|
tur2
תוכן
| פורסם ב-13 בינואר 2010, 23:01 | | במדור | שירה |
|
אני מתנצל... טוב, בעצם, מדינת ישראל כבר התנצלה בפני טורקיה על שהעזה לרגע להיזכר שיש כבוד בעולם. אופס. אז אין. ועדיין אני מתנצל: על זה שנאלצתי לכתוב את השיר הזה. על הלשון והנימה בהן הוא כתוב. על הבוטות. על הכל. אבל לא יכולתי שלא לכתוב אותו. אש בעצמותי. ארץ חמדת בְּתוּלָה בְּדִימוֹס הִיא זוֹנָה נֶאֱנֶסֶת. מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָם, בְּעָפָר מִתְרַפֶּסֶת. מִתְחַנֶּנֶת "תַּצְלִיף" בְּעֶרְגַּת סָאדוֹ-מָאזוֹ. מַה זּוֹ? זֹאת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת. אֶת כָּל מַתְּנוֹת הָאֱלֹהִים הִיא מַכְנִיסָה לַתַּחַת. הָאֵל מַבִּיט בָּהּ וּבוֹכֶה, בִּכְיוֹ שְׁחָקִים קוֹרֵעַ וּמִתְחַנֵּן "נוּ תִגְאֲלוּ אוֹתָהּ מִיִּסּוּרֶיהָ,
מִישֶׁהוּ?" 13 ינואר 2010
9 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-13 בינואר 2010, 16:33 | | במדור | כללי |
|
כי אני מלא עבודה ולא מספיק לכתוב כלום. אז שיהיה לפחות משהו רשום, שתדעו :) אז ככה, חידה (עם מוקש קטן): מי הזמרת הישראלית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון, ולאיזה מקום הגיעה ישראל באותה תחרות?
13 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-25 בדצמבר 2009, 15:11 | | במדור | מכתבים |
|
לא, אני לא מדבר על ישו הנוצרי.
יום הולדת היום לחברתי היקרה, המשוררת המוכשרת קאלה, הלא היא דיה, הלא היא לידה: http://blog.tapuz.co.il/dia
אמנם חל איסור חמור להעלות את שמה האמיתי על גלי האינטרנט, ממש כאילו הייתה וולדמורט או משהו :) , אבל אני זוכר אותה עוד מהימים הלא-מקוונים, עת ישבנו יחד באותה כיתה. כן, היא צעירה ונהדרת, אך אנו מכירים כבר רבע יובל שנים.
יקרה! בבלוג המשותף המיוחד שפתחו חברייך לכבוד יום הולדתך, כבר פרסמתי ברכה בחרוזים. אחזור/אחרוז עליה גם כאן - בתוספת מיטב האיחולים.
ואת יודעת מה? כנראה שהיום הוא בדיוק יום מתאים לחשוב על משמעות החיים, היקום וכל השאר... לא?
חברך, אלי.
מְצִיאוּת מְדֻמָּה אוֹ דִמְיוֹן מוּחָשִׁי: כְּשֶׁהַדְּמוּת מִתְאַהֶבֶת – הֲאִם זֶה אִישִׁי? מְבוֹכִים/דְּרָקוֹנִים – אוֹ הוֹרִים/יְלָדִים? גַּם הָרֶשֶׁת הִיא סוּג שֶׁל מִשְׂחַק תַּפְקִידִים. אֶת צוּרַת הַתִּקְשׁוֹרֶת הַזֹּאת – חַדְשָׁנִית, חוֹשְׂפָנִית וּבְיַחַד עִם זֹאת שַׁקְרָנִית – מַה תַּגִּידִי, הָיִית מְדַמְיֶנֶת אוֹתָהּ רַק אֶתְמוֹל, לִפְנֵי רֶבַע יוֹבֵל, בַּכִּתָּה? קָאלָה, דִּיָה וְלִידָה... וְאַתְּ מוּל שְׁלוֹשְׁתָּן. מִשְׁקָלֵךְ הַסְּגֻלִּי בָּן גָּדוֹל אוֹ קָטָן? אֵיךְ אוֹתָן לְאַזֵּן, גַּם יַחְדָּיו, גַּם לְחוּד? אֵיךְ תּוּכְלִי לֹא לָלֶכֶת בָּהֶן לְאִבּוּד? שְׁאֵלוֹת, שְׁאֵלוֹת... וְאוּלַי אֵין תְּשׁוּבוֹת. קָאלָה, דִּיָה וְלִידָה – יוֹתֵר חֲשׁוּבוֹת. יְבוֹרַךְ הַמִּשְׂחָק הַמַּצִּיג בְּמַרְאָה בָּבוּאוֹת שֶׁל אוֹתָהּ נְשָׁמָה יְקָרָה!
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-24 בדצמבר 2009, 19:38 | | במדור | שירה |
|
סוף מעשה (הקלטה; מילים, לחן, קול, גיטרה: אלי בר-יהלום) אֲנַחְנוּ רַק לַהֲקַת חִמּוּם כְּשֶׁהַמּוֹפָע עוֹד לֹא הִתְחִיל מְתַזְמְרִים תַּ`שִּׁעֲמוּם עֲבוּר קָהָל עִם עוֹר שֶׁל פִּיל
שָׁרִים רַק טֶקְסְטִים יְשָׁנִים עִם מְסָרִים מְמֻחְזָרִים הָיוּ לֵילוֹת הָיוּ זְמָנִים הָיוּ נָשִׁים הָיוּ גְבָרִים
"אוּלַי הַקְּרָב הוּא אַחֲרוֹן" "אָז אֵיפֹה הֵן הַבַּחוּרוֹת" "עַל מַדְרֵגוֹת הַתֵּאַטְרוֹן" "עָבַרְתִּי רַק כְּדֵי לִרְאוֹת"
זָקֵן אֶחָד מוֹחֶה דִמְעָה וּמְמַלְמֵל אֶת הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב שִׁבְעָה עַל נְעוּרִים שֶׁל אֲחֵרִים
וּמִתְבַּגְּרֵי שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים בְּנֵי הַשְּׁלֹשִׁים עַד אַרְבָּעִים לֹא מַקְשִׁיבִים לֹא מְבִינִים וּמִשּׁוּם כָּךְ מְאֹד גֵּאִים
"אֲנִי מַבְטִיחַ לָךְ יַלְדָּה" "הִבְטַחְנוּ זֶה לַזּוֹ לִגְמֹר" "הִבְטַחְתְּ שֶׁאֵין זוֹ אַגָּדָה" "נִשְׁבָּע לָלֶכֶת אֶל הָאוֹר"
...לֹא צוֹחֲקִים לַצִּיּוֹנוּת לֹא לוֹעֲגִים לַמְּדִינָה וְלֹא סוֹגְרִים אֶת הַחֲנוּת לָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה
בְּסַךְ הַכֹּל זוֹכְרִים דְּבָרִים שֶׁמְּקַשְּׁרִים אֶל הֶעָבָר הָיוּ נָשִׁים הָיוּ גְבָרִים הָיוּ שְׁקָרִים וְאֵין דָּבָר
"שֵׁנִית חָזַרְנוּ שָׁארְם אַ-שֵּׁיךְ" "אֲנִי עוֹמֵד עַל הַחוֹמָה" "יָפֶה בַּתֶּלֶם וְהוֹלֵךְ" "זֶה טַנְגּוֹ אִמָּא אֲדָמָה"
צוֹנְחוֹת רָקֶטוֹת בִּשְׂדֵרוֹת צָבָא תּוֹקֵף בָּתִים רֵיקִים מְדִינָאִים בּוֹנִים גְּדֵרוֹת שׁוֹטְרִים תּוֹפְרִים לָהֶם תִּיקִים
מַתְחִיל הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי פִּצּוּץ בָּעִיר גִּנּוּי בָּאוּ"ם מַה כְּבָר צִפִּיתֶם שֶׁיִּקְרֶה אֲנַחְנוּ רַק לַהֲקַת חִמּוּם
"אֲנִי נוֹלַדְתִּי לַשָּׁלוֹם" "כְּשֶׁהַצָּבָא יִפְשֹׁט מָדָיו" "בְּכָל אֶחָד יֵשׁ מִין סִימְפְּטוֹם" "מֻתָּר לִהְיוֹת זָקֵן בַּסְּתָיו"
אֲנַחְנוּ לֹא הַגֶּבַעְטְרוֹן אֲנַחְנוּ לֹא חָלָב וּדְבָשׁ אֲנַחְנוּ לֹא פִּקּוּד צָפוֹן אֲפִלּוּ לֹא הַדָּג נָחָשׁ
בִּמּוּי רָדוּד תַּקְצִיב זָעוּם מֵפִיק עָלוּב וּצְלִיל עָמוּם אֲנַחְנוּ רַק לַהֲקַת חִמּוּם אֲנַחְנוּ רַק לַהֲקַת חִמּוּם
אֲנַחְנוּ רַק...
5 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
אתם יודעים? אתמול חזרתי הביתה מהעבודה - מאוחר, מאוחר, קרוב לחצות. וכדי לתת לעצמי זריקת מרץ, הקשבתי לשירים היפים שאיך-שהוא הופכים את כל קרבַי בְּקִרְבִּי ומחסנים אותו מכל עייפות, מכל עצבות, מכל רפיון-ידיים. בין השאר, לשירו של יעקב אורלנד (לחן: מרדכי זעירא, ביצוע: יהורם גאון) "השיר אלייך". זוכרים: "סתיו בחלונות, ואור בבית פנימה, וציפייתי כולה שייכת לָךְ..."? ובכן, באותה העת עוד ניתן היה לכתוב:
לַגֵּאִים, אָחוֹת, הָרוּחַ הָעִקֶּשֶׁת, הַגֵּאִים, אָחוֹת, לֹא יְוַתְּרוּ לָעַד... כאשר כל כוונתך היא לאנשים שעוד זוכרים גאווה מהי. לא חטא הגאווה, שהוא יהירות; אלא מעלת הגאווה, שהיא כבוד. כיום, כשאני קורא על צבא שמתאמן באופן מתוחכם, טכנולוגי ואסטרטגי לקראת נצחון-גיבורים על היישוב היהודי בשומרון ("חומה ומגדל" כבר אמרנו?), על עסקת שחרור הרוצחים ("מבצע יונתן" כבר אמרנו? וכן, כן, אני רוצה את גלעד שליט בבית ומוכן להרוס את חצי עזה בשביל זה), על הבטחות המועברות לבשאר אסד בסוד כמוס מאיתנו ("אמי, את בוכה או צוחקת?"), אני מתחיל להבין שהמילה "גאים", אכן, פנויה לשימוש. רבותי ההומוסקסואלים, אתם הגאים היחידים שנותרתם בארץ הזאת. תרגישו חופשיים. ברשומה הבאה (אולי תקראו אותה לפני הרשומה הזאת, ואולי בכלל לא) - שיר שכתבתי על זה. עם הקלטה. ובינתים, כדי לא לדחוס יותר מדי לטקסט קטן - יהורם גאון. ...רוח, רוח על שמיים. נרדמה ירושלים. רוח במדבר הומה לו. נרדמים מי ים-המלח. רוח. רוח. הר-צופים.
1 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-16 בדצמבר 2009, 21:27 | | במדור | אקטואליה |
|
אתמול מלאו 150 שנה להולדתו של אליעזר זמנהוף. כן, יהודי. כן, ציוני - זה לא סותר את מפעל חייו. האיש שהמציא שפה שנייה לעולם כולו. שכמעט והפכה לשפת העולם כולו - רק ששני העריצים, סטאלין והיטלר, קיצצו את כנפיה ומאז לא התאוששה. ואף על פי כן נוע תנוע. Bonan naskigxtagon, Doktoro Esperanto. Via revo ankoraux ne perdigxis. Nek nia espero. נ.ב. והיום יום מותו של אליעזר בן יהודה לפי הלוח הלועזי. לפי הלוח העברי היה לפני ארבעה ימים. אין כל סתירה בין שני החזונות. מי שקורא "מקור ראשון" שיחפש השבוע את שירו המבריק של צור ארליך על זמנהוף ובן-יהודה. ומי שקורא, להבדיל, "ידיעות אחרונות" - יש שם מאמר מפרגן היום על אספרנטו.
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-9 בדצמבר 2009, 12:26 | | במדור | הומור |
|
אז אני עוד מחכה להיפוכי-שירים שלכם. אצלי, בינתים, נולדו עוד כמה - ואני שמח לחלוק אותם אתכם. את המקורות תנחשו לבד. אוראנוס ישיר מעכו עד הרצליה, למטה בסדום יהבהב מאדים, בנים על פָרָש וקוצים בקליע - יֵצאו מהכפר רק כמה ילדים! * והיא עֵרָה על רצפתי, היא מקיאה באסלתי, היא רחוקה רק לעיתים: גרושתי תמר, תמר, תמר! * שלישי בערב, לילה נאחְס. סבתא זוללת פפסי מקס. סבא כותב מעט ספרים, אותי קְצַת בְמִשְקָל מוֹכְרִים. אסור לשחות עד הקישון ואז לטבוע במכונית. להיגרר לראש ארמון ולהישאר שם לתמיד. אסור לנטוע עץ שוֹנֶה ממַה שֶחוֹבָה ואסור לשכב בבית-אבות, כי שומעים שם מְסִיבָּה! * זוזי, קחי כליה ונשב, כן, תעני לי מהיכן, תעני לי על האיכסה: ודאי שהיא תברח. כשהיא תברח, תקפוץ תחתינו כמו שלג. זוזי, נתאגרף וניפול, כן, תעני לי "אף פעם", תעני לי על ההוֹמְלֶס: רק תדרשי אצלי מרחב שמאחר, ממהר ועוזב! (זהו, נמאס לי :) - אבל כמובן שאפשר עוד ועוד להמשיך, ואשמח לראות את גרסאותיכם...) נ.ב.: ואלו מטעמים רקחו התלמידים שלי בבית-הספר למחוננים... טוב, חלק היו טעימים יותר וחלק פחות, אבל מה שבטוח - כולם נהנו.
4 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-8 בדצמבר 2009, 14:59 | | במדור | הומור |
|
היום שיחקתי עם הילדים המחוננים שלי בהיפוך מילים. אחד מהדברים שאפשר לעשות (לא קל, אך משתלם): ניקח שיר, נהפוך כל מילה בו למשמעות ההפוכה - ונשתדל שזה עדיין יישאר שיר. כך, למשל [הדוגמאות ברשומה הזו כולן שלי], לוקחים את השיר אין, אין, אין חגיגה בלי, בלי, בלי, בלי עוגה ומקבלים ממנו: יש, יש, יש לוויה עם, עם, עם עוגייה. או, למשל: האוטו שלנו גדול וירוק, האוטו שלנו נוסע רחוק. בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מביא הוא מ"תנובה" ביצים וחלב. והתוצאה היא: הסוס שלכם הוא קטן וכתום. הסוס שלכם מתדרדר לתהום. בערב שוכב ובבוקר נשאר, מחזיר ל"דנונה" עופות ובשר. שימו לב שבשביל הכיף והיופי ניתן: (א) לפעמים לא להפוך כינויי גוף כמו "הוא" (ב) להפוך לא מילה אחת, אלא משפט שלם. דוגמה (את המקור תזהו לבד): יוחנן הכביר טס בלילה מן העיר. הוא גלש מההר ומצא שם פר. לצייתן כל הכבוד: חולצתו שלמה מאוד! אל ההר הוא חזר ושילם שכר. אני מניח שמרגע זה תוכלו לשחק לבד. אגב, האם אתם מזהים: רִיק-יָם עכור כמו "ג`וני ווֹקֶר" וטעם הדקלים בגשם מִתגרש עם בוקר בשקט-רמקולים. * שייסגר תחתי, שייסגר, חצי מכלום אני זוכר, אתה יחדיו עם הפסנתר - שייסגר, שייסגר! * שכב, אב-חמור! שכב ועצור! שְכב על ההר ושְׂחֵה בבור! שְכַב וּשְׂחֵה רק לעיתים: אתה צריח ואב-משתמטים! * ואחרון חביב (נא לקום): עד שמבחוץ על פני העור גופת אינדיאני נוחרת. ולאמצע מערב לאחור אוזן לחרמון נסגרת, כן, כבר נמצא ייאושנו, הייאוש בן חצי-הדקה: לעבוד בפרך באוקיינוסנו, ים ניו-יורק ואמריקה! אשמח לראות את נסיונותיכם בהיפוך שירים :)
11 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
| פורסם ב-3 בדצמבר 2009, 17:06 | | במדור | שירה |
|
מין פואמה קטנה עם מנגינה, ככה. ואם יש לזה מנגינה, אז יש גם הקלטה. 0. על הגל
הַגַּל הַשָּׁקֵט תַּחֲנַת הָרַדְיוֹ הֲכִי טוֹבָה בְּהֶחְלֵט אֲבָל לֹא מְשַׁדְּרִים אוֹתָהּ כְּשֶׁאֵין מִלְחָמָה וְזֶה חֲבָל, בֶּאֱמֶת
1. נתחיל בשפן הקטן ואחרי זה טיפה עלַי
הַשָּׁפָן הַקָּטָן הַשְּׁמַנְמָן הַלָּבָן שֶׁגַּר בִּקְצֵה הַבֻּסְתָּן שָׁכַח כַּמּוּבָן לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת נִכְנְסוּ לוֹ לְתוֹךְ הַדִּירָה לָקְחוּ לוֹ אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה כִּסְּחוּ לוֹ אֶת כָּל הַצּוּרָה וְהַחֲבֵרָה מֵאָז לֹא מְצַלְצֶלֶת
הוּא יוֹשֵׁב לוֹ בְּתוֹךְ הַשִּׂיחִים בֵּין הַפְּרָחִים חַיָּיו הֲפוּכִים לִבּוֹ שְׂדֵה חוֹחִים מִי יְשַׁמֵּשׁ לוֹ מוֹרֶה נְבוֹכִים, לִנְשָׁמָה מְתֻסְכֶּלֶת, לְשָׁעָה, לְפָחוֹת?
כִּי אֲנִי, שֶׁתָּמִיד מְטַפֵּל בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה, הָלַכְתִּי לִשְׂחוֹת.
2. מתחת לגל אינני אחראי לשום דבר
כָּל מִינֵי דָּגִים יֵשׁ בַּיָּם, כָּל מִינֵי לִוְיְתָנִים, דּוֹלְפִינִים, גַּם גְּדוֹלִים וְגַם קְטָנִים שֶׁהֵם בְּעֶצֶם יוֹנְקִים וְהֵם בִּכְלָל לֹא דָגִים אַךְ זֶה לֹא יִפְגַּע לָהֶם בַּזְּכֻיּוֹת, אֵין לָכֶם מַה לִהְיוֹת מֻדְאָגִים
יֵשׁ הַרְבֵּה אַצּוֹת וְנוֹצוֹת שֶׁל שְׁחָפִים וְכָל מִינֵי אַלְמוֹגִים שֶׁחֶלְקָם אֲפִלּוּ יָפִים וְחֶלְקָם מַמָּשׁ מְכֹעָרִים וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶתְכֶם אוֹמְרִים שֶׁזּוֹ לֹא סִבָּה לְהַפְלוֹת לְרָעָה בֵּינָם לְבֵין אַלְמוֹגִים אֲחֵרִים בֹּא הֵנָּה, אַל תִּדְאַג בַּגִּלְגּוּל הַבָּא תַּהֲפֹךְ לְדָג
3. נמשיך איתי
הֲמוֹן מַכְאוֹבִים בָּעוֹלָם אֲנִי אַחְרָאִי לְכֻלָּם פִּתְרוֹן מֻשְׁלָם לְחַסְרֵי הַכֹּחַ מְנַחֵם אֶת כֻּלָּם וְכֻלָּן מִתְאַמֵּן כָּל הַזְּמָן (כַּזֶּה מִין נַחְמָן מְאֻמָּן) וְאֵין לִי מָנוֹחַ
הוֹפֵךְ כָּל דֶּמַע לִצְחוֹק, זֶה אֶצְלִי לֶחֶם חֹק הָאוֹטוֹ שֶׁלִּי גָּדוֹל וְיָרֹק אַךְ כָּרֶגַע שָׂחִיתִי רָחוֹק, צָלַלְתִּי עָמֹק לְנַקּוֹת אֶת הַמֹּחַ, לַחֲפֹף וְלִשְׁטֹף
כִּי אֲנִי כְּמוֹ לְכֻלָּם, לְעִתִּים גַּם לִי בָּא לִבְרֹחַ מֵעֵבֶר לַחוֹף.
4. ולסיום
כְּשֶׁאֲנִי מִתְרַחֵץ שֶׁהַכֹּל יִתְפּוֹצֵץ אֲנִי לֹא עָשׂוּי מֵעֵץ אָז שֶׁהַיְּקוּם יִתְאַמֵּץ וְיַמְתִּין שֶׁאָשִׂים מִכְנָסַיִם בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים חֶסֶד-גְּבוּרָה-רַחֲמִים מַגִּיעָה גַּם לִי לִפְעָמִים מְנוּחַת צָהֳרַיִם
נִשְׁאֲרָה עוֹד חֲצִי שָׁעָה... אַךְ הִנֵּה הַפְתָּעָה פִּתְאֹם מַגִּיעָה חֲצִי צְעָקָה וַחֲצִי קְרִיאָה לִקְצוֹת הָאָזְנַיִם, מְבַקֶּשֶׁת עֶזְרָה;
וַאֲנִי כְּמוֹ אֵיזֶה שָׁפוּט שֶׁל עַצְמִי מְזַנֵּק מֵהַמַּיִם וְרָץ לְעֶבְרָהּ.
...כָּל מִינֵי דָּגִים יֵשׁ בַּיָּם, כָּל מִינֵי לִוְיְתָנִים... (2003 -) 8.5.2004 ערב ל"ג בעומר תשס"ד הקלטה מילים, לחן, קול, גיטרה: אלי בר-יהלום תזכורת: מי שרוצה לשמוע אותי שר וגם לשמוע אותי מספר קצת על מה שאני חושב על העולם - מוזמן לעשות זאת חינם אין כסף (הרי זו שבת!) ביום שבת, 5 דצמבר 2009, י"ח כסלו תש"ע, בשעה 11:00. המקום: חיפה, בית חנה חושי, שדרות מוריה 67.. המסגרת: במת התרבות "שחרית שבת" של עיריית חיפה.
3 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
...מסתבר. מי שרוצה להיווכח בכך, לשמוע אותי שר וגם לשמוע אותי מספר קצת על מה שאני חושב על העולם - מוזמן לעשות זאת חינם אין כסף (הרי זו שבת!) ביום שבת, 5 דצמבר 2009, י"ח כסלו תש"ע, בשעה 11:00. המקום: חיפה, בית חנה חושי, שדרות מוריה 67.. המסגרת: במת התרבות "שחרית שבת" של עיריית חיפה. כול-כול-כול-כולם מוזמנים. ראו הוזהרתם.
2 תגובות |
הוספת תגובה |
קישור ישיר לרשומה |
שלח לחבר |
הדפסת רשומה |
אין הפניות
|
|
|