היו לי תכניות לגבי הפוסט הזה, הפוסט האחרון של קלולס בפריז. לא קרה. לא שיש צורך לומר זאת, מן הסתם שמתם לב. למרות שקלולס כבר לא בפריז, המפעל החמוד הזה זקוק לסגירה. קצת בשבילכם, אני מקווה, והרבה בשבילי. וזה מה שקרה מאז למדתי לחבב את הצרפתים ונאלצתי להיפרד מהם. לפני שנה וחודש שבה משפחתנו לישראל...
אחרי שכבר כמעט סיימתי לכתוב, מתישהו בין אחת לשתיים וחצי לפנות בוקר, פסיכולוגית הבית מספקת תובנה. מדובר בתובנת צ`ט, כלומר תובנה שבאה במשפט קצר כי היא התעצלה להקליד משהו יותר ארוך. ככזאת, היא כמובן יכולה להתפרש לכל מיני כיוונים, מה שעושה מפסיכולוגית הבית אשת מקצוע מצוינת, כיוון שהוא מאפשר לה להיות תמיד צודקת...
בשבוע שעבר עשתה חברתי המפריזה מחווה נאה ביותר ופירסמה בטור שלה ב YNET קישור והמלצה חמה לבלוג (מה איזה בלוג? זה פה, שלי). היום ההוא היה היום המאושר ביותר בתולדות הבלוג ורשם כמות כניסות ממוצעת של כמעט חודש, נכון לעד אז, וגם רשימת המנויים גדלה ב 10 אחוז. ועל כך נאמר תודה!. מאז ועד היום החיים לא שבו למסלולם...
עוד טיול אחד ודי
