מיניביוגרפיות - תפוז בלוגים

סֵג: עושה עליי רושם שאת ערה בלילות.. את ישנה ביום וערה בלילה?
יונית בן שאול: כן, בזמן האחרון.
סֵג: למה את ערה בלילה? את עובדת?
יונית בן שאול: לא ,אני לא עובדת. אני מסתבכת עם עצמי בכל מיני נושאים.
סֵג: למה את מתכוונת? קשה לך לישון?
יונית בן שאול: אני שונאת את אור היום. אור היום מסמן את כל הדברים שאתה רוצה לעשות ולא יכול, שאתה רוצה להשיג ולא משיג.
יונית בן שאול: אור היום הוא מה שיש ולא מה שיכול להיות
סֵג: והלילה.. מה בו?
יונית בן שאול: הוא הפוטנציאל. הוא הזמן של המתכננים. הוא מסתורי כי לא רואים את הפרטים בבירור ואפשר לחשוב בבהירות מה אתה באמת רוצה.
סֵג: את מתכוונת שאין בו היבט פרטי..? אם הוא בגבול בין המציאות ללא-מציאות, הוא נהנה מהיתרון שלא להיות ממש חיים..?
יונית בן שאול: כן, כשהפרטי שלך מתערבב עם הכללי במילא, אין לך מציאות אחת שאתה נאמן לה. החיים שלך מייצגים את החיים של כל האנשים הסובלים, ובלילה אתה מתמזג איתם ויכול להיות המנהיג שלהם. ביום כולם פשוט סובלים.
סֵג: אבל, ש גם סבל של לילה. בלילה קורים הרבה דברים. בלילה גנבים פורצים לבתים, פדופילים פורצים לראשים קטנים.. זה זמן של הרבה פשע..
סֵג: מה את עושה בלילה?
יונית בן שאול: פשע זה המקום האמיתי שמראה לך את איך החברה שבה אתה חי נראית.
יונית בן שאול: ז`אן ז`נה כתב על זה
יונית בן שאול: הלילה הוא גם הזמן של ההתבשלות שלי עם עצמי. אסור לתת לטעום מהתבשיל לפני שהוא מוכן.
סֵג: איך אהבה נכנסת למערך שבו הדברים הכי נוראיים מגדירים את העולם?
יונית בן שאול: אהבה היא הגאולה. היא מחוץ להגדרות, היא הבסיס, הסיבה והמטרה.
סֵג: מה זה אהבה בשבילך?
יונית בן שאול: ואו קשה.
יונית בן שאול: אהבה היא ריפוי ונתינה אינסופית. אני גרועה בלאהוב.
יונית בן שאול: אני גרועה באהבה ממוקדת.
יונית בן שאול: לכן אני שונאת את היום.
סֵג: את אוהבת בלילות?
יונית בן שאול: בלילות אני אוהבת את כל העולם, וביום אני צריכה לאהוב דברים ספציפיים: את האיש, השולחן, הכלב. אלה מונחים פילוסופיים בכלל, איש שולחן וכלב.
סֵג: אז את נהנית בלילות.. מאושרת מאהבה?
יונית בן שאול: מאוד.
סֵג: את מסתכלת על הזריחה לפעמים?
יונית בן שאול: הזריחה היא דבר שנוא עליי כמו הציפורים בבוקר.
סֵג: אני יכול להבין את זה. יום חדש מתחיל. המימד של הזמן נכנס לפעולה והחיים נעשים יותר חדים.
יונית בן שאול: יש דבר בסיסי באנשים שלא מותאמים לעולם: הם הפוכים מהעולם. כל דבר שהוא טוב בעולם הוא רע להם, כי הם כמו ההיסטוריה האמיתי של העולם, הם מבינים אותו לפני שהוא קורה. לכן הם לא מותאמים לו.
יונית בן שאול: כמו שאומרים: אתה יכול לתת למישהו אוכל ואתה יכול ללמד אותו לדוג
יונית בן שאול: תראה, גם איתך אני לא מגיעה לשיחה אלא לרצף תודעה שלי.
יונית בן שאול: אולי אם היינו עושים את זה בבוקר זה היה נראה אחרת.
סֵג: זה לא אמור להיות שיחה, אני מוציא את עצמי מרצוני מהדיאלוג. אני לא חושב שיש לך יד בזה.
סֵג: יש לך חברים בעולם?
יונית בן שאול: כן, אבל יש לך כוונה במילים. ואני לא נותנת למילים לנפל אותי (לעשות לי מניפולציות, הנחות מוקדמות)
יונית בן שאול: בטח שיש לי חברים.
סֵג: להפך, את מובילה אותי. למילים שלי יש מעט כוונה. הם רק רוצות לסחוט ממך יותר מילים.
יונית בן שאול: אבל המילים שלי מרחפות, ולא קשורות, ובסוף נשארות רק מילים. אני נעלמת, ויש רק מילים.
סֵג: תספרי לי עוד על אנשים שלא מתאימים לעולם בבקשה..
יונית בן שאול: ניצולי שואה. זונות. הומלסים. פילוסופים. משוררים. כל האנשים שנעלמו להם המילים לא מותאמים לעולם.
יונית בן שאול: ולכן הם שותקים או נאחזים במילים שקיימות מסביב.
סֵג: אולי הם לא צריכים מילים אלא נשיקה..?
יונית בן שאול: הנשיקה טובה בלילה. המילים טובות ביום. המילים יותר חשובות מהנשיקה, כי הן יוצרות את העולם מסביב. העולם הפנימי ממילא לא מושפע אז גם נשיקה לא משמעותית לו.
סֵג: למה המילים חשובות?
יונית בן שאול: כי הן מגדירות את העולם ואת העמדה שלך מול העולם. אין "אני" לפני שאתה אומר "אני".
יונית בן שאול: (כל הפילוסופיות של הסובייקט, השפה וכו`)
יונית בן שאול: אני לפני המילה "אני" זה הכל. מרגע שאתה אומר "אני, אתה מצמצם את זה.
סֵג: אני לא בטוח שאת מדברת על מה שאת מאמינה בו כבר. את מאמינה בזה לגמרי?
יונית בן שאול: לגמרי לגמרי. הדילמה הכי קשה של החיים שלי זה איך בן אדם אחר יכול להבין אותך ואיך אתה יכול להבין בן אדם אחר. והכל נובע משם.
יונית בן שאול: וזאת דילמה שבאה לעולם אחרי השואה.
יונית בן שאול: (אם כבר היה יום זיכרון אתמול)
סֵג: אוקיי. אני אשאל את זה ככה:
סֵג: מה יש להבין בבנאדם?
יונית בן שאול: (אני צוחקת)
סֵג: מה יש להבין בך?
יונית בן שאול: מה אני עושה פה בכלל.
סֵג: לא יודע.
יונית בן שאול: בעולם הזה, הכוונה.
יונית בן שאול: זה דבר לא ברור.
יונית בן שאול: נולדתי אישה. האם אני רוצה להיות אישה?
יונית בן שאול: האם אני רוצה להיות יונית בן שאול, בת 29 וכו`?
סֵג: ניתנה לך הבחירה בכל אותם נושאים?
יונית בן שאול: אם לא אז למה אני בן אדם?
יונית בן שאול: ומה שונה אני משולחן, כלב, איש?
יונית בן שאול: אם לא אז אני זה העולם אבל זה לא מסתדר הרי.
סֵג: אני רוצה לשמוע ממך עוד על אהבה לפני ששעת השינה שלי תגיע.
יונית בן שאול: טוב.
סֵג: את זוכרת את הפעם הראשונה שעשית סקס?
יונית בן שאול: כן הייתי מבוגרת מהממצוע בגילי.
יונית בן שאול: אגב מה הקשר בין סקס לאהבה
יונית בן שאול: אל תשכח שאתה מראיין זונה בדימוס
סֵג: אני לא מנסה לזכור את הפרט הזה.
יונית בן שאול: לי קשה לשכוח אותו.... סורי
סֵג: אין קשר בין סקס לאהבה?
יונית בן שאול: יש קשר אפשרי אבל לא מוחלט.
סֵג: למה את מתכוונת?
יונית בן שאול: אם נכנס לזה שוב יהיה בלגן.
סֵג: אוקיי, אני יכול לנסות כיוון אחר.
יונית בן שאול: שוט איט
סֵג: איך זה מרגיש בלילה כשאת אוהבת את כולם?
יונית בן שאול: נפלא. כמו התקף מניה במניה דיפרסיה.
סֵג: את מביעה את האהבה שלך?
יונית בן שאול: כן... בצורה המוגבלת שלי.
סֵג: :) מה זה אומר?
יונית בן שאול: נגיד אני לא מנשקת עצים ואנשים אבל אני יכולה לחוות אותם. להרגיש מה שהם מרגישים.
יונית בן שאול: זה מאפשר לי בעצם לאבד את עצמי.
יונית בן שאול: אבל לא להיות מחוייבת לזה. למקרה שאני ארצה את עצמי שוב.
סֵג: את תמיד מרגישה ככה בלילות?
יונית בן שאול: כמעט, כן.
סֵג: גם את עצמך את אוהבת?
יונית בן שאול: כן, כי אז אני לא אני בכלל.
יונית בן שאול: בכל נתינה יש ביטול עצמי. גם אם הכוונה היא טובה.
יונית בן שאול: נגיד כשחברה שלך עושה לך אוכל היא מתנהגת באגואיזם מסויים, כי היא רוצה לתת לך. *היא* רוצה את זה
סֵג: אני מבין.
יונית בן שאול: אהבה זה אמא. אם הייתה לך אמא בעייתית גם האהבה שלך תהיה כזאת
סֵג: למה את מדברת בג`רגון כל כך מקצועי?
יונית בן שאול: מה מקצועי, של פסיכולגיה?
סֵג: ופילוסופיה.
יונית בן שאול: כי זה מעניין אותי.
יונית בן שאול: זאת האמת בשבילי.
יונית בן שאול: זה לא סקסי אבל זאת האמת.
סֵג: את מרגישה את האהבה עכשיו?
יונית בן שאול: כן, אחרת לא הייתי אומרת לך מה אני מאמינה אלא רק דברים סקסיים שנמכרים טוב.
סֵג: הגבול בין יונית של היום ליונית של הלילה הוא בטח עבה מאוד.
יונית בן שאול: לצערי כן. אני צריכה לשנות את זה וזאת המשימה שלי לשנה הקרובה.
סֵג: להוציא לאור את האמת.. את עצמך.. את האהבה...?
יונית בן שאול: כן. כי זונה זה לא מקצוע, זה אופי
סֵג: לא עושים את זה בשביל הכסף?
יונית בן שאול: לא אני. עושים את זה כי אין הפרדה בינך לבין מישהו אחר עד כדי כך שאת מסוגלת לא להרגיש את הגוף שלך.
יונית בן שאול: אף זונה, גם בשביל כסף, לא הייתה יכולה לשכב עם כלכך הרבה גברים. אם לא הייתה לה היכולת להתנתק מעצמה.
סֵג: להתנתק מעצמך.. זה קשור לאהבה?
יונית בן שאול: זה קשור לתפיסה מעוותת של אהבה. לכן אני מדברת פילוסופיה ופסיכולוגיה.
יונית בן שאול: תפיסה שאהבה זה או אתה או האחר. לא גם אתה וגם האחר.

אני אסיר תודה ליונית, היא הייתה מאוד נדיבה כלפי. כל מחמאה אחרת שעולה בי בנויה מדברים שנאמרו בראיון.
לכן לא אכביד במילים.
לעוד יונית גילשו לבלוג שלה: http://blog.tapuz.co.il/geisha
כמו כן, כדי להחזיר את החוב לעולם אני אצטרך לראיין עוד אנשים. בבקשה צרו איתי קשר אם אתם רוצים להתראיין. אין שום קריטריונים למרואיין הפוטנציאלי.

מייקה ניין (Mikah 9) הוא אמסי לוס אנג`לסי ותיק. בסוף שנות השמונים הוא חבר לפיס, אייסיאלון, ג`ופיטר סלף ואבסטרקט רוד וביחד הם יצרו את הפריסטייל פלושיפ, ההרכב שטבע את המונח פריסטייל כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, כראפ מאולתר. אבל גם לפני שהוא חבר לכל אותם ראפרים, הוא היה ידוע כהבחור שמרפרפ מהר בקפה גוד-לייף, אותו מקום בו עמדו ויצגו הרבה ראפרים שאחרכך יהפכו לשמות ידועים בתעשיה. בדיסק שיצא לפני זמן מה בשם Timetable ישנן הקלטות רבות של פריסטיילים שהוא זרק. בשמיעה של הדיסק מתבהר שכבר בתחילת שנות התשעים הוא היה פריסטיילר מרתק: זורם במשך כמה דקות על מוזיקת ג`אז, מתאים עצמו לקצב בצורה משעשעת, עושה ראפ מעניין ומקורי עם חריזה מעולה. אלו לא היו אילתורים במסגרת קרב אלא סתם זרימת מחשבות חופשית. בראיון מייקה ניין מספר שאז, באותם ימים, זו הייתה הדרך לנצח בקרב - פשוט להביא את האילתור הכי עשיר ומעניין, מצחיק ותופס, במעגל.

טרייסי לורדס (Traci Lords) הופיעה בעמוד האמצעי של פנטהאוס ב1985. זה החלק שתולשים מהמגזין ותולים על הקיר, והיא הייתה אז בת 15. כשהייתה בתיכון היא ברחה מהבית ועברה הפלה. אחר כך עברה לחיות עם גבר בשנות ה40 שלו, שהעמיד פנים שהוא אביה החורג כאשר הלכה להירשם בסוכנות הדוגמניות. היא הציגה שם רישיון נהיגה מזויף. משם העיניים רק התגלגלו קדימה במהירות: עד שמלאו לה 16 היא כבר הופיעה בכל המגאזינים הפורנוגראפיים המפורסמים, ואז היא התחילה לעשות סרטים. כשהיא הגיעה ל18, היא כבר הזדיינה ב107 סרטים. ב87 חקירה העלתה את גילה השערורייתי, והציתה סערה תקשורתית רחבה מאוד באמריקה. הסרטים והתמונות שלה התנדפו מהחנויות ושמרנים יצאו מדעתם.

מקס הארדקור(Max Hardcore) לשעבר מקס שטיינר, מפיק ומשחק בסרטי פורנו מאז 1990. החומרים שלו הם מהקרובים ביותר לסאדו בתוך תעשיית הפורנו הונילי. מקס הוא הזַיַן היחיד בכל הסרטים. הבחורות לבושות כמו ילדות, מאופרות בצבעים זוהרים, ומזוינות באפס מחשבה וברצון עז להשפיל כמה שיותר. האיפור נמרח, יש פרצופים שבוכים, כל החורים מתמלאים במשהו, בחורות מקיאות, מעשנות, משתכרות, בולעות, גומרות ומה לא.

קתרין מילט (Katherine Millet) היא כיום בת 56 וחיה עם בעלה במערכת יחסים מונוגאמית. כבר 30 שנים היא עורכת את כתב העת שהיא הקימה, ארט פרס, כתב עת צרפתי העוסק באומנות. ב2002 יצא לאור ספר שלה, שנקרא `חי המין של קתרין מילט`, ומתאר את האורגיות הרבות שהיא לקחה בהם חלק. הספר מכר את עצמו מהר מאוד. בספר מתוארים חיים מיניים שמתחילים בגיל 18, וכוללים (בין השאר) כמות מאסיבית של זיונים אקראיים וכמעט אנונימיים, אורגיות של כמה גברים עליה, חדירות מרובות ובוקאקה (קטע בו מספר גברים גומרים על אישה אחת). מילט אמרה בראיון לעיתונות שהיא לא כתבה את הספר לעורר שערורייה או לגבש בעקיפין תיאוריה פמיניסטית או מינית כלשהי, אלא כדי להראות את הסיבוך הרב של המיניות האנושית.

טַיי (Tie), ששמו מלידה היה ג´ונתן לים, היה בן 19 במותו. צעיר, רזה, אסייתי ובודהיסט. הוא היה חבר של כמה מהרייטרים המפורסמים ביותר של לוס אנג´לס: סֵייבֵּר, שעשה את הפיס הגדול ביותר בעולם (כל כך גדול עד שניתן לראותו מהחלל) וגֵקַאיי, ששמו נעשה מפורסם לאחר שנכנס לכלא לשלוש שנים על גרפיטי (אחד מהעונשים הקשים ביותר שניתנו לאומן גרפיטי מעולם). חברו סייבר אומר שהיה בו יותר אנרגיה משגוף צנום כשלו היה מסוגל להחזיק. נאמר עליו שהוא חי במלוא העוצמה. על העבודה האחרונה שעשה כתב ´[זוהי] שימחת החיים´, ותמיד היה מעודד את הקולגות שלו לצאת לצייר באומרו ש´אין להם מה להפסיד´. ´הוא היה כוח ללא מעצורים´, סייבר מספר עליו במאמר אחד ומתאר לילות ארוכים שבהם היה יוצא לצייר, מחסה כמויות אדירות של קירות ומכלה פחיות רבות של צבע.
בליל ה18 למרץ הוא יצא לרסס בסן פרנסיסקו. באחד מהשכונות הגרועות יותר הוא טיפס על ביניין. ויליאם פורטר, צלם מפורסם שגר באותו ביניין, יצא החוצה ותקע לו כדור בראש. ורסיות שונות של הסיפור מסתובבות ברשת. לפעמים מספרים שפורטר הפיל את טיי בעזרת חלקו הקהה של האקדח, כיוון את האקדח אל מרכז ראשו ולחץ על ההדק. רבים שואלים את עצמם מה היה הדבר שהצדיק את היריה מבחינתו של פורטר - טיי היה רזה, קטן ולא מזויין. לאחר שניטרל את טיי, למה ירה בו?
פורטר לא הואשם באף סעיף, לא באשמת הרצח שכנראה היתה צריכה להנתן לו. למעשה, אפילו לא נפתחה נגדו חקירה משטרתית. כמה חודשים אחרי מותו של טיי פורסם בעיתון מקומי מאמר המתאבל עליו. ספּיי כתב במאמר זה ´כאשר טיי מת, הכוחות חגגו והרימו כוסית לכבודו של *אמריקאי טוב וישן* בן 51´.


חיפוש רשומה בבלוג:	לעולם של סֵג \| הבלוג של סֵג


17 במאי 2012	מיניביוגרפיות

i hold the mirror against a mirror against a mirror against a mirror ~sole

חיפוש מתקדם