אחת התופעות הנלוות לעובדה שלכל אחד היום יש מצלמה במכשיר הסלולרי היא תופעת גניבת מידע, המוגן בזכויות יוצרים, על ידי פעולה פשוטה של צילום הדפים, העברתם למחשב והדפסתם בבית.

 

לפי ידיעה שהתפרסמה ברויטרס, בעלי חנויות ספרים בשנגחאי סובלים ממכה של גניבות תוכן על ידי אזרחים שנכנסים לחנויות, ומצלמים חלקים מספרים יקרים דרך המצלמה הדיגיטלית שבסלולרי שלהם. בעיה זו אינה אופיינית רק לסין, והיא מופיעה גם בארצות אחרות במזרח הרחוק, דוגמת יפאן וקוריאה. ישנם אף מקרים שבהם נכנסות נערות לחנות ספרים, מסתכלות במגזינים, מצלמות תסרוקות ואז הולכות עם התמונה למספרה ומראות אותה לספר.

 

לפני 3 שנים ניסו ביפאן לעשות תעמולה נגד צילום הספרים והמגזינים, אבל זה לא הועיל. עד היום אנשים רבים, בייחוד צעירים וסטודנטים, מעדיפים לחסוך כסף ופשוט לצלם מספר דפים בסלולרי ולצפות בהם אח"כ בבית, מול המחשב.

 

ולגבי השאלה החוקית? ברור שיש כאן הפרת זכויות יוצרים, ואפילו הסעיף של "שימוש פרטי" אינו תקף כאן היות והוא מתיר העתקה של חלקים מתוכן מוגן אך ורק אם התוכן נקנה כבר על ידי המשתמש. במקרים אלה ההפרה היא חד משמעית ולכן אינה קבילה על פי החוק. השאלה היא האם מישהו יאכוף זאת, מלבד אותם מוכרי ספרים מסכנים, שיצטרכו עכשיו לתפקד כמו שומרים במוזיאון שרודפים אחרי אנשים שמצלמים ללא רשות.

 

 

גילה אלמגור שימי לב - התיאטרון העתיק ביותר ברוסיה, השוכן בסנט פיטרסבורג, הודיע שהוא מתקין מערכת חדשה שחוסמת את שידורי הסלולאר בזמן ההופעות. ההחלטה של התיאטרון באה בעקבות מצוקה שהורגשה בקרב השחקנים המופיעים בתיאטרון שהמשחק שלהם הופרע שוב ושוב בידי צלצולים בקהל.

 

המערכת החוסמת שידורי סלולאר הינה מערכת יקרה, אבל הנהלת התיאטרון הרוסי החליטה להשקיע את הסכום על מנת שהשחקנים יוכלו לשחק ללא הפרעה ושכלל הקהל יוכל להנות מההצגות ללא רעשי רקע טורדניים.

 

התופעה של הצלצולים בזמן סרטים, הצגות, הרצאות ואפילו ישיבות בעבודה היא תופעה טורדנית במיוחד, שאפילו הצליחה להוציא מכליה את אחת השחקניות הטובות בישראל בהופעה לפני מספר שבועות. כל אחד מאיתנו כבר חווה את ההנאה של לשבת בקולנוע ובדיוק בקטע השיא של הסרט לשמוע פתאום רינגטון של שרית חדד מתנגן בחלל האולם.

 

אני אישית נמנה עם אלה שמשתיקים את הסלולארי שלהם לפני כל אירוע או ישיבה חשובה, ואיני נוטה לענות לשיחות אלא אם כן זה מקרה יוצא דופן במיוחד. לצערי, רוב הקהל הישראלי אינו כזה, והזלזול בזולת עבר מזמן את הטעם הטוב. הישראלי הממוצע לא יחשוב פעמיים לפני שהוא יענה לשיחה נכנסת גם אם מסביבו יושבים עשרות אנשים בשקט שמנסים להנות מהצגה או מסרט. בישיבות עבודה הדבר עוד יותר חמור, היות ומטרת הפגישה היא לדבר ולחלוק רשמים אחד עם השני, ואם אחד המשתתפים בפגישה מתחיל לשוחח בסלולארי באמצע הפגישה, אזי זה מראה על זלזול בפגישה ובשאר הנוכחים בה.

 

הבעיה היחידה עם המכשיר הזה היא שהוא חוסם לגמרי את קבלת השיחות, ומספיק פעם אחת שמישהו היה צריך לקבל שיחה בעלת חשיבות מכרעת, בייחוד אם מדובר במקרים של הצלת חיים, כדי שמבול התביעות יתחיל והמכשירים האלה ייעלמו מהמקומות הציבוריים.

 

הפתרון האידיאלי יכל להיות מערכת שגורמת לכל המכשירים לעבור למצב של ויברציה, אבל לצערי דבר זה אינו אפשרי.

 

בעידן של היום, כאשר השעה מופיעה על הסלולרי שתמיד איתנו, על הצג ברכב, על התחתית של המחשב, ואפילו על הממיר של הכבלים, אין סיבה יותר לקנות שעון יד ולענוד אותו בנוסף לכל האמצעים הללו שמראים לנו את השעה כל הזמן.

 

מחקר שפורסם לאחרונה מראה שאחוז האנשים שעונדים שעון יד ירד בצורה מדהימה בשנים האחרונות, וכיום ההערכה היא ששני שליש מהצעירים לא עונדים שעון, ורק 10% מהצעירים עונדים שעון כל יום. כמו כן המחקר מציין ששוק מכירת השעונים בארה"ב ירק ב-17% ב-5 השנים האחרונות.

 

היבט נוסף שמעניין בתופעה הזאת היא שהשעונים שמקיפים אותנו נהיו אקטיביים במקום שעון היד הפאסיבי. בעבר היינו צריכים להסתכל כל הזמן על היד ולראות מה השעה, על מנת שלא נאחר לאירוע מסויים. היום כל שעון מסביבנו דואג להתריע על אירועים שמוזנים בתוך היומן הפנימי שלו ואין לנו צורך יותר לדאוג שנאחר או נפספס אירוע מסויים. הממיר יודע להתריע על תוכנית טלויזיה שמתחילה, המחשב מתריע על אירועים (לדוגמא דרך outlook) והסלולרי מצפצף לפי התזכורות והשעון המעורר שבו.

 

אם כך, שעון היד נוסף לרשימת הפריטים שנעלמים עם הזמן הודות להתקדמות המכשירים הסלולרים. נגני MP3 שימו לב - אתם הבאים בתור.

 

 

בתחרות של איגוד World Press Photo זכתה ב-2006 התמונה של הצלם ספנסר פלאט שצולמה בדרום לבנון, יום אחרי סיום המלחמה בין ישראל ללבנון (חיזבאללה). התמונה, כפי שניתן לראות, מראה את ההרס שהשאירה ישראל בדרום לבנון ואל מול זה חבורה של צעירים לבנונים, שבארץ היו מוגדרים כחבורה של צפונים, הנוסעים במכונית פתוחה, עם לבוש מאד מערבי, ומתבוננים בהרס.

 

הסיבה שהתמונה הזו זכתה היא בגלל הניגודיות שהיא מראה. התערוכה השנה עסקה המון במלחמת לבנון השניה, ולכן היה סיכוי רב שהתמונה הזוכה תבוא משם, אבל דווקא אל מול כל אותם תמונות זוועה של אזרחים / חיילים הרוגים, הגיעה התמונה הזאת שמדברת על ניגודיות ועל החיים יום אחרי המלחמה. תמונה שגם מראה איך העשירים בלבנון עברו את המלחמה בלי להרגיש אותה - זהה לאותה בועה שהאשימו אותנו בת"א שאנו חיים בה.

 

אז מה הקשר לבלוג שלי? הקשר הוא קטן מאד והוא נובע מכך שבין הבחורות שיושבות באוטו יש אחת שיושבת עם מכשיר סלולרי וכנראה מקלידה בו הודעת SMS.  רק כדי להראות שלא רק שהסלולר והודעות ה-SMS שולטים גם בלבנון, אלא שכנראה צבא ישראל לא הרס מספיק את רשת הסלולר הלבנונית.

 

חוץ מזה, הייתי בתערוכה כשהיא הציגה בדיזינגוף סנטר לפני חודש וחצי, וזאת תערוכה מדהימה. למי שפספס אני ממליץ לבוא בשנה הבאה, או לדפדף בדפי האתר. מומלץ מאד!

 

נתקלתי היום בכתבה מעניינת על מוצר דמוי מצלמה שנקרא Buttons. הרעיון במוצר הוא לקחת מכשיר שנראה כמו מצלמה אבל כל מה שיש עליו הוא הכפתור לצילום ומסך, ללא העדשה או כל אמצעי אחר לצילום. בעת לחיצה על כפתור הצילום, המכשיר ייגש לאינטנרט דרך חיבור סלולרי (המכשיר מורכב כרגע על בסיס טלפון סוני-אריקסון K750i שיושב בתוך קופסת המצלמה) ויביא במהלך השעות הקרובות את כל התמונות שצולמו בעולם באותו רגע שנלחץ הכפתור. התוצאה תהיה סט תמונות המתעדות את הרגע של לחיצת הכפתור.

 

הרעיון כאן הוא מאד חברתי ואמנותי - לתעד רגע מסויים בחיים ולראות איך הרגע הזה התבטא בשאר חלקי הגלובוס. מאד נחמד לדעת שבאותה שניה שלחצתי על הכפתור, מישהו בצד השני של כדור הארץ חייך למצלמה באיזה פארק יפה, או מישהי נתפסה מכבה את הנרות במסיבת היום הולדת שלה.

 

בתור רעיון אומנותי זה מאד יפה ומעניין, כי זה מדגיש את חשיבות הזמן, ואיך אותה שניה מקבלת משמעות בהרבה מקומות בעולם, והיא לא רק משהו מקומי. בתור מימוש - אז נתחיל מכך שאני חושב שחסר כאן גם התיעוד המקומי שלי, כי זה מוסיף מאד לתעד גם את השניה שלי ולא להשאיר את זה רק לזכרון. כמו כן, אם כל העולם ישתמש בקופסה כזאת - מי יצלם תמונות אמיתיות?

 

ברור שהמכשיר הזה הוא אומנות בלבד - אבל הרעיון הפילוסופי מאחוריו יפה!

 

לאחרונה יצא לשוק שעון חדש, העונה לשם Mobile Wear - Abacus שיודע להתחבר למכשיר הסלולרי ולהתריע על שיחות נכנסות.

 

הרעיון הוא שהשעון יתחבר לסלולר דרך חיבור Bluetooth ואז בכל פעם שתגיע שיחה נכנסת השעון יציג בחלקו התחתון את שם המתקשר, שנלקח מתוך ספר הכתובות בטלפון. את ההתראה עצמה יבצע השעון דרך ויברציה ו/או צפצוף.

 

היופי שבדבר הוא שכעת נוכל לקבל את כל אותם שיחות שבעבר פספסנו כי המכשיר הסלולרי היה בתוך התיק, עמוק בכיס המכנסיים או שלא שמענו אותו כי היינו בחוץ ובדיוק עבר אוטובוס לידנו. ההתראה עצמה שמתבצעת באמצעות ויברציה של השעון על פרק היד יעילה יותר ממכשיר סלולרי הרוטט בתוך הכיס. כמו כן, יותר נוח להסתכל על השעון ולראות מי המתקשר לפני שמפשפשים בטירוף בתוך התיק בחיפוש אחר הסלולרי המצלצל. ככה נוכל לראות מראש האם כדאי לנו לטרוח ולהוציא את הסלולר מהכיס או לסנן את הבוס שמתקשר.

 

כמה פעמים יצא לכם לשבת בפאב או במועדון ולתהות מה עבר ל-DJ בראש כשהוא החליט לבחור את המוסיקה שמתנגנת ברקע? כמה פעמים קלטתם שחוץ מה-DJ גם כל שאר האנשים מסביבכם סובלים מהמוסיקה?

 

חברת PartyStrands פיתחה שירות חדש שבא לענות על בעיות אלו על ידי כך שהוא מאפשר להתאים אישית את המוסיקה במועדונים ובפאבים. השירות הוא מעין הרחבה של השירות המוכר לנו בארץ המאפשר לבחור שירים במסעדות לפי קטלוג, אלא שבפיתוח החדש שלהם יש כמה דברים חדשניים ונחמדים.

 

הרעיון בבסיסו הוא שאנשים יוכלו לשלוח הודעת SMS למערכת עם שם האומן שהם רוצים לשמוע, והמערכת תכניס את האומן לרשימת ההשמעה (במידה וזאת רשימה מתוכנתת) או לרשימת השירים המומלצים להשמעה עבור DJ המתקלט במקום.

 

בנוסף יהיו פזורים ברחבי הפאב / מועדון מסכים אשר יציגו את רשימות ההשמעה, ביחד עם הכינוי של האדם ששלח את השיר, וכך בעצם תתחיל לה אינטראקציה בין אנשים במועדון מסביב לשירים שהם אוהבים וביקשו לשמוע. בנוסף לכך הנוכחים במקום יוכלו לשלוח קטעי טקסט שיופיעו על המסך וכן להמליץ על משקאות, להזמין אנשים לרקוד ועוד.

 

כל הקורה יתועד בתוכנה וייחשף לאנשים חיצוניים אשר יגלשו לאתר החברה ויבקשו לראות איזה מוסיקה יש במועדון ואלו הודעות נשלחות שם. כמו כן, כל נתוני הערב ישמרו בבסיס הנתונים כך שאנשים יוכלו להכנס גם יום אח"כ ולראות מה הלך שם. בצורה זו צעירים יוכלו להתחיל אחד עם השני ולתעד את כיבושיהם.

 

רק צריך לקוות שבעתיד החברה תשלב גם מוצר חכם כמו פנדורה היודע להשמיע שירים מז`אנר מסויים בהתאם לאמנים והשירים שהמשתמש בחר, אז כל המוסיקה במקום האירוע תוכל להתאים את עצמה לפי סוג האוכלוסיה שתהיה שם. תחשבו על ערב בפאב, שבו הברמן שם בלופ שירים בעברית, אבל לאט לאט שולחים עוד ועוד אנשים בפאב הודעות SMS עם שמות של אמני רוק בלועזית, אז אחרי כמה זמן תלמד המערכת את הטעם החדש של הנוכחים במקום ותתחיל להשמיע שירים בהתאם ובדומה לבקשת הקהל. בצורה זו הפאב יוכל להתאים את הלך הרוח בו להלך הרוח של היושבים בו ולאפשר בערבים מסויימים לדעת הקהל לקבוע הטון.

חברת GTX המציאה נעל חדשה ומהפכנית שמאפשרת להורים לעקוב אחרי ילדיהם. ברגע שהילד יצא מאזור מסוים (לדוגמא מעבר ל-3 ק"מ מהבית / מהבי"ס) הנעל תשלח הודעת SMS להורה על החריגה מההגבלה ועל המיקום המדוייק של הילד כרגע.

 

השיטה שבה הנעל עובדת היא שיש בתוך הנעל מתקן GPS זעיר היודע למקם את הילד ולשלוח אותות למחשב מרכזי. במחשב המרכזי מוגדרות ההגדרות עבור כל ילד, כך שאם המחשב המרכזי יראה שהילד חרג מההגדרות שניתנו לו הוא ישלח מייד הודעת SMS להורה.

 

משדר ה-GPS יכול לעבוד כל פעם מספר ימים עד שצריך להטעין אותו מחדש, והמחיר של הנעל אינו ידוע עדיין.

 

לא ברור אם הילדים יאהבו את הפיתוח הזה, אולי זה יעבוד רק עם ילדים קטנים והגדולים פשוט מאד ישאירו את הנעליים שלהם אצל חברים ויחמקו משם עם כפכפים או יחפים, אבל מה שכן בטוח זה שתרחיש 1984 מתקרב לאט לאט.