבא, ודובאי כנראה כבר גמרה את הסוס שלה, והמקומיים רח"ל יאלצו לצמצם במכסת העבדים ההודים שלהם.

מסתבר, כמו באיסלנד או לטביה, שאי אפשר לבנות מגדלים באוויר. פריחה כלכלית צריכה בסיס, בסיס של אקדמאים משכילים, בסיס של תשתיות, של דמוקרטיה מינימלית, של חופש ביטוי, של מינימום שיוויון – כל הדברים שאין בדובאי ויש במדינה קטנה אחרת במזרח התיכון. תנחשו לבד איזה.

כמו שאיסלנד נפלה כי הסתבר שמדינה של 250 אלף איש לא יכולה להחזיק מעצמה מרכז פיננסי, כך דובאי נפלה כי הסתבר שערבים אנאלפבתים שלא גמרו ג` כיתות לא מסוגלים להחזיק מדינה מצליחה, בה כל עבודה הדורשת מעט שכל נעשית ע"י האירופים וכל עבודה שדורשת מעט מאמץ נעשית ע"י ההודים. שכסף מסתבר לא יכול לקנות הכל, ושגם הלוואות צריך להחזיר.

כל אלו שרצו לדובאי בשביל הטיסות הזולות, השופינג והחופש ממס, כל אלו חזרו לאירופה עם הזנב בין הרגליים ועם ארנק מדולדל. כל אלו שמסתכלים עלינו בזלזול והתנשאות, בפטרוניות וצדקנות, כולם אכלו אותה. ודווקא המדינה האסורה, המוקצית, הרוויחה – כי היא לא הפסידה שקל. גם הדוד סם לא הפסיד בדובאי כמעט כלום, אגב. אולי באמת הטובים כן מנצחים בסוף.

אוי אלוהים, אין שמחה כמו שמחה לאיד.

לפעמים שאני קורא פורומים בעולם או בוחן תגובות של אנשים ומוסדות בינ"ל למצב שקיים בצ`כונה הקטנה שלנו ממערב לירדן אני אומר שצביעות כזאת לא יכולה להיות. הרי לא יכול להיות שכל העולם מטומטם, מסתכל על אלו שרוצים לעשות שלום כלוחמנים ועל חפצי המלחמה כמסכנים, על אלו שמתחננים לפתוח במו"מ לשלום כסרבני שלום, ועל אלו שלא מוכנים לדבר כמדוכאים, על אלו שמפנים שטחי מולדת ללא ומקבלים מלחמות וטילים בתמורה כרוצחי ילדים ועל אלו שזורקים טילים על גני ילדים כלוחמי חופש עם בנדנה של צ`ה גווארה על הראש.

אבל לפחות אני יודע שהטמטום הגלובלי הוא לא רק כלפי ישראל ולא רק בצ`כונה שלנו. יש צביעות בינ"ל חוצה גבולות, שמטשטשת בין טובים ורעים, לא רק במקרה שלנו. לא יודע אם צרת רבים היא נחמת טיפשים או חצי נחמה, אבל למען הסדר הטוב יש גם יחס לא הוגן לאומות אחרות. בואו ונעשה טיול מחשבתי קצר אל האי השכן מצפון מערב:

קפריסין עברה מיד ליד לאורך ההיסטורי (אשורים, רומאים צלבנים...) עד שנכבשה ע"י האימפריה הע`ותומנית במאה ה-16 (מזכיר לכם אזור אחר אולי?), ובמאה ה-18 העבירו הטורקים את האי לבריטניה תמורת תמיכה במשהו לא חשוב. האוכלוסייה המקומית באי הייתה מורכבת מיוונים נוצרים, בערך 75% מהאוכלוסייה, ומטורקים מוסלמים, בערך 25%, ובתווך היו תקועים הבריטים (דז`ה וו?).

הבריטים נתנו עצמאות לאי ב-1960 ובנו משטר לתפארת: חלוקת סמכויות בין הטורקים ליוונים, שתי שפות רשמיות, איזונים ובלמים, וטו ועוד על מיני עמיאת. המשטר הזה החזיק כמעט 3 שנים שלמות (!) ואז קפריסין הצטרפה לרשימה של אזורים-שהבריטים-עשו-בהם-ברדק-וברחו: טבח בקהילות טורקיות באי בדצמבר 1963 מוטט את השלטון העצמאי, היוונים דרשו לבטל את הזכויות המוניציפאליות העצמאיות של הטורקים ודרשו "אנוסיס", איחוד בין קפריסין ליוון עצמה, וזאת בתמיכה השלטון הדיקטטורי הפטריוטי ששלט ביוון עצמה באותה תקופה.

הסמטוכה שלטה במשך יותר מעשור: הקהילות התקבצו אחת בתוך השנייה, טורקיה ויוון החלו להתערב בעניינים הפנימיים של האי (לזכור שטורקיה אז הייתה דמוקרטיה ויוון לא), וב-1974 חונטה צבאית יוונית תפסה את השלטון באי בכוונה לאחד אותו עם יוון. הטורקים שלחו את הצבא הטורקי להגן על המיעוט הטורקי באי, פלשו לחלקים המיושבים בטורקים שבו (בצפון) ונערכה מלחמה בקיץ אותה שנה שבסיומה שלטו הטורקים על שליש מהאי. לציין שהם לא כבשו כל אזור שהם רצו להנאתם, אלא רק את האזורים שהיו מיושבים בטורקים. הדיקטטורה ביוון נפלה מייד לאחר מכן. במהלך המלחמה נמלטו או גורשו מהצפון 200 אלף יוונים, ונמלטו או גורשו מהדרום 60 אלף טורקים.

כאן מתחילה הצביעות הבינ"ל: אחרי 8 שנים של ניסיונות טורקיים לנהל מו"מ עם היוונים כדי להקים מדינה פדרטיבית ולפנות את הצבא מהאי, הטורקים נואשו והקימו ב-1983 מדינה עצמאית טורקית בצפון. האיחוד האירופי, האו"ם וכל העולם (חוץ מטורקיה) החליטו שהם לא מכירים במדינה החדשה. מאז ועד היום חיים הקפריסאים הטורקים בבידוד מוחלט מהעולם, בלי שאף מדינה מכירה בהם, בעוד שהדרום הלך והתפתח. אין להם שגרירויות, אין להם במה לבטא את דרישותיהם, היוונים נחשבים למייצגים היחידים של האי, הם מבודדים כלכלית, מקופחים ומנודים מהעולם ללא סיבה.

למה זה קורה? למה העולם לא מכיר בזכות הבסיסית של הטורקים לריבונות על האזור בו הם חיים מאות שנים? למה כשרצו לאחד אותם עם מדינה לא-להם והגנו עליהם הם נחשבו כובשים, אבל כשהם נטבחו ונרצחו ע"י היוונים זה לא הפריע לאף אחד? העולם יודע יפה מאוד לדרוש עצמאות לקבוצה אחרת שנטען שזכויותיה מדוכאות ושולטת עליהם מדינה לא להם. אהם אהם.

האיחוד האירופי הוסיף חטא על פשע: בשנת 2004 קופי אנאן הביא יוזמת שלום שאמורה ליצור פדרציה באי, הטורקים קיבלו את ההצעה במשאל עם, היוונים דחו אותה. מה עשה האיחוד? החליט לצרף את הדרום היווני לשורותיו והוא מתייחס אליו מאז ועד היום כמייצג היחיד של האי. לרבע מיליון הטורקים שבצפון אין שום ייצוג באיחוד, או בכל מוסד אחר בעולם.

האם זה בגלל שהם לא בצבע הנכון? שהם לא מתפללים לאלוהים הנכונים? סתם צביעות וחוסר הבנה של העולם? טורקו-פוביה? אין לי מושג. מה שיש לי מושג הוא שלא נעים לחיות 35 שנה בבידוד עולמי בלי סיבה, שאתה זה שמנסה לפתור את הסכסוך ובסוף מתייחסים אליך כאשם. כל הניסיונות של כל ראשי הממשלה בטורקיה לפתור את הסכסוך לא נענו לא ע"י האיחוד האירופי (שיוון היא חלק ממנו) ולא ע"י ארה"ב. העולם ממשיך להתעלם מהסבל והבידוד של הקפריסאים הטורקים בצביעות ואכזריות.

הייתי רוצה לנסוע לשם כדי להשאיר קצת כסף ולהראות את תמיכתי, אבל אין טיסות מישראל לצפון קפריסין. חס וחלילה שהממשלה שלנו תרים את הכפפה. במסגרת יחסינו העכורים היום עם טורקיה, אין סיכוי שמשהו ישתנה.

מה נגיד ומה נאמר? כנראה שלא רק אלינו מתייחסים בהתנשאות, צביעות, בורות, צדקנות ופטרנליסטיות, אלא גם לאומות אחרות שלא מגיע להם. נו שוין, אירופה, מה עוד יש לצפות ממנה.

"חוק המאגר הביומטרי", שמכונה חוק האח הגדול, שאמור לעלות היום להצבעה בכנסת הוא חוק שמעורר התנגדות לא מובנת לטעמי. המתנגדים לחוק מפחדים ממצב בו לממשלה יש מאגר מידע ביומטרי על האזרחים שלה, וניתן יהיה לנצל את המאגר הזה לרעה אם הוא ידלוף החוצה לגורמים עבריינים או עויני מדינה.

אני לא מבין את פשר ההתנגדות הזאת. מאגר מידע ביומטרי בידי הממשלה, שיהיה כמובן מאובטח היטב, יאפשר למשטרה ולכוחות הביטחון מעקב טוב יותר אחר פושעים, עבריינים וטרוריסטים, בעוד לאזרחי מדינה שומרי חוק אין ממה לפחד מהחוק הזה. אני לא מבין את הלך המחשבה של המתנגדים; יש להם מעין תמונה בראש של פקידי משרד הפנים עוקבים אחריהם במצלמות נסתרות כאילו הם היו בבית האח הגדול (זה של ארז ואסי) ושאין לאנשי המדינה משהו יותר טוב חוץ מלבלוש לחייהם ולהפר את כל זכויות האזרח שלהם.

הרי נגד מי אמור להיות מנוצל המאגר הזה? נגד פושעים שמשאירים טביעות אצבעות בזירות פשע, נגד אנסים שמשאירים דגימות DNA אצל הקורבנות שלהם, נגד טרוריסטים שנכנסו למדינה בזהויות בדויות וניתן לעקוב אחריהם, נגד סרבני גט שממררים את חיי נשותיהם, או סתם אנשים רעים שגונבים זהות של אנשים אחרים וחיים על חשבונם (ועד שבתי המשפט המחורבנים במדינה הזאת מזיזים את עצמם הם כבר גרים בווילה שקנו על חשבון הקורבן בבהאמס) ופושעים שרושמים את הדירה שלכם על שמם מוכרים אותה לחסרי ישע.

אז ממי האנשים האלה מפחדים שהמדינה תיצור לעצמה מאגר ביומטרי? לאזרח שומר חוק אין ממה לפחד, ואם הוא מפגין חזק מדי נגד החוק – הוא שהוא פרנואיד, או שהוא מסתיר משהו. לא בטוח איזה אופציה טובה פחות.

מי זוכר את יום הגיוס שלו? אם תיזכרו טוב, תגלו ששם לקחו לכם טביעות אצבע וצילומי שיניים. כמובן שלצה"ל יש את כל הפרטים על החיילים שלהם, כולל כמה אמא שלהם מרוויחה (במשרד ת"ש), איזה פריחה הייתה להם בפי הטבעת בגיל 16 (במערכת המידע הרפואי) ולמי שהיה צריך – באיזה גיל הוא הפסיק לעשות פיפי בלילה (אצל הקב"ן).

אם צה"ל מחזיק את המאגר הסופר-ביומטרי הזה אצלו, והפרטים שם לא דולפים לשום מקום, למה שהפרטים ידלפו ממשרד הפנים? המאגר האזרחי יהיה מאובטח בדיוק כמו המאגר הצה"לי, ואין לאף אחד סיבה לפחד. לא ראיתי את כל יפי הנפש מוחים נגד שרשרת החיול ביום הגיוס שלהם. אם יש לצבא מאגר שהוא גדול ומקיף יותר פרטים על כמעט כל אזרחי ישראל, למה דווקא נגד המאגר האזרחי נזכרו למחות? למה לצה"ל מותר מה שלמשרד הפנים אסור?

לא ראיתי את כל המוחים והמוחות אומרים משהו כשמבקשים מהם בשגרירות האמריקנית לתת טביעת אצבע לשם קבלת ויזה לארצו של הדוד סם. או שאולי מנעמי ארץ הצריכה הקפיטליסטית משכיחים את הפחדים מהמצלמות שמעבר לקיר?

מאגר ביומטרי הוא אמצעי הכרחי לפיענוח פשעים חמורים במדינה. במצב האלימות, הפשע וחוסר כיבוד החוק בישראל אני אשמח שעבריין יחשוב פעמיים לפני שהוא פוגע בצורה כזאת או אחרת בחפים מפשע בידיעה שיש למשטרת ישראל גישה למאגר שתוכל להושיב אותו שנים ארוכות (אחרי שנים ארוכות של משפט, כמובן) מאחורי סורג ובריח.

אני תומך בהקמת מאגר ביומטרי מקיף, שיאובטח כיאות, ויאפשר למדינה אפשרות פיענוח פשעים ומניעת טרור טובה יותר מהמצב היום. אין כאן שמינית של פגיעה בזכות חוקית או אחרת של כל אזרח שומר חוק, והרי ממילא למדינה (צה"ל, ביטוח לאומי, מערכת החינוך) יש את כל המידע עלינו מפוזר במערכות שונות, ואין כאן שום מניעת מידע שהמדינה הייתה ללא גישה אליו מלכתחילה.

סיפור שהיה כך היה: לפני מספר שבועות הקרינו בסינמטק את המועמדים לפרסי האקדמיה (מה בדיוק אקדמי פה? לא ידוע) הישראלית לקולנוע. בנצלי את המנוי שלי, הלכתי לסרט בשם "לבנון" בלי שבאמת ידעתי על מה ולמה, הסרט היה רחוק חודשיים מיציאה לאקרנים, הרבה לפני הזכייה בונציה ועוד אף אחד לא ידע עליו. סרט מלחמה ישראלי, קאסט שנראה טוב על הנייר, הלכתי לראות, מה כבר יכול להיות.

לקח לי בדיוק 2 דקות להבין את מהות הסרט: חיילי צה"ל הורגים חפים מפשע, חיילי צה"ל ברברים, צה"ל נכנס ללבנון רק כדי להרוג אזרחים מסכנים, אין טרור מלבנון, צה"ל נכנס ללבנון בלי סיבה, חיל האוויר מחסל כפרים על יושביהם בלי סיבה, צה"ל לא מציית לחוק הבינלאומי, חיילי צה"ל ברברים, המפקדים של הצבא חיות אדם והחיילים מכונות הריגה עם ניצני אנושיות פה ושם. החיילים הסורים הם ה-good guys, הפאלנגיסטים הנוצרים הם ה-bad guys, והישראלים הורגים כל מה שזז במלחמה בינהם.

במהלך 10 הדקות הראשונות של הסרט עזבו בערך שליש מהצופים בזעם. מאחר והייתי לבד ולא היה לי על מי לעשות פוזה, נשארתי עד הסוף. הסרט משתמש בכל האמצעים האפשריים ובכל הסיטואציות שאפשר לחשוב עליהן כדי להוציא את דיבה חיילי צה"ל רעה ולהפוך את הנרטיב ההיסטורי על פניו, בגישה פוסט-מודרניסטית אופיינית: לא מדינה מוכת טרור שנחלצת לעזרת מיעוט נדכא בשכנתה הצפונית ומחסלת קיני מחבלים שמסתתרים בקרב אוכלוסייה אזרחית ונתמכים בצבא של דיקטטורה אכזרית שכובשת מדינה זרה, אלא צבא רשע ואכזר ששם לו למטרה לחסל כמה שיותר אזרחים חפים מפשע והוא נעזר בקבוצת מאפיונרים מקומיים שמטילים אימה על הצבא הזר (הסורי) שבא לסייע.

מה לא היה שם: כשנכנס הצבא לעיירה לבנונית כלשהי אחרי שחיל האוויר "מחק" אותה רואים רק גופות: נשים בבתיהן, סוכנות נסיעות שעובדיה מתים, אישה שמחפשת אחרי ילדתה הקטנה (שחוסלה ע"י צה"ל, כמובן), שמלתה שעולה באש מוסרת ממנה ע"י חייל, שימוש בנשק שנוגד את החוק הבינלאומי (או כמו שזה נאמר בסרט: "אנחנו נכבד את החוק הבינלאומי, ולא נשתמש במילה זרחן"). רואים סוס שבטנו פתוחה, קלוז אפ על העין – הוא בוכה! So sad. חיילי סורי נשבה ע"י צה"ל, והאיש הרע בסיפור הוא דווקא הפלנגיסט הנוצרי, לא הסורי, חלילה. בתחילת הסרט, החיילים יורים על לבנוני חסר ישע, ותוך כדי שהוא צורח "סאלאם!!" בלי יד ורגל, המפקד הישראלי יורה לו בראש. לא היה שום דבר "ישראלי" בסרט הישראלי הזה - הוא נראה כאילו הופק במחלקת התעמולה של אש"פ.

אני מודה שלא לקחתי חלק במלחמת לבנון (הראשונה, שהיא הרקע לסרט), ולו מהסיבה הפשוטה שזו החלה 3 שנים לפני שנולדתי. אבל הכרתי מספיק אנשים שכן השתתפו בה – חברים של ההורים, שכנים, אנשים שמתאמנים איתי, ואף אחד מהם לא מספר על משהו דומה. ברור לי שמלחמה זאת חוויה לא סימפטית, בוודאי שזו נערכת באזורים מיושבים, אבל גם הנרטיב ההיסטורי ברור לי לא פחות: ישראל נכנסה ללבנון ביוני 1982 אחרי שנים על שנים של טרור בלתי פוסק מלבנון, מאוטובוס הדמים דרך רצח משפחת הרן ועד ההתנקשות בשגריר בלונדון. היא חברה לקבוצות נוצריות שדוכאו במשך שנים ע"י המוסלמים, ונלחמה נגד הצבא הסורי שכבש את לבנון בניגוד לכל חוק או רצון של תושבי המדינה. מעניין שהדברים האלו לא נכנסו ל"זיכרון" של הבמאי, שעשה סרט על בסיס זה.

אותם אנשי קולנוע, שעושים סרטים שאינם אלא הכפשה והשחרת פניה של מדינת ישראל, הם אלו שבעצמם מרחיבים את הפער שבין התרבות הישראלית לבין הישראלים עצמם. אני לא מכיר ישראלי שיזדהה עם הסרט הזה, אפילו השמאלנים ביותר ינועו באי נחת בכסאם. הם עושים סרטים שהישראלים שונאים, ואחרי זה החברים השמאלנים שלהם מאירופה נותנים להם פרסים תוך כדי שהם מצקצקים איזה יופי של אומנות, סוף סוף היהודים, סליחה, הציונים, מראים את עצמם כמו שאנחנו אוהבים לראות אותם, ככובשים אכזריים ורוצחים קרי לב.

טניס מעניין לי את התחת. זה ספורט משעמם, אף פעם לא הבנתי את הניקוד המסובך שלו (כמו כל דבר שבריטים ממציאים, הניקוד בטניס הוא דוגמא לאיך לעשות דברים פשוטים בצורה מסובכת) המשחקים ארוכים כאורך הגלות, הבגדים מכוערים, ובכלל, בגלל שהקואורדינציה שלי עם כדור היא לא קיימת עד אפסית, בדר"כ ספורט `כדורי` מעניין לי את התחת.

למרות כל זאת, כבר הרבה זמן נצחון לא הסב לי אושר כמו הניצחון של נבחרת ישראל בטניס על הנבחרת השוודית, במאלמו שוודיה, בגלל כל הדברים שנלוו לניצחון הזה. אחרי כל הג`יפה שהשוודים האכילו אותנו, ואחרי שניצחו אותנו שנה שעברה, איזה כיף מבחינה ספורטיבית לנצח מעצמת טניס (לשעבר?) כמו שוודיה. יותר מזה, ישראל ניצחה לא רק את שוודיה, אלא את כל אירופה:

במאלמו, עיר דרום-שוודית מסורתית מימי הביניים, היום השוודים הם זן נכחד: מתוך 300 אלף תושבי מאלמו 100 אלף הם מהגרים ובני-מהגרים מוסלמים ואחרים, ומתוך כל 8 מיליון תושבי שוודיה (שזה די מעט, בישראל המיניאטורית יש 7.2 מיליון בני אדם, וסביר להניח שעד שנת 2013 בישראל יגורו יותר אנשים משוודיה) יש משהו כמו 350 אלף מהגרים, מתוך בערך 15 מיליון מהגרים ובני-מהגרים באירופה כולה.

בנקודה זאת אני רוצה לעשות משהו לא-פוליטיקלי קורקט ולעשות הפרדה גזעית: מעכשיו אני מתייחס רק למהגרים ובני המהגרים המוסלמים ולא לאילו שאינם מוסלמים. מדוע? המהגרים שאינם מוסלמים (הודים, סינים, שחורים מאפריקה שמדרום לסהרה) מהרגע שעברו לאירופה, או נולדו באירופה, זנחו את המסורות שלהם מארץ המקור, רובן לפחות, ואימצו עליהם את המסורות הליברליות של מערב אירופה. המוסלמים לעומתם, מביאים איתם את המזרח התיכון ואת העולם השלישי אל תוך אירופה, מסרבים לקבל על עצמם את המסורת הליברלית של אירופה ומנסים לשנות בכוח את אירופה לכוון שלהם, או להסתגר בקהילות של עצמם לנצח, ולבכות שהם מקופחים.

השלטונות האירופיים, במקום להתמודד עם הקינים של העולם השלישי שצומחות להם מתחת לאף, מעדיף במקרה הטוב לעצום עיניים, ובמקרה הרע לוותר למוסלמים כל הזמן. איזו דוגמא טובה הייתה לנו במאלמו: המוסלמים המקומיים החליטו להוציא את העצבים שלהם על נבחרת הטניס הישראלית בעקבות מבצע עופרת יצוקה בעזה, והתחרעו על כל מה שזז: שוטרים שוודים חטפו מכות, ניידות משטרה נרגמו באבנים ובצבע, תחנות משטרה הושחתו, הונדליזם פשט בכל מאלמו בשם מבצע עופרת יצוקה. מה הקשר בין עזה, לבין המהגרים במאלמו (שסביר להניח שאיש מהם לא הניח מעולם את רגלו בעזה, במקרה הטוב שהוא יודע איפה זה) זו שאלה טובה.

כנראה שאני לא מבין משהו. אם בישראל מישהו, איזושהיא קבוצה, הייתה תוקפת את סמלי השלטון המשטרה הייתה שוברת להם את הידיים והרגליים. ככה עשו לאתיופים שהתפרעו מול הכנסת, ככה עשו למתנגדי ההתנתקות כשהם חסמו כבישים, וזה עוד בלי להזכיר את מהומות אוקטובר. אבל לא השוודים, חס וחלילה לעצבן את המהגרים: את מחיר האלימות שילמו השוודים עצמם, בכך שסגרו את האולם לקהל, וגרמו לשוודיה לאבד את יתרון הביתיות.

מתי השוודים יבינו שהיום תוקפים את נבחרת ישראל בשם המבצע בעזה, ומחר יתקפו את שוודיה עצמה? מחר הם יתקפו את האוניברסיטאות הליברליות בגלל קורס על איסלאם שלא נראה להם, מחרתיים את הממשלה השוודית בגלל שיש זכות בחירה לנשים, ועוד שבוע את המלך השוודי כי אשתו הולכת חשופה מדי.

זהו משל לכל אירופה: בהתעלמות של אירופה מקיני האלימות, מקיני העולם השלישי שמביאים אל לב אירופה תופעות ברבריות כמו מילת נשים, הוצאה להורג של הומוסקסואלים, אלימות נגד נשים, חיתון ילדות בגיל 12 ו-11, כליאה של נשים בביתן והטפה דתית קיצונית (שכבר הביאה למהומות קשות בפריס ב-2005 ועכשיו ללחימה של אלפי ילידי בריטניה בחיילי הוד מעלתה באפגניסטאן) וכל זאת בפריס, לונדון, אמסטרדם ומאלמו, לב אירופה, אירופה שמה לעצמה את הקץ שלה.

בניגוד ליהודים שקיבלו על עצמם את המסורות של אירופה הליברלית, המהגרים ובני המהגרים המוסלמים (אולי חוץ מחלק מהטורקים והמלזים) תוקפים כל הזמן את המוסדות המסורתיים של אירופה (חופש הביטוי בקריקטורות של מוחמד, למשל) והאירופים, במקום להסביר להם (ברור לי ש`הסבר` כזה יכלול מכות רצח, אלות ואזיקים) שעליהם לקבל את הערכים האירופאים או לחזור לחור שהם יצאו ממנו, נכנעים להם כל פעם מחדש, נותנים להם מה שהם מבקשים, כמו שראינו במאלמו, בתקווה שההפגנות והדרישות שלהם ייעצרו נגד ישראל וארה"ב של בוש.

ישראל ניצחה רבותי, חד משמעית. בישראל רוב תחומי החיים של היהודים והמוסלמים נפרדים לחלוטין (אני למשל התחלתי לחיות באותו מקום עם ערבים רק באוניברסיטה, וגם אז זה לא כאילו החלפתי עם מי מהם יותר מ-4 מלים שהם לא "יש לך סיכומים במשטר?") וכשיש אינטגרציה, זה קורה רק כשערבים עובדים במקצועות `מערביים` כמו אחים, עו"דים או רופאים. ישראל לא נותנת יד לתופעות של עולם שלישי בתוכה, ונלחמת בכל הכוח בתופעות עברייניות במגזר הערבי, בדיוק כמו אצל היהודים, לא כמו באירופה, שם המשטרה משקשקת מפחד מול המוסלמים (יש שכונות בפריס שהמשטרה מפחדת להכנס אליהם).

מבחינת הבנת המציאות, ישראל ניצחה את שוודיה ואת כל אירופה. אם האירופאים לא יוציאו את האצבע מהתחת ויבינו על איזו חבית חומר נפץ הם יושבים, שהמהגרים לעולם לא יקבלו את הערכים של אירופה הליברלית אלא רק ידרשו יותר ויותר, אירופה תשקע אל מול הריבוי הטבעי שלהם ומול הערכים החשוכים שלהם. יולי 2005 בלונדון זה ה-preview למה שמחכה להם.

תהיו בטוחים שגם אני וגם ג`ורג` בוש נעמוד בצד ונגיד "אמרנו לכם!".

לשם שינוי, אני רוצה לכתוב על משהו שלא אוהבים לדבר עליו. על הדבר הזה, שכולם מדחיקים, שיודעים שהוא קיים שם באיזה פינה, אבל לא רוצים לחשוב עליו.

אז יש איזה בחור שהכרתי לפני כמה שבועות. בחור נחמד לאללה, סתם איש ממוצע מן היישוב. פגשתי אותו באיזה מסיבה דיברנו בחוץ בחבורה, הוא היה מאוד חביב, ונשארנו בקשר.

יצאנו יחד כמה פעמים, קצת לאכול, קצת לקפה, פה ושם, לא משהו מיוחד. לא בניתי עליו יותר מדי, סתם חשבתי שהרווחתי ידיד חדש. לפני כמה ערבים, קפצתי אליו לפיצה ושיחה של חצות, לא משהו יוצא דופן. ניהלנו שיחה נהדרת, על החיים שלו ושלי, ועל בכלל.

השיחה התגלגלה מנושא לנושא, ואחרי שהיינו שבעים ומרוצים מעצמנו, ואחרי שהבטחתי לו שנשאר ידידים לא משנה מה הוא יגיד, הוא אמר לי:"אני נשא HIV". ידעתי שזה קיים, אבל לא באמת. זה אחד הדברים ששמעתי שקיימים בטלוויזיה, בחוצלארץ, באפריקה, אצל אנשים אחרים, שקוראים עליהם בנשיונל ג`יאוגרפיק או בזמן הוורוד, לא אצל מישהו בגילי, מהעיר שלי, בטח לא אצל מישהו שאני מכיר.

חיבקתי אותו ואמרתי לו שזה לא משנה כלום, אבל האמת היא שרציתי לקום ולברוח משם, כי לך תדע מתי הוא חתך את האצבע שלו ונשאר קצת דם קרוש באיזו פינה. אני לא איש חשוך, ואני יודע בדיוק איך HIV מועבר מאחד לשני, ובכל זאת רציתי לעוף משם, לטבוע באמבטיה של אקונומיקה כדי לחטא את עצמי, ולא לפגוש אותו יותר בחיים. אם אני, בחור משכיל (פחות או יותר) ומתקדם (בעיקר פחות) חשבתי כאלו דברים, לא רציתי לדמיין מה עובר עליו בחיי היומיום באינטראקציה סתמית עם אנשים.

נסעתי הבייתה באזור שלוש בבוקר, ורק אז נפל לי האסימון. אידיוט, אתה חושב על עצמך? תחשוב עליו: איזה עולם מחורבן, חשבתי שאני הולך להתפוצץ מרוב אֵבֶל וכעס. הבחור בן 25. בן פאקינג 25, רק התחיל את החיים שלו. הוא לא איזה שרמוטה, במהלך השיחה מקודם, הוא סיפר לי שסך הכל היו לו 5 פרטנרים, מתוכם עם 2 הוא היה בקשר רציני ועוד 3 סטוצים. אז הוא הומו, ביג דיל. בשביל זה הוא צריך לגמור את החיים שלו? אצל ההומואים מספר הפרטנרים שלו לא נחשב כלום, ממש בתול, בוודאי בעולם שבו מישהו עם 150 סטוצים בעבר זה סטנדרט.

כל החיים שלו התחרבנו. הוא יכול לספר לי עד מחר כמה הוא מרגיש טוב, כמה שהוא לא מרגיש שהמחלה הזאת נמצאת אצלו בפנים, אבל אי אפשר לעשות מהשחור לבן: הוא לא יגיע לגיל 40. תוחלת החיים שלו היא בערך 10 שנים מהיום, עם כל תרופה שהוא לא ייקח, וכל דלקת גרון או שפעת מצ`וקמקת יכולה להרוג אותו.

לא רציתי לחשוב על איך זה להכנס לנעליים שלו: למה ללמוד אם אתה הולך להתפגר אוטוטו? בשביל מה לחסוך כסף? מה התועלת בלנסות להחזיק קשר רציני עם מישהו? מי בכלל ירצה להיום עם נשא HIV? למה לשמור על תזונה וכושר? בשביל מה לשמור על הבריאות? כל היום להסתובב עם רגשות אשם, אסור לך להחתך בשום מקום, לירוק, שלא לדבר על לשכב עם מי שבא לך. והתחושה הזאת, שהשתעון מתקתק, אני הייתי מת רק מזה.

החיים על תרופות, ללכת לספר למשפחה, הנידוי מכל העולם. ניסיתי לשים את עצמי בנעליים שלו, והמחשבה היחידה שעלתה לי בראש הייתה שאני הייתי קונה כרטיס במחלקה ראשונה לסן פרנסיסקו, אוכל ארוחה בת זונה ב-Taxi Burger בפאלו אלטו וזורק את עצמי מגשר שער הזהב. ברור שמתאבדים, אבל בסטייל.

אני מודה, אני לא צדיק בסדום. שכבתי פעם (פעמיים, תפסתם אותי) בלי קונדום, ולמרות שאני אומר שאכלתי סרטים שלושה חודשים, זה לא היה נכון. הייתי רגוע לגמרי, בקושי חשבתי על זה, עשיתי בדיקה אחרי שלושה חודשים, ומאז תרמתי דם ולא התקשרו אלי, אז הכל בסדר. מאז, נשבע לכם, רק עם גומי.

השוק הזה, ההלם, שיש מישהו שאני מכיר, איש נחמד וצעיר, שכל החיים שלו רק מחכים לו, והוא נשא. הוא עם המחלה המזויינת הזאת שאי אפשר להפטר ממנה, שהיא אות קין חברתי, שמתקתקת אצלו בגוף ותהרוג אותו בסופו של יום.

אומרים שעד שזה לא מגיע אליך אתה לא מבין את זה. צודקים. אני לא מסוגל להוציא לעצמי את זה מהראש, שבשביל שנייה אחת של חוסר אחריות, בזמן שבו אתה הכי רוצה להיות חופשי ומשוחרר בעולם, בשנייה הזאת אתה יכול לגזור על עצמך גזר דין מוות.

אז בחייאת רבאק, סטרייטים והומואים, שימו קונדום, החיים שלכם שווים יותר מזיון.

כמו כל מערכת בחירות הבאה עלינו לטובה, עולים וקופצים כל אלו שאומרים שכל הפוליטיקאים אותו דבר, אין למי להצביע, כולם מושחתים שמחפשים ג`ובים והכי טוב זה ללכת לים ביום של הבחירות, או לפחות ללכת לנשנש משהו בסוהו.

יתרה מכך, כולם מעלים על נס את המנהיגים של פעם: אוי ווי, איפה בן-גוריון, איפה לוי אשכול, איפה בגין, איפה כל המנהיגים שהפכו לסמלים. כל אלו הולכים ומורידים את אחוזי ההצבעה בארץ לאחוזים מבישים של 65% (לכאן או לכאן) ובעצם הישראלים מדירים את עצמם מההכרעה הכי חשובה שהם יכולים לקחת במהלך ה-4 (או 3) השנים הקרובות.

לאנשים אלו אני רוצה לאמר: אתם מדברים שטויות. המנהיגים של היום לא נופלים באחוז אחד מהמנהיגים של פעם אותם כולם מעלים על נס. ההבדל הוא אחד: התקשורת. בעבר, על המנהיגים כתבו רק דברים טובים כי העיתונים היו עיתוני מפלגה, והטלוויזיה הראתה עליהם רק דברים חיוביים כי הטלוויזיה הייתה בבעלות הממשלה. בעבר, לא היו מצלמות בפלאפונים, לא היה יו-טיוב, לא הייתה תרבות האח הגדול, לא היו הלשנות ולא הייתה רכילות.

אותה תקשורת שקיימת היום גורמת לכך שכל פיפס שהפוליטיקאי עושה מתועד ומצולם. בארה"ב, במשך 20 חודשים של מירוץ לנשיאות המועמד לא יכול לגרד באוזן בלי שהוא יתועד. אותה תקשורת, שלא באשמתה כי אם באשמת התחרות והרייטינג, עושה תחרות עם עצמה מי תוקיע את הפוליטיקאים יותר ומי תעשה מהם יותר צחוק, בגלל שזה מביא רייטינג ובכלל שזה מוכר עיתונים.

`השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים` לא היה מגיע לעולם לאוויר העולם אם היה נאמר לפני 30 שנה. התקשורת לוקחת חלק במעגל ציניות שגורם לאזרחים לחשוב שהפוליטיקאים זה ג`יפה, שלא מעניינים אותם האזרחים ושהם רק נדבקים לכסא.

אז תנו לי לספר לכם סוד: זה לא נכון. הפוליטיקאים בעבר לא היו מושלמים ולא היו טובים יותר, הם פשוט לא תועדו. התקשורת הייתה אחרת, ממלכתית, אחידה ולא צהובה. היום התקשורת מתחרה בעצמה מי תעשה מהפוליטיקאים יותר צחוק, העיתונאים חסרי בושה וגבולות, ולא מתוך רוע – פשוט אי אפשר  להשיג רייטינג אחרת. תוסיפו לזה את ההתפתחויות הטכנולוגיות שמתעדות כל הזמן וכל היום, ורואים שהפוליטיקאים לא מושלמים. אבל זה לא משהו חדש – פרס אמר בזמנו שאם היו רואים איך בן גוריון היה יושב ומחטט באף בכנסת לא היו עושים ממנו מה שהוא היום.

התקשורת של היום הייתה מכריחה את בן גוריון להתפטר אחרי המחדל בסיני ב-1956. התקשורת של היום הייתה אומרת שלוי אשכול מוזר ולא ראוי להיות ראש ממשלה. התקשורת של היום הייתה מכריחה את בגין להתפטר שנה לפני שהוא עשה כן בטענה שהוא לא מתפקד וחולה. התקשורת של היום הייתה מעיפה את פרנקלין רוזוולט על טיל אחרי מחדל פרל הרבור, ועושה לצ`רצ`יל זובור אחרי ההפצצות על לונדון.  הם היו נחשבים מהמנהיגים הגדולים בארץ ובעולם, והם לא נופלים מהפוליטיקאים של היום.

לציפי לבני אין יכולות ניהול ועבודה פחותות מאלו של לוי אשכול. לאהוד ברק אין יכולות צבאיות ומדיניות פחותות מאלו של בן גוריון. לביבי נתניהו אין פחות חזון מלמנחם בגין. גם השחיתות אינה עניין חדש: אם אולמרט לקח כסף לכיסו (לכאורה!) בן גוריון הסית כספי מדינה לקיבוצים שהיו נאמנים למפא"י ולא למקומות אחרים. זלמן שז"ר, הנשיא השלישי, התנגד למערכת חינוך אחידה, ואיש לא שומר זאת נגדו. יצחק בן צבי היה ח"כ זוטר ולא חשוב לפני שנבחר לנשיא, ואיש לא מזכיר זאת.

אפשר לתת דוגמאות אחרות, מחו"ל: למרגרט תאצ`ר ורונלד רייגן, מנהיגי המערב בשנות ה-80, עשתה העיתונות את המוות. על תאצ`ר שרו שירים שכל יום שעובר משמח כי הוא מקרב למותה, אמרו עליה שהיא הורסת את אנגליה, שהיא גבר, לבעלה קראו גב` תאצ`ר, והסאטירה האנגלית מירמרה לה את החיים 11 שנה. על רייגן אמרו שהוא אידיוט, שחקן רודף מצלמות, שהעולם לא מעניין אותו ושהוא רואה הכל בשחור ולבן (מזכיר לכם מישהו?). וראו איזה פלא: מהרגע שרייגן התפגר ותאצ`ר הפכה סנילית, מעלים אותם על נס (ובצדק) כמי שהצילו את המערב, מוטטו את הגוש המזרחי, שהם היו המנהיגים הגדולים ביותר בחלק השני של המאה ה-20, על רייגן קוראים ספינות ושדות תעופה, ובשנייה שתאצ`ר תתפגר יעשו עליה אותו דבר.

בארץ, אחרי שעשו לשרון את המוות (סלאח שחאדה, גדר ההפרדה, האי היווני, סיריל קרן, שמלאנים שקראו לו להתפטר כל יומיים) מתחילה אותה סגידה ונשמעות קריאות `איפה שרון?`, וזאת שהוא עדיין מנמנם בבית החולים.

אז תנו לי לחדש לכם: גם פעם הייתה שחיתות, גם פעם היו אינטרסים וגם פעם הפוליטיקאים היו רק פוליטיקאים ולא משיח בן-דוד. הפוליטיקאים של היום לא נופלים במיל מאלו שהיו לפני 10, 20, 30 ו-50 שנה, אז כל תירוץ של `אין למי להצביע` הוא בחירה בעצלות, כי במקום להגיע עם עצמך להכרעה אתה בוחר להתעלם ולעשות לעצמך יום כיף. ההכרעות הן אותן הכרעות, האנשים אותם אנשים והחזון, האינטגריטי והאוכלוסייה זהה.

אני לא מקבל את תירוץ ה`אין למי להצביע`, אז קבלו הכרעה עם עצמכם, וכמו שאמר המנמנם – לכו להצביע!

את המאמר הנוכחי אתר YNET סירבו לפרסם. עורכת מדור "דעות" של האתר, שבו התפרסמו בשנים האחרונות מאמרי-העמדה שלי, ציינה שלוש סיבות (אני מצטט): "לא הבנתי את הפואנטה." – "לא ממש נימקת כראוי למה ארז טל לא ראוי לצפייה." – "ההתייחסות האישית אליו בעייתית בעיניי."
ישפטו קוראיך אם צדקה. אני חושש שמאחורי הסירוב לפרסם עומדים מניעים אחרים, שרובנו יכולים לנחש...
בעקבות זאת הודעתי לסגן העורך שאני מפסיק את כתיבתי במדור.