איכשהו זה תמיד הגבר שרוצה לדחות את החתונה, והאישה שתמיד רוצה להתחתן מוקדם. אני בטוח שיש גם מצבים הפוכים, אבל באמת שאף פעם לא שמעתי על כאלו. אז הפעם אני מביא בפניכם הגברים שיטה בדוקה, נוסחה מתמטית קלה (מחשבון כיס או המחשבון של ווינדוס יספיקו), שתחשב לכם מתי עליכם לרצות להתחתן. אל תתפשרו, ואם החברה משגעת אתכם, תראו לה את החישוב! הרעיון הוא שתוכלו להיות כמה שיותר זמן רווקים, ומצד שני להביא למינימום את הסיכון להישאר רווק מעבר לגיל מסוים.

לצורך החישוב,עליכם לענות על 2 שאלות:
1. מתי היה הגיל שבו התחלתם את הקשר הרציני הראשון שלכם? כלומר, מתי התתחלתם את תקופת הרווקות שלכם. בואו נסכים שתשובות מתחת ל-18 לא מתקבלות. אז מי שענה מספר מתחת ל-18, שיעגל למעלה ל-18 (ההיגיון שלי אומר שתלמיד תיכון הוא לא בדיוק "רווק", ושאלות כמו חתונה לא אמורות לעניין בגיל הזה).
2. מתי מבחינתכם זה הגיל האחרון בהחלט שבו אתם רוצים להתחתן? כלומר שכל שנה מעבר, זה מבחינתכם סוג של צרה.
מי שלא מרגיש שחתונה זה MUST עבורו, אז שישאל את עצמו על הגיל הכי מאוחר שבו הוא רוצה להתחיל להקים משפחה כלומר ילד ראשון, ואז שיוריד שנה.

לצורך הנוחות נכנה את התשובה לשאלה 1 "הגיל הראשון" ואת התשובה לשאלה 2 "הגיל האחרון".

עניתם על השאלות? יופי. עכשיו מה אומרת הנוסחה: הגיל שבו עליכם לשאוף להתחתן הוא 36.8% מהמרחק בין התשובה שלכם על 1 לתשובה שלכם ל-2. החישוב הוא פשוט:
א. קחו את הגיל האחרון ותחסרו ממנו את הגיל הראשון.
ב. עכשיו תכפילו ב: 0.368
ג. ועכשיו תוסיפו את הגיל הראשון.

התוצאה היא הגיל בו עליכם לשאוף להתחתן. על מה זה מבוסס? לדברי מפתח הנוסחא, יש במתמטיקה רעיון של נוסחת עצירה. זה אומר מתי צריך לשאוף לנסות לעצור משהו (את הרווקות), כדי שמצד אחד נקבל מקסימום זמן ב"איזור הרצוי" (הרווקות), ומצד שני נקבל מינימום סיכון לחצות לאיזור הלא רצוי. לדברי המפתח של הנוסחא, זה לא שצריך להכניס מתמטיקה לאהבה, אלא שרוב האנשים בין כה וכה פועלים אינסטינקטיבית באופן כזה.

תגידו, גם לכם זה נשמע טיפשי? גם לי. עכשיו תשמעו קטע. עשיתי את החישוב עבורי, וקיבלתי: 29 ו-3 חודשים.
מצד שני, כשהאקסית ואני דיברנו על האפשרות שנתקדם קדימה, דובר על תאריך יעד שבו נתחיל לתכנן חתונה מהירה (הבחורה היתה לחוצה לחתונה יותר ממני, ולא רצתה לחכות עוד תקופה לאחר התחלת התיכנון), ואם נוסיף כ-3-4 חודשים מקבלים.. 29 ו-3 חודשים!
תגידו מקרי, תגידו הגיוני.. עובדה שזה קלע בול!

האם שמעתם על לפוטה?

לפוטה הוא אי מעופף, עליו מסופר בספרו של ג'ונתן סוויפט "מסעות גוליבר". באי זה דוחים מדענים שמגיעים להישגים ממשיים, ומעדיפים ומשבחים אנשים עם הרבה תיאוריות ומעט פרקטיקה.

למי שצפה בסרט, ישנו שם קטע חביב שבו הספינה בסכנת התהפכות. המדען היחידי ששווה משהו בלפוטה מציע לסובב את המגנט הגדול שיושב במרכזה ובכך לייצב את הספינה. כולם דוחים את הצעתו, משום שכאדם חושב הוא נחשב לטיפש. כמובן שהוא עושה זאת, ומייצב את הספינה. המצחיק הוא שכולם טוענים לאחר מכן ש-"בכך שהתעלמנו מהבעיה, היא חלפה מעצמה".

מצחיק ועצוב בו זמנית. כי את חיי העברתי בהתנהגות דומה, שאם אתעלם מבעיות הן תפתרנה מעצמן.. מתישהו.. איכשהו.. לרצוני או שלא לרצוני מה זה משנה. אם לזרוק משפט למה חשבתי כך, כי כך הרגילו אותי לחשוב בבית. למה? כי בבית שלי היו בעיות שקשה לפתור, אז אנשים העדיפו להאמין שפתרונות מגיעים לבד ועדיף לחכות. מרוב שהאמינו והאמינו, האמונה הפכה לאופי, והאופי המשיך כחינוך לילדים.

בכנות - העבר לא מעניין אותי! למדתי ממנו את הטעויות שלי, ואני ממשיך הלאה!!

לאחרונה מנשבת בי רוח חדשה. אני מבין שאת הפתרון אני חייב להתחיל! נכון שאני יכול לחכות, ונכון שאפשר להתעלם מהמציאות עד שהיא תשתנה, אבל.. אני לא אהיה מרוצה. זה בדיוק כמו התיאוריות, נכונות ככל שיהיו, שהעלו מדעני לפוטה. אם התוצאה אפס, אז התיאוריה שווה בהתאם.

לאחר 29 שנים הגעתי למסקנה מדהימה: בשביל שדברים יזוזו, אני צריך להזיז אותם. הדגש הוא על המילה "אני", כי משם מתחיל השינוי.

לאחרונה הגעתי לתובנה מעניינת: לא לכל שאלה יש תשובה תיאורטית שניתן לדעת מראש. לא תמיד כדאי לחשוב ולחשוב ולהמשיך לחשוב, ולהתייעץ עם עוד אדם ועוד אדם. לפעמים אין תשובה אחת, יש כמה אפשרויות, וזהו - יותר אי אפשר לצמצם את האפשרויות מבלי לפעול ולבדוק. זה כמו כוס נוזל, שעד שלא תטעמו אותו לא תדעו מה טעמו. נכון, אפשר להריח, אפשר להסתכל (למי שזה עוזר), אבל בסופו של דבר אם לא תטעמו לא תדעו מה טעמו.

יש שאלות שבאמת חבל על הזמן שאני מעביר בלבחון את המצב מכל היבט אפשרי. בסופו של דבר רק ניסיון יראה לי אם צדקתי או לא. וזהו!

לדוגמא, אני לא מרוצה מהמקום שבו אני גר כיום. אז אני שואל את עצמי למה? האם זו הדירה עצמה שלא מעוצבת בצורה שמשרה בי שמחה, האם זו הסביבה, האם זה בכלל השלב בחיים ולא קשור למעבר דירה אפשרי. אני חושב וחושב.. ואין לי תשובה חד משמעית.

אז החלטתי לפעול, ולחפש מקום חדש לגור בו. אני חושב שמה שטוב במקום חדש (או בכלל בלנסות דברים) זה שנפתחות בפנינו אפשרויות רבות בכל ניסיון. אולי זה היופי בלנסות - שבלחשוב הרבה לא נפתחות אפשרויות, ואילו בלנסות מתגלה העולם במערומיו - לטוב ולרע, ואז יש עם מה "לעבוד".

כמובן שלכל דבר יש מחיר. אני חושב שזו התובנה הבאה: כשאני מחפש לחשוב על משהו, אז המקום לחשוב עליו זה המחיר. מה המחיר שאני אשלם על כל בחירה, אם היא נכונה ואם לא. אם המחיר מתאים לי - סבבה. ואם לא - אז לא, ומחפשים מחיר אחר שכן מתאים.

כנראה שכל דוגמא טובה חייבת לכלול בתוכה את הטלוויזיה. זה כמו לחשוב איזו טלוויזיה טובה לי? אני יכול לעבור על עשרות דגמים, על מה הם מציעים, מה המחיר וכו'. בסופו של דבר אני אשאר עם כמה אפשרויות ולכל אחת מחיר משלה. וזהו! פה אני חייב לקפוץ למים ולבחור אחת. או.. שאני יכול "להתבחבש" עם ההחלטה, ולהישאר עם 0 טלוויזיות ביד! (למי שלא אוהב טלוויזיה, תחליפו למוצר שאתם כן אוהבים).

חייב להיות מחיר!

ותובנה אחרונה: המציאות מגיעה באופן שאם רוצים להגיע להישגים חייבים לקחת סיכון, וחייבים לשלם מחיר כלשהו.

כל מחשבה שמטרתה לחפש פתרון ללא מחיר, היא עקרה. וכל מחשבה שמטרתה לפתור בלי להסתכן, היא מיותרת.

התובנה הזו חשובה כי לפעמים אני נכנס ל"לופ" של - אם אני אעשה א' אני מסתכן ב-X, ואם אני אעשה ב' אני מסתכן ב-Y. אז מה עושים?.. מה עושים - בוחרים! כל אחד לפי האופי שלו ומידת הסיכון שלו.

אבל אל "תקום לי" מחר בבוקר ותגיד שלא היו לך אפשרויות. היו אפשרויות, אתה העדפת לא לבחור.. (אומר לעצמי.. )

הנקודה החשובה היא - לכל בחירה יש סיכון. ולהישאר במקום גם זו בחירה, וגם לא יש סיכון. אצלי בבית העדיפו את הסיכון של לא לבחור ולהישאר במקום רע, על פני לבחור ולנסות ולהתקדם אולי למקום טוב יותר.

אז יש לי תובנות..

חייבים לנסות, ולא לחשוב ולחשוב ולחשוב, כי יש החלטות שחשיבה לא מקדמת!

חייבים לחשוב, על המחיר, וזהו! לפעמים חייבים לשלם מחיר, ועדיף לנסות ולשלם מאשר לא לנסות ולשלם (למשל בדוגמא של הקשר, אפשר לנסות משהו שעלול לפרק קשר, או לא לנסות ולהישאר באותו מקום רע ולתת לקשר להתפרק לבד). ההבדל הוא שכאשר מנסים, יש משהו לעבוד איתו, אפשר לעשות משהו עם המציאות. בלחשוב, אין מה לעשות, זה כמו לבנות בניין בלי חומרי בניין.

והתובנה השלישית, שאם אני מוכן לשלם מחיר, ויש לי מאיפה, אז כמעט בכל דבר שארצה תהיה תזוזה. זה יכול להיות עבודה, לימודים, בחורות, כסף, אהבה.. תהיה תזוזה כל עוד אני זוכר ש.. השינוי מתחיל ממני!

השינוי מתחיל ממני !