|
tur2
תוכן
| פורסם ב-7 באוקטובר 2009, 18:56 | | במדור | צר עולמי |
|
קשים חייה של מחפשת העבודה. המעקבאחרי תכניות הצהריים בהוט 3 (מה נסגר עם עקרת הבית האמיתית ההיא מניו יורק? לקרוא לילד פרנסואה?? אי אפשר לחסוך לו את הכאפות???), התשת האצבעות באפליקציית הטטריס בפייסבוק, עדכון הטוויטר (במה?), פה ושם חילטור טקסטואלי פרילאנסי (אני לגמריפתוחה להצעות בנושא – הציפו נא את תיבת המסרים שלי בבקשות לכתיבת מאמרים על כלנושא שבעולם. יש חשבוניות ויש גם קבלות) ומדי פעם משלוח קורות החיים למשרות פוטנציאליות, שמהן אין הרבה מלכתחילה. קשים הם החיים. כבר חודשיים אני לא יוצאת לעבודה מדי בוקר וזה קצת מחרפן. כמו בחופש הגדול, שאחרי חודשיים לא יכולתי לחכות למלא את הילקוט החדש במחברות נקיות, שרובן התלכלכו במהלך השנה משירבוטים ולא מסיכומים, גם עכשיו אני מחכה לעלות על מדי א` ולדפוק כרטיס בתאגיד זה או אחר. כמו אז בבית הספר, בטח גם היום אייחללחופשה פחות או יותר בערך אחרי שבוע בעבודה, אבל עכשיו אני נמצאת בתודעת אמצע אוגוסט. זהו לא הזמן האידיאלי לחיפוש עבודה. בניגוד למה שהספינרים בדה מרקר כותבים,אם לא קוראים לך עידן עופר, המיתון עדיין כאן. וגם: חגים. כל רכזות משאבי האנוש עומדות בפקקים להיכל נוקיה, לראות ארגנטינאים עם פלייבק. אבל אני לא אומרת נואש,סורקת את לוחות המודעות בניסיון נואש לאתר הצעה שעונה לדרישותיי ושאני עונה לדרישותיה, ולפעמים אפילו מעלה בחכתי משהו ששווה לשלוח אליו את קורות החייםהמהממים שלי. היום, במהלך בליסת לחם מרוקאי עם סלט חצילים ואמנטל בבית של ההורים שלי, קיבלתי טלפון. "הלו נוקה?, זה נועם מחברת כח אדם אלמונית כלשהי" "הי נועם" "הקורות חיים שלך הגיעו אלינו דרך אתר האינטרנט עבודהקיקיונית.קום ורציתי להציע לך משרה במקצוע שלך". משכורת הברוטו המוצעת טובה. המיקום לא משהו. החברה מעניינת. לא משהו שהייתי חושבת עליו בעצמי, אבל וואלה – נושא שקרוב אלי ואהוב עלי עד מאוד. חברה גדולה ומגוונת. פוטנציאל כלשהו לקידום. זרמתי. הוא שאל אם יש לי רכב ומהן ציפיות השכר שלי ואז הוא גלש למחוזות המפוקפקים אך הבלתי-נמנעים. "תגידי נוקה, את נשואה או רווקה?" מחקתי את הסטטוס מקורות החיים שלי, במטרה למנוע הנחות מוקדמות. "נשואה." "ומה עם ילדים? יש? בהריון? מתכננת?" פיוז מס` 2 קפץ. פיוז מס` 1 זה הפיוז הצבאי. אני דווקא מבינה את המעסיקים,שעומדים להשקיע זמן וכסף בהכשרת עובדת חדשה, ולא ממש מתאים להם שתוך שנה או אפילו פחות כוח אדם ישקיע במשלוח זר פרחים לבית היולדות ובמציאת תחליף זמני, אבל חוק זה חוק, לא? אסור לשאול שאלות כאלה. אסור, אבל אין מקום עבודה ומגייסים שלא מתנהגים כמו שכונה ומתעלמים, מי באלגנטיות ומי לא, ממה שאמור להגן עלינו, המחפשים הנואשים. הי, אנחנו נואשים, לא נפוצץ מקום תעסוקה פוטנציאלי כדי לשמור על זכויות הפרט שלנו, לא? "האמת היא שילדים לא בתכנון, לפחות לא בהרבה שנים הבאות ואין לי בעיה לענות לך, אבל אתה יודע, נועם, שאסור לך לשאול שאלות כאלה?" (וסליחה על השוביניזם, אבל איפה הבחורות הסכריניות מחברות ההשמה שכל כך נעים לנהל איתן שיחת קריירה וציפיות שכר?) "שמעי, אני שואל מה שהלקוח שלי רוצה לדעת. אני יודע שזה לא חוקי, אבלתביני, הם לא רוצים להכשיר מישהי ואחרי כמה חודשים שהיא תצא לחופשת לידה. וחוץ מזה, את יודעת שזה לא חוקי לאישה בהריון או לאישה שמתכננת הריון לחפש עבודה?" לא, אני לא יודעת. אני לא יודעת מאיפה הארגומנט המופרך, השקרי והלא רלוונטי לשום דבר (אמרתי לו מקודם ששיעתוק ורטיקלי אינו בתכנון) שהבנאדם הקריץ משומקום, כדי לסיים את השיחה כשידו על העליונה. ובכל זאת, קצת נלחצתי. הזכויות שלנו כל כך לא שקופות, כל כך לא נגישות. כן, יש אינטרנט. יש גוגל. בדף התוצאות הראשון בגוגל ל"זכויות נשים בהריון" עולים אתרים מסחריים ששילמו לאנשים כמוני כדי לקדם אותם לדף הראשון. הדף של הביטוח הלאומי לא מופיע בתוצאות בדף הראשון ואני ממש לא חושבתש"מאמר" מפוקפק של עורכדין שמפרסם ב-reader יכול לעגן משהו בפניה לערכאות. יש את האתר של ביטוח לאומי שגם מופיע במקום הראשון בדף התוצאות בחיפוש"ביטוח לאומי", והוא גם לא קשה לניווט, אבל כדי להגיע לאתר צריך לחשובעל המוסד לביטוח לאומי, ואי אפשר לסמוך על האינטליגנציה של ההמונים. גם לטמבלים ישזכויות ובגלל שהם טמבלים צריך להנגיש להם את המידע (את זה המוסדות הרשמיים כנראהלא קלטו ומזה נהנים נוכלי האינטרנט למיניהם). למרות הג`ננה סיימנו את השיחה ברוח טובה והוזמנתי לראיון אחרי החג. עכשיואני רק צריכה לוודא שאני עדיין נכנסת למדי הראיונות, אחרי עשרה ימים של מסע קולינרי ברחבי הארץ + חגים. בהצלחה לי ובאיחולים לשמירה על כללי המשחק ההוגן בעולם העבודה בשנה החדשה.
14 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-11 בספטמבר 2009, 1:52 | | במדור | צר עולמי |
|
הערב, בשעה שאנחנו מבריזים מעוד אירוע משפחתי שנחגג לאחד מהילדים של אחד מבני הדודים של מ`, הגעתי לתובנה מצמיתה אך מאוששת כאחת: אני היא רוחמה, אשתו של יצחק`לה. מי זאת רוחמה? לא יודעת. אני רק יודעת שהיא אשתו של יצחק`לה. מי זה יצחק`לה? אה, זה סיפור אחר. יצחקל`ה הוא הבן של יונה, אחותו ז"ל של סבי יבדל"א, ובקיצור, יצחק`לה הוא דודנה של אמי. הוא מישהו שהיה מגיע לאזכרה של סבתא שלי עד לפני כמה שנים. כשהייתי קטנה התלוויתי להוריי לכמה שמחות ממש בונבון באולמי בון-טון בז`בוטינסקי בפסז` של אואזיס: איזו ברית מילה ופעמיים בר מצווה. אולי של הבנים שלו ושל רוחמה (כן, יש להם בנים. שלושה, נראה לי), אבל אולי האירועים נערכו לכבוד הילדים של חנ`קה, אחותו? יצחק`לה ורוחמה גם נכחו בבת המצווה שלי. בטוח. אימא שלי הזמינה. הם בטח אחראים לאחד מתכשיטי הזהב הדקיקים, עם האבנים הקטנטנות, שכמותם קיבלתי לכבוד העניין. בחתונה שלי הוא גם היה. זה בטוח. בטופס ההתחשבנות ששוכפל בשלושה עותקים ונמסר למשמורת ולשימוש לפני פעולות תגמול להורי החתן, להורי הכלה ולזוג הצעיר שקיבל, מלבד ההמחאות, גם כרטיס לכיוון אחד לעולם האינטריגות המשפחתיות, רשום שיצחק`לה ורוחמה נתנו 300 ₪. פשפוש בשקית הנייר בה שמרתי את כל כרטיסי הברכה מעלה שכמו אחותו וכמו הילדים של מוטק, האח השלישי של סבא שלי, גם הם השתמשו במעטפות של האולם ורשמו את הברכה בעט הכדורי החצי יבש שהוצמד בחוט וסלוטייפ לכספת. נראה לי שאם אראה את יצחק`לה ברחוב, אזהה אותו. יש לו עיניים כחולות, חודרות, ותספורת אלביסית מקלישה, אלא אם הוא גילח מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו בבית העלמין ירקון. אבל את רוחמה, אין סיכוי שאזהה. אבל גם אין סיכוי שהם יזהו אותי, לא אם לא אסתובב עם אימא שלי, ואני מסתובבת עם אימא שלי ברחוב בממוצע אחת לחמש שנים. וזה בסדר, כי מי אני עבור רוחמה? בת של בת דודה של בעלה, או בניסוח קצת פחות עדין – מטרד לפנקס ההמחאות כמה פעמים במהלך מחזור החיים המשפחתי. מעולם לא החלפתי איתה מילה, לא שיחקתי עם הילדים שלה, שמהווים בעצמם מטרד לפנקס ההמחאות של הוריי. כשהיא תמות, לא אגיע להלוויה שלה. סביר להניח שגם לא לשבעה. אין לי כלום נגד רוחמה - ואיך יכול להיות לי? אני לא מכירה אותה. אז היום ספיר חוגגת בת מצווה. אני יודעת שקוראים לילדה ספיר, כי שלחו לנו הזמנה. אני יודעת גם בת של איזו בת דודה של מ` היא ושיש לה עוד אח/ות אחד/ת או שניים/שתיים. יש לה גם דודנים, הילדים של האחים של אותה בת דודה של מ`. וזהו. לא בטוחה אם היא היתה בחתונה שלי. בחיים לא אזהה מהתמונות. אני דווקא זוכרת אותה מאיזה אירוע שחמותי אירגנה לפני שנה בחצר. האם היא מודעת לקיומי? אולי בתור הכלה המקועקעת של חמותי. זהו. האם היא תרגיש בחסרוני? כן, בטח. אשתו של בן דוד של אימא שלה לא הגיעה לבת המצווה שלה; מהו האיחור האופנתי של מלכת הכיתה לאירוע לעומת ההברזה שלי אה? כי את האמת, כשאני חוזרת לבת המצווה שלי, הנוכחות של רוחמה ויצחק`לה לא הועילה ולא הזיקה. התכשיט שהם בטח הביאו לא היה מגניב כמו המתנות שקיבלתי מהדודים האמיתיים שלי, או מהחברים הקרובים של ההורים שלי, שקצת הכירו אותי וקצת ידעו מה ישמח ילדה בת 12. ולנו, יצחק`לה ורוחמה של בערך 15 ילדים, עדיף להיות בבית, עם מאות השקלים של המתנה והדלק אצלנו בכיס, חופשיים משיחות סרק על ה(אין) עבודה, מחיוכים מזויפים, וחשוב מכך – מאי נעימות עתידית גדולה יותר, כשירדן יגיע למצוות וגם אז לא יתאים לנו להשתרך עד סוף העולם בשביל ערב של מוזיקה גרועה, אוכל שבחיים לא היינו מכינים בבית או מזמינים במסעדה מרצוננו החופשי ואלכוהול שלא שווה להשחים עבורו את הכבד. מתי מוותרים? לאירועים של בני הדודים עצמם אנחנו מגיעים. יש בעתיד חתונה לבת דודה אחת ובר מצווה לבן דוד אחר מצדו של מ`. מהצד שלי, לשמחתי, כל הרווקים עדיין רווקים, בת המצווה של הקטנה רחוקה מאוד ומהאירועים של הנשואה הצלחתי להתחמק.
10 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
מחכים לחבילה מחו"ל? קבלת חבילות מחו"ל באמצעות הדואר תהיה מעתה כרוכה בעמלה העמלה עבור "שחרור החבילה" תנוע בין 35 שקל עד מאות שקלים * עד כה ניתן השירות בחינם בשורה רעה לכל מי שמחכה לחבילה מחו"ל באמצעות הדואר. תקנה חדשה המחייבת את חברת דואר ישראל לנהל שירותי שחרור ממכס שלא באמצעות פקידי המכס לא תאפשר עוד קבלת חבילות מחו"ל ללא תשלום, כחלק משירות הדואר, ותחייב מעתה כל לקוח המזמין משלוח מחו"ל לשלם לדואר עמלה של 35 עד מאות שקלים עבור שחרור החבילה. המשמעות היא שגם אם רכשתם בחו"ל מוצר שעלותו כמה דולרים בודדים, ושילמתם עבור המשלוח שלו סכום זעום, או לחילופין מישהו מחו"ל ביקש לפנק אתכם במתנה סמלית שאינה מחוייבת במס על פי חוקי המכס, תיאלצו להיפרד מסכום מינימלי של כ-10 דולר, נכון לשער המטבע כיום. בחברת הדואר מסבירים כי עד לאחרונה שוחררו חבילות שהגיעו מחו"ל על ידי פקידי המכס במתקני רשות הדואר כחלק מהשירותים שנתנו הרשויות. מאז שינוי מעמד הדואר לפני מספר חודשים והפיכתו ל"חברת דואר ישראל" , ובמסגרת ההכרזה בדבר הגברת התחרות בשוק השילוח והבלדרות, הוחלט כי החל מתחילת חודש פברואר "יוצאו" פקידי המכס ממתקני הדואר, ושירותי השחרור מהמכס יבוצעו באמצעות סוכן מורשה מטעם חברת דואר ישראל. המשמעות עבור הצרכן - שירותים שעד כה לא נגבה עליהם תשלום מתומחרים כיום בתשלום מינימום של 35 שקל.> show_ad() על פי חוקי המכס והמע"מ, חבילות מיובאות שערכן עד 50 דולר פטורות באופן גורף ממכס ומע"מ, וחבילות שערכן גבוה מ-50 דולר חויבו במכס/ מע"מ על פי סוג הטובין שהכילו. כאמור, עד לאחרונה בדקו פקידי המכס את תכולת החבילות עוד במחסני הדואר, ובהתאם לתכולה קבעו את שיעור המס עליו חויב הלקוח. עם בואו לשחרר את החבילה מהדואר נדרש הלקוח לשלם את הסכום שנקבע על ידי המכס. מאז כניסתה של התקנה החדשה לתוקף, מתבצע המהלך כולו באמצעות סוכן מורשה מטעם הדואר, שאף משלם את המכס והמע"מ בגין החבילה, ומחייב את הלקוח בעלות המכס והמע"מ בגין החבילה, בתוספת עמלות. על פי התקנה החדשה תחויב כל חבילה, בין אם היא פשוטה ובין אם לאו, בתשלום 35 שקל. על חבילות מחויבות במכס/ מע"מ שערכן עד 1,000 דולר יידרש הלקוח לשלם 110 שקל ויותר על פי הפירוט הבא: 35 השקלים הבסיסיים בגין הטיפול בחבילה, 60 שקל עבור עמלת השחרור מהמכס, ו-20 שקלים עבור עמלת הקצאת אשראי. בדואר ישראל מסבירים כי ההנחיות נכפו עליהן על ידי המדינה מתוך שאיפה להגביר את התחרות, וכי אינם יכולים לערער על ההנחיות. בחברה מדגישים כי התעריפים הנגבים על ידי רשות הדואר נמוכים משמעותית מהתעריפים עבור שירותים זהים הנגבים מחברות השילוח הבינלאומי הפרטיות דוגמת ups או fedex . בשלב זה, פריטים שערכם עד 1,000 דולר ושאינם חייבים באישור חוקיות הייבוא, ישוחררו אוטומטית בהליך של שחרור קולקטיבי, ועבורם ייגבו העמלות כפי שפורטו. לגבי פריטים שערכם מעל 1,000 דולר, ייצרו אנשי מוקד השירות של עמילות המכס קשר מיידי עם הלקוחות לשם תיאום תהליך השחרור מהמכס תודה, ממש תודה שהצבעתם ביבי.
13 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-12 בפברואר 2008, 22:10 | | במדור | אמריקה |
|
מהרגע ש"נסיעות" נבחר בתור הנושא לספר השמנמן בקומונה של עלמה7 ידעתי שהדפים שלי יעסקו בדרך 66 אהובתי. אבל חוץ מגודל הדפים שנקבע על-ידי עלמה (10X10 ס"מ) ורעיון מעורפל לגבי שימוש בתמונות שצילמנו, עד לרגע שבו חתמתי את שמי על המעטפות לא ממש היה לי מושג איך יראו הדפים שלי. זה מה שיצא. Relic, אומר הבבילון, זה גם שריד וגם מזכרת. על המעטפות מוחתם עץ יהושע, שגדל במדבר המוהבי, אותו חוצה הכביש. בתוך המעטפות, שרידים או מזכרות, איך שמתחשק לכם. שמונה תמונות משמונה המדינות דרכם עובר הכביש (מלמעלה, בכיוון השעון): בית כלבו נטוש בעיירת הרפאים גלנריו, טקסס גשר ריו פוארקו בניו מקסיקו שלט של בית מסחר אינדיאני בהולברוק, אריזונה. שלט ברחוב הראשי של מאונט אוליב, אילנוי. סימון על אספלט ברחוב הראשי של בקסטר ספרינגס, קנזס. מקטע מדרך הבטון המקורית שנסללה ב-1926, אוקלהומה. השלט של Roy`s - מוטל ובית קפה סגור לרגל שיפוצים באמבוי, קליפורניה הניאון המפורסם של ה-Munger Moss בלבנון, מיזורי שהיה לנו את הכבוד ללון בו לילה אחד. הצד השני קישוטי יותר ומסייע להשמנה של הספר השמנמן, בעזרת אפליקציות של דוגמאות משאריות בד בנושא Route66, שקניתי לפי החתונה וציפיתי בעזרתו כרית. אורכו של מקטע הכביש שעובר בקנזס הוא כ-21 קילומטרים בלבד וכנראה שעבור מעצבי הטקסטיל של אלכסנדר הנרי זאת סיבה מספיק טובה להתעלם ממנה*. יש כאן טלאים שמייצגים את שמונת המדינות האחרות (ניו מקסיקו פעמיים) ועוד אפליקציה של שלט בשביל קנזס. על כל טלאי תפרתי שמונה תליונים שהכנתי, תוך שאיפת אדים רעילים במיוחד, מפלסטיק מתכווץ, אחד מפלאי הכימיה. מאחורי כל טלאי רשמתי זכרונות מאנשים, אתרי טבע ומונומנטים מעשה ידי אדם מכל מדינה. *אין מה לדאוג לקנזס. יש אנשים שיודעים לתת לפיסת הדרך הכמעט-זניחה בתוך 2,300 מייל של אספלט ובטון את הכבוד שמגיע לה. פיקסאר, לדוגמא, עם Cars. העיר הבדיונית Radiator Springs שאלה את שמה מבאקסטר ספרינגס (אם כי העיירה עצמה בנויה ממחוות לאתרים ומבנים שונים מכל אורכו של הכביש). ו הנה מאטר המקורי, בגלנה, קנזס.
תגיות בבלוגיה:
Route 66, אמריקנה, קולאז`, החלפות, אוקלהומה, אילנוי, קנזס, מיזורי, קליפורניה, ניו מקסיקו, אריזונה, טקסס, צילום,
|
11 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
הקומטבאס האחרון שלי. איאן מקיואן זה התעלות. הסרט "כפרה" זה התעללות. הלבן האחרון "אחי הקטן והמצויר" מאת טלי וישנה. יהיו החודש רשומות נוספות. באמת.
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
בדיוק בזמן, כי התחיל להימאס. הספר הלבן האחרון הגיע בתחילת החודש. מחציתו נקראה בטיסה לאנטליה (שעה+) ומחציתו על השז לונג בחדר במלון. אין תמונה כי לא טרחנו לקחת מצלמה. במכתב ההיכרות אמרו לנו ש אם אנחנו אוהבים את הספרים שנשלחים אלינו, שנמליץ. אז לא אמליץ גם על ספרה של טלי וישנה, אחי הקטן והמצויר. לא אמליץ עליו כי זה ספר שהיה יכול להיות טוב לו העלילה היתה קצת יותר הדוקה. לו הקשר בין חלקו הראשון לשני היה הדוק יותר. זה לא ספר גרוע. מקצב הסטקטו של הכתיבה, הדיאלוגים הקרים-לכאורה בין המספרת לבני משפחתה, טובים וכואבים. עלילות המשנה בהן מככבים פגועי הנפש מרתקים. אבל זה עדיין לא ספר טוב. מצד שני, זאת לא חרפה כדוגמת אסתריי שקיבל היום ביקורת אוהדת בפטרוניותה ב-YNET (הפתעה!) מישהו בתאגיד בטח זרק איזו מילה, אחרי שאריאנה מלמד שחטה את הספר והאחראים לו בעיתון הבית. אבל מלמד צודקת. ספר עם עריכה מרושלת שכזאת לא נכנס לרשימת הקריאה שלי כבר הרבה זמן. דיונים לוהטים ומלחמת באסטות תוכלו למצוא ב פורום קהילת הקוראים המשפיעים . אולם מלבד אסתריי דצמבר היה חודש של ספרים משובחים. את השנה חתמתי עם מסתו הנפלאה של בודריאר על הארץ הנפלאה ביותר בעולם.
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-1 בינואר 2008, 21:48 | | במדור | צר עולמי |
|
אמרה ג.ג.ג. שיודעת דבר או שניים על עבריינות (היא גדלה בגבעת שמואל) ועל ענף התיירות כשסיפרתי לה שלא רק שאני נוסעת לנופש התאגידי ב סו ססי בסוף החודש, אלא שככל הנראה חגיגות השלושים להיווסדי יתקיימו אף הן בקלאב באנטליה על בסיס הכל כלול דלאקס, כמו שקוראים לזה בענף. דרוש: קלאב לא ידידותי לילדים. על הכוונת: Adam and Eve, כי אם יש משהו סקסי בבית חולים סובייטי הריהו המבנה השחור המלבני הזה. Rixos Premium, כי תמיד יש סיכוי שגשם של דולרים יירד עלינו עד מחר. (וגם ונציה פאלאס וקלאב דלפין, שהם אמנם פחות מפונפנים משלושת הנ"ל, כולל סו ססי, אבל לפחות הם לא בנויים בדוגמת מטוס/ אניה/ אניה טובעת/ רחוב הולנדי/ ארמון הקרמלין/ מרתפי השטאזי). המרוויח העיקרי מהעניין - הבר הביתי שיתווסף לו הוואנה קלאב נוסף וגם בקבוק ג`ין (אם במקרה מישהו שמבין משהו בג`ין קורא את הרשומה הזאת - אפשר המלצה? אני אשתמש בג`ין לקוקטיילים. שווה להשקיע בבומביי ספיר?). הו, הסליז, הסליז.
6 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-31 בדצמבר 2007, 22:20 | | במדור | צר עולמי |
|
2007 היתה שנה בתזונה. להוציא את החודשיים וחצי הראשונים, בהם עדיין עבדתי בתחתית הסולם התאגידי, 2007 היתה אחת השנים המוצלחות בחיי. גמיאת אלפי המיילים על כבישי ארצות הברית עם ג`, טיפוס במעלה הסולם התאגידי, פגישה עם מייקל מוחמד נייט, סרטים טובים, ספרים טובים, בגדים חדשים. אין לי החלטות או תקוות גרנדיוזיות ל-2008, חוץ מלסיים לתרגם את מה שאני מתרגמת ולמצוא מו"ל, אולי לחזור ללימודים. וגם לעשות פדיקור-מניקור לראשונה בחיי, להישאר בסטטוס הדודה המגניבה (והרחוקה) ולא לפצוח בקריירה של ספקית נכדים/ פרה ורבה.
ההיילייטס של השנה: חדר של יובל שמעוני צבר אבק על המדף כמעט 6 שנים עד שהרמתי אותו לפני כמעט שנה. הספר הישראלי הכמעט הכי טוב שקראתי (אחרי זכרון דברים, כמובן) ו- Blue Eyed Devil שמתעד את מסע האוטובוסים האינטנסיבי של מייקל מוחמד נייט בעקבות האיסלאם האמריקאי הם המשמעותיים מתוך עשרות הספרים שגמעתי השנה. הרבה מהם היו של הוצאת ידיעות אחרונות, ששלחה לי 36 כותרים במסגרת קהילת הקוראי המשפיעים. בשנת החברות שלי למדתי שידיעות הוציאו עוד ספרים טובים מלבד האמן ומרגריטה. האור של לוס, לדוגמא, וגם הרב של הקרקס, שקיבלתי כספר לבן. גם למדתי דבר או שניים על הכוח העצום שיש למתנות חינם על ההמונים. כמי שעונדת אך ורק שעוני Swatch זה 18 שנים, כותבת אך ורק בפיילוט V5 ב-Moleskine, מתבאסת מקרואסונים שמקורם איננו "בוטיק סנטרל" או "לחמים" וסירבה לקנות לפטופ של LG כי זה הזכיר לה את מכונת הכביסה המקרטעת שלה חשבתי שאני יודעת דבר או שניים על נאמנות למותג. אבל לא. שנה של קריאת שרשורים בקהילת הקוראים המשפיעים, קריאה שנעה בין השתאות לשאט נפש מנזיפה באלה שהעזו להלעיז על ספר שקיבלו, מהרעיון לפתיחת חנות המאויישת במתנדבים מקהילת הקוראים, מהסקילה המילולית שקיבלו אלה שמסיבות אלה או אחרות לא העבירו את השנה בכתיבה בפורום. הו, ההמונים! הו, החומר שממנו נוצרים משטרים טוטליטריים! לא חגגתי את חגי ישראל השנה. בפסח חצינו את Route66, את יום השואה העברנו בוגאס, בשבועות בילינו בניו אינגלנד ובחגי תשרי ההורים שלנו הבריזו בעצמם לחו"ל. חרדת החגים פסחה עלי. עם זאת, אימצתי לעצמי פולחנים סמי-דתיים ראויים ומלחיצים לא פחות כדוגמת המכירה השנתית של "כתומנטה" ועליה לרגל לערב ה-1+1 בארטא וליריד מעצבי העיר בקייץ ובחורף ביחד עם אחת משתי קוראות הבלוג הזה והסטייליסט הצמוד שלנו הידוע גם כבנה. אבל עם כל הכבוד לחולצת הגולגלות מפראו בלאו, אין ספק שמגפי הבוקרות החומות-ירוקות שנקנו בשאיין, וויומינג. אפילו קניתי להן קונדישינר. היי, לא קניתי לעצמי קונדישינר בעשור האחרון! צעד אופנתי קטן, צעד ענק בכיוון להקת הקאנטרי שיום יבא והקישוא ואני נייסד. הופעה של Nashville Pussy בדנוור וגם אכזבות` בכמה מקומות בתל אביב. לא מרגש במיוחד, אבל לא נראה לי שב-2008 יהה משהו יותרמעניין מאכזבות` בכל מיני מקומות בתל אביב. תערוכות - ב-Figge Museum בדאבנפורט, איווה, עצרנו לפני הביקור במרכז המבקרים של John Deere כי קראנו איפשהו שיש שם תצוגת קבע של גרנט ווד, שצייר את American Gothic, הסיבה שבגינה הגענו לאיווה ודורשת רשומה משל עצמה. אמנם חצינו את נברסקה ותעינו בדרכים חקלאיות יום שלם כדי להצטלם מול הבית הגותי, אבל הסיכה שאחותו של גרנט ווד עונדת בציור לא ממש הרשימה אותנו. עם זאת, פסלי הסוסים של דבורה באטרפילד הפתיעו אותנו והיוו שינוי מרענן מאסתטיקת המערב הפרוע שהייתה דומיננטית למדי בטיול. אוסף האמנות הקאריבית ב-Figge היה מפתיע בגודלו ובאיכותו, יחסית לפרובינציה בו הוא מוצג. וגם: מוזיאון ג`ורג`יה או`קיף בסנטה פה, תערוכת הסריגה במוזיאון לעיצוב בניו יורק וה-EMP ומוזיאון המד"ב בסיאטל. הערב ב-Trader Vics בהילטון בוורלי הילס, שלושה שבועות לפני שהמוסד הקולינרי החשוב הזה נסגר, בו חירענו בערך $150 על קוקטיילים וגם הערב בבר של ההולידיי אין בקודי, וויומינג, בחברתם של שני קודחי נפט שיכורים ואדומי צוואר הישר מהספר. אופניים בפארק. שני סיבובים ב-Cyclone בקוני איילנד. נסיעות לגולן בשביל הבירה. ארוחת יום הולדת בשווארמה רביבו בקניון באר שבע (לפה צמחונית, כמובן), יותר מדי פיצות (שמתם לב שהמנייה של דומינו`ס במגמת עליה?). נסיון להתנהג כמו בורגנים טובים ולנפוש בצימר בצפון שהסתיים בקלקולי קיבות. דמעות בחופה אחת. מיץ של בצל שהגן עלי מפני צבא ההגנה בבילעין. בורקס בירושלים. בוקרס אחד לא רע בתל אביב. גריינדהאוס של טרנטינו ימ"ש ורודריגז נ"י בקלנוע בווילג`. חתולים, גאון קולנוע, אחשלי, אחיינית. אז זהו, היה אחלה. אני מקווה שגם לכן.
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
5 דברים זאת קבוצה ב פליקר בה מחליפים, נו, 5 דברים. מי שרוצה קובעת נושא, מי שרוצה נרשמת, מי שמשתתפת שולחת למארחת 5 דברים שהיא הכינה בהתאם לנושא. אחרי שהמארחת מקבלת את הדברים מכל המשתתפות היא מחלקת אותם וכל אחת מקבלת דברים שהאחרות הכינו. המשתתפות בהחלפת הטיקי עתידות לקבל ממני את העטיפות האלו שבתוכן יש את המגנטים האלה וגם את הסיכות האלו, שהוחתמו על לבני רמי כייף להן, אבל לי יותר כייף, כי יש לי לפטופ חדש ואדום ומפונפן!
11 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
מול הקריה, במעלית, במיטה, על הספה בסלון. אלה הספרים שקראתי בנובמבר. (הלבן: "הגורו ממלגודי" שקיבלתי מידיעות). פושקיה, אני מקווה שלא התאכזבת קשות.
6 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|