|
tur2
תוכן
את חופש הביטוי בוחנים בגבולות הקיצוניים שלו, לא בפוצי מוצי. מה שהמשטרה עושה להלמו בימים אלו הוא התנכלות לשמה - והיטיב לנסח זאת עו"ד חיים רביה, המציין באתרו (מתי בלוג?) כי: "law.co.il מעיר שאם אמנם מפלג עבירות מחשב ביחידה הארצית לחקירות הונאה מונה לטפל בחקירה זו, אז הגענו לימים טובים כי רק לפני זמן קצר מאד לא היה למפלג הזה פנאי וכוח אדם לטפל בעבירות מחשב ממש, חמורות פי כמה מהחשדות שמיוחסים להלוי. עם או בלי קשר לכך, להלוי היסטוריה מתועדת של סכסוכים עם משטרת ישראל בכלל ועם אותו מפלג בפרט. למקרא הדברים מתעורר רושם מאד לא נוח, כאילו היסטוריה זו המריצה את החקירה מעבר למידתה הנכונה. בפרט קשה להשתחרר מהרושם הזה בשל העובדה ששמה המלא של א`, המתלוננת נגד נשיא המדינה קצב, התפרסם בפורומים של אתר אינטרנט ידוע ואין חוקר, עוצר ומחרים מחשבים." הלמו איש פרובוקטיבי, מעצבן לעתים קרובות, ונראה שהוא נהנה לחולל מהומות. אבל כל מה שהוא עשה, או נטען שעשה, אינו עומד מול השרירותיות שבה משטרת ישראל ומפלג עבירות מחשב נטפלים אליו ואל מעשיו. אין מנוס מהתחושה שהלמו "מסומן" על ידם של אלו שערוות חוסר היכולת שלהם להגן עלינו נחשפת על ידו. סימון כזה הוא שרירותיות במובן המבחיל ביותר שלה. דרישת המשטרה כי בית המשפט ימנע ממנו לגלוש במשך שישים (או שלושים) יום הינה מופת לגועל נפש שלטוני ולניצול כוח לרעה. בימינו אנו לדרישה כזו אין מקום. על העבירה לכאורה שעבר, אף אחד אחר מאלו שעברו אותה לא זומן לחקירה אפילו. בלוגרים שאכפת להם מחופש הביטוי שלהם ושל הרשת, מוזמנים לציין את מעצרו השרירותי של הלמו לפחות כהערה בבלוגם, ולקשר לפוסטים אחרים בנושא, אם לא כפוסט נפרד. הלמו מעצבן (אם היה לי דולר על כל פעם שירד עלי - אז הייתי משלם עבורו את הערבות) ומציק, נכון, ולפעמים יש רושם שהוא מתעקש דווקא לבעוט בדלי היכן שהוא יכול. אבל אם תניחו לשרירות שבה המשטרה נטפלת אליו לעבור, הבאים בתור שיקחו להם את המחשב וישחקו עבורם משחקים מתחסדים מול בית המשפט יהיו אתם. אלא אם אתם מבטיחים לעולם לא לכתוב משהו רע או נורא או ביקורת על עובדי מדינה שאמורים לשרת אותכם (שוטרים).
תגיות בבלוגיה:
משטרה, הלמו, משה הלוי, עו"ד חיים רביה, בועז גוטמן, משפט, אינטרנט, התנכלות שלטונית, הנשיא קצב, חופש הביטוי,
|
10 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
1 הפניות
| -7 בספטמבר 2006, 20:38 | | במדור | כללי |
|
כבר דובר על כך שאם מנתחים את נתוני פורטל נענע על פי אלקסה, מתברר שהנכס הברור ביותר שלו הוא ישראבלוג. והנה, משהו ממש מהימים האחרונים, גם על פי אלקסה: שוקס, אתר הדאחקות/זנזונים/בלוגים/צעירים של nrg זוכה ליותר עמודים נצפים מכל אתר החדשות הגדול שמסביבו. צא וחשוב, מה היה קורה לו שוקס היתה פלטפורמה שקצת מנסה להתייחס לעולם האינטרנט שמסביבה. למה אני מתכוון? למשל לעובדה שכדי לקבל עדכון על עדכון של בלוג (ז`ורנל, עלק) בשוקס, אתה חייב להיות חבר בשוקס, ולקבל את העדכון לתיבה ששם (שמצידה תעדכן אותך במייל הרגיל). יש עוד דוגמאות, אבל זו מספיק עקרונית. אם שוקס היה נפתח לרשת, הוא היה יכול לומר כמו הצפרדע שישבה על הראש של הפציינט לרופא: "דוקטור, אני לא יודעת מה דבוק לי לתחת". אם כבר הגענו לנושא שדבוק לישבן, לאחרונה בדקתי לאחור עם חבר את התעבורה לפוסטים הישנים בבלוג השני שלי. כניסות לרשימות בנות חודשיים - או שלוש שנים - מרמזות שהגיעו אליהן באמצעות חיפוש בגוגל. כמו כל מי שבודק דברים כאלה, מצאתי שלל דברים משעשעים (התוצאות מהבלוג "ערס פואטי" הן בין הראשונות בחיפוש): מילא טחינה (סחה לשוקי גלילי, המוביל בקטגוריה), מסתבר שאלי הגיעו מי שחיפשו את אודטה דנין, תחת עברי חשוף וגאה, הציצים של קמרון דיאז, הפנטזיות של דנה ספקטור וזין יותר גדול (הפוסט עצמו, לדעתי, מהטובים שכתבתי) ואחרון חביב, ולשם שינוי בלי זנזונים, שרימפס בחמאה. - - - - - גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע (קורות חיים). יש לי גם בלוג אישי באתר "רשימות". אין כפל תכנים.
14 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| -25 באוגוסט 2006, 19:36 | | במדור | כללי |
|
הפוסט הזה תוכנן להתפרסם בבלוג השני שלי, אולם למרבה הצער עושה רושם שלמערכת הטכנולוגית של רשימות כבר קשה לעמוד בעומס. השבוע פורסמה בהארץ רשימה עצבנית של עמית שהם על מכנסי שלושתרבעי, שכללה את המשפט "הייתי רוצה להיכנס לראשם של גברים שאוהבים מכנסי שלושתרבעי, אבל אני פוחד מהחושך". צחקתי, כמובן, מן הסתם מאחר ומכנסי השלושתרבעי שלי לא ירדו ממני (למעט פגישות עבודה וכדומה) עד ספטמבר לפחות. ואז נזכרתי כמה חסרים טקסטים של עמית שהם בעיתונות היום, כדי להסכים להם או להתמלא חימה מולם. יש טקסטים שלו פה ושם ברשת, אבל לך תחפש אותם. את חטאי אזכיר היום: לפני שלוש עשרה שנה, בעיתון תל אביב (שהיה אז ממש עיתון. ורלוונטי), פרסמתי רשימה קצרצרה בשם "סייבר שהם" שנכנסה בו באלימות שהיתה מקובלת באותה תקופה. כמה אני שמח שאין לי את הקטע בפורמט דיגיטלי, וכך אני יכול לחסוך מכם את האימה: על שלושה נושאים נטפלתי אליו, בשניים מהמקרים הייתי צודק אבל מתלהם ובשלישי, אבוי, שעסק ברשת האינטרנט שרק החלה להרים ראשה בניכר, חטוא חטאתי. בשנים האחרונות, כעורך, שהם כמעט ולא כתב. וזה חסר. השילוב בין היומרנות הבריאה (צניעות היא מעלה רק לריפורטרים) לכישרון הבלתי מבוטל מוליד לא מעט קטעים מדהימים (יותר מהמשפט שציטטתי בהתחלה). כמעט בכל רשימה שהוא כותב תמצא איזה משפט, חצי משפט, שתי פיסקאות, או אפילו צירוף מילים אחד אינטליגנטי לעילא שיעשה לך את היום. אין לי מושג אם המסר הזה יגיע אליו בכלל, והוא בוודאי רק חלק מהרצון שלי לראות את העם המדוכא והמושפל של העיתונאים מתחיל להתבטא יותר ויותר ברשת, ובכל זאת: עמית שהם, בבקשה ממך, פתח בלוג. רצוי בלוג-בלוג, כזה שהוא חלק מהמרקם של הרשת, לא כמו המבנה של אלו באתר הארץ. אפשר לקרוא לו "סייבר שהם". 
בתמונה: אופנה היוצאת מהשגרה וקוראת תיגר על המקובל והיומיומי (תאמינו או לא, ככה זה קרוקס בשכונה שלי)
8 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
כאוהד מכבי חיפה, שמחתי מאוד כשנודע היום שאייל ההימורים ויקטור צ`אנדלר רכש את זכויות המשחק, אותן העניק לערוץ 10 תמורת הבטחה שרווחי הפרסום יועברו לטובת יישובי הצפון. זה באמת לא יעלה על הדעת שמשחק כזה לא ישודר (כולל בבחינת: גם מפגיזים אתכם וגם לא תראו את המשחק), אבל עם כל הזהירות המתבקשת, ממש כמו במקרה של גיידאמק ועיר האוהלים שלו, שממלא את החלל שאף אחד לא רוצה למלא, יש בסיפור הזה מעט יותר. ויקטור צ`אנדלר מפעיל אתר הימורים. אתר טוב, כולל בעברית, כולל מגוון שלם של הימורים מסוגים שונים, מפוקר ועד קזינו ועד ספורט. אחד מסוגי הימורי האינטרנט הפופולריים ביותר (והממכרים ביותר, יש להניח) הוא "הימור חי". זה מדבר במיוחד ללבם של אוהדי הספורט שאחרי עשר דקות משחק, ממש כמו שלל הטוקבקיסטים בוגרי פו"ם בוויינט, מתחילים להמר מי יבקיע ומי יחטוף ראסייה. כאן ההסבר המלא לשיטה (באנגלית, באתר העברי טרם פורטה העזרה) של ההימור החי. בקצרה ובהכללה נאמר שאתה רואה את המשחק וכבר הימרת שחיפה תשמור על שער נקי 30 דקות (יחס של 2.90 בהימור רגיל). אחרי רבע שעה (זו רק דוגמא היפותטית, כן?) יש פאול כאשר רפאל אולארה לוקח, ככה בטעות, את פיקת הברך של קראוץ`. השופט האנטישמי מוציא אותו, ופתאום האפשרות המאוד לא סבירה של ניצחון האדומים נהיית, ובכן, אפשרות. זה בדיוק הרגע להמר על ניצחון של ליברפול, לא? ואם כבר להמר על הפיבוריטית, למה לא לשים כסף שיכסה את הימורי הפוקס ששמת קודם (נגיד יחס של 13 לזה שחיפה תוביל באיזה שהוא שלב במשחק)? אם אתה מהמר וחובב ספורט, האתר מציע מערכת כל כך נוחה להוספת הימורים בזמן שהיד נשלחת לקערת הפיצוחים, שאין כמעט ספק שהמשחק יעלה לך כמעט כמו נסיעה לאצטדיון ורכישת כרטיס מהספסר. כאוהד מכבי חיפה וכמהמר חובב (אבל כמעט ולא ספורט. זה עניין רגשי), אני מודה לויקטור צ`אנדלר על מתנתו לחובבי הכדורגל בישראל. כמי שלמרות צעיפו הירוק וההדחקות יודע על מה יהמרו הישראלים הפטריוטיים בשידור חי, ועד כמה יש להם באמת סיכוי, נדמה לי שחוץ מהתרומה לצפון צ`אנדלר עשה גם מהלך עסקי נאה. גם אם ההימורים בזמן המשחק עצמו יהיו פחותים מהעלות, את המהלך השיווקי שלו הוא כבר עשה: חובבי כדורגל ישראלי שירצו להתחיל להמר ברשת בהימור המסעיר והמטורלל של משחק חי, ידעו כבר לאן לפנות. גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע (קורות חיים) . יש לי גם בלוג אישי באתר "רשימות". אין כפל תכנים.
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
18 הפניות
השבוע התארחתי בתוכנית נוער בטלוויזיה החינוכית, "חי בצהריים", כדי לדבר על מה שאפשר להגדיר כ"מלחמה בלבנון בראי האינטרנט". ציטוט: "..הדברים הדי מדהימים שגורמים לי, כמי שהיה חייל במלחמת לבנון הקודמת, לחשוב שכמה חבל שלא היה אינטרנט אז" (לא רק שלא יכול היה להתקיים דו-שיח כלשהו בין לבנונים לישראליים, גם לא היה פורנו). היה נחמד מאוד, קצר ויחסית למה שציפיתי - די ענייני (הכיתוב "יועץ בתחום האינטרנט" מעולם לא נראה לי פחות נפוח מאשר עם ציור הקרטיב-שלושה-צבעים). בכל מקרה נדמה לי שיחסית לזה שמדובר בטלוויזיה, עברתי בסדר (אתם מוזמנים לשפוט לבד). בתחילת הראיון תיאר אותי אחד המנחים, בין היתר, כ"בעל טור ב-Ynet". זה גרם כבר לכמה קולגות יקרות להריץ דאחקות, אבל הנה התשובה המוסמכת: כמובן שיש לי טור ב-Ynet. אבל הוא רבעוני, והוא בפרילאנס. וואט דה פארקקט לא ברור? מיליון תודות ליובל דרור שדאג לדגימת הווידאו. הודעה לנירו: הווידיאו ביו-טיוב ולא בפליקס רק בגלל שיובל העלה אותו בשבילי. - - - - - גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע (קורות חיים) . יש לי גם בלוג אישי באתר "רשימות". אין כפל תכנים.
7 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
תודה לניצן ברומר היקר שהזכיר לכולנו שהיום, חמישי, כעת חיה לפני שבע שנים, הושק אתר נענע. הנה מאמר "ברוכים הבאים לנענע" שלי מלפני שבע שנים בדיוק. הידעתם? לנענע יש את "החיפוש הכפול"!!!111!1 ציטוט מפתח: "האינטרנט הוא מדיום ההמונים הראשון שנעשה על ידי ההמונים עצמם. אנו בנענע מודעים לחשיבות ולמהפכנות הזו, ולכן הקדשנו את אחד משניים עשר המדורים הראשיים באתר שלנו לבוני האתרים הפרטיים". והנה טור הפרידה שלי מנענע, כשנה ורבע אחר כך, אחרי קצת פחות משנתיים בחברה. ציטוט: "יותר משאין דרך להיפרד מנענע בלי להתרגש באמת עם כל העזרים הנלווים - מילים יפות וכמה קלישאות דביקות, אין דרך להיפרד מנענע בלי להתנצל קודם על השימוש בהן. הפעם היחידה שדמעה נקוותה בזווית העין של מישהו בחבורת הפראים הקשוחה של נענע, היתה כשהתקינו לנו מכונת קפה חדשה במשרד, וגם זה נפסק ברגע שסידרו את מינון מלבין החלב בכוסות". היו ימים מאושרים, או יחסית תמימים, לפחות. הנה, כאן יש כמה זכרונות מנענע שהועלו לפני שנתיים ב-nrg, במלאת חמש שנים לנענע. הנוסטלגיה שלי, של דביר וולק, סגני שהחליף אותי בתפקיד ושל רונן שמיר, העורך הנוכחי של האתר. זכרונות קצת יותר עגומים מהתקופה תוכלו למצוא בכתבה שפרסמתי ב"העיר" ב-2001, עם התפוצצות הבועה. ציטוט (שאני גאה בו במיוחד): "יואל הולך להתמזג לתוך וואלה! כמו ארנבת שנתקלת בתנין. ברמה המולקולרית. אם יש מעובדי יואל שנותרו וטרם שיפץ את קורות החיים שלו, שישים לב שהסכם המיזוג של וואלה תקשורת הוא לא עם IOL, אלא עם קבוצת הארץ. הייתם מגש הכסף. אל תגידו שלא ידעתם". מתוך ישיבת מערכת נענע, סוף 1999. מעבר לבלוריתו הניכרת עדיין של העורך, שימו לב לפטיש הדיונים שעל השולחן לאלו מכם שלא מתעדכנים בבלוג האישי, בשל בעיות וידאו (שוב! אבל בקרוב זה ייפתר! יש פליקס בעיר!) העליתי שם, ברשימות, פוסט עם קטעי וידאו לסיכום המושב שעסק באינטרנט בכנס התקשורת של גלובס. ומה אתם יודעים, מאחר ולא היה נעים לקרוא קריאות ביניים בזמן הכינוס, הוספתי את הטוקבקים בגוף הסרט. תבלו. - - - - - גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע (קורות חיים) . יש לי גם בלוג אישי באתר "רשימות". אין כפל תכנים.
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
1 הפניות
לא איתן מדמון ולא חגי גולן, המנהל האדמיניסטרטיבי של גלובס והעורך האחראי, הצליחו למצוא הסבר מניח את הדעת לשאלה "מדוע, לעזאזל, באמצע שנת 2006, בוועידה בנושא תקשורת המאורגנת על ידי העיתון הכלכלי המוביל של ישראל, לטענתו, דורשים מהמשתתפים לשלם כסף כדי לגלוש ב-wifi באינטרנט". 20$ הוא המחירון של מלון דיויד אינטרקונטיננטל, המארח את הועידה. טוב, אולי הם לא קוראים גלובס, ולא יודעים כמה החיבוריות היא עניין חשוב, שלא לומר עניין הכרחי לגוף תקשורת המנסה למצב עצמו כמוביל (התחברתי דרך המודם הסלולרי של אורנג`. זה יוצא יותר זול ויותר נוח). ואם אנחנו באותו עניין, וכפרלוד לפוסט המאוד מטריד שעומד לעלות בקרוב, מישהו יכול לנסות להסביר למה, לעזאזל, נטוויז`ן מתכוונת בהכרזה הזו? כי אני מנסה לחשוב על עולם הצילום באינטרנט, ודבר בו לא קשור לנטוויז`ן. נשבע לכם.
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
. למה טים או`ריילי, ממציא הביטוי "Web2.0", נמצא דווקא עכשיו במסע הומניטרי בקמבודיה ולא ניתן להשגה? האם בקרוב נצטרך לשלם תמלוגים על השימוש בביטוי (כנראה שכן, אם נרצה לערוך ועידה בנושא)? איך הביא על עצמו אוונגליסט Web 2.0 את זעם הקהילה. סיפור מאוד ווב-שתיימ-מי אוי, איזה סיפור חמוד, חם מהתנור, מתוק כמו צימעס (אל תתפסו אותי בדימויים, כבר מאוחר). אתם יודעים, יותר מענג (או מטריד ומעורר מחשבה) מלראות אדם מחליק במקרה על קליפת בננה, זה לראות אותו מקלף בננה, מניח את הקליפה, דורך עליה ונופל. חברת הכנסים CMP שמפיקה עם קבוצת החברות של טים או`ריילי (הוצאת ספרים, עריכת כינוסים על טכנולוגיה והטבעת המונח "Web2.0") כנסים שונים, שלחה מכתב אתראה משפטי לחברה אירית שרצתה לערוך כנס בן חצי יום תחת הכותרת "Web 2.0". החבר`ה של או`ריילי טבעו את הביטוי לקראת הכנס שערכו ב-2003, שהיה הראשון בסדרה. החברה הגישה בקשה לרשם סימני המסחר בארה"ב להיות "סימן שירות רשום" (סוג של סימן מסחרי). לגיטימי, כנראה. אבל הדרך בה טיפלה או`ריילי מדיה בנושא מזכירה יותר תאגידים קרי-מזג ומנוכרים (מישהו אמר גוגל?) ולא גוף מדיה שמקדם באוונגליזם בלתי מתפשר את רעיון ועקרונות ה-Web 2.0. האירים, שכנראה הבינו את הקונספט של ה-2.0 כמו שאמרו להם, ולא כמותג לכנס בנושאי היי-טק בקליפורניה, לא יצאו פראיירים. המכתב נסרק והועלה לפליקר, ופוסט שכתב טים רפרטי, אחד ממארגני הכנס, בו ביקש מהגולשים עצות מה לעשות, זכה עד מהרה לטפס ב-Digg ולעורר סערה משמעותית בבלוגספירה. טים או`ריילי עצמו נמצא, טוענים בחברה, במסע הומניטרי בקמבודיה ("You`d be hearing from Tim, but he`s off the grid"), כך שאינו זמין להגיב בעצמו. באמת עדיף לו לא להיות מקוון: בפוסט האפולוגטי שהועלה בבלוג של או`ריילי ניסו אנשיו לרדת מהעץ. ראשית, הם דיברו עם האירים בטלפון וניסו להרגיע. הם שלחו לאירים בדואר אלקטרוני ובפקס אישור להשתמש בביטוי Web2.0 לכנס. הם ניסו להסביר את עצמם. לא ממש עזר. בתוך זמן קצר נוספו מאות תגובות. מה אומר לכם, אמנם זה לא טוקבקים כמו בוויינט - הם יודעים להתנסח - אבל הכוונות והאהדה לכותב זהים לתגובות שתמצא בארץ לכתבות שמאלנייות במיוחד. עד כדי כך, שלקראת סוף הפוסט הוסיפה שרה ווינג`, דוברת או`ריילי, את התגבוב הבא: Tim is currently passing through Cambodia on a child copulation junket. He plans to take such vacations much more frequently now that the big bucks are rolling in from his strategy of suing non-profits. Tim mentioned that when he considers all of the intercourse with children that the "Web 2.0" service mark will buy him, he only wishes he had taken this step much sooner. גם הסרקזם הזה לא עזר. בפוסט עוקב שכותרתו "התגובה המרושעת של או`ריילי" המשיך רפרטי להתעצבן על ממציאי הביטוי ועל דרישתם לחתום שבעתיד לא יקיים עוד כנסים הכוללים בשמם את הביטוי Web 2.0 ללא אישורם. העדכונים האחרונים לשעה זו הם פוסט מתנצל נוסף של החבר`ה הלחוצים באו`ריילי, ורפרטי (שהתנצל שאין לו זמן לענות לכולם או להגיב באריכות, כי נולד לו ילד ביום שלישי) שמוסיף קישור בפוסט שלו לתגובה שהכין בלוגר אירי כתמיכה במארגני הכינוס ("למרות שהם מקורק ואני מדבלין וזה מאוד רחוק והאנשים שם מדברים נורא מוזר ולא ברור"). הנה החתימה:  אם יש לכם כוח, תעברו על הטוקבקים בכל הפוסטים הרלוונטיים. זה מרתק, זו בלוגספירה בפעולה. אני מאוד סקרן לראות מה יהיה ל-A-List בלוגרס לומר בנידון, ומתי יונפקו האייקונים הראשונים - והדאחקות הבאמת טובות - סביב הפרשה הזו. גדי שמשון הוא יועץ מקצועי לאתרי אינטרנט וחברות המבקשות לפעול בתחום ודירקטור בחברת "תפוז אנשים", הנסחרת בבורסה של תל אביב. עורך ועיתונאי מאז 1989, ושימש כעורך הראשי הראשון של הפורטלים וואלה! ונענע. קורות חיים. יש לי גם בלוג אישי באתר "רשימות". אין כפל תכנים.
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
11 הפניות
|
|
|