התבקשתי השבוע לכתוב למגזין הכותבים של ויקיפדיה, "הטילדה הרביעית", מאמר המספר קצת על הצד התקשורתי שהיה לחגיגות המאה אלף לוויקיפדיה העברית. אני מביא את המאמר בשלמותו, למי שמתעניין - וגם מציע לקרוא את המגזין האחרון בשלומותו..
יש משהו מיוחד, מצד אחד לא קל אך מצד שני מאתגר, בלדברר גופים כמו ויקימדיה וויקיפדיה. מדובר במותג מפורסם שזוכה לחשיפה רחבה ומאידך – גוף שלא באמת קיים. אנשים שלא מחויבים לאף אחד, תהליכים ופרויקטים שאין לך החלטה או השפעה עליהם, ושקיפות מלאה, שבעולם של סקופים ובלעדיות, לא קל לעבוד איתה.
את חגיגות המאה אלף לוויקיפדיה התחלנו לתכנן כבר לפני מספר חודשים, זה התחיל בתוך הוויקיפדיה – במיזם היובל, והמשיך בפגישה בביתי, מספר חודשים לפני יום הדין, כדי לחשוב על דרכים יצירתיות לחגוג את האירוע. העלנו הרבה רעיונות, אירועים ופרויקטים. אך עצם קיום החגיגות בחורף, שיקולי תקציב וחוסר מתנדבים – החזירו את רוב הפרויקטים הגרנדיוזיים שחשבנו עליהם, חזרה למחברת. צילום אוויר של מאה אלף? לך תרדוף אחר מתנדבים בחורף. אירוע גדול במועדון? לך תשיג תקציב וחסויות...
לבסוף החלטנו לקחת את האירוע בעיקר לצד התקשורתי ולהודות לכותבים המסורים. החלטנו בעמותה לחלק חולצות עם סמליל היובל כשי סמלי לכל הכותבים בה, להפיק גלויות פרסום ולעבוד חזק על נושא התקשורת. ודווקא על כך אני רוצה להרחיב, כי פה האתגר האמיתי.
כשאתה מדברר גוף גדול, יש לך את הפריבילגיה לנסח "בריף מרואיינים", מסמך דרישות שכזה ולהפיץ למנהלי האגפים והצוותים שימליצו על עובדים שיעניינו בראיונות לתקשורת. בוויקיפדיה – כולנו משתמשים אנונימיים, אלא אם כן בחרנו אחרת, וקשה למצוא את הסיפורים והאנשים. זה התחיל משיחות רקע עם חברים בקהילה, קבלת המלצות על כותבים עם סיפורים, פניות אישיות אליהם, חיפוש לפי תבניות וכו'. הכול במטרה לחפש את המרואיינים המעניינים ולהכין "רשימת מרואיינים פוטנציאליים" לכתבים שיסקרו את הנושא. משם פניות לכלי תקשורת שונים, לכל אחד מציעים צד אחד של הסיפור, ומרואיינים אחרים.
במקביל להפקת מפגש היובל באוניברסיטת תל אביב וסיור אלף מילים בחיפה – פניתי לידידתי, ח"כ יוליה שמאלוב ברוקביץ ולח"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, וביקשנו ליזום דיון חגיגי על ויקיפדיה ותרומתה לישראל, לרגל מאה אלף הערכים. דיון שהיה חשוב לנו גם מהצד התוכני והערכי שלו, וגם מהצד התקשורתי והכבוד שהוא יביא לוויקיפדיה. השניים קיבלו את ההצעה מידית ויחד יזמנו ותכננו את דיון הוועדה המיוחד.
מבחינה שיווקית, החלטנו לחבר את חגיגות המאה אלף גם עם גיוס התרומות השנתי של הקרן, כדי לעלות את החשיפה למבצע ואיסוף תרומות לקרן ולהמשך פעילות ויקימדיה ישראל, ובתחילת ינואר כבר חשפנו את תוכנית החגיגות המלאה.
כיוון שלא ידענו מתי בדיוק ייכתב הערך המאה אלף, באותו יום כבר התחלתי לסגנן את ההודעה לעיתונות בדבר הערך, וביקשתי מאנשי הקרן סטטיסטיקות ומג'ימי ויילס ברכה לכותבים.
שיהיה לי בריא, ברוקלי והתקפת הערכים שלו, אני כבר תכננתי ב-10 בינואר לצאת לפגוש חברים כשחזרתי מהעבודה סוף סוף מוקדם, אך SMS שהודיע לי שעברנו את הערך המאה אלף קטע את כל התוכניות – ואצתי הביתה לעשות את השינויים והעדכונים בהודעה לעיתונות. תוך כדי זה, אני מגלה שכיאה לוויקיפדיה, גם על זהות הערך המאה אלף – יש ויכוח. לחוצים על ההודעה לעיתונות, התחלנו אני ותומר א. לבצע שיחות לאנשי הקרן, מטרידים אותם ביום החופש שלהם, במטרה לסיים את הדיון ולהפיץ כבר לכלי התקשורת את הידיעה המשמחת.
אחוזת סיטון דלאוואל! קיבלנו אישור לערך המאה אלף. תודה לאל. ההודעה לעיתונות משוחררת, הטלפונים לכלי התקשורת, המערכות והעיתונאים נמשכים עד 12 וחצי בלילה לתיאום כתבות וראיונות. תוך כדי האזנה למבזק החדשות של 12 בלילה בערוץ 2, ולשמוע ידיעה על ויקיפדיה. הרגשה כל כך מעולה :).
כ-40 ידיעות, כתבות ומבזקים – החל מאתרי אינטרנט קטנים ועד מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה אודות אירועי המאה אלף הם הצלחה אדירה לוויקיפדיה העברית. השבחים לחשיפה התקשורתית, הישג הערך המאה אלף ודיון הוועדה הפכו לדיונים לוהטים ברשימות התפוצה של אנשי הקרן, הצ'פטרים והדוברים. יש דברים שלפעמים אנחנו לא רואים או מעריכים במהלך השיחות במזנון ובכיכר העיר, אך ויקיפדיה העברית והפעילות של ויקימדיה בישראל – היא דבר מרשים בכל קנה מידה, שמרתק ומדהים את חברינו ברחבי העולם, שמפרגנים ללא הפסקה למה שאנו עושים.
ובסופו של דבר, זו ההרגשה הכי טובה. למרות כל הריבים, הוויכוחים, השעות ללא שינה, הכסף האישי והזמן שמשקיעים בהתנדבות בפרויקט הזה. המילה הטובה, התחושה שאתה משפיע – לטובת המיזם, והמטרה אותה הוא מייצג. זה הדבר שאיתו אתה הולך לישון בלילה, אחרי יום מטורף של עבודה, בהתנדבות. בידיעה שעשית משהו למען אחרים. למען קידום חופש הידע.
בשבוע שעבר ג`ימי ויילס, מייסד ויקיפדיה, התארח בישראל לרגל ועידת הנשיא. ביום הפתיחה של הוועידה קיימנו מסיבת עיתונאים מתוקשרת וג`ימי ואני התחלנו בריאיונות לכלי התקשורת לחשוף את העובדה המלהיבה – במהלך ינואר בוויקיפדיה העברית צפוי להיכתב הערך המאה אלף.
על מה החגיגה? זהו הישג מרשים לשפה העברית. מתוך 271 הוויקיפדיות בשפות השונות, רק 29 עברו את הסף וקהילת הכותבים/קוראים בעברית היא לא מספר כל כך גדול.. כמובן שלא רק המספר הוא מה שמעניין, שכן ויקיפדיה העברית נחשבת לאחת הוויקיפדיות המוצלחות ביותר, לא בגלל כמות הערכים – אלא בגלל איכות והיקף המאמרים, קהילת הכותבים, הפעילות בישראל וכו`. ולכן "חגיגות המאה אלף" לא מייצגות רק מספר סמלי - רף של תוכן שהקהילה העברית יצרה, אלא תנועה אמיתית של חופש ידע שהיא יצרה, בעברית. כלי ידע שכל אחד מהציבור בישראל עושה בו שימוש מדי חודש (ואם אתם מתעקשים, 1.5 מיליון גולשים ייחודיים, 35 מיליון דפים נצפים בחודש). אנחנו מאמינים, בקהילת הכותבים ובעמותת ויקימדיה ישראל, שצריך לציין את האירוע החגיגי הזה ולכן בשבועות האחרונים ישבנו בצוותי חשיבה וניסנו לחשוב איך מודים לקהילת הכותבים הפנימית – ואיך מצד שני גם משתפים את הקוראים והציבור הכללי בחגיגות המאה אלף. בהיעדר תקציב (ויקיפדיה מתבססת על תרומות ומתנדבים, זוכרים?) לא יהיה אירוע פתיחה ענק בכיכר רבין (זה חורף..), לא תמצאו בעיתון שישי של ידיעות אחרונות מודעות "תודה!" ולא נוציא את העורכים בוויקיפדיה לחופשה בתורכיה (גם בגלל שאין כסף, וגם בגלל שאני לא תומך בחופשות בתורכיה בימים אלה..). אבל כן ננסה לעשות כמיטב יכולתנו, ובמיטב המסורת – בהתנדבות.
בקרב קהילת הוויקיפדים, מתקיימות תחרויות ומיזמים לשיפור התוכן וכתיבת ערכים, עובדים על עיצוב מיוחד של העמוד הראשי, ערכים ותמונות מומלצים לשבוע שייחל ביום כתיבת הערך המאה אלף ומפגש ויקיפדים חגיגי, שבו נרים כוסית (של קולה) ונדבר הלאה על הפרויקט.
בקרב הקוראים והציבור (ופה רובכם כנראה נכנסים לתמונה..) נקיים מספר אירועים ומיזמים. חשבנו לכנס את ועדת החינוך והטכנולוגיה לדיון חגיגי על ויקיפדיה והשתלבותה במערכת החינוך והציבור בכלל בישראל, לצלם צילום אוויר של המספר "100,000" המורכב מתנדבים וכותבים בכיכר רבין, להפיק סרטון שבו מובילי דעה (פוליטיקאים, מפורסמים) מספרים מה זה ויקיפדיה בשבילם, שהמתנדבים יצאו לבתי הספר שלהם לדבר על ויקיפדיה, תחרות עיצוב לוגו המאה אלף ו... סיום החודש במסיבה(!).
חשבנו לקיים אירוע באחד המועדונים, במהלך השבוע, לכותבים בוויקיפדיה, עם קוקטייל צנוע, הופעה קצרה של אמן – ובעיקר, זמן בילוי נחמד. כנראה שגם נחלק מספר מוגבל של הזמנות לסטודנטים דרך אתר האינטרנט של החגיגות.. אבל אנחנו רק בתחילת הדרך. הרעיונות עלו – עכשיו מגיע שלב הביצוע, איך עושים מה, מי מתנדב לספק אולם במחיר מסובסד? אילו נותני חסויות יהיו? מי האומן? מי מאנשי ההפקה עוזר להפיק אירוע שלא יהיה במבה-ביסלי-בירה? מי מצלם וידיאו? מי עורך? מי מתאם סלבס?
ההתנדבות והתרומה היא הערך היסוד של ויקיפדיה. וגם אירועי המאה האלף כמובן הם בסימן כאלה. מבוססים על התרומה ורוח ההתנדבות של אנשים לקדם את הפרויקט וחופש הידע. אם יש לכם רעיונות נוספים איך לחגוג, או שאתם רוצים לקחת חלק ולעזור בפרויקטים הנ"ל, בשביל זה המציאו את הטובקים, הטוויטר, הפייסבוק או האימייל.
בסוף הכתבה ששודרה אמש על האנציקלופדיה העברית ויקיפדיה, "עקצת", בהערת אגב, כי "גם בערך שלי מצאתי עכשיו טעות".
איני יודע אם ההערה באה כאמור כעקיצה צינית, או כמי שבאמת גילתה טעות.
באם האופציה השנייה היא הרלוונטית במקרה זה, אני מזמין אותך להיכנס לערך אודותיך ולעשות מה שכל אדם מוזמן לעשות, מטבע היותה של ויקיפדיה אנציקלופדיה שיתופית, להציע תיקון ולהבהיר את המידע.
בראש העמוד תמצאי את "דף השיחה". שם תוכלי לכתוב את הערותיך על הערך ותיקונים שאת חושבת שנכון לבצע. או לחלופין, להעביר אלי באימייל את הדברים, באם את מעדיפה בדרך זאת.
אומרים שהכי קל לקטר ולהתלונן - האתגר האמיתי הוא לבצע.
אני מזמין אותך לעזור לנו ולתקן ולקחת חלק במשימה שלנו - לאפשר קיומה של אנציקלופדיה חופשית ושיתופית, לרשות הכלל, בחינם.
ובהערת אגב - חבל לי שהעורך החליט שהכתבה לא מספיק חשובה בכדי לעלות אותה גם ככתבה נפרדת בנענע 10, כנהוג, כך שאנשים יוכלו למצוא את הכתבה ולקשר אליה... כתבה על עולם האינטרנט שלא עולה לאינטרנט..
אני מודה שאני כותב את הפוסט הזה כרגע, בלי הרבה בסיס למדוע צונזר כל כך הרבה שעות המידע אודות התרסקות המטוס וההרוג, אסף רמון. אך כשמעריב מספר, "עוד בטרם הגיעו נציגי הצבא לביתה של רונה רמון להודיע לה על מות בנה בהתרסקות, היא ראתה את הכתבים בחוץ והבינה שהנורא מכל קרה". יש מה להעיר ולבקר, יהיו אשר יהיו הנסיבות.
לפי הדיווחים, התאונה קרתה ב-13:40. השמועות על התרסקות, בה מעורב הבן של אילן רמון, הגיעו לאוזני כבר באזור רבע ל-3. ב-3 כבר היה אפשר להצליב מקורות עם חמ"ל פה, איש קשר שם. ב-4 כבר היה ברור. רק ב-6 וחצי, הצנזורה אישרה לפרסם את הידיעה.
בינתיים, האינטרנט געש. הגולשים התחלקו ל-2, אלה עם החברים, שעדכנו והעבירו אליהם את השמועות והעדכונים, ואלה שהבינו שקרה משהו וגרמו לקריסתו של ynet בניסיון אולי לקבל פיסת מידע. וכל אותו הזמן. בזמן שהצנזורית עושה מלאכתה נאמנה, נלחמת בכל הודעה שעולה בפורום ובאתר חדשות, היה מספיק להציץ בסטטיסטיקה של ויקיפדיה (המידע נגיש לכולם), ולראות את העלייה בערך של אילן רמון, ולהבין שמשהו קרה. ושחצי אינטרנט מחפש מידע.
בינתיים, לא יודע מה השיקולים בצה"ל, הספיקו כבר העיתונאים להתגודד סביב ביתה של רונה רמון, עוד לפני שנציגי צה"ל הגיעו לשם. מחדל משפיל מעין כמוהו. ברגע הידיעה, היו צריכים במיידית לאסוף את הקצין הבכיר ביותר ולהגיע לביתה של רונה. לא לחכות לא לרמ"ט, לא לאלוף, ולא לאף אחד אחר. במדינה קטנה ורכלנית, עם חיבור אינטרנט וטוויטר, הצנזורה יפה כדי להסתיר מידע מחצי מדינה בלבד. החצי השני, כבר מקושר לחברים בחמ"לים ובכלי התקשורת. הידיעה שהעיתונאים ידעו והגיעו לביתה של רמון, עוד לפני נציגי קצין העיר, צריכה להטריד את מנוחתם של קצינת הנפגעים הראשית, ראש אכ"א והרמטכ"ל. וכדאי שבסוף השבעה, יגיעו לבסיס הקריה, למרות הדממה והחופשה המרוכזת – ויסיקו מסקנות. ואולי גם כדאי שהצנזורית תשתתף. ותספר מדוע התעקשה להמשיך לצנזר את הידיעה במשך 5 שעות. צנזורה על ביטחון המדינה היא דבר מקובל ומובן. צנזורה על החדשות, במיוחד כאשר כל אדם שני בישראל רק מלהיט את האווירה בשמועות.
נתחיל בגילוי הנאות: אני משמש כדובר ויקימדיה ישראל, שלה מספר פרויקטים משותפים עם איגוד האינטרנט הישראלי
באיחור קל, אני מרגיש שאני חייב להגיב לנושא שהלהיט במעט את הבלוגוספירה בשבוע שעבר, קיומו ותקצובו של איגוד האינטרנט הישראלי. הכל התחיל מטור דעה של רועי שלומי בווינטובבלוג שלו שביקר את התנהלות איגוד האינטרנט וגרר "קמפיין" של בלוגרים וקריאות להצטרפות לאיגוד, עד אשר נשיא האיגוד אף הוציא מכתב מיוחד לכל המצטרפים החדשים.
ראשית כל צריך לברך על הדיון והשיח הציבורי שהחל רועי ואת גל המצטרפים לאיגוד. עד לפני כמה שנים קיטרתי גם אני על הצורך באיגוד האינטרנט ונושא רישום הדומיינים. אז, כשדומיינים עלו 240 ש"ח לשנתיים ונדרשנו להעביר פקס על כל שינוי קטן, כאילו שכחו באיגוד את החלק "אינטרנט" בשמם. מאז האיגוד הפריט את רישום הדומיינים, החברות שרושמות דומיינים הורידו את המחירים ואת הצורך בהעברת פקסים וגם – הכרתי את הנפשות הפועלות באיגוד כחלק מהעבודה למולם. המחיר היקר והצורך בפקס נשאר רק למי שבכל זאת מעוניין לרשום דומיינים דרך האיגוד, בכדי לעודד את האנשים לעבוד דרך הרשמים ולא דרך האיגוד.
רועי העלה נקודות שצריך לתת עליהם את הדעת, נושאי תקנון, דוחות ותקציבים. אך איני שלם עם הקריאות להפרטת האיגוד לכדי עמותה עצמאית "למען האינטרנט" שמסתמכת על תרומות בכדי להתקיים. אני חושב שלאיגוד תפקיד חשוב במדינה, במיוחד כזאת שלא פעם מנסה לצנזר את האינטרנט. אני לא רואה עמותה פרטית שתקום, תיקח על עצמה את הפעילות שלו ותקיים את עצמה על בסיס תרומות ומענקים.
אני אתן דוגמא – כשקמה עמותת ויקימדיה ישראל, התומכת בפעילות ויקיפדיה ומיזמי ויקימדיה בישראל ופועלת להנגשת ידע ותוכן חופשי, היו אלה האיגוד, הראשונים שהתגייסו לתמיכה ועזרה לעמותה בתחילת דרכה. הם תמכו בפעילות שלנו לשינוי חוק זכויות יוצרים, בפרויקט פיקיוויקי, בכנס "אקדמיית ויקיפדיה" והם שותפים שלנו לרעיונות ופרויקטים אחרים. וזה רק הפעילות שלהם איתנו. לאיגוד רקורד מכובד וחלק משמעותי בפעילות נגד חוק הצנזורה על האינטרנט, חוק דואר הזבל, תמיכה בהנגשת אתרי אינטרנט, פרויקטים חברתיים, הפעלת אתרי מראה וכנסים מקצועיים.
אני לא אומר זאת על תקן איש השיווק של האיגוד (יש להם את דוניצה, חברינו הטובים), אבל אני מציין את זה כדי לתהות – אם לא האיגוד מי היה עושה זאת? לולא התמיכה הכספית ממכירת הדומיינים, שמבטלת את הצורך שלו בתרומות ועל ידי כך לפעמים כניסה לדיון "האם הלובי שנקים נגד החוק X, תפגע בגיוס התרומות והקיום שלנו?". אני לא רואה הרבה ארגונים אחרים שמייצגים בקביעות את "האינטרנט" בדיונים בכנסת לדוגמא.
אין ספק, יש מקום לביקורת, יש דברים לשנות, אולי צריך לקצץ בתקציבי הפרסום והשיווק, להגביר את השקיפות, לדון על נקודות אחרות שהעלה רועי שלומי. אבל אני תומך מלא בהמשך קיומו של האיגוד כמו שהוא ואי הפרטתו בשם "מי הסמיך את האיגוד להשתמש בעלות רישום הדומיינים שלי לתמוך בפעילות קוד ותוכן חופשי בישראל".
אם כי ההצטרפות של הבלוגספירה כחברים לאיגוד היא דבר מצויין, שיהווה כוח רענן, משפיע ובעל דעה שיוכל לחדש ולקדם נושאים בפעילות של האיגוד, השקיפות והשיח הציבורי.
החברים (יותר נכון, החברים "הבלוגרים") טוענים שאני לא כותב מספיק ושאני צריך לכתוב יותר על העבודה שלי. אז בעקבות הלחץ של א. וגל מור שהזכיר לי את נושא הבלוגים ולייפסטרים, הגעתי לשלב הביצוע.
למעלה מחודשיים הטייטל, "אחראי מדיה חברתית", מתנוסס מעל הגדרת התפקיד שלי בצוות הדוברות של תנועת קדימה. המשימה – להביא את האג`נדה והפעילות של תנועת קדימה ויו"ר התנועה, ציפי לבני לעולם המדיה ולאפשר קשר יותר ישיר למול התנועה, חבריה, והעומדת בראשה.
זה אולי נראה ברור, הקיום של מדיה חברתית במפלגה, במיוחד בעידן אובמה. אבל זה רחוק מלהיות דבר קל. אם יוצאים מנקודת ההנחה שקדימה היא, כנראה, המפלגה היחידה שמשקיעה כיום ומשאבים במדיה חברתית. הליכוד נטשו את אתר האינטרנט שלהם מיד לאחר הקמת הממשלה וכל שאר המפלגות שכחו גם הם מהר מאוד מהטוויטר, יוטיוב ופייסבוק הבחירות שלהם. למזלי, גם כי האג`נדה האישית שלי היא קדימה וגם בגלל שאני עובד על קידום הנושא בתנועה - מאמינים מאוד במדיה החברתית ומנסים להשקיע כמה שיותר, במגבלות התקציב והכלים העומדים כיום.
לפני חודש זימנו למטה הראשי של התנועה שבעה "תותחי אינטרנט" שחיים את המדיה החברתית. ישבנו במשך שעה וחצי, ביחד עם דובר התנועה, צוות הדוברות ויועץ התקשורת של ציפי, ודיברנו על מדיה חברתית ופוליטיקה. אין ספק, הסכימו כולם – שהנושא חשוב. אין ספק, הסכימו גם כולם, שהביצוע לא ברור מאליו, כמו שמתקיים כיום בעידן אובמה. הפלטפורמות שונות, הקהל שונה, הפעילות שונה. הרבה הימורים יש בעניין, מה עושים, מה לא עושים. מה יצליח ומה יהיה כשלון חרוץ..
הפעילות כיום שלנו אני מאמין, מכובדת. טוויטר ציפי לבני, טוויטר קדימה, פייסבוק לקדימה וציפי לבני, עמוד ביוטיוב ועמוד בפליקר. זאת כמובן, לצד אתר האינטרנט של קדימה, שבימים אלה עובר שיפוץ גם הוא. הפלטרפומות האלה מאפשרות לנו לעדכן במיידית על אירועים של ציפי לבני או חברי הכנסת מהתנועה, לפעמים עוד לפני הפרסום בכלי התקשורת.
בשבוע שעבר שידרנו לראשונה אירוע של קדימה בשידור חי באינטרנט. בשיתוף עם פייסבוק ו-Ustream העברנו את מועצת קדימה בעמוד הפייסבוק של ציפי לבני, לצד צ`ט פייסבוק של הצופים בשידור. היה מדובר בפיילוט ראשוני, ואנו מתכננים להמשיך ולהעביר אירועים חשובים אחרים בצורה זאת. בשבועות הקרובים נרחיב את הפעילות ונתמקד בחיזוק נושא הבלוגים והווידיאו. נעודד את פעילות תומכי התנועה באינטרנט ונזמין אותם למפגשים ופורומים מקצועיים.
ננסה, לראשונה, לשלב בלוגרים בפעילות הפוליטית. בלוגרים הכותבים בנושאי פוליטיקה ואקטואליה, ורוצים לעדכונים והאירועים לכלי התקשורת, מוזמנים לשלוח הודעה עם קישור לבלוג.
ובכלל – אנחנו רק בתחילת הדרך. והפידבק, הרעיונות והדעות שלכם - חשובים לנו. מה חסר לכם בפעילות של ציפי לבני ברשת? מה מפריע לכם בה? לאן הייתם לוקחים את קדימה ברשת? מזמין כל אחד שרוצה לשוחח, להעיר ולהציע – לפנות באימייל (itzik@kadima.org.il) או בפייסבוק שלי.
זה היה פוסט ראשון בנושא, ואשתדל בשבועות הבאים לעדכן ולחשוף קצת יותר. בינתיים, הידעתם?, הווידיאו הכי נצפה בערוץ של ציפי לבני הוא.. ציפי לבני רוקדת בכינוס פורום הצעירים.. משעשע.
1. שמעתי בערוץ 10 שחגי הדס, המתווך בעסקת שליט, יקבל שכר שנתי של למעלה מ-222,000 ש"ח תמורת "שירותי הייעוץ" במסגרת המאמצים לשחרור שליט. בעוד אני תמיד מקטר על בזבוז הכספים בממשלת נתניהו, במקרה הזה, לעזאזל הכסף. גם אם שחרורו כרוך ב-10 מיליון דולר, רק שישוחרר כבר. אבל דווקא העניין "העסקי", הוא המרתיח. עד היום, כל המתווכים בעסקאות חטופים עשו זאת בהתנדבות (במיוחד שרובם במילא גימלאים של מערכת הביטחון). והנה באה לשכת רה"מ, וחותמת על חוזה לשנה, בעלות של רבע מיליון ש"ח. נכון, מאמצי התיווך, הנסיעות והפגישות אינם "עבודה" קלה, אך יש בהם משום שליחות למען המדינה. סגירת חוזה עבודה לשנה, נותנת הרגשה של עסקנות. הרי מה, אם יסגור מחר הדס את עסקת שליט, נשארו לו 11 חודשי שכר שהמדינה התחייבה אליו, אז למה לו לא למרוח? ואם כבר תשלום, מדוע לא תשלום סמלי, אלה סכום גבוה שכזה (שוב, לא גבוה תמורת ערך שליט, אלא מבחינה עסקית).
2. רועי פרץ, דודי מיכאלי ורודי גלזר ישבו לפני שבועיים על חוף הים ושוחחו עם כתב מעריב לכתבה במסגרת פרויקט שלוש שנים לחטיפת שליט. השלושה, לוחמים בגולני, היו אמורים להשתחרר בעוד שבועיים ושהו בחופשת שחרור כשהתראיינו לעיתון. מפקד החטיבה, אל"מ אבי פלד, שגם היה מפקד החטיבה הדרומית בזמן חטיפתו של שליט, רתח מזעם. היכול להיות שמישהו מבקר מפקד החטיבה הכל יכול? הרים את הטלפון לרל"ש שלו, וביקש להחזיר את השלושה מיד מחופשת השחרור ולהעמידם למשפט. עוד שבועיים הוא כבר לא היה יכול לעשות להם כלום, אבל עכשיו, כשעוד יש לו את הכוח "להראות להם מה זה", שהוא לא ינצל אותו? מיד שפט את השלושה לשבועיים ריתוק, על שיחה עם עיתונאי בניגוד לפקודות. נכון, לחייל אסור להתראיין ללא אישור, ועל החוק הדרקוני צריך לכתוב פוסט נפרד. אך החיילים לא השתתפו בכתבת תחקיר, או מסרו מידע רגיש וסודי. הם התראיינו ושיתפו רגשות. כן, גם ללוחמים יש כאלה. ועוד עשו את זה במהלך חופשת השחרור, אותה תקופה קצרה שאתה חייל, אבל לא באמת כזה, שכן הפגישה הבאה שלך עם המערכת תהיה ביום שיגזרו לך את החוגר. החלטת מפקד החטיבה, ודו"צ שמגבים אותו, היא קטנונית מאין כמוה ורק מחזקת את הדיקטטורה והקלות בה יש לכל קצין בצה"ל את היכולת לשפוט חייל, ללא שום זכויות והגנה משפטית.
3. יש לי חבר, שמול שמחוני, מת על הבנאדם. כל בוקר הוא מזכיר לי בטוויטר כמה ימים גלעד שליט לא בבית. אתם תראו אותו בכל הפגנה או עצרת. אין הרבה כאלה, שעדין זוכרים ונלחמים למען החזרתו של שליט. לפני חצי שנה הוא וחבר הקימו את Spotless, ויצאו לרסס "גרפיטי" ברחובות ת"א. השיטה – מכונת קיטור שבעצם מנקה את הלכלוך סביב השבלונה. התוצאה – "גרפיטי ירוק" שדוהה תוך כמה ימים. השילוב של הגרפיטי והסיסמא, "בכל רגע שעובר, גלעד שליט הולך ונעלם", היא תוצאה גאונית ונהדרת.
4. ונקודה אחרונה, עוד כמה דקות אני יוצא מהמטה לכיוון ירושלים לישיבת הסיעה השבועית שלנו. נועם שליטישתתף היום בישיבה וישוחח עם חברי הכנסת של קדימה. סגירת מעגל.
"העולם מבזבז פי 12 יותר תקציבים ומשאבים על כוח צבאי מאשר עזרה למדינות מתפתחות.. 5000 אנשים מתים מדי יום משתייה של מים מזוהמים. למיליארד איש אין גישה למאגרי מים... 40 אחוז משטחי החקלאות פגועים ולא ניתנים לשימוש..." (מתוך הסרט Home).
אתמול (5 ליוני), חל יום הסביבה הבינלאומי וב-YouTube החליטו לקדם את הסרט Home, של הבמאי הצרפתי Yann Arthus-Bertrand.
מה חדש? סרטים דוקומנטריים על כדור הארץ הם לא דבר חדש, ולא חסר כאלה. Home לדעתי הוא שונה. שעה וחצי של חוויה מדהימה, נופים עוצרי נשימה, ב-HD, ובחינם. לא צריך ללכת לקנות DVD ולא צריך להוריד בצורה לא חוקית. פשוט לשבת, ליהנות, וללמוד. ללמוד המון, על המצב הקשה שכדור הארץ שלנו נמצא.זה לא סרט חינוכי שבא להחליף את פעילות יום כדור הארץ של מש"קית החינוך בצבא. זה סרט שבאמת מראה את
העולם בצורה מעולה.אני יכול לנצל את הפוסט הזה בשביל שוב לספר לכם מה שאתם כבר יודעים, ועל כמה התרומה הקטנה של כל אחד מאיתנו יכולה להשפיע – אבל אתם כבר מכירים את הפתגמים, המשפטים וההכרזות על סוף העולם אם ההתחממות הגלובלית תמשיך. אז נחסוך מכם.
אבל אני רק אמליץ, לפנות שעה וחצי, לראות את הסרט ובאמת להתרשם. שעה ו-20 דקות שמציגים את התפתחות העולם, וכיצד אנחנו משפיעים עליו. ו-10 דקות אחרונות, יותר אופטימיות, שמראות איך בכל זאת, אפשר, אם רוצים. איך קוסטה ריקה החליטה לפרק את הצבא שלה ולהשקיע את הכספים בשימור היערות שלה, חינוך ותיירות אקולוגית. צפון קוריאה ממחזרת כיום 75 אחוז מהנייר. בדנמרק מייצרים 20 אחוז מהחשמל על ידי טורבינות רוח. השיפור הוא עדין מזערי לעומת הנזק הנגרם כל יום, אבל הוא מראה שאפשר, לא צריך להפסיק לחיות – צריך רק ללמוד איך לחיות.
ואחרי שסיימתם עם הסרט, קחו עוד חצי שעה, ראו את מאחורי הקלעים של הצילומים, ההקלטות של המוזיקה היפיפייה ושאר ה"תוספות". אני רק יכול להצטער שהפקת הסרט לא יצרה גרסה קצרה, של 10-15 דקות שמציגה את הנקודות החשובות – על המצב ומה עושים כדי לשפר אותו. מבין את הפגיעה באימפקט של הסרט, מעטים לצערי הם אלה שישקיעו בו שעה וחצי, למרות ששוב, הוא שווה זאת, וחבל.