|
tur2
תוכן
| פורסם ב-22 באוקטובר 2008, 1:16 | | במדור | כללי |
|
ואם הייתי גבר אמיתי,הייתי מגיב כמו בסרטים –לא החדשים,עם הג`נטלמניות המזויפתוהגבר הרגיש,הייתי מגיב כמו בסרטים הישנים,כמו שגברים היו פעם,מוציא את הסכין ודוקר את שניכםעמוק בלב,כמו שעשית לי,והדם עדיין היה ספוג בשטיח,כשמילים אלו יוצאות מבין ידיי. המשך >>
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
את והדגל שלך צועדים לפניי ואני נושא את שלי על שכם כאן נוכל רק לטעות בזרויות אני, ואת, ושפע פרשייך לצעוד בשבילך זו מלחמה ואני קרבות כבר שבעתי אין יותר קל לי לחיות ואין יותר לך קל לכבוש אילולא השמש באה ועולה הרי את עוד מפלסת לך דרך לצעוד לי בה אחרי מחנותייך ודגלי הלבן שמוט בטינופת הבוץ המשך >>
12 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
החיים בהצלבה; סוף קשור להתחלה, קלט לפלט, כניסה ליציאה. זה תמיד מעניין, אבל זה גם לוכד אותך, בהגמוניה המעגלית הזו, ללא קצוות חדים, ללא שברים פתאומיים. זה גם מוזר. אתה נכנס הביתה וסוגר אחריך דלת חורקת, החתול שוב בורח החוצה. הוא עוד יחזור. לגימה קלה של מים כבדים וקרים, אמצע החורף ועדיין חם לך בבית, חם מדי, אולי זו אשמתך....
המשך >> |  |
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
1 הפניות
| פורסם ב-7 בספטמבר 2008, 3:31 | | במדור | כללי |
|
לא כי זה נוחולא כי זה כואבולא כדי להיות משהו אחר אתאניאת זה לא נגמרוזה לא היהאפפעם המשך >>
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-25 באוגוסט 2008, 15:39 | | במדור | כללי |
|
זה נורא פתאום לגלות שאת בשבילי הרבה יותר ממה שרציתי שתהיישאני מחויך כשאת מחייכת, אפילו אם זה לא מכוון אלי.אני מתגעגע לרחשים הקטנים שאת משמיעה,לקמטים שאת משאירה לי על המיטה. לאיך שאת נוגעת,כשגם מבלי להתכוון לכך אני הופך להיות שלך,אם רק תרצי. המשך >>
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-21 באוגוסט 2008, 2:39 | | במדור | כללי |
|
את באה אליי לפעמים כמו נר דולקונוטפת אל תוך הסדיניםדביקה ולוהטת לרגעואחר-כך אתסתםשארית מוצקה הנתלית על זרועיעד שאקלף אותךלפעמיםאת באה כמו מחט דוקרת כואבתזורמת לי בדםוהולכת ולפעמים את זכרונותושאריותייך משאירות בי כאב עמום ומכוערכך אני רואה זאתאתכמו איזה מום מולדאתגפיים קטועותזה מה שאת בשבילי וטעיתי לחשוב שאת מיוחדת ושיש בךעניין מיוחד בימעבר לפונקציונאלית המזופתתשל להיות בדיוק מה שאת אתהי אתאני רוצה לצעוק לךשתלכישתעזבישאני לא האיש הזהשיכול להנות מהשקרים הלבנים שאת מספרתכשאני שואל סוף-סוףהאם את רואה בימשהו מעברלמה שאת רואהבירואה בך המשך >>
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-10 באוגוסט 2008, 23:32 | | במדור | כללי |
|
בין קורות-המלכים לתילי מלחמות ההווה, היא ניצבת לה, עתיקה וממושמעת, עזובה ומקוללת, זרה ומתנכרת, מאופרת-בכבדות ומיוחמת, מיוחמת למעט אהבה אמיתית, לא אהבה של מחויבות ארוכת שנים, לא של מסורת מדכאת, היא רוצה אהבה ארוטית של ממש; והלילה ראיתי אותה כך. שיערה נצבע בשיבה ליום אחד וזקנתה נעלמה כמו מעולם לא הייתה...
המשך >>
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-5 באוגוסט 2008, 20:28 | | במדור | כללי |
|
אם את הולכת ממנו, את באה אליי בְּחושך, בייאוש מעוור וגדול. את חושבת שהוא לא ידע, את אומרתהייאוש זה לא אני, לא שלי, לא ביקשתי אותו, הוא דבק בי בצחנה מטרפת, זו מחלה. אם את הולכת ממנו,את באה אליי בעור משויף ופצוע, בשיער מקוצץ, בניצוץ, בברק מזויף, אני אומראני עדיין מריח אותו, אף אחת לא כל-כך נקייהואף-אחד לא יכול לרחוץ אכזבה...
המשך >>
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-3 באוגוסט 2008, 2:50 | | במדור | כללי |
|
ובסופו של דברהם לא יכירו אותךגם אם תתני להם את הנאום שלךנאום ההגנה שלךגם אם תקרעי מעצמך את כל השכבותשהלבשת על עצמך ביראהשמא יחשבו שאת לא כמו שכמו שצריכה להיותבחורה שכמוךגם אם תקרעי את העטיפות המרהיבותהמטונפות מרוב צחצוחותעמדי שם חשופהבעירום שלך חשופה לכל אחדשיבואויטרוףאותך אותךשיבוא ויקטוףאותך אותךשיבוא שיבוא יבואו גם כל מכרייךואמאואבאוחבריםוישתוממו על העירום הזה שלךיביטו בגבך העייףובקמטים שבצידי העינייםובצלקות על רגלייךובשפתייך הלא סימטריותובפטמות הארוכות מדיובקפלי הבשר שם למטה הם יתלחשו בינם לבין עצמםתשמעי חלקי משפטיםריקים וחלוליםאת תביטי בהם בסלידהובזחיחות דעתומילים ימשיכו להישטף מפיך והחוצהויספרו על כל הדמעות שהיית רוצה לדמועועל כל הסיפורים שהיה עלייךלספרועל ילדותך השבורה שנגמרה מהר מדי והם גם אז עוד לא יבינומי אתומה אתמתחת לכסות המילים והבשרהם רוצים את הדםהם רוצים את החוםשגופך הערום הזדכה בו והם יגעווהם ילטפווהם יתפסווהם יחקרובידיהם המטונפותאת גופךוהם עדיין לא יבינו יבוא אחד מהם ויפתח עפעפייך בכוחלהתבונן שמהואחד יפשק את רגלייךלחדור לתוכךופיך ימשיך לנועוגרונך יפיק עוד קולותבנאומך המשתוללוגם אם יכו בך בזעםוגם אם יחסמו את פיךוגם אם תידומי בסופו של דברהם לא יכירו אותךגם אם המשך >>
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-2 באוגוסט 2008, 16:47 | | במדור | כללי |
|
בוהקת באושרהנה אתמופיעה למוליואני מעולם לא הייתי חשוך יותרלכןיסלח לי וודאי על שכבראינני איש אמונה ועל שכבראינני רואה בךגאולה אפשריתולכןאני לובש לבן כפי שביקשתאך מזמן אינני מנסה להיותקדוש קדוש קדושגם לאחסיד עיוור של הבטחותייךלא יכול לאלהתפלש בעפרולא להתהדר בריח המוראזבואי אלי ואומר לךאת אישה גילי את אישה אמיתיתואזנחלוף זו על פני זהכמו אנו שני זרים ברחובכמו יש לשנינו עוד למה לצפותכמויש לך אחד שאוהב רק אותךכמומעולם לא הייתי - - - המשך >>
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|